במפגש האחרון בינינו שוחחנו על החלומות. מבקש אני הפעם להמשיך ולדון בשני היבטים נוספים שלהם. הראשון, היבט שכולו טוב, מבוטא בפסוק קלאסי: "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" (תהלים קכו, א). בפשוטו מלמד אותנו הפסוק שבראותנו את הגאולה, שממנה כמעט התייאשנו, נפחד שמא אנו רק חולמים, "כמי שחולם חלום… הדמיוני ולא ממשיי", בלשונו של בעל "בינה לעיתים" (ח"א, דרוש ב' לחנוכה). או במילים קלאסיות: "ההיית או חלמתי חלום?". עד כאן הפשט.
והנה, דמות ידועה לרובנו, חוני המעגל, הבינה את הפסוק בצורה הפוכה (ירושלמי תענית טז ע"ב, בבלי תענית כג ע"א). רש"י ניסח זאת בפשטות: "כחלום נדמית הייתה [לחוני] גלות בבל", על שבעים שנותיה. הגאולה אינה אלא תהליך של יקיצה. או אז נתעורר ונבין ש"הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". הגלות, המלחמות והסבל, הרשע, העוול והאומללות, לא היו אלא "פרקים" בחלום בלהות קולקטיבי. ארשה לעצמי לכנות גישה זאת 'קריאה מיסטית של הגאולה', שאיננה אלא יקיצה אל עולם שכולו טוב.
גאולה כיקיצה
ר' ברוך מקוסוב, אחד מאבי אבות החסידות, ובעקבותיו כמה מגדולי המיסטיקה החסידית, פיתחו רעיון זה. כך גם בכתביו של ר' משה אפרים, נכדו של הבעש"ט (דגל מחנה אפרים, ויצא). הבסיס לדבריו הוא חלומו־חזונו של יעקב בבית א־ל (בראשית כח, טז): "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר: אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי":
שהגלות נמשל לחלום כמו שכתוב "היינו כחולמים". והעניין הוא כמו בשעת השינה אדם רואה בחלום דברים המדומים שהם שקר… כך הוא עניין הגלות בכלל דומה לשינה וחלום… והגאולה הוא, שה' יאיר עיניים שהכל יראו מה הוא האמת הגמור ויצאו מן הגלות שהוא השקר… וזה… [מרומז] בפסוק "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ", היינו כשהשי"ת עוזר לו שהקיץ מן השינה, [והאדם יזכה] למדריגת אמת… על דרך (מיכה ז, כ) תתן אמת ליעקב. אז "וַיֹּאמֶר: אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי".
אך האם אמנם נמחק זיכרון הסבל שהיה לנו בחלום? בעלי החסידות האמינו שכן. זה התיקון היחידי האפשרי לטרגדיות של העם היהודי ובמיוחד השואה. רק כך יימחק כתם העוול שבהיסטוריה. ואולי זוהי הדלת היחידה לעולם הבא.
"החיים הם חלום", זהו שמו של מחזהו הקלאסי של קַלְדֶרוֹן דֶה לַה בַרְקָה הספרדי. ואלה הם בדיוק דבריו של ר' שמחה בונם מפשיסחה (קול מבשר, א, ויצא), המסתמך על חיבורו של ר' ידעיה הפניני "בחינות עולם": מנקודת המבט של הגאולה, העולם הזה הוא חלום. האור המאיר את תפיסתנו ואף הזמן עצמו ישתנה אז: "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה". התודעה הרגילה שלנו מיוצגת על ידי אור השמש, שבו משתמשים אנו בחיינו היומיומיים. אור השמש מאיר אך הוא מטיל גם צללים רבים, דהיינו, הרוע והסבל שבמציאות. אך אנו נגיע למצב תודעתי שונה, שבו נזכה לאורו של היום הראשון שגנזו הקב"ה לעתיד לבוא. כשנזכה לו נוכל ליהנות מיופייה ומוסריותה של המציאות, מעבר לצללים, לא מפני שנתכחש להם, אלא בגלל שייעלמו.
תיקון שהוא כישלון
ועתה להיבט השני של החלום. לא לחינם הועבר החלום (ומתוך כך, גם הסיוט) מהפסיכולוגיה האינדיבידואלית לחיינו הקולקטיביים. נתעלם מכובשי עולם ורוצחי עמים, ונדבר על החולמים לתקן עולם. יש ובני האדם חולמים להשאיר רשמיהם בעולם, להיטיב לאנושות, לרפא את המחלות חסרות הריפוי, ומעל לכול לנצח את העוני והסבל החברתי. אלא ששתי סכנות אורבות אז לאדם. האחת – החלום עלול להיכשל, השנייה – הוא יכול להצליח, אלא שהתוצאות תהיינה איומות יותר מאשר הכשלון.
החלום־כישלון תואר באופן מופלא על ידי ישעיהו הנביא (כט, ח): "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה". אכן, החלומות גרמו לאנושות אכזבות וטרגדיות אין קץ. עבורנו, הדוגמה הקלאסית לאכזבה־טרגדיה זו היא משיחיות השקר של הקומוניזם, משיחיות שברשתה נפלו חללים רבים מאחינו בני ישראל, ואגב, הם תרמו לכך שהתקדמותה של ארץ ישראל נחלשה, כשיהודים רבים האמינו שהגאולה כבר הגיעה בברית המועצות. לדעתי, הטרגדיה החברתית הגדולה שמשיחיות שקר זו גרמה היא שבני האדם חדלו להאמין בצורך ובאפשרות לתקן את העולם, לנצח את העוני. לפני שנים נתתי שיעור בתיכון מן המוצלחים במדינתנו, אך כאשר דיברתי על בעיותיהם של הנצרכים הואשמתי על ידי התלמידים בקומוניזם. אז הרגשתי את תוצאות הטרגדיה.
אך למה נכנסתי לסוגיה זאת? כי היינו עדים בימים אלה לניסיון של הגשמת חלום, תיקון חברתי קטן אבל חשוב, פסק דין של בג"ץ לשפר את תנאי הכליאה של אסירים. לא אכנס לפרטים של החוק, אך נבע ממנו שאם אין מקום להרחבת תאי הכליאה, האסירים ישוחררו עוד לפני הזמן. שוב דוגמה נפלאה, אחת מני רבות, שבה מטרה אידיאלית יכולה להיהפך לאנשים רבים, ובייחוד לנשים ולילדים, סיוט. הנה, בין האסירים ששוחררו היו שלושים ותשעה עברייני מין "מסוכנים" ובגין שחרורו של אסיר אחר שהורשע באלימות במשפחה וישוחרר האישה הייתה חייבת לעבור למקלט הגנה. למדנו שוב שלפעמים המשפט, כמו בפסל הקלאסי, סוגר את עיניו כדי לבנות צדק.
הבה ניזהר מחלומות מסוכנים. הבה נאמץ את מנהגו של האמורא הגדול שמואל (ברכות נה ע"ב בתרגום עברי, זכריה י, ב): "כשהיה רואה חלום טוב אמר… 'וַחֲלֹמוֹת, הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ?'; כשהיה רואה חלום רע, אמר "וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ!".
