קוראים לו איגור אשורביילי. מעטים בישראל שמעו עליו, אבל אשורביילי, 54, מיליארדר, מדען ופילנתרופ רוסי ממוצא אזרי, הוא אחד האנשים המוכשרים והמקושרים ביותר בצמרת הממשל הרוסי. בשנים האחרונות זכה אשורביילי לפרסום בינלאומי כהוגה ומייסד של 'אסגרדיה', אומת החלל הראשונה. לפרויקט שלו, המציע לתושבי כדור הארץ אזרחות בחלל, נרשמו כבר יותר משני מיליון איש, בהם מדענים בעלי שם וחברי פרלמנט בריטים. המטרה המוצהרת של 'אסגרדיה' היא להגן על כדור הארץ מן החלל. ואם אתם מעקמים את האף ומריחים ריח של תרמית באוויר, אתם לא היחידים. אחת ההשערות המובילות בוושינגטון ובלונדון היא שאסגרדיה היא עוד פרוייקט פייק־ניוז מבית היוצר של הקרמלין, העושה שימוש בדיפלומטיה רכה כדי להתנחל בליבן של הדמוקרטיות המערביות ולזרוע בהן כאוס חברתי ותקשורתי.
כשחושבים על זה לעומק, ההקשר בהיר יותר. באיחור של דור, אסגרדיה היא התשובה הרוסית העכשווית ל'מלחמת הכוכבים', היוזמה האסטרטגית שהגה נשיא ארה"ב רונלד רייגן בסוף שנות השמונים לפיתוח מטריית הגנה הרמטית מפני טילים. המטרה הייתה נטרול איום הטילים הגרעיניים הסובייטיים על ארה"ב. התוכנית השאפתנית והיקרה להחריד לא יצאה לפועל, אבל היה לה חלק מכונן בתהליך התפרקותה של בריה"מ, שלא יכלה לעמוד במרוץ החימוש עם ארה"ב.
כאשר כל זה התרחש, האימפריה עדיין עמדה על רגליה. איגור אשורביילי היה סטודנט צעיר בבאקו. ולדימיר פוטין היה סוכן קג"ב בראשית דרכו במזרח גרמניה. בהמשך עבר אשורביילי למוסקבה, והפך למדען מבריק בתחום הנדסת טילים. עם נפילתה של חומת ברלין שב פוטין לרוסיה, והחל במסעו הארוך אל הקרמלין. דרכם של השניים הצטלבה לפני כעשור. אשורביילי עבד אז בתשלובת הענק הצבאית 'אלמז־אנטיי', כמתכנן, הוגה ויוצר של מערכת ה־S300. פוטין היה אז בעיצומה של מערכה מכרעת, לקראת בחירות לפרלמנט ולנשיאות. זמן לא רב אחרי שנבחר, תחת עננה של האשמות בזיופים, אישר פוטין את מינויו של אשורביילי לתפקיד רב־העוצמה של יו"ר אלמז־אנטיי.
באותה תקופה נחשפה במשרד ההגנה הרוסי פרשת שחיתות ענקית. פוטין פיטר את מקורבו, שר ההגנה אנטולי סרדיוקוב, ומינה במקומו את סרגיי שויגו. במסגרת התככים בצמרת מצא אשורביילי את עצמו בחוץ, שנה אחת בלבד אחרי מינויו ליו"ר אלמז־אנטיי. אבל אשורביילי לא נשאר מאחור. הוא הקים חברה פרטית, ותוך שנים ספורות הפך למיליארדר. לא זו בלבד, אלא שבהמשך פוטין פיצה אותו על ההשפלה ההיא ומינה אותו למנהל "החברה האימפריאלית הפרבוסלבית לפלסטין", זרוע רוסית ארוכה הבוחשת באזורנו מאז המאה ה־19. גם הקשר שלו לענקית הטילים נותר על כנו, וכפי שהוא עצמו סיפר, הוא מחזיק עד היום משרדים באלמז־אנטיי. בריאיון שהעניק השבוע ל'קומסומולסקיה פרבדה' אמר אשורביילי כי אילו הייתה לדמשק סוללת S300, היה אפשר למנוע את הפלת מטוס הביון הרוסי. הריאיון צד את עינו של עורך אתר 'אל־מנאר' הלבנוני המקורב לחיזבאללה, והוא תרגם אותו לערבית. "מטוסי חיל האוויר הישראלי תקפו מן הים במרחק 100 קילומטר מהחוף", אמר אשורביילי. "אילו היינו מספקים לסורים את הסוללות שהבטחנו להם ב־2013 אך עד כה נמנענו מלעשות זאת בלחצה של תל־אביב, לא הייתה למטוסי ה־F16 הישראלים אפשרות להתקרב למטרה בקלות רבה כל־כך".
מבחינת אשורביילי, המצב בינתיים תוקן. בסוף השבוע שעבר פרקו הרוסים בין שלוש לארבע סוללות S300 בסוריה. ואכן, נכון לעכשיו, ישראל לא ביצעה תקיפה נוספת בסוריה. במסגרת הרגעת היחסים ניצל השבוע נתניהו את יום ההולדת של פוטין כדי להתקשר ולאחל לו מזל טוב. המסר שיצא מלשכת נתניהו לאחר השיחה הוא שבקרוב ייפגשו השניים שוב. אבל לא צריך לחכות יותר מדי. בעוד שבועיים יחול יום ההולדת של נתניהו, ולא נותר אלא לראות אם פוטין ישיב במחווה דומה.
החברים של פוטין
בכל מקרה, הרגיעה הזו היא הזדמנות לשוב ולבדוק קצת יותר לעומק את מערך היחסים בין ישראל לרוסיה. בשלוש השנים האחרונות נוצרה תחושה כאילו פוטין הוא כול־יכול, ושהסכם התיאום האווירי בין ישראל לרוסיה הוא חזות הכול. אבל המצב רחוק מלהיות כזה. המדיניות הרוסית במזרח התיכון מורכבת, סותרת ואפילו מתעתעת. יש לה רבדים עמוקים, אפלים ולעיתים גם מפתיעים. כמו למשל המינוי של איגור אשורביילי, מפתח ומתכנן ה־S300, למנהל החברה האימפריאלית הפרבוסלבית בישראל. והג'וב של אשורביילי הוא רק אחד משורה של מינויים מעניינים לא פחות של מקורבי פוטין לתפקידים בכירים בחברה האימפריאלית.
לא הרחק ממשרד ראש הממשלה, בפינת רחוב הלני המלכה הסמוך לרחוב יפו, מסתתרת מאחורי חומת אבן אחת משכיות החמדה של ירושלים. זוהי חצר סרגיי, או כפי שהיא מכונה לעתים – "ארמון סרגיי". חצר סרגיי הוקמה בראשית המאה ה־19 על ידי הדוכס סרגיי, דודו של הצאר, כאכסניית פאר לבני משפחת הצאר והאריסטוקרטיה הרוסית בעת מסעות הצליינות שלהם בארץ הקודש. למתחם היסטוריה ארוכה. במהלך השנים הוא ננטש, אוכלס ושוב ננטש, אולם הרוסים תמיד דאגו להשאיר בו נציגות כנסייתית מטעם הבעלים, "החברה האימפריאלית הפרבוסלבית בפלסטין". המשא ומתן התחדש מיד לאחר נפילת בריה"מ, אבל היה זה אריאל שרון שהבטיח לפוטין בביקורו בישראל להשיב לידיו את חצר סרגיי. אולמרט בתורו חזר על ההבטחה הזו. הסאגה הזו הסתיימה לפני שנים אחדות בלבד, לאחר שנתניהו הורה למשרד המשפטים לסיים את המשא ומתן עם הרוסים, לא לפני שפוטין איים לבטל ביקור מדיני של נתניהו במוסקבה אם העניין לא ייסגר לאלתר. המתחם כולו עבר בשנים האחרונות שיפוץ מלכותי. התקרות המצוירות שוחזרו לפרטי פרטים, הגנים העתיקים שוקמו והמים שבו לפכות בבריכות. לפני שנה נפתח המתחם מחדש, הפעם בדמות מלון יוקרה בוטיקי בהנהלת החברה האימפריאלית.
תחת שלטונו של פוטין, החולם על שיבתה של רוסיה לגדולתה האימפריאלית, מדובר בלא פחות ממהלך אסטרטגי רחב־יריעה לקיבועה מחדש של מעמדה של רוסיה בירושלים. לא מדובר בצעד שמסתכם בנופך היסטורי ותרבותי בלבד, כמו קיום קונצרטים, תערוכות וכנסים לקידום השלום. החברה האימפריאלית הפרבוסלבית היא גוף רב־עוצמה, הניצב בצומת שבין הכנסייה הרוסית למשרד החוץ הרוסי ופועל ברחבי המזרח התיכון לקידום מטרות מדיניות, מודיעיניות ואסטרטגיות. בראשו עומדים בכירים בעלי כוח רב, רבים מהם מינויים אישיים של פוטין עצמו. בראש החברה האימפריאלית הפרבוסלבית עומד סרגיי סטפאשין, ראש ממשלת רוסיה לשעבר שכיהן גם כשר משפטים וכראש השירות הפדרלי הרוסי (FSB), יורשו של הקג"ב. סגנו, ומי שמונה לנהל את ענייני החברה האימפריאלית בירושלים, הוא כאמור המיליארדר איגור אשורביילי, מתכנן ה־S300. הסגן השני הוא מיכאיל בוגדנוב, סגן שר החוץ הרוסי ושליחו האישי של פוטין למזרח התיכון. בוגדנוב הוא אולי האיש הבכיר ביותר בצמרת משרד החוץ הרוסי, המעורה הן בפרטי הפרטים של המלחמה בסוריה והן בנבכי הרשות הפלסטינית.
רשימת החברים האחרים באגודה האימפריאלית הפרבוסלבית לפלסטין ארוכה ומעניינת, ומעלה לא מעט מחשבות. ביניהם ניקולאי טוקרב, נשיא חברת 'טרנסנפט', והאוליגרך סרגיי צ'מזוב, נשיא תשלובת 'רוס־טק' לציוד צבאי. הצמד, טוקרב וצ'מזוב, שירתו יחד עם פוטין בקג"ב במזרח־גרמניה, ומשפחותיהם התגוררו בסמוך בדרזדן. השירות במזרח גרמניה הוא תקופה מכוננת בביוגרפיה של פוטין. שילובם של שניים מחבריו הקרובים בחברה האימפריאלית הפרבוסלבית לפלסטין אינה עוד מינוי של כבוד, אלא הרבה מעבר. אלה אנשי אמונו הקרובים ביותר.
צ'מזוב עלה לכותרות לאחרונה כאשר טען ש'רוס טק' פיתחה קסדה המאפשרת לחיילים הרוסים להיות רואים ואינם נראים. הוא הסביר כי מדובר בפיתוח של טקסטיל ייחודי, המסוגל לשנות את צבעו בהתאם לסביבתו ולחקות גם תנועת עלים ברוח. צ'מזוב גם נלווה השבוע למסעו של פוטין בהודו, ודיברר את מכירת סוללות ה־S400 להודו.
דמות נוספת בצמרת החברה האימפריאלית היא אלנה אגפובה, לשעבר סגנית שר ההגנה. אגפובה אחראית להגנה על הנוצרים ברחבי המזרח התיכון. מדובר בתפקיד חשוב במיוחד, חלק מכינונו מחדש של החזון האימפריאלי של רוסיה. לסעיף זה יש השלכות חשובות הן בבחישה הרוסית בפוליטיקה הפנימית הלבנונית, והן בניסיון של רוסיה לגרום למדינות האיחוד האירופי לממן את שיקומה של סוריה ואת שיבת הפליטים אליה. רוסיה רוצה אמנם לקצור את פירות הניצחון בסוריה, אך את ההשקעה הדרושה מקווים במוסקבה לממן מהכיס האירופי. חברים אחרים ברשימה הם ולדימיר סבושקין, נציג הקג"ב בדמשק, ואלכסיי ווסקובוי, לשעבר ראש תחנת הקג"ב בטורקיה.
נבחרת במשקל כבד
בשורה התחתונה, מדובר בנבחרת במשקל כבד. לא קבוצת לשעברים בתפקידי כבוד, אלא מקצוענים שמעבר לעושרם הפרטי ולקרבתם האישית לפוטין מרכיבים סוג של שלוחת מודיעין אסטרטגי, תחת תפאורה יפהפייה של מתחם היסטורי ומלון חמישה כוכבים, שבחודשים האחרונים הפך גם לאבן שואבת לאליטה הישראלית והירושלמית. הצעד המשמעותי הראשון במתחם התרחש לפני ארבעה חודשים. לקראת 12 ביוני פרסמה שגרירות רוסיה בישראל הודעה רשמית שלפיה השנה תערוך השגרירות את קבלת הפנים לרגל יום העצמאות הרוסי בחצר סרגיי. בירושלים קיבלו את ההודעה בהתרגשות. הפרשנות הכללית הייתה שרוסיה הולכת בעקבות ארה"ב שהעבירה את שגרירותה לירושלים.
כל הצמרת הישראלית ובראשה בנימין נתניהו ורעייתו הגיעו לחצר סרגיי לחוג את יום העצמאות הרוסי. בישראל היו מרוצים עד הגג. בפועל, רוסיה לא שילמה במטבע קשה תמורת החגיגה הזו, שהכירה במעמדה של רוסיה בירושלים. יומיים אחרי האירוע שוחחו נתניהו ופוטין בטלפון. לאחר השיחה היו פרסומים בעיתונות הישראלית כאילו הרוסים ביקשו להימנע מפעולות בסוריה בתקופת המונדיאל. בדיעבד, זה לא מה שקרה. בשבוע שלפני סיום המונדיאל יוחסה לישראל תקיפת יעד ליד שדה התעופה T4 בדמשק ממנו יצא הכטב"מ האיראני.
שלושה שבועות אחרי הפלת המטוס הרוסי, יש אולי סוג של התפכחות לגבי מארג היחסים המורכב עם רוסיה. הדינמיקה שלאחר הפלת המטוס חשפה שפוטין אולי חזק אבל לא כול־יכול, ושמתחת לפני השטח מתחולל מאבק איתנים בינו ובין הממסד הצבאי־ביטחוני. המשך ההתנהלות האגרסיבית של שר ההגנה שויגו, גם לאחר הקביעה של פוטין כי מדובר בשרשרת טעויות טרגיות, כמו גם האמירה של אשורביילי על כך שסוללות S300 בידי הסורים היו מונעים את נפילת המטוס הרוסי, חושפות טפח ממה שמתנהל מאחורי הקלעים ברוסיה. זהו סוג של קריאת השכמה למשרד החוץ ולגופי המודיעין בישראל לבחון את ההתנהלות הרוסית באזור, לאור נבחרת החלומות שהרכיב פוטין בירושלים תחת הלוגו של החברה האימפריאלית הפרבוסלבית לפלסטין. סוריה חשובה, כמובן. אבל כפי שזה נראה כרגע, התסריט של אנשי החברה האימפריאלית עדיין נכתב, והדרמה ממתינה מעבר לפינה. עיקר תפקידה של החבורה יגיע בימי הדמדומים של אבו־מאזן, אם וכאשר ברשות הפלסטינית יעבירו מהלך. 
