מחקר חדש מחזק את התיאוריה שבני אדם השתמשו בקקאו בדרום אמריקה כבר לפני 5,400 שנים, ומבליט את השינוי הקיצוני שעוברים פולי הקקאו בדרכם להפוך ל"מקופלת" או ל"פסק זמן" של ימינו.
לפי המחקר, שפורסם ביום שני, בבדיקות מדעיות נמצאו שרידי קקאו על חפצים באתר ארכיאולוגי באקוודור, גילוי שלפיו השימוש המוכר המוקדם ביותר בקקאו במרכז אמריקה אירע כ־1,500 שנה לפני המועד הידוע עד היום. "כעת זה האתר המוקדם ביותר שנמצא בו קקאו מבוית", אומר קמרון מקניל מלהמן קולג' בניו־יורק.
לפי החוקרים מאוניברסיטת קולומביה הבריטית בקנדה, הציוויליזציה האמריקנית העתיקה ככל הנראה לא השתמשה בקקאו כדי להכין שוקולד: אין שום תיעוד שאוכלוסיות הילידים באזור השתמשו בו בצורה כזו. אך הבדיקות מראות שהיה שימוש בזרע הקקאו עצמו, ולא רק בפרי שסביבו. הזרע הוא החלק בפול הקקאו שמשמש להכנת שוקולד.
באוכלוסיות ילידים באזור אמריקה העליונה של היום, הקקאו משמש להכנת משקאות מותססים. לפי החוקרים, זה כנראה היה השימוש שלו גם לפני אלפי שנים. המדענים לרוב מסכימים שהקקאו בוית לראשונה בדרום אמריקה ולא במרכז אמריקה, כפי שחשבו בעבר. המחקר בכתב העת Nature Ecology & Evolution מספק ראיות חדשות לכך.
שלוש בדיקות נערכו בחפץ שנמצא באתר סנטה אנה לה פלורידה באקוודור. אחת בדקה את קיומו של תאוברומין, רכיב חשוב בקקאו; אחרת חיפשה חלקיקים עתיקים שמסייעים לארכיאולוגים לזהות שימוש בצמחים שונים; והשלישית השתמשה בבדיקות די־אן־איי כדי לזהות את הקקאו. שאריות מחפץ קרמי אחד, שגילו הוערך ב־5,440 שנה, החזירו תוצאה חיובית: קקאו נמצא בשלוש הבדיקות. אחרים גם כן הראו סימני קקאו, אבל לא היו עתיקים באותה המידה.
לא ברור כיצד השימוש בקקאו התפשט מדרום אמריקה למרכז אמריקה. כשמגלי הארצות הספרדים הגיעו למרכז אמריקה במאה ה־15, הם מצאו ילידים שהשתמשו בו כדי להכין משקאות שוקולד חמים וקרים, בדרך כלל בהתססה.
"במשך רוב ההיסטוריה המודרנית הקקאו היה משקה", אומרת מרסי נורטון, היסטוריונית באוניברסיטת פנסילבניה ומחברת הספר "מתנות קדושות, תענוגות מחוּללים: היסטוריה של טבק ושוקולד בעולם העתיק".
משקאות השוקולד במרכז אמריקה הכילו תירס לעיתים קרובות, והם שונים ממשקאות השוקו חם שמוגשים כיום בעולם המערבי. לפי נורטון הם לא הכילו חלב, ואם הומתקו – הומתקו בדבש. עד שנת 1580 קקאו יובא באופן תדיר לספרד ולמדינות אחרות באירופה, והחלב נוסף לו רק לאחר מכן. במאה ה־19, חידושי התעשייה בהולנד הפכו את השוקולד למוצר מוצק.
מייקל לאיסקוניס, שמלמד שיעורי שוקולד ב"מוסד לחינוך קולינרי", רואה עניין גובר בטעמי הקקאו, מה שמסמן חזרה לזמן שבו שוקולד לא היה רק רכיב בתוך חטיף ממותק. לדבריו, הוא מנסה לכלול את עברו של השוקולד בשיעוריו, ובין השאר מספר על מתכון משנת 1644 שמחבר בין גרסאות המאיה והאצטקים למשקאות ובין ההשפעה האירופית עליו. "שוקולד הוא משהו שמשתנה כל הזמן", אומר לאיסקוניס.
תרגום: אלחנן שפייזר
