א. בחפירה ארכיאולוגית בממלכת אררט העתיקה (אררטו) אותרו מנורות של מבני ציבור מתקופה מקבילה לימי הבית הראשון, ובהן שבעה גביעים. באתרים אחרים נמצאו נרות חרס בני התקופה הזאת ובהם שבעה פיות.
ב. בחפירות שהתקיימו באזור נהריה ומגידו אותרו מנורות ממקדשים כנעניים מתקופת הברונזה התיכונה, ימי האבות, ובהן שבעה גביעונים צמודים זה לזה.
ג. בשנת 1956 נחשפה מערת קברים בשכונת רחביה המכונה 'קבר יאסון' ומתוארכת למאה השנייה לפני הספירה, ימי המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי ואולי אף קודם לכן. על טיח אחד מקירות המערה חרותות במכשיר חד מנורות שבעת קנים, והן כנראה העדות המוקדמת ביותר הקיימת לדגם המנורה הזה.
ד. אחרון מלכי בית חשמונאי, מתתיהו אנטיגונוס, מתחרהו של הורדוס, טבע בשנת ארבעים לפנה"ס מטבעות שעל צדם האחד מופיע שולחן לחם הפנים ומן הצד השני מנורת שבעת הקנים. איור המנורה שעל גבי המטבעות האלה הועתק למטבע עשר האגורות של ימינו. מטבע קדום כזה, שהוא נדיר למדי ואף זעיר, מצוי בין השאר באוסף האוניברסיטה העברית וכן במוזיאון בסנט פטרבורג שברוסיה.
ה. בחפירות של הרובע היהודי גילה הארכיאולוג נחמן אביגד המנוח גוש טיח אשר עליו נחרת בשלהי ימי הבית השני תרשים מפורט במיוחד של המנורה, ולצידה כנראה גם איור של שולחן לחם הפנים ושל מזבח העולה. המנורה מתוארת לפרטי פרטים, כולל בסיס משולש וקישוטי הפרחים שעליה. "איור המנורה הזאת", מסביר הארכיאולוג ד"ר גבי ברקאי, "מצוי במרחק בן חמש דקות הליכה ממנורת הזהב שבמקדש, ומי שעשה אותה ראה את המנורה בפועל".
היו ששיערו שמטרת הציור הזה הייתה חינוכית – ללמד את פרחי הכהונה הצעירים במה יהיה עליהם לעסוק כשיגדלו. מאותה התקופה, אגב, אותרו כמה וכמה תרשימים של מנורת המקדש. אחד כזה אותר בחפירות הכותל הדרומי על גבי שעון שמש בן התקופה, אחר נחרת על גבי אבן בתעלת הניקוז בעיר דוד, אולי בידי אדם שהסתתר במקום מאימת הרומאים. איור נוסף כזה אותר בידי ברקאי על גבי כלי אבן מימי הבית השני שנמצא אף הוא בעיר דוד, כלי שיוצר מהחומר הבלתי שגרתי הזה כדי להתגבר על בעיית הטומאה.
ו. לפני כעשור נמצא בחפירות מגדל שלחוף הכנרת בית כנסת המתוארך לסוף ימי הבית השני, ועל דופן שולחן שאותר בו – אשר שימש ככל הנראה לקריאה בתורה – נמצא תרשים מפורט של המנורה.
ז. הציור המפורסם ביותר של המנורה הוא זה שעל גבי שער טיטוס ברומא, ובו הונצחה תהלוכת הניצחון שערכו הרומים עם כלי המקדש היהודי בשובם בתום מלחמת החורבן מירושלים. עם זה, פרט משונה במיוחד במנורה הזאת הוא היותה נשענת על רגל אחת ובה שלוש מדרגות, שעל גביהן נחרתו חיות ממיטב המיתולוגיה הרומית. על העניין המוזר הזה נכתבו תילי תילים של השערות בספרות המקצועית. בין השאר טענו שבמסע הארוך מירושלים נשברו רגליה של המנורה, ובשיפוץ שלה ששיפצו אמנים לא יהודים נוספה הרגל הזאת. היה מי שהניח שהמנורה הובלה בדרך היבשה מירושלים החרבה לרומא, מפני שחריתות דומות לאלו שעל גבי רגל המנורה בשער טיטוס נמצאו גם בעתיקות העיר דידימה שבמערב טורקיה, על אם הדרך שבין ירושלים לרומא. עם זה, ד"ר ברקאי משער שהמנורה הובלה לרומא דווקא בספינה.
ח. ברומא הוצבה המנורה במקום של כבוד במקדש השלום של האליל מרס. המקדש הזה נבנה כעשרים שנה קודם לחורבן ירושלים, אולם לאחר חורבן העיר הובלו אליו כמה וכמה מכלי המקדש היהודי. התנא בן המאה השנייה, רבי אלעזר בן רבי יוסי, סיפר למשל (יומא נז, א) שראה ברומא את פרוכת המקדש כאשר ניכרות עליה עוד טיפות הדם של קורבנות יום הכיפורים שהוזו עליה שנים רבות קודם לכן. התנא חזה בה בעת שביקר במקדש השלום המדובר. במקום אחר (שבת סג, ב) מספר רבי אלעזר ברבי יוסי שראה שם גם את ציץ הזהב שעיטר את מצח הכוהן הגדול.
ט. בתקופה שלאחר החורבן התרבו מאוד ציורי המנורה ועד עתה אותרו מאות כאלו. עשרות תרשימים של המנורה אפשר לראות למשל במערות הקבורה שהותירו אחריהם יהודי רומא בדורות שלאחר החורבן, בין השאר בגן הציבורי וילה טורלוניה ברומא. ד"ר ברקאי מניח שמי שיצר את הרישומים האלה ראה במו עיניו את המנורה במקדש השלום. יחד עם זאת, מנורות בתקופה הזאת נחרתו גם בבתי קברות יהודיים אחרים כמו למשל בזה של בית שערים. המנורה הפכה אז לסמל יהודי מובהק, ככל הנראה בד בבד עם אימוץ הצלב בידי הנוצרים. שום דת אחרת לא התחרתה עם היהדות על הסמל הזה, שעד היום מזוהה עמה באופן בלעדי.
י. מה קרה למנורת המקדש בדורות הבאים? מתי נעלמה ממקדש השלום? כאן התרבו התיאוריות ואף האגדות ומדובר בחידה גדולה.
1. היו שהניחו שהמנורה הועברה לקונסטנטינופול – הלא היא איסטנבול – בימי הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס בשנת 324, כאשר העתיק את בירת האימפריה מרומא לעיר שעל הבוספורוס שכונתה עד אז ביזנטיון.
2. לעומת זאת, קיימת השערה שזו הוסיפה לשכון במקדש השלום ברומא עד לכיבוש הוונדלי שהתרחש ב־2 ביוני בשנת 455 לספירה, אז הפולשים הברברים האלו שדדו והתיכו אותה.
3. לעומת זאת יש מי שטוען שזו נותרה שלמה וקיימת, והקיסר יוסטיניאנוס בן המאה השישית אף השיב אותה לירושלים והציב אותה בכנסיית הניאה האדירה שבנה, וששרידיה מצויים כיום מתחת לכיכר בתי מחסה בעיר העתיקה.
4. לפי טענות אחרות המנורה התגלגלה לקרקסון שבדרום צרפת בשנת 410, לאחר שהוויזיגותים, שבטים ברבריים מדרום שבדיה, בזזו את רומא ונטלו את אוצרותיה לבירתם – קרקסון. האם שם נשארה המנורה עד היום הזה? יש מי שמתעקש להמשיך להתוות את מסעה המשוער גם הלאה. לפי התיאוריה הזאת לאחר כמאה שנה בזזו השוואבים את קרקסון ולקחו עמם את מנורת שבעת הקנים לבירתם החדשה קרתגו שבצפון אפריקה, כיום תוניס. משם, כך מוסיפים הטוענים זאת, שר הצבא הביזנטי בליזריוס שכבש את העיר בשנת 550 נטל עמו את המנורה לביזנטיון־קונסטנטינופול.
היה מי שטען שבזאת לא הסתיימו טלטולי המנורה, ובעת מסע הצלב הראשון, בשנת 1099, השיבו אותה הצלבנים – לא פחות ולא יותר – אל מקומה מקדם בהר הבית, שם נשמרה בידי המסדר הטמפלרי. עם כיבוש העיר בידי צאלח א־דין נטלו אותה עמם הטמפלרים הנסוגים לעכו, ומשם לקפריסין. בסופו של דבר, כך מוסיפה הגרסה הזאת לטעון, השיבו אותה חיילי פיליפ הרביעי מלך צרפת במאה ה־13 בחזרה למרתפי האפיפיור ברומא.
5. אכן, הגרסה הטוענת שמנורת המקדש מצויה עד היום הזה במרתפי הוותיקן ברומא פופולרית מאוד, במיוחד, אגב, בקרב יהודים בני זמננו. רשויות הוותיקן, יש לציין, שיגרו בשנים האחרונות ליהודי חרדי שפנה אליהם בשאלה בעניין מכתב ובו הכחשה גורפת של הטענות.
התרשים הוכן בסיועם הרב של הארכיאולוגים אסף אברהם וד"ר גבי ברקאי. ביום שני ח' בשבט, 14.1.19, בשעה 20:30, תיערך במרכז המבקרים של מצפה המשואות בירושלים הרצאתו של ברקאי בנושא מנורת המקדש וגלגוליה. פרטים לגבי הרישום ודרכי ההגעה אפשר לקבל באתר האינטרנט Hamasuot.org או בדף הפייסבוק של מצפה המשואות.
