רגע האמת הגיע: בחירות אמצע הקדנציה הראשונות בעידן טראמפ, שעיני כל אמריקה וגם חלק ניכר מהעולם נשואות אליהן, מי בתקווה ומי בחשש. הנשיא דונלד טראמפ, שסוגר בינואר הקרוב שנתיים סוערות מאין כמותן בתפקיד הפוליטי החשוב ביותר בתבל, אמנם לא עומד לבחירה מחדש; זה יקרה רק בשנת 2020. אבל במובנים רבים הבחירות הללו בהחלט ממוקדות בו ובדרכו. והאמוציות, בהתאם. מזה כמה חודשים מפמפמים הצדדים כי מדובר בבחירות החשובות ביותר בהיסטוריה המודרנית של ארה"ב. יש בכך אולי מן ההגזמה שנובעת מהרצון להלהיב את הבוחרים, אך ארה"ב נתונה בשסע פוליטי וחברתי אולי העמוק ביותר מאז מלחמת האזרחים שהסתיימה ב-1865, ולכן רבים אכן רואים בבחירות אלה נקודת ציון קריטית.
בחירות בארה"ב מתקיימות בכל שנתיים, ובהן נקראים האזרחים להכריע בשלל סוגיות, מקומיות וארציות. בבחירות שיתקיימו מחר יעמדו לבחירה כל 435 חברי בית הנבחרים, ו-35 מ-100 חברי הסנאט. שני הבתים הללו מרכיבים יחד את הקונגרס, ושניהם נמצאים בשנים האחרונות בשליטה רפובליקנית. בית הנבחרים מאז 2010 (בחירות אמצע הקדנציה הראשונות של אובמה) והסנאט מאז 2014. בשנתיים האחרונות טראמפ והשמרנות האמריקנית נהנו אם כן משליטה מוחלטת בכל זרועות השלטון הפדרליות – הבית הלבן ושני בתי הקונגרס, וכעת מנסים הדמוקרטים להתרומם מההפסד הצורב שניחת עליהם ב-2016 ולהעביר לידיהם לפחות אחד משני הבתים.
הסנאט:
הסנאט, לפחות לפי כל ההערכות המקובלות, יישאר בידיים רפובליקניות. מאה חברים ישנם בסנאט האמריקאי, שניים לכל מדינה ולא חשוב מה גודלה. סנאטור נבחר לשש שנים, כך שבכל שנתיים מתחלף מחזור של שליש. כיום מחזיקים הרפובליקנים ברוב זעום של 49-51, אולם הסיכויים שלהם לשמור על הרוב ואף להגדילו, טובים מאוד. זאת, מכיוון שמתוך 35 מושבי סנאט העומדים הפעם לבחירה, 24 מוחזקים בידי דמוקרטים ורק תשעה בידי רפובליקנים (שניים נוספים הינם בבחירות מיוחדות). מראש, אם כן, הסיכוי של הרפובליקנים לנצח מושב או שניים המוחזקים כרגע בידי הדמוקרטים, גדול מזה של הדמוקרטים. אבל זה לא כל הסיפור: מתוך אותם 24 מושבים שעליהם הדמוקרטים צריכים להגן, עשרה נמצאים במדינות שבהן טראמפ ניצח לפני שנתיים, כלומר מצפה להם שם קרב קשה עם אוכלוסייה שתומכת בנשיא הרפובליקני. לעומת זאת, מתוך תשעת המושבים שעליהם צריכים להגן הרפובליקנים, רק אחד נמצא במדינה בה ניצחה הילרי קלינטון.
בית הנבחרים:
בבית הנבחרים מחזיקים כיום הרפובליקנים ברוב של 235 לעומת 193. לכאורה, אמור להיות לשמרנים הרבה יותר קל לשמור על הרוב בבית זה. אלא שכאן הסיפור שונה לחלוטין. ראשית, כי כל 435 המושבים עומדים לבחירה מחדש, כלומר הקלפים כולם מתערבבים והכל יכול לקרות. שנית, כי באופן מסורתי מפלגת השלטון מקבלת מכה בבית הנבחרים בבחירות אמצע הקדנציה. הנתון מדהים ממש: מאז 1789, קרה רק פעמיים שמפלגת השלטון לא איבדה מושבים בבית הנבחרים בבחירות שכאלה.
אי לכך, השאלה היא פחות "האם" אלא "כמה" מושבים יאבדו הרפובליקנים. מספר הקסם הוא 23. אם הדמוקרטים יצליחו בסך הכול להגדיל את כוחם במספר זה של מושבים בבית הנבחרים ומעלה, הם יעבירו את הרוב לידיהם. האם יצליחו? עד לפני חודשיים, הסברה הרווחת בקרב הסוקרים בארה"ב הייתה שכן. הדמוקרטים הכעוסים והממורמרים משנתיים של שלטון טראמפ נראו כמועמדים די ודאיים לגרוף 40-50 מושבים (המשקפים כ-10 אחוז הפרש לטובתם בסקרי בית הנבחרים).
אלא שמאז פרשת השופט קוואנו, שהציתה את הבייס הרפובליקני וגרמה לו להתעורר, אותו "גל כחול" נדמה שהפך לאדווה כחולה קטנה שסיכוייה לנצח אמנם עדיין גבוהים יותר מאשר של הרפובליקנים, אבל כאמור השאלה החשובה היא באיזה סדר גודל.
וכאן – כאמור בשבועות האחרונים שבהם גם שם הנשיא טראמפ את כל כובד משקלו והחל חורש את המדינה לאורכה ולרוחבה בעצרות ענק – התמונה כבר לא כל כך וודאית. הסוקר הנחשב נייט סילבר, שנכווה קשות כמו כמעט כל חבריו למקצוע בבחירות 2016, הגדיר זאת ביממה האחרונה כך: "אף אחד לא צריך להיות מופתע אם הדמוקרטים יקחו רק 19 מושבים, ואף אחד לא צריך להיות מופתע אם הם יקחו 51 מושבים. שתי האפשרויות הללו אפשריות לחלוטין, בהתבסס על הדיוק של סקרים בעולם האמיתי".
מושלים:
קרב נוסף שנמצא קצת מתחת לרדאר הוא על מושלות ב-36 מדינות. למושלים אין השפעה ישירה על וושינגטון, אבל יש להם חשיבות רבה בקביעת חוקים שונים שישפיעו על אופי ההצבעה בבחירות לנשיאות בשנת 2020. מתוך 36 מושלים שעומדים לבחירה, 26 הינם רפובליקנים ו-9 דמוקרטים (ועוד אחד עצמאי באלסקה), כך שבתמונה ראי למצב בסנאט, הדמוקרטים קרוב לודאי יזכו בשדה הזה להישגים משמעותיים שעשויים להשפיע רבות על הבחירות בעוד שנתיים.
