מבלה נונלהנלה שרכה את נעלי הכדורגל הכסופות שלה בעוד מאמנה צועק דברי עידוד לברכיים חורקות, גב תפוס ונשימות כבדות בחדר הלבשה בצפון הרחוק של דרום אפריקה. בגיל 63, כשהיא לובשת את חולצה מספר 10 וצובעת את שיערה בחום, הסבתא לשבעה לא נראתה כמו כדורגלנית טיפוסית כשעלתה למגרש לטורניר הבינלאומי הראשון שלה. "אני מרגישה כמו סופרסטאר", חייכה נונלהנלה, חושפת שן חסרה. "הם קוראים לי מכונת הגולים".
הקבוצה שלה, ווקה סווטו, מגיעה מהפרבר השחור סווטו שמחוץ ליוהנסבורג. היא הצטרפה ליותר מתריסר קבוצות מכל רחבי אפריקה ומחוץ לה, כדי להתחרות השבוע בטורניר הכדורגל הבינלאומי לסבתות במחוז לימפופו הצפוני. "גביע העולם לסבתות" נמשך ארבעה ימים והתקיים באצטדיון עם נוף הרים עוצר נשימה. המשחקים בני 30 הדקות חולקו לשתי מחציות, והתקיימו בקצב איטי אך מלא בנחישות, בין קבוצות שהגיעו מארצות הברית, צרפת וטוגו.
"הכל קשור להזדקנות אקטיבית. בין אם ננצח, נפסיד – הכול זה בשביל לבוא לפה ולהישאר בכושר", אמרה דוויקה רמסר הדרום-אפריקאית בת ה-62, אם לשניים וסבתא לחמישה. עד השבוע, האוהדת של ליברפול מעולם לא דרכה על מגרש כדורגל.
החלוצה הקנייתית אדנה צ'רויוט למדה את "הרשימה הארוכה" של חוקי המשחק במשך חודשיים בלבד לפני יום שישי, אז כבשה את שערה היחיד. היא צילמה סלפי כדי לזכור את נסיעתה הראשונה לחו"ל ולשלוח לנכדיה.
המבוגרות מוזנחות
"אני מרגישה קלת תנועה. זה המשקל הכי נמוך שלי מאז הלידה של הילד הראשון שלי ב-1987", אמרה צ'רויוט תוך שהיא מסדרת את המטפחת הכחולה שכיסתה את שיערה המאפיר. בגיל 52, היא הצעירה בקבוצתה, כשהשחקנית הוותיקה ביותר בה – אליזבת טלאה – בת 87.
רעיון הטורניר עלה ב-2007 כאמצעי לשפר את בריאות הנשים המקומיות, סיפרה המייסדת רבקה נטסאנוויסי, בת 57, המכונה בחיבה מאמא בֵּקה. הוא נולד מתוך תחושת אתגר אישי לאחר אבחנת סרטן שהשאירה אותה בכיסא גלגלים. "הנשים המבוגרות צריכות להתאסף וליהנות. אנחנו מוזנחות", אמרה ל-AFP מחוץ לבית שבו היא גרה עם הוריה המזדקנים. היא מקווה לארח את הטורניר הבא בקניה בשנת 2027.
רק בדרום אפריקה, כמעט 40 אחוז מהילדים חיים במשקי בית שבראשם עומדים סבים וסבתות, לפי נתוני ממשלה. זה נובע בעיקר מעוני, מסורות תרבותיות והגירה לערים. אבל, אומרת נטסאנוויסי, אין זה ראוי שסבתות יישאו באחריות לגידול נכדיהן. "זה הזמן שלנו ליהנות ולהירגע", אמרה. "אני אמות בידיעה שעשיתי משהו".
כריס מאטסון, בת 67, לקחה את העצה ללב והגיעה מארצות הברית "כדי ליהנות מכל רגע בטורניר". "לא שיחקתי כשהייתי קטנה אז לעשות את זה עכשיו זה נפלא", אמרה השוערת האנרגטית של קבוצת ניו אינגלנד ברייקרס האמריקנית, וזוכת כפפת הזהב. "יש לי משהו יקר לקחת הביתה", אמרה ל-AFP תוך שהיא מחזיקה בגביע הראשון שלה אי פעם.
להחזיר את הזמן לאחור
אבל לרופאי הקבוצות היה הרבה עבודה. הכאבים של השחקניות הקשישות דרשו מעקב מתמיד, סיפרה דיאנה מווילה, הרופאה של הקבוצה הדרום-אפריקאית וקהגולה וקהגולה. חלק מחברות הקבוצה שלה נבדקו ללחץ דם גבוה לפני כל משחק. וקהגולה וקהגולה פירושו "סבתות סבתות" בשפת הצונגה המקומית, ומדובר בהומאז' לנבחרת הגברים הלאומית – בפאנה בפאנה ("בנים בנים"). אבל הקבוצה לא הסכימה עם הערכת הרופאה ופרצה בצחוק לבבי.
"אנחנו בכושר!", אמרה הקפטנית תלמה נגובני, כשהיא מאזנת על ראשה חבילת קמח תירס שהשחקניות קיבלו לאחר המשחקים. "זה לא עניין של לנצח או להפסיד. כל מה שחשוב זה שהגענו, נהנינו ונתנו את המיטב", אמרה.
מטרותיה של נונלהנלה היו שאפתניות יותר. היא אמרה שחלום להצליח בכדורגל נמצא בהישג יד. "אף פעם לא מאוחר מדי להגשים את חלומות הילדות שלך. אני לא רואה שום דבר שעוצר בעדי", הוסיפה, כשהיא יוצאת מהמנהרה עם קירות הלבנים לעבר המשחק מול צרפת.
בסצנה שמזכירה את הכדורגל המקצועי, הקהל שנשף בווובוזלות הריע בהתלהבות כשקבוצות נכנסו לאצטדיון כשהן אוחזות בידיהם של ילדים צעירים וצלילי ההמנונים הלאומיים נשמעו. "אני כבר בחצי הדרך, נכון?", חייכה נונלהנלה.
