ראש ממשלת צרפת אדואר פיליפ הכריז היום (ג') שהיטלי הפחמן שהיו אמורים לחול ב-1 בינואר 2019, יוקפאו לשישה חודשים. ההכרזה באה בעקבות מהומות אלימות שמתפרצות בצרפת בימים ובשבועות האחרונים, שהגיעו כמחאה על מספר נושאים מבית, והחשוב ביותר, שגרם מלכתחילה להקמת ארגון "האפודות הצהובות" המוביל את ההפגנות, הוא אותו מס על דלק שהעביר הנשיא עמנואל מקרון, כחלק ממדיניות האקלים אליה התחייב בפסגה הבינלאומית בפריז.
"אין דבר שחושף את הנתק בין הבוחר הממוצע לדרג הפוליטי יותר מהיטלי הפחמן", נכתב היום ב'וול סטריט ז'ורנל'. ההסבר לכך, על פי מאמר המערכת, נעוץ בעובדה שכאשר מדינה בוחרת בתכניות מדיניות למאבק בשינוי אקלים, היא נלחמת נגד הצמיחה הכלכלית של עצמה. "למרות שצרפת היא כבר כלכלה בעלת פליטת פחמן נמוכה יחסית, הממשלות הצרפתיות ממשיכות לחפש 'מעבר אקולוגי' שימחץ כל פליטת פחמן בכל פינה בכלכלת המדינה, והתוצאות נראות לעין ברחובות פריז".
מקרון ממשיך בכיוונו של קודמו, פרנסואה הולנד, בהתמקדות דווקא בפליטות פחמן מרכבים. "במציאות בה ייצור מנועים 'נקיים' יותר ורכבים היברידיים עדיין נמצא בתהליכים ראשוניים ויקרים יחסית, מקרון ממשיך לדחוף סדרה של העלאות מס מענישות שמדכאות את הנהגים הצרפתים.
"מהמפגינים בפריז מצופה לשלם את רוב החשבון, סכום של כ-8 מיליארד אירו שמקרון חושב שיגויס מהמיסים שהטיל כדי להגיע להטבה גלובלית קטנטנה. זהו רעיון אווילי ומגוחך כשמדובר בכלכלה עם 8.9 אחוזי אבטלה (21.5 אחוז בקרב הצעירים), ומגרדת 2 אחוזים בצמיחת תמ"ג. חברי האפודות הצהובות באזורים משגשגים פחות, שתלויים ברכבים בחיי היומיום, יודעים את זה. הם נעלבים כשמקרון אומר להם לחכות לתחבורה ציבורית טובה יותר או לנסוע במשותף – כן, הוא באמת אמר את זה.
"בתאוריה, היטל פחמן עשוי להוות דרך יעילה להפחתת פליטות פחמן. אך לאחר עשרות שנים של ועידות בינלאומיות, יערות שלמים של דו"חות, פרסומות מפחידות בטלוויזיה, תחנונים מצד ידוענים, שיעורי חובה בבתי ספר והטפת התקשורת – הבוחרים פשוט לא מאמינים ששינוי אקלים מצדיק מדיניות שתעלה את יוקר המחייה ותפגע בכלכלה".
הביקורת כלפי המדיניות הצרפתית התחברה לביקורת כללית יותר נגד מקרון והתנהלותו, הן כלפי פנים והן בזירה הבינלאומית. במאמר באותו העיתון כתב פרופ' וולטר מיד, מומחה ליחסים בינלאומיים, על הדיפלומטיה הצרפתית תחת מקרון, שלמרות הצהרותיו הגרנדיוזיות, נותרה "נציונליסטית ביותר".
"אם נשים בצד את הפוזות של מקרון, הצרפתים הם נציונליסטים עד היסוד. שאלו את הפרלמנטרים האירופאים ואת עוזריהם שצריכים לסבול נסיעה ארוכה, יקרה ותלויה בפליטת פחמן מרובה, מבריסל לשטרסבורג פעם בחודש כדי לתחזק את הפיקציה האבסורדית ששטרסבורג הצרפתית היא ביתו של הפרלמנט האירופי. שאלו כל אחראי מו"מ אירופאי שניסה לקצץ ב'מדיניות החקלאות המשותפת', תכנית חסרת תועלת שמספקת לצרפת תקציבי עתק. שאלו כל דיפלומט איטלקי על המדיניות הצרפתית בלוב. שאלו כל אחראי מו"מ אמריקני על גישתה של צרפת לסחר. שאלו כל דיפלומט גרמני ששתה קצת.
"הדיפלומטיה הצרפתית תחת הנשיא מקרון היא נציונליסטית כתמיד. מטרתו היסודית ביותר היא הסתת המדיניות הכלכלית האירופית לטובת צרפת. מקרון מקווה שרפורמות כלכליות בצרפת ישכנעו את גרמניה לפתוח את הארנק של האיחוד ולתת לפריז מרווח פיסקלי. ואז, אולי, הדחיפה החיובית לכלכלה הייתה מחזירה לטובתו את דעת הקהל. אך הוא לא מתקדם, בין השאר מכיוון שהממשלה הגרמנית חלשה מדי ברגע זה כדי לקחת סיכון פוליטי גדול".
זו הסיבה, לפי מיד, שזעמם של הבוחרים הגיע בדיוק ברגע הזה. "זה אירוני שהמס ה'ירוק' על דלק הוא שהצית את המהומות בצרפת. מנקודת המבט של האליטות שמנהלות את התיק הכלכלי הבינלאומי של צרפת, מדיניות האקלים שלה היא בגדר הצלחה גדולה. כפי שהם רואים את המצב, דיפלומטיה צרפתית נבונה הביאה את כל העולם לפריז בשנת 2015 לפתרון בעיה גלובלית ולכתיבת הסכם אקלים שמתכנן את העתיד הירוק של האנושות. עבור מקרון ובעלי בריתו, הנושא הוא ניסיון 'להפוך את צרפת לגדולה שוב', ובמקביל להציל את כדור הארץ. זו הייתה אמורה להיות הצלחה מפוארת; והעם הצרפתי היה צריך להתלהב.
"הוא לא. כמו האיכרים שהתלוננו שכל הפאר של ורסאי לא עשה דבר כדי להאכיל את ילדיהם, נהגים, נוסעים ואיכרים צרפתים יצאו לרחובות בכל המדינה. הם לא חפצים בפאר ולא מעוניינים בפסגות בינלאומיות. הם רוצים לחם – או מחירי דלק נמוכים, שזה די אותו דבר".
לא כולם חולקים את הדעות המוצגות בז'ורנל. ב"וושינגטון פוסט" למשל, הובא טור המנתח את ההפגנות בצרפת, ובו נכתב שלמרות שעל פניו הן הוצתו סביב נושא מדיניות האקלים, הן מחוברות לתנועה פופוליסטית רחבה יותר שמואסת באליטות. הדברים שהובאו בטור התחברו לנקודת מבט רחבה יותר שהציגה את המחאות הצרפתיות כביטוי ל"כעס" ו"שנאה" נגד סדר העולם הליברלי, כפי שאירע בגרמניה עם מרקל ובארה"ב עם בחירתו של דונלד טראמפ.
לפי שיטה זו, נושא שינוי האקלים והמדיניות שהוצגה כדי להיאבק בו כלל לא תופסים מקום מרכזי, אם בכלל. מעל דפי העיתונים ואתרי האינטרנט, שממשיכים לתפוס כך את הסיפור, מקרון מככב כגיבור מעונה שמנסה לשכנע את ציבור פשוטי העם בצדקת דרכו, ולהציל בעצם את העולם מכוחות זדוניים.
ייתכן שכל העניין מתחבר לאותן תבניות ישנות של ימין ושמאל. בעוד הז'ורנל, שמזוהה בעיקר עם המרכז-ימין, מרבה לעסוק בהפגנות בצרפת ולהבליט את מדיניות שינוי האקלים, בגופי תקשורת אחרים וליברליים יותר הנושא בקושי מקבל סיקור, וגם כשהוא מוזכר, קשה למצוא התייחסות משמעותית לסיבה להפגנותיהם של האזרחים.
