שוהם ניקולט, צעיר ישראלי שעסק בחינוך וטכנולוגיה וטס ללמוד ב"אמריקן ג'ואיש יוניברסיטי" שבארה"ב, הופתע לגלות שיהודים אמריקנים שלמדו במוסד היוקרתי ראו בו כיהודי נחות מהם.
"כילד שגדל באבן יהודה, אף פעם לא הרגשתי שאני קשור למשהו גדול ורחב יותר. הגעתי לארה"ב כחלק ממלגת לימודים 'באמריקן ג'ואיש יוניברסיטי', אוניברסיטה פרטית בבל אייר, המורכבת מקולג' ללא שיוך דתי, אך נמצא בה גם אחד משני בתי מדרש להכשרת רבנים של התנועה הקונסרבטיבית בארה"ב", מספר ניקולט. אך מהר מאוד הוא קיבל סתירת לחי לה לא ציפה: "חלק מהסטודנטים שלמדו לקראת רבנות קונסרבטיבית אמרו לי משפט שחקוק לי בזיכרון עד היום 'אתה לא יהודי, אתה ישראלי'".
האמירה אמנם פגעה בו, אך גם גרמה לניקולט להשקיע עוד יותר, "החלטתי שבכל שיעורי הבחירה אלמד קורסים ביהדות, אותם היו לומדים לקראת הסמכה לרבנות, להראות להם שלמרות שאני חילוני בהגדרה, אני יודע לקרוא טקסט יהודי יותר טוב מכל אחד מהם. הרגשתי צורך להוכיח להם".
כיום, שנים רבות לאחר לימודיו, הוא משמש כמנכ"ל ארגון ה-IAC, המועצה הישראלית-אמריקנית, שהפכה בשנים האחרונות לארגון הגג לישראלים "יורדים" בארה"ב. רק שאם תשאלו אותם, המילה "יורדים" כבר ממש איננה רלוונטית או קבילה. "גם בתוך IAC עשייה רבה זה העניין המרכזי, ישראל חייבת עם יהודי חזק, אך העם היהודי חייב ישראל חזקה. השניים לא יכולים לוותר אחד על השני. כל שיח על ויתור ותנאים מבחינתי לא בתוך הספקטרום. לא יכולים שאחד יוותר על השני. ואז אני מתעסק בעולם הזה", מסביר ניקולט.
זו חתיכת אמירה, לא שומעים גישה כזאת בשיח המתנהל בין ישראל והתפוצות
"השאלה היא מה אתה עושה כעם. תבין, ישבתי באותן שנים עם ראש פדרציה יהודית שאמר לי 'ישראלים לא יכולים לגור בארה"ב, הם צריכים לחיות בישראל. זו הפרדיגמה של מדינת ישראל והקהילה היהודית-אמריקנית. ארגון ה-IAC שינה זאת בצורה דרמטית".
הוא מבקש להדגים: "לפני מספר חודשים הייתה פגישה של ראשי פדרציה יהודית בעיר מסוימת בארה"ב, עם המנהיגות הישראלית המקומית. ראשי הפדרציה אמרו 'אנחנו חייבים את העזרה שלכם כדי להיות רלוונטיים בקהילה היהודית. הישראלים האמריקנים מביאים את ישראל אל תוך הקהילה היהודית, מביאים אנרגיה וחיבור בלתי אמצעי לישראל. אנחנו פוטנציאל אדיר'".
דוגמה נוספת, היא שלטענתו, 28 אחוז ממשתתפי הוועידה השנתית של הארגון הם יהודים אמריקנים. "אני חושב שישראלים מוסיפים אלמנטים שחסרים ביהדות האמריקנית, ובהם: השפה העברית, שמביאה עמה גם שורשים והיסטוריה; חיבור למדינת ישראל, האהבה למדינה ללא כל קשר לפוליטיקה. ישראלים שחיים בעולם יכולים לבקר את מדינת ישראל כישראלים, אך הם עדיין אוהבים את המדינה".
הוועידה, אותה הזכיר ניקולט, התקיימה בארה"ב זו השנה החמישית בסוף השבוע האחרון בעיר הוליווד שבפלורידה. סגן נשיא ארה"ב מייק פנס נשא נאום, ובכך ניתן להבין כי אכן יש לגוף הזה כוח פוליטי והשפעה רבה. בין השאר נכחו והשתתפו בכירים ישראליים כגון יו"ר הכנסת יואל (יולי) אדלשטיין, שרת המשפטים איילת שקד, יו"ר הסוכנות היהודית יצחק (בוזי') הרצוג ואחרים. על כן, אם פעם ה"יורדים" היו מנודים או מוחרמים, כיום מכבדים אותם כל בכירי המדינה, ואף מתרחקים כמו מאש מהמושג "יורדים".
ניקולט מספר כי הארגון פועל שנים רבות אך הוא היה מקומי ופעל בעיקר בחוף המערבי בארה"ב, ולא הייתה לו את רמת ההשפעה כפי שיש לו כיום. "אנחנו חייבים להזכיר שבלי החזון והמימון של ד"ר מרים ושלדון אלדסון זה לא היה קורה".
ישראלי אמריקני
מנכ"ל ארגון ה-IAC שוהם ניקולט (41), נשוי ואב לבן, מתגורר במרינה דל ריי שבלוס אנגל'ס. הוא גדל באבן יהודה, לאם ממשפחה עיראקית ("סבא היה במחתרת הציונית של עיראק"), ולאב שעלה מאלג'יר בצעירותו. הוא מתאר את משפחתו כ"רוויזיוניסטית" שהאמינה בדרכו של זאב ז'בוטינסקי.
משימתו של ה-IAC היא בניית קהילה ישראלית-אמריקנית מאוחדת ואקטיבית בארה"ב. הארגון נוסד בלוס אנג'לס בשנת 2007 על ידי מספר אנשי עסקים ישראלים-אמריקנים, ובמהרה הפך לארגון היהודי שצומח בקצב המהיר ביותר בארה"ב. כיום הוא מפעיל עשרות סניפים ומשפיע על מאות אלפי בני אדם.
כיצד השתנתה הקהילה הישראלית-אמריקנית בשנים האחרונות?
"עצם זה שאתה ואני אומרים 'ישראלי אמריקני' זו מהפיכה. לא אמרת 'יורד', או 'ישראלי'. הישראלים מצד אחד קראו לנו יורדים, והיהודים האמריקנים קרוא לנו ישראלים, ולא היו מוכנים לקבל אותנו. אנחנו בונים כאן קהילה של ישראלים אמריקנים, ויש לכך השלכות. זו פרדיגמה אדירה מחוף לחוף, שמשנה את התמונה לחלוטין. זה שאני מוכן להגיד אישית על הבן שלי איתן (3) שאני לא יודע מה בדיוק יהיה מבחינת הזהות שלו – זה שינוי אדפטיבי אדיר. הרי ישראלים אמריקנים תמיד אמרו: ברור שהבן שלי יהיה ישראלי, אך המציאות הראתה שזה לא תמיד נכון.
"פתאום מדינת ישראל שינתה את יחסה אלינו, ובעקבות כך גם הקהילה היהודית האמריקנית. פתאום נשיא ראובן ריבלין מגיע לפה למרכז הקהילתי שלנו בלוס אנג'לס ומגדיר אותנו כשבט החמישי; ראש ממשלת ישראל ושרים מימין ומשמאל מתייחסים אחרת לישראלים בארה"ב – זה משנה את הדינמיקה. מקהילה נרדפת שרק דורשים מאתנו לחזור לארץ, הפכנו למשאב אסטרטגי. זה פוטנציאל אדיר לדעתי, שמבחינה היסטורית מעולם לא היה קיים בצורה כזו. דווקא בגלל מה שאתה ועמיתך כותבים כעיתונאים, על הפער בין יהדות ארה"ב לישראל, יש כאן הזדמנות היסטורית שישנם ישראלים-אמריקנים שיכולים לשמש כמעין גשר בין שני הצדדים".
להעביר לדור הבא
ולמרות השפעתו הרבה, ה-IAC הוא עדיין ארגון צעיר יחסית אשר מעצב את האופי שלו, וכך גם את הנטייה היהודית-דתית. בשנה הראשונה של הכנס נתקלו מספר יהודים או ישראלים דתיים שהגיעו לאירוע בבעיה – הוא נערך בשבת אך לא היה מותאם לשומרי שבת.
עם השנים, המצב השתנה, וכך גם מספר הדתיים שהחלו להגיע לאירוע, שאולי מלכתחילה חשבו שהוא לא להם. "לפי דעתי בין 90 ל-95 אחוזים מבאי הכנס הם לא שומרי שבת, ולמרות זאת, לא ייתכן שמי שכן שומר שבת לא יכול לבוא לכנס יהודי. אני מעריך שרוב החברים שלנו, שאינם שומרי שבת, לא יכולים להרשות לעצמם שמי שכן שומר, לא ירגיש בנוח בכנס שלנו. הרי אנחנו מדברים המון על פלורליזם, זה גם כולל חלק נכבד בקהילה שלנו שהוא מסורתי או דתי. אנחנו מכבדים את כולם".
אולם ניקולט מבין שהתפיסה היא עמוקה יותר: "בתפיסה הארגונית אנחנו, וגם כחלק מתהליך ההתבגרות שעברנו, אנחנו מבינים כיום שהזהות היהודית קריטית פה בארה"ב, יותר מאשר שהייתה עבורנו בארץ. לא עבדנו קשה בישראל כדי להגדיר את עצמנו כיהודים; אתה קם בבוקר ולא יכול לפספס שהגיע יום שישי, או בטח שלא תוכל לפספס את שבת. זה באוויר. אתה תמיד תדע בישראל מתי יום כיפור, גם מבלי להסתכל על לוח השנה. פה אתה צריך להיות אקטיבי ולהשקיע כדי להיות מחובר לזהות היהודית. אנחנו מבינים שלהיות 'ישראלים' בארה"ב זה לא מספיק, אם לא נהיה 'יהודים'.
"עשינו שני פיילוטים, בבוסטון ובניו ג'רזי, לבתי מדרש המיועדים לחילונים בשבת, שם לומדים פרשת השבוע. אנחנו מרחיבים את זה לשאר ארה"ב, דבר שלחלוטין לא היה בתפיסה שלנו לפני 6 שנים. לתוכנית הזאת מגיעים ישראלים אמריקנים שבחלקם, לראשונה בחייהם הבוגרים, פוגשים טקסט יהודי. במוצאי שבת אנחנו תמיד מתחילים במליאה עם הבדלה, זהו מסר שהוא לא דתי בעיניי, אלא חלק מה-די.אן.איי שלנו. אסור לנו לאבד את המורשת ואת הזהות היהודית. אם נהיה רק ישראלים – זה לא יעבור לדור הבא".
הוא עצמו נתקל בסיטואציה מורכבת לאחרונה, כאשר כאב יחסית טרי, נאלץ לראשונה לרשום את בנו למעון, והשאלה שעלתה, היא, בין השאר 'האם לשלוח אותו למעון יהודי?' "הסתכלנו על כל מיני מקומות, והאמת היא שהאלמנט היהודי לא היה השיקול היחיד. אך הגענו לגן יהודי ביום שישי, ובדיוק עשו קבלת שבת, ישר הרגשנו חלק ממשפחה. אמרנו: כאן הילד צריך להיות".
רוב המהגרים הישראלים לארה"ב לא שולחים את ילדיהם לחינוך יהודי
"שמע, יש קודם כל את העניין שלא לכל אחד יש את האפשרות בכלל לשלם על זה. הקהילה הישראלית אמריקנית היא קהילה של מהגרים, ובתי ספר יהודיים בארה"ב הם פרטיים, ומאוד יקרים. אם היו מורידים את המחיר, אני מעריך שהרוב היו רוצים לראות את ילדיהם בחינוך יהודי".
מחוברים למציאות
אם הכול נשמע עד כה וורוד, חבלי הלידה של הקמת ה-IAC, לפני כ-11 שנה, לא היו פשוטים בכלל. "אף אחד לא חיבק אותנו. חוץ מלירוק עלינו עשו הכול", אומר ניקולט כשהכאב ניכר בקולו, ומביא דוגמאות לאמירות או טענות שהיו כלפיהם: "אתם יורדים", "אין לכם סיכוי".
הוא נזכר כי "בפגישה עם ראש פדרציה יהודית בעיר מסוימת, הוא אמר לנו משפט מפתיע: 'אם נעבוד יחד, עוד תשארו פה'. יש כאלה שהיו טורקים דלתות, הרי לא אוהבים אותנו, אבל נשמנו עמוק והמשכנו".
יש או אין משבר כיום בין ישראל לבין יהדות ארה"ב?
"עובדתית בשטח יש. לדעתי קיימת יותר מדי חפירה במשבר ופחות מידי מנהיגות שמציעה פתרונות. צריך להבין שגם אצל הרפורמים, לא כולם חושבים אותו הדבר. אם תבקר בבית כנסת רפורמי בפלורידה למשל, תראה תמיכה בישראל מכל כיוון. חשוב גם להבין שלא קיימת 'קהילה יהודית אמריקנית', המושג הוא טעות מיסודו. אתה יכול לפגוש ראש פדרציה שישראל זה הדבר הכי חשוב עבורו, ואתה יכול להיפגש באותו היום עם ראש פדרציה אחר שאומר לך: ישראל לא בסדרי העדיפויות שלנו. לדעתי, אם כל ראשי הארגונים היהודיים יכניסו לראש שחיים קהילתיים שונים בתכלית מניהול מדינה, בטח מדינה במזרח התיכון, ובטח במבנה הפוליטי שיש בישראל – אולי הם יבינו שהמציאות היא מורכבת. אני לא רוצים להיות במצב שדעה פוליטית תשפיע על היחס למדינת ישראל, אחרת אין לזה סוף".
אתה תחזור יום אחד לישראל?
"אני לא יודע. אין לי מושג. אי אפשר לעשות תכנונים לעתיד. התשובה שאני תמיד עונה היא: זה יכול לקרות מחר, ויכול לא לקרות אף פעם". הוא מספר שלאחרונה נשאל שאלה דומה בכנס שדרות, "זרקתי שאלה בחזרה לקהל: 'לכמה מכם יש קרוב מדרגה ראשונה שהוא לא בישראל'. האחוזים היו מדהימים. המצב השתנה. כל עוד אנחנו, הישראלים, חיים בארה"ב, יש לנו שתי דרכים להתמודד עם המציאות: או שאנחנו וילדינו נתנתק, או שנלך לכיוון של ה-IAC, וזה לנצל את הקהל הזה, להפוך אותו לנכס אסטרטגי וליתרון עבור מדינת ישראל. אני קורא בעיתונות בארה"ב על המשבר עם ישראל, וחושב תמיד: מי כמונו יכולים לפתור את המשבר הזה? אנחנו מדברים 'ישראלית' ו'אמריקנית'".
קשה לדעת בדיוק כמה ישראלים חיים בארה"ב, וגם יש צורות שונות לגבי איך סופרים אותם (האם ילדיהם שנולדו שם נחשבים כ'ישראלים' לצורך הספירה?), אך לטענת גורמים רשמיים מדובר על בין 600 ל-800 אלף ישראלים אמריקנים. "היום יותר קל להגיע לפה" הוא מסביר, "מכל מסיים דוקטורט בישראל מצפים להגיע לתקופה מסוימת לארה"ב. אך הסכנה הגדולה היא שישראלים מגיעים מלכתחילה במחשבה שהם כאן באופן זמני, מבלי להבין שייתכן והם יישארו כאן לזמן ארוך יותר. אז הם אומרים: למה אני צריך קהילה? למה לי להשקיע זמן ולהשקיע כלכלית?"
לפני מעט יותר מחודש ארע הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג בשכונת סקווירל היל שבפנסילבניה; פיגוע ירי על רקע אנטישמי שהתרחש בבית הכנסת "קהילת עץ חיים – אור לשמחה" הקונסרבטיבי, שם נרצחו 11 יהודים-אמריקנים.
"הרצח המתועב בפיטסבורג פגע בלב הקהילה שלנו", אומר ניקולט, "כמובן שהדבר החשוב והמיידי הוא חיבוק לקהילה ולמשפחות הנרצחים. שני המאמצים האחרים צריכים לקרות במקביל. הראשון הוא אחדות השורות. הרוצח תקף יהודים, בלי לבדוק את שיוכם הפוליטי, או הזרם הדתי שאליו הם שייכים. התגובה שלנו צריכה להיות דומה, אחדות שורות מעבר לכל פוליטיקה, מחלוקות או אמונה. החלק השני יהיה צריך להיות עליית מדרגה במלחמה שלנו באנטישמיות באשר היא. את שתי הנקודות האלה נרצה להביא לידי ביטוי בכנס השנה יותר מתמיד. אחדות שורות, שותפות גורל, ושיח על הכלים שעומדים לרשותנו להילחם באנטישמיות על צורותיה השונות בארצות הברית".
כאשר אני מנסה להבין מה דעתו על המילה "יורד" הוא יורה מיד "זו פרדיגמה מיושנת", ואילו הארגון משקיע מאמצים גדולים להכניס לשיח את המושג "ישראלי-אמריקני".
האם אתם חיים כישראלים בארה"ב? או כפי שציינת, מתעסקים בעיקר במה שעכשיו?
"הארגון נולד מתוך מציאות שבה ישראלים חיים מחוץ לישראל. זו עובדה. המציאות הייתה שאף גוף לא היה מחובר אליהם כי ראו בהם 'בעיה שצריך לתקן', והם לא היו מחוברים לשום גוף כי לא הרגישו רצויים. התוצאה הייתה יכולה להיות לאבד דורות שלמים של ישראלים-יהודים. מה שאנחנו הבנו, שלא מדובר 'בבעיה' אלא בהזדמנות ובנכס אסטרטגי".
אם חייל משוחרר, בוגר יחידת 8200 עם שאיפות מקצועיות, היה מתייעץ איתך בשאלה האם להגר לארה"ב כדי להגשים חלום ולהצליח בעמק הסיליקון – היית מעודד אותו לרדת לארה"ב?
"המילה 'יורד' מיושנת" הוא מיד מתקן אותי "אנחנו לא חיים בעולם שצריך להגר, בשביל להתקדם מקצועית. תראה את נגיד בנק ישראל החדש, רופאים שמגיעים לשנות השתלמות בארצות הברית, חוקרים שמגיעים לפוסט-דוקטורט במעבדות מפוארות בארצות הברית, וכן – לא מעט יזמי הייטק ישראלים שמינפו את העוצמה של עמק הסיליקון. הם חוזרים לישראל ומעשירים אותה".
האם בעיניך מה שאתם עושים ב-IAC זו ציונות?
"בהחלט כן. תנועה יהודית שתומכת, מקדמת, ומגינה על רעיון מדינה יהודית בארץ ישראל".
מה לגבי הדור השני שכבר התבולל או רגע לפני התבוללות? מה עושים איתם?
"מחברים אותם מהרגע שהם נולדים לשפה העברית, למורשת ולמסורת היהודית וכמובן למדינת ישראל. צריך להבין שבאמריקה של היום הדור הצעיר מחפש זהות ושייכות".
