פעם היא הייתה אחת הדמויות הפוליטיות החזקות ביותר באירופה, אך ביום שני הודתה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל שהיא הפכה לברווז צולע. בכך היא הציתה מרוץ להחלפתה בהנהגת המדינה והעמיקה את המחסור במנהיגים עוצמתיים בכול היבשת. יום לאחר תבוסה כואבת בבחירות המחוזיות, מרקל הודיעה כי תפנה את מקומה כיו"ר "האיחוד הנוצרי דמוקרטי" (CDU) בוועידת המפלגה בדצמבר ולא תרוץ בבחירות לקנצלר ב-2021. עם ממשלה שממשיכה לאבד פופולריות ויציבות, סוף הקדנציה שלה עלול לבוא מוקדם בהרבה.
ההחלטה המפתיעה שיקפה את הלחץ גובר על מרקל, המנהיגה הוותיקה ביותר במדינות האיחוד האירופי, לאחר שנה של נסיגות. קרב הירושה יהפוך ככל הנראה למשאל עם על תקופת שלטונה. ההערכות שמי שיעלה לראש ה-CDU אחריה, יהפוך מיד למועמד המוביל לתפקיד הקנצלר החדש היורשת המועדפת על מרקל, אנגרט קראמפ-קארנבאואר, רוצה להמשיך את מסורת המתינות של הקנצלרית. אך בזמן שבו גרמניה (וכל אירופה) הופכת למקוטבת יותר, ייתכן מאוד שהמתחרים האחרים ידחפו את המפלגה ימינה בחוזקה.
בכל מקרה, פרישתה של מרקל תסמן עידן חדש עבור היבשת שהיא עיצבה במהלך 13 השנים האחרונות, אם בטיפולה בכמה משברי חובות, החלטותיה בנושא אנרגיה גרעינית, ויותר מכול, החלטתה הגורלית לאפשר את כניסתם של יותר ממיליון מבקשי מקלט לגרמניה.
מרקל, שהגנה בחריפות על סדר העולם הליברלי, הוצבה כמשקל נגד ללאומיות בסגנונו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ – כשיש לה את המעמד להגן על סחר חופשי, מוסדות רב-צדדיים ושלטון החוק במהלך תקופה שבה עלו ספקות לגבי חשיבות הרעיונות הללו. פרישתה האיטית מותירה חלל מאחור, כאשר הטוענים לכתרה בקושי ידועים מחוץ לגרמניה.
התמיכה הציבורית בנשיא צרפת עמנואל מקרון צנחה לאחרונה ובבריטניה עוד עסוקה תרזה מיי בברקזיט. לדמויות העולות באירופה – בכללן מטאו סלביני באיטליה וויקטור אורבן בהונגריה – יש יותר במשותף עם טראמפ מאשר עם הקנצלרית הגרמניה.
אך עם החלטה לפנות את כס יו"ר המפלגה, ייתכן שמרקל לפחות אפשרה לעצמה הזדמנות ליציאה מעודנת, ולמפלגתה סיכוי לניהול המעבר לפנים חדשות. "הגיע הזמן לפתיחת פרק חדש", אמרה מרקל בת ה-64 במהלך מסיבת עיתונאים בברלין שהכילה, באופן טיפוסי, מעט רגש והרבה הצהרות שנאמרו כלאחר-יד.
מרקל, שאמרה שתפרוש מפוליטיקה בכלל לאחר תקופתה כקנצלרית, משרתת כיו"ר ה-CDU משנת 2000. בעבר אמרה שעל הקנצלר להיות גם מוביל מפלגת השלטון ושמסוכן להפריד בין שני התפקידים הללו ולתת אותם לשני אנשים שונים. אך אתמול היא אמרה ששינתה את דעתה במהלך הקיץ כשהבינה ש"לא נוכל להמשיך לתפקד כרגיל". "כן, זה קצת מסוכן", אמרה מרקל. "אך לאחר ששקלתי את העניין בזהירות רבה, זה סיכון שאני רוצה לקחת".
ייתכן שלמרקל, מדענית שהפכה לפוליטיקאית ידועה בהערכותיה הקרות, לא הייתה הרבה ברירה. עד הסתיו דאשתקד הקנצלרית הייתה הדמות הדומיננטית בגרמניה ללא כל עוררין, לאחר שניצחה בשלוש מערכות בחירות ברציפות ונראתה מוכנה לעוד ניצחון בקלות. אך בבחירות בספטמבר 2017 ה-CDU נחלה תוצאות מאכזבות, ומאז עמדה של הקנצלרית לא חזר למה שהיה. ממשלתה – שנקראה "קואליציה אצילית" – הפכה לקונסטלציה לא יציבה ולא מתפקדת כראוי של יריבים, כאשר גם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שנוטה שמאלה, ואחיותיה הבוואריות של ה-CDU איימו לפרוש.
באותו הזמן, חוסר שביעות הרצון פשט בשורות ה-CDU בזמן שהמפלגה איבדה מתמיכתה בבחירות מחוזיות ובסקרים לאומיים, תמיכה שעברה למתחריה מימין – בדמות מפלגת AfD – ומשמאל – במפלגה הירוקה. "הלחץ הפנימי הפך לחזק מדי", אמר יאן טכאו, מנהל התכנית האירופאית בקרן מרשל גרמניה בארה"ב. "הייתה תחושה סוחפת במפלגה שהיה צורך בטריות".
תומאס היילמאן, חבר CDU בבונדסטאג (הפרלמנט הגרמני) ציין כי נבחרי המפלגה חשו תחושת הקלה מבחירתה של מרקל. "זה ייתן לנו את האפשרות לקיים מחדש טבעי מאוד, דבר שבהחלט היה נצרך", אמר היילמאן, שמייצג את ברלין. "אני מאוד נאמן לה. היא הרוויחה את הנאמנות הזו ביושר. אך היא לא מונעת ממני לראות את המציאות כפי שהיא, והמציאות הזו אומרת שהתוצאות לא טובות כמו שהיו בעבר".
מרקל אמרה שהגיעה להחלטה במהלך הקיץ, אך אירועים בזמן האחרון חידדו את החלטתה. ביום ראשון, המפלגה ספגה פגיעה מביכה בבחירות במדינת הסן, שבה שוכנת העיר פרנקפורט, הבירה הכלכלית של גרמניה, שכבר שנים נחשבת לסימן למצב הפוליטי בכל האומה. אמנם המפלגה סיימה במקום הראשון ותמשיך למשול במדינה, אך ביצועיה של CDU היו הגרועים ביותר מזה יותר מיובל. ביום שני, מרקל קראה לתוצאות "מרירות ומאכזבות". רק לפני כשבועיים, מפלגת האחות של ה-CDU, האיחוד הנוצרי החברתי, פגיעה דומה בתמיכה בה במדינת האם שלה, בבווריה.
מיני מרקל
כאמור, הכרזתה של מרקל הציתה מרוץ להחלפתה במנהיגות המדינה. במשך תקופה ארוכה הקנצלרית סירבה למנות יורש, והיא לא הביעה תמיכה במועמד מסוים אתמול. אך מוקדם יותר השנה היה נראה שנתנה את ברכתה לקראמפ-קארנבאואר, 56, המנהיגה לשעבר של חבל הסאר שבמערב גרמניה וכעת משמשת מזכ"לית מפלגת CDU. קראמפ-קארנבאואר ידועה כ"מיני-מרקל" והיא תסמל הצבעה בעד יציבות והמשכיות הן במדיניות והן בסגנון.
אך האגף השמרני במפלגה גם צפוי להעמיד יורש משלו. על פי דיווחי חדשות בגרמניה, שר הבריאות ינס שפאהן 38, ומנהיג המפלגה בפרלמנט לשעבר פרידריך מרז, 63, עשויים להיות מועמדי האגף. שפאהן במיוחד נחשב למבקר בולט של מרקל, ודגל בשבירה ימינה בנושא ההגירה, כדי לזכות באלו שערקו לטובת מפלגת AfD. הוא ינסה לשאוב תמיכה מחברי ה-CDU שהיו מתוסכלים מנטיותיה של מרקל למרכז, כולל תמיכה בשכר מינימום וחרם על אנרגיה גרעינית. "היא הזיזה את המפלגה לשמאל בצורה בולטת, וזה בנה התנגדות כלפיה מהיום הראשון", אמר טכאו.
למועמדים לא יהיה הרבה זמן לשטוח את הסיבות לתמיכה בהם: ה-CDU תבחר ביו"ר חדש בתחילת דצמבר בוועידת המפלגה בעיר המבורג, בצפון גרמניה. לפני ההכרזה, הדעה הרווחת הייתה שמרקל תרוץ שוב לראשות המפלגה, גם אם כבר היו סימנים שעמיתיה הפכו לחסרי-מנוח תחת שלטונה.
בחודש שעבר, ולקר קאודר, מנהיג הסיעה בפרלמנט המקורב למרקל, נוצח בהפתעה בהצבעה מפלגתית-פנימית. ההפסד סימן רגע נדיר שבו נציגי המפלגה הנבחרים המרו את רצונה של הקנצלרית. אך, ככלל, ה-CDU נותרה פחות או יותר מאוחדת מאחורי מרקל, ולא הייתה הרבה שמחה ביום שני על גוויעתה הפוליטית. במקום שמחה הייתה בעיקר הכרת טוב על כך שהייתה לה הזדמנות לעזוב כרצונה.
"היא יודעת שזו לא מציאות פשוטה", אמרה אניה קארליצ'ק, שרת החינוך. "אך היא רוצה לשלוח את המסר שהתחדשות דורשת קדימות. אנחנו מתקדמים לעבר עתיד חדש".
תרגם מאנגלית: אלחנן שפייזר
