כשהיא אינה מצליחה למצוא עבודה ומרגישה מבודדת יותר ויותר מקרוביה, טטיאנה לופטינה החליטה סוף סוף שהגיע הזמן לארוז ולעבור מקזחסטן לארץ אבותיה: רוסיה. המורה לספורט לשעבר בת ה-52 תצטרף למיליוני הרוסים האתניים שעזבו את מרכז אסיה מאז קריסת ברית המועצות בשנת 1991 – מאוכזבים מצמצום אפשרויות התעסוקה ומהדרה פוליטית, ואינם חשים עוד בביתם, כאשר האזור מתרחק מההשפעה התרבותית והלשונית של מוסקבה.
"המצב התעסוקתי כאן קשה מאוד. וכשכבר אינך צעיר, זה הופך לבעייתי כפליים", אמרה לופטינה ל-AFP. רוסים היוו כ-20 אחוז מאוכלוסיית מרכז אסיה בזמן קריסת ברית המועצות, אך המספר הזה ירד כעת ל-5 אחוז בלבד, כאשר עשרות אלפים נוספים עוזבים מדי שנה.
בעוד שבעידן הסובייטי נהנו ממעמד מועדף, רבים מהם חוו ירידה במעמד החברתי מאז שקיבלו חמש מדינות מרכז אסיה עצמאות. "ההחלטה לעזוב את קזחסטן התקבלה. אנחנו נוותר על הדרכונים הקזחיים שלנו כדי לקבל דרכונים רוסיים", אמרה לופטינה ל-AFP. יחד עם בעלה דמיטרי, הם מתכננים לעבור לעיר אומסק שבסיביר, שם יש להם שורשים משפחתיים.
חזרה למולדת
רוסיה, הסובלת ממחסור בעובדים, מאוכלוסייה מזדקנת ומשיעור ילודה נמוך, קיבלה בברכה את הגעתם של מאות אלפי האזרחים חדשים. הקרמלין מזהיר זה זמן רב מפני משבר דמוגרפי מתקרב – אותו תיאר הנשיא ולדימיר פוטין כ"אתגר החשוב ביותר של המדינה". בחודש מרץ הוא קרא להגביר את המאמצים לתמוך ב"שובם של בני ארצנו".
מאז 2006, מציעה רוסיה קצבאות מעבר לאלו שעוברים למולדת הוריהם או סביהם, מעניקה להם דמי אבטלה ולעיתים אף קרקע. כ-1.2 מיליון בני אדם היגרו לרוסיה במסגרת התוכנית, בעיקר ממרכז אסיה – מספר שאינו כולל את אלה שהיגרו מחוץ לתוכניות הממשלתיות.
אולם מאז שרוסיה פלשה לאוקראינה, המעבר לרוסיה הפך לפחות אטרקטיבי. בשנת 2024, רק 31,700 בני אדם נענו להצעה – המספר הנמוך ביותר ב-14 השנים האחרונות. הרשויות השיקו בשנה שעברה תוכנית חדשה לבני ארצם בתקווה להגביר את ההיענות, עם תנאים מקלים יותר לקבלת אזרחות אך ללא הטבות כספיות.
"שום דבר לא השתנה כאן"
רבים מהרוסים האתניים במרכז אסיה חולקים את אותו סיפור. הוריהם נשלחו לשם תחת שלטון ברית המועצות כדי לפתח חקלאות במישורי קזחסטן, לחלץ חומרי גלם מההרים של קירגיזסטן, לבנות ערים באוזבקיסטן או תעלות השקיה במדבר של טורקמניסטן. למרות שהם משבחים את יופיה של מדינתם ואת טוב ליבם של התושבים המקומיים, הם אינם רואים עוד אפשרויות לעצמם ולילדיהם, למרות ההתפתחות המהירה של האזור.
"אולי יש מי שרואה משהו, אבל אני, למשל, איני רואה כרגע שום דבר בכלל", אמרה ליובוב טייסובה בת ה-50, מדריכת טיולים שעוזבת את עיירתה הקטנה אורלובקה בקירגיזסטן. היא מצרה על היעדר ההזדמנויות בעיירה, שהייתה בעלת רוב רוסי עד שנות ה-90. "שום דבר לא השתנה כאן ב-30 השנים האחרונות… אני רואה את עתיד ילדיי ברוסיה. עתיד בעבודות יציבות ובערים משגשגות", אמרה ל-AFP.
עבור רבים, רוסיה היא קרש הצלה, למרות השכר הנמוך באזורים מסוימים. כאשר הושקה תוכנית ההגירה הרוסית בשנת 2006, "המעבר לא היה אפשרי כי הרגשתי טוב בקזחסטן", אמרה לופטינה. אך קריאות מהמשפחה לעבור, זיכרונות מחופשות קיץ במוסקבה והמצב התעסוקתי הקשה בקזחסטן הכריעו לבסוף.
"אין סיכויים"
חיזוק הזהות המרכז אסייתית, במיוחד מאז הפלישה לאוקראינה, גרם לרבים מהרוסים האתניים להרגיש מודרים. "אני לא חושב שאוכל למצוא עבודה כי אני לא מדבר טורקמנית", אמר ל-AFP ניקולאי, בן 48, לשעבר עובד ציבור. הוא עבר לעיר וורונז' ברוסיה, כי לא ראה "סיכויים בטורקמניסטן".
באוזבקיסטן, סמיון, מתכנת בן 35, רוצה ששתי בנותיו יהיו בסביבה דוברת רוסית. בבירה טשקנט, "מדברים רוסית פחות ופחות", הוא אמר. הוא מוכר את דירתו, כמו ולנטינה וקונסטנטין באשחאבאד, בירת טורקמניסטן. "אנחנו מתחילים לארוז את המזוודות וברגע שנמצא קונה, נעזוב", אמרה ולנטינה. "נתגעגע לטורקמניסטן, לשמש כל השנה ולשקט. נצטרך להתחיל הכל מחדש… אבל יהיה קל יותר למצוא עבודה ברוסיה", הוסיפה.
