המוזיאון שנבנה סביב המחבוא הסודי שבו הסתתרה אנה פרנק מהנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה עבר לאחרונה שיפוץ וחידוש. השינוי נועד לספר את סיפורה של הנערה היהודייה בעלת היומן הנודע לדור חדש של מבקרים, שרבים מהם יודעים מעט מאוד על זוועות השואה.
מנהל המוזיאון רונלד לאופולד אמר בשבוע החולף שהמטרה היא "לספק עוד מידע על ההקשר ההיסטורי ורקע הסיפור שאנו מציגים, שהוא סיפורה של אנה פרנק". מה שנותר ללא שינוי הוא המרכז המרגש של המוזיאון: האגף הספרטני הסודי שבו כתבה אנה את יומנה המפורסם. היא, אחותה והוריהן התחבאו שם יחד עם ארבעה יהודים אחרים מיולי 1942 עד שנעצרו באוגוסט 1944 וגורשו למחנות ריכוז. רק אביה, אוטו פרנק, שרד.
"מובן שלא שינינו את מקום המחבוא עצמו – האגף הסודי – שהוא המקום האותנטי ביותר, שבו התחבאה אנה כשכתבה את היומן", הוסיף לאופולד. בתום שיפוץ מקיף שנמשך שנתיים, המוזיאון זכה לכניסה חדשה ולשדרוג החדרים, כולל המתחם החשוך המציג את יומניה.
המוזיאון גם חידש את הדרך שבה הוא מספר את סיפורה של משפחת פרנק, ובכך גם את סיפור רדיפת היהודים בידי הנאצים. "ניסינו להשתמש בהיסטוריה המשפחתית כחלון להיסטוריה הרחבה יותר", אמר טום ברינק, ראש תחום הפרסומים והתצוגות במוזיאון. בין השאר המוזיאון מספר על הבירה ההולנדית, שהייתה תחת כיבוש נאצי במהלך המלחמה, "וכמובן ההיסטוריה האירופית, כי כל אירופה הושפעה מהשלטון הנאצי".
מלבד השינויים הפיזיים, המוזיאון גם כולל היום סיור שמע שמחבר חלקים מהיומן, סיפורים משפחתיים ופרספקטיבה היסטורית. הצעד הזה אפשר לאוצרי המוזיאון להשאיר את התצוגות הפיזיות דלילות יחסית, ובה בעת לספר את סיפורה של פרנק ולחבר אותו להקשר הרחב. "רצינו לשמר את אופיו של הבית, שמתבטא דווקא בריקנות", אמר לאופולד. "אני חושב שריקנות היא המאפיין החזק ביותר של בית אנה פרנק".
לדוגמה, החדר ששימש משרדה של החברה של אביה של אנה הכיל בעבר ריהוט משרדי. כעת הוא ריק לחלוטין כמעט, ורק כמה תמונות תלויות על הקירות. באחת מהן נראים גברים יהודים באמסטרדם, כורעים על ברכיהם וידיהם על ראשיהם, וחייל נאצי חמוש עומד לצידם. באחרת מוצגת המפה שציירו פקידי הציבור באמסטרדם בשביל הכובשים הנאצים ובה נקודות שחורות המסמנות את מגורי היהודים.
המוזיאון נותר פתוח גם במהלך השיפוצים. מלך הולנד וילם־אלכסנדר חנך אתמול באופן רשמי את אתר ההנצחה המחודש.
לאחר המלחמה פרסם אוטו פרנק את יומנה של בתו, שהפך לסמל לתקווה ולחוסן שתורגם ליותר מ־70 שפות. הבניין שבו מקום המחבוא הפך למוזיאון ב־1960. סיפורה של אנה נותר רלוונטי במשך יותר מ־60 שנה לאחר שהיא ואחותה נספו במחנה הריכוז ברגן־בלזן. שתיהן חלו בטיפוס ומתו מהמחלה.
ראש הקונגרס היהודי האירופי, משה קנטור, הזהיר בשבוע שעבר בכנס בווינה כי "קהילות יהודיות באירופה נהיות מודאגות יותר ויותר לביטחונן ופסימיות לגבי העתיד". לדברי לאופולד, למוזיאון שמקבל 1.2 מיליוני מבקרים בכל שנה יש תפקיד חשוב במאבק באנטישמיות. "אנחנו מנהלים מוזיאון ויודעים כמה כוח יש לו. לביקור כאן יש השפעה עצומה על צעירים, הוא עוזר להם להילחם באפליה, אנטישמיות וגזענות בקהילות שלהם".
תרגום: אלחנן שפייזר
