ספירת הקולות בארה"ב עודנה בעיצומה, אבל כמעט כל המרוצים הגדולים כבר הסתיימו או נמצאים בשלבי סיום. כעת, כמיטב המסורת, כל צד במפה הפוליטית האמריקנית ינסה להסביר מדוע התוצאות תואמות בדיוק את מה שהיה מצופה ולנכס לעצמו ניצחון גרנדיוזי.
האמת היא שהמלאכה הזו תהיה קשה במיוחד הפעם, אפילו עבור מיטב אמני ה"ספין" משני צדי המתרס. הנשיא טראמפ כבר קרא לתוצאות הלילה "הצלחה ענקית", למרות שהדמוקרטים זכו בקונגרס ברוב גדול יותר מהצפוי. במקביל, אותם דמוקרטים טוענים לניצחון בעצמם, בזמן שלרפובליקנים כבר יש רוב שככל הנראה רק יגדל ויקנה להם שליטה בטוחה יותר בסנאט, וכן, ניצחו בכמה מקומות קריטיים הן בסנאט והן במרוצי המושלים.
אז מה כן אפשר לדעת בשלב הזה? הרבה.
בית הנבחרים – הבית של ננסי:
שמונה שנים לאחר שאיבדה את השליטה על בית הנבחרים, המפלגה הדמוקרטית קיבלה אותה בחזרה. טראמפ כבר התקשר למנהיגת הסיעה הדמוקרטית ננסי פלוסי, שמשמשת כחברת קונגרס משנת 1987, ובירך אותה על הניצחון. כעת, צפויות לנשיא הרפובליקני שנתיים של מריבות קשות עם המפלגה היריבה, כאשר לדמוקרטים יהיה כמובן הכוח לחוקק מחד גיסא ולחסום חקיקה שמרנית מאידך. בנוסף, יוכלו הדמוקרטים לזמן לשימועים את חברי הממשלה ולעשות כמיטב יכולתם ולטרפד כל צעד שהרפובליקנים ינסו לבצע.
שאלה מעניינת היא מי ימונה ליושב ראש בית הנבחרים, תפקיד בעל כוח רב שבדרך כלל הופך את נושאו לסוג של "יו"ר אופוזיציה" מול הנשיא המכהן, כאשר הם ממפלגות שונות. התשובה הברורה לכאורה היא פלוסי בעצמה. היא כבר שימשה בתפקיד בעבר ויש לה כוח רב במוסדות המפלגה. הבעיה הגדולה שלה היא תפיסתה כדמות מבוגרת מדי (היא בת 78), "ממסדית" הרבה יותר מדי, ולא פרוגרסיבית מספיק.
כשג'ורג' בוש הפסיד את הקונגרס ברוב של 31 הוא כינה את הלילה thumpin' (כתישה). נראה שהדמוקרטים ינצחו ברוב אפילו גדול יותר. אכן כתישה.
הסנאט – אפקט קוואנו:
מיד לאחר שהסנאט הצביע ברוב של 49-50 לאשר את מינויו של השופט ברט קוואנו לבית המשפט העליון, מנהיג סיעת הרוב מיץ' מקונל דיבר עם כתבים מחוץ למשכן. לדבריו, לא רק שהדמוקרטים הפסידו בקרב על המינוי, אלא הם גם הצליחו לעשות את מה שהרפובליקנים לא הצליחו לעשות בעצמם: לעורר את המצביעים השמרנים.
הבוקר מתברר שמקונל צדק, אולי אפילו יותר משציפה. דוגמא לכך היא שני מרוצים, שבהם התמודדו חברות הסנאט הדמוקרטיות קליר מקסקיל והיידי היידקאמפ. שתי המדינות שבהן התמודדו (מיזורי ודקוטה הצפונית), הצביעו לטראמפ ב-2016 ונחשבות למדינות שמרניות יותר. העובדה הזו הצריכה מהן סגנון פוליטי מתון אם ציפו להיבחר שוב, וזה אכן מה שהן עשו. עד קוואנו. בספירה הסופית שתיהן הצביעו נגד המועמד, ותוצאות הסקרים השתנו בהתאם מיד לאחר מכן. בניגוד אליהן, הסנאטור ג'ו מנשין (דמוקרט, וירג'יניה המערבית), שהיה נתון לסיטואציה זהה, הצביע בעד קוואנו למרות התנגדות חברי מפלגתו, וניצח הלילה במרוץ צמוד.
כבר כרגע בטוח שמפלגת הימין תישמר את הרוב שלה בבית הקונגרס העליון. השאלה היא בכמה היא תרחיב אותו. לשאלה הזו עשויות להיות השלכות חשובות במיוחד אם יתפנה עוד מקום בבית המשפט העליון.
מושלים – קצת שמח, קצת עצוב:
אם בית הנבחרים הוא ניצחון ברור לדמוקרטים והסנאט לרפובליקנים, אזי שבמרוצי המושלים לשני הצדדים יש סיבה לכל גווני הרגשות. הדמוקרטים הצליחו "להפוך" שש מדינות מאדום לכחול, לרוב במקומות צפויים. אך הרפובליקנים הצליחו לבלום אותם במספר נקודות קריטיות.
בפלורידה, הדמוקרט אנדרו גילאם, פרוגרסיבי צעיר שקיבל תמיכה נרחבת מהממסד ומהנשיא לשעבר אובמה, הפסיד לרון סדנטיס, מועמד שזכה לחיבוק חם מהנשיא טראמפ. מצד שני, בוויסכונסין, המועמד הדמוקרטי טוני אברס ניצח את הכוכב השמרני סקוט ווקר, שנחשב בעיני רבים כאחד הכוכבים העולים במפלגה.
