רווקות מאוחרת, הגרסה החרדית

שרה (שם בדוי), בת 30, היא עובדת סוציאלית מהמגזר החרדי שמתגוררת בירושלים ועודנה רווקה. שרה חלמה להינשא בגיל צעיר, ובה בעת חשוב היה לה לא לוותר על לימוד מקצוע אקדמי מעניין ומתגמל. "הלימודים מאוד העסיקו אותי, ולכן לא יכולתי להתפנות לשידוכים במקביל", היא מתארת. "שידוכים הם כמו חצי משרה: ללכת לשדכניות, לעשות דיאטה, לקנות בגדים. זו תחרות. כשסיימתי את הלימודים הייתי כבר בת 25 והשקעתי רק בשידוכים, אבל זה לא הסתיים בחתונה. כשרציתי מישהו הוא לא תמיד רצה אותי, וכשהוא רצה – אני לא רציתי. היו גם מקרים שבהם שנינו רצינו, אבל פחדתי, חשבתי שאני צעירה מדי.

"יש לי חברות שנכנסות לחופה ברגליים רועדות, עם פחדים גדולים, חרדות. הן לא יודעות אם הבחור הוא באמת הנכון בשבילן. יש לחץ חברתי להתחתן, ויש כאלה שמעדיפות להתחתן עם מי שמציעים להן, ויהי מה. הן אומרות לעצמן: 'אני אכריח את עצמי לאהוב אותו'. לי מאוד חשוב שבאמת ארצה את מי שאנשא לו. אף אחד לא מכניס אותך לחופה בכוח. זו צריכה להיות בחירה שלך, כאדם בוגר".

אביגדור רבינוביץ' (27), יזם חברתי מהמגזר החרדי ונשוי טרי, הוא סטודנט למדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה. רבינוביץ' בחר באופן מודע לדחות את גיל הנישואים וללמוד מקצוע. "בגיל 21 עזבתי את הישיבה, והתחלתי לעבוד ולהשלים בגרויות", הוא מספר, "רוב החברים שלי מהישיבה כבר התחתנו בגילאים 21־22, ולא בער לי להתחתן בגיל הזה. רציתי ללמוד, לבנות קריירה, לדעת מה אני רוצה מעצמי, וידעתי שהרבה יותר מורכב לעשות את כל זה תוך כדי שנות הזוגיות. לא רציתי להתחתן מבלי שניסיתי ועשיתי דברים וראיתי עולם. היה לי חשוב לא להתחיל מדף חלק, שבו אתה לא יודע כלום לא על עצמך ולא על העולם, ולפתע מוצא את עצמך נשוי עם שני ילדים".

כבר לא מקולקלת

העדויות של שרה ואביגדור כבר לא נחשבות לנדירות בחברה החרדית. מספר לא מבוטל של צעירים וצעירות חרדים מחליטים בשנים האחרונות לדחות את גיל הנישואים. חלקם מתחתנים מאוחר יותר מכפי שהיה מקובל בעבר, ובחלק מהמקרים מדובר ברווקות מאוחרת, שמזכירה במשהו את הרווקות המאוחרת במגזרים אחרים בחברה הישראלית.

מדי שנה מפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה את שנתון החברה החרדית. השנתון, שערכו ד"ר לי כהנר וד"ר גלעד מלאך, מציג ומנתח את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משרדי הממשלה, צה"ל והביטוח הלאומי בנוגע לחברה החרדית. על פי הנתונים שמוצגים בשנתון החדש, בעשור האחרון חלה ירידה בשיעור הנישואים של חרדים בגילאי 20־29. בשעה שבין השנים 2003־2004 עמד שיעור הנישואים בקבוצת גיל זו על 77 אחוזים, בין השנים 2010־2011 הוא ירד ל־73 אחוזים, וכיום הוא עומד על 67 אחוזים בלבד.

ממה נובעת המגמה הזו? האם היא נחלתו של כלל המגזר החרדי, או של זרמים מסוימים בו? האם היא חלק ממה שאפשר לקרוא לו "האביב החרדי", שבו בני המגזר נחשפים בהדרגה לטכנולוגיה, לאוטוסטרדת המידע ולרעיונות מערביים של קדמה ושל אינדיבידואליזם; או שמא מדובר בהתרחשות נפרדת ובלתי נמנעת שמשפיעה על התחום החשוב ביותר בעולם החרדי, הקמת בית בישראל? כך או כך, עצם ההסכמה של לא מעט אנשים מהמגזר החרדי, שבאים מזרמים שונים, להתראיין בגילוי לב ולספר על הלבטים שלהם בתחום אינטימי כל כך היא חלק מן השינוי.

חרדים מן הזרם החסידי, למשל, שבו נהוג להתחתן גם בגיל 17, עדיין מתחתנים ברובם בגיל צעיר. אך גם בציבור החסידי יש לעיתים דחייה קטנה של גיל הנישואין עד סוף הלימודים בסמינר. נשים ממשפחות חסידיות מתחתנות בלא מעט מן המקרים בשליש האחרון של כיתה י"ד, ועד לסיום הלימודים רובן כבר מאורסות.

אך כאשר מדובר על זרמים אחרים, ישנן לא מעט בנות שיבחרו לרכוש מקצוע ולדחות עוד יותר את גיל הנישואין. רוב הבנות ילמדו במכללות ייעודיות שקמו בשנים האחרונות כדי לספק את הביקוש, והן משלבות לימודי קודש וחול תוך הקפדה על אורח החיים החרדי. מעטות יבחרו באוניברסיטאות ובמכללות מעורבות, שם יש לעיתים מסלולים ייעודיים ונפרדים.

"עד לאחרונה, בחורה שהלכה ללמוד באקדמיה נחשבה למקולקלת. כיום זה כבר לא כך", אומרת יעל אלימלך, מנהלת החינוך החרדי הרשמי במנח"י, "הניסיון בשטח מראה שבנות שיצאו לאקדמיה בשנים האחרונות נחשבו מלכתחילה לשידוך טוב יותר, כאלה שיוכלו לפרנס טוב יותר את בן התורה. כבר אין מצב של תיכון, סמינר וחתונה. הלימודים האקדמיים דורשים יותר ריכוז והתמדה, והרבה נשים מעדיפות לדחות מעט את גיל הנישואים. מתוך 8,500 בנות שמסיימות י"ב כל שנה, כ־1,500 בנות ימשיכו לאקדמיה. ברגע שאת יוצאת לאקדמיה הדעות שלך קצת יותר נפתחות, את חושבת מה טוב ומה פחות, את עצמאית יותר".

קודם שיהיה מקצוע

בין השנים 2010 ו־2016 חל גידול של פי 1.5 במספר החרדים, גברים ונשים, שלמדו לתואר אקדמי. השנתון החדש מראה כי בשנת הלימודים תשע"ז (2017) נרשמה ירידה במספר הסטודנטים החרדים, מ־9,600 ל־9,400 תלמידים, לראשונה מאז פתיחת התוכניות הייעודיות לחרדים. בה בעת מצוין כי בעשור האחרון בכללותו עלה שיעור הסטודנטים החרדים ב־141%, וזאת לעומת גידול של 9 אחוזים במספר הכללי של הסטודנטים בישראל. גם מספר הסטודנטים החרדים לתואר שני ממשיך לזנק: בשנת 2017 עמד המספר על 1525, פי חמישה ממספר הסטודנטים החרדים לתואר שני שהיו בשנת 2010.

ד"ר מאיה חושן היא חוקרת בכירה במכון ירושלים למחקרי מדיניות. את התהליך שעובר על החברה החרדית רואה חושן כהמשך ישיר, גם אם מאוחר ואיטי, של תהליך שעובר על חברות בעולם כולו. "הדוגמה הראשונה הייתה במהפכה התעשייתית. לפניה, רוב האוכלוסייה הייתה כפרית והילדים לא למדו אלא עבדו בשדות וסייעו להורים. אחרי המהפכה התעשייתית רבים עברו להתגורר בערים והילדים הפכו מנכס לנטל כלכלי. הם לא היו יכולים לעבוד בתעשייה, ובמקביל גם הגבילו את גיל העבודה ונחקק חוק חינוך חובה. בקרב אלו שעברו את המהפכה התעשייתית, מספר הילדים ירד וגיל הנישואים עלה.

"בהקבלה, יותר ויותר חרדים, גם גברים וגם נשים, נכנסים לשוק העבודה, ונדרשת מהם השכלה אקדמית ומקצועית. וכך, יש נטייה חזקה יותר להתחתן אחרי שמסיימים תואר או הכשרה מקצועית, וזה קורה בגילים מבוגרים יותר. חלק מהנשים שלמדו גם נהיות בררניות יותר, והתוצאה היא עלייה בגיל הנישואים וירידה במספר הילדים".

במגזר החרדי עצמו יש שרואים בחיוב את העובדה שהאישה, כמי שבמקרים רבים היא המפרנסת בבית, תגיע למערכת היחסים הממוסדת עם מקצוע משתלם. "היום הציפייה מבחורה שרוצה להתחתן עם בן תורה היא שתפרנס, ואם היא צריכה לפרנס – היא צריכה מקצוע", מסבירה מרב שפרה בקשי, מטפלת חרדית משפחתית ממרכז "חכמת נשים". "את המקצוע מסיימים ללמוד לפחות בגיל 21, ורק אז הבחורות מתחילות לשמוע שידוכים, כי הן צריכות קודם כול לסיים את הלימודים. לא חסרות אימהות שאמרו לי בפירוש שברגע שלבת שלה יש מקצוע טוב, הערך שלה בשידוכים עולה".

אל הניה גולדברג, פסיכותרפיסטית לענייני משפחה ושידוכים מהמגזר החרדי, באות בחורות חרדיות ש"תקועות" בשידוכים או שרוצות ללמוד על שידוכים ולהגיע אליהם בצורה המיטבית. "לבחורה שלמדה באקדמיה יכול להיות קושי במציאת שידוך", מסבירה גולדברג, "בחורה שפיתחה את עצמה ונהייתה אקדמאית, כל השפה שלה וכל המהות שלה משתנות. יש בחורי ישיבה שמהססים אם להינשא לבנות אקדמאיות, כי הם טוענים שהם רוצים בת חרדית מקורית שהולכת איתם בראש אחד, וכשהיא כבר פתוחה לעוד דברים – זה כבר לא ראש אחד אלא שניים. יש בנות שמחפשות בחורים יותר פתוחים.

"מצד שני, יש בנות חרדיות שלמדו לימודים אקדמיים, ואז, כשהן מחפשות בחור ישיבה, הן לעיתים יחפשו מישהו שאולי בערב מרחיב את הלימודים שלו ולומד מקצועות נוספים, ואז שוב יכול להיווצר קושי למצוא כזה, כי הבחורים שלומדים מקצוע עלולים לפעמים לצאת לגמרי מלימוד התורה ולהשתנות. זאת אומרת שהלימודים משנים את האדם. כל השיח מתנהל מתוך עמדה שונה, פחות חרדית".

השערים נפרצו

"בחברה החרדית, תפקידן של הנשים הוא להיות שומרות הסף", מסבירה רחלי איבנבוים, ראש תחום חברה חרדית במכון "שחרית". "הנשים החרדיות צריכות למעשה לוודא שהגברים שלהן יושבים ולומדים תורה. יש משהו בתפקיד הזה שהוא מאוד טוטאלי לנשים. לעיתים נוצר מצב שבשם השאיפות הללו יוצאת אותה בחורה לעולם כדי לפרנס את התלמיד החכם, אבל אז היא נפתחת לעולם שאותו תלמיד חכם, ששקוע בדל"ת האמות שלו, כלל לא מכיר, ואז הם כבר כמעט לא מתאימים זה לזה מבחינת השיח והמושגים. אני מכירה כל כך הרבה נשים כאלה: בחורות חריפות, חכמות, מעורבות בעולם, שמחזיקות בעל תלמיד חכם וכבר כמעט אין ביניהם מכנה משותף. זה יוצר פיצול בין החלום לבין כל המשמעויות שלו".

עד כמה לשאיפה של אישה להגשים את עצמה בלי קשר לבעלה יש תוקף בחברה החרדית היום?
"אמנם התפקיד של האישה החרדית הוא עדיין להיות רעיה ותומכת בלימוד תורה, להיות היידישע מאמע, אבל המקום האישי נכנס יותר ויותר. אבל צריך גם לזכור שהחברה החרדית היא לא חברה אינדיבידואליסטית, אלא חברה קהילתית, וגם הנשים החרדיות שמפתחות קריירה כי זה נכון להן וגורם להן לחייך יודעות שזה מגיע אחרי התפקידים הראשוניים שלהן".

נעמה (שם בדוי), אישה חרדית בת שלושים מנתניה, אם לשלושה ילדים, נישאה בגיל 22 לאחר שהשלימה שני תארים בתחום המדעים המדויקים. כיום, היא המפרנסת במשפחתה. "בגיל עשרים התחלתי לשמוע שידוכים, אבל לא התמדתי, כי הלימודים תפסו מקום מרכזי יותר. המשפחה דרבנה אותי ללמוד ותמכה בי מאוד, אבל הדבר היחיד שהפחיד אותי הוא שייגמרו לי הבחורים".

וכשסיפרת בשידוכים שאת לומדת, איך הגיבו הבחורים?
"הם קיבלו את זה. הרגשתי הרבה תמיכה, אפילו התפעלות, תגובות מאוד חיוביות. יכול להיות שמלכתחילה הם יצאו איתי בגלל שאני לומדת. לא נפגשתי עם בחורים שנראו לי, מבחינת הפרטים הטכניים שהשדכנית מסרה לי, מנותקים לגמרי מהכיוון שלי. גם הם, מצדם, שמעו שאני לומדת, ובכל זאת רצו להיפגש איתי".

עד כמה הלכת ללמוד מתמטיקה מתוך עניין אישי, ועד כמה זה היה מתוך רצון לפרנס?
"הלכתי כי זה מאוד עניין אותי. אפילו לא חשבתי רחוק כל כך על פרנסה, ובכל פעם פשוט התקדמתי עוד צעד. כיום אני עובדת בתחום, עושה את מה שאני אוהבת וטובה בו ומממשת את הפוטנציאל שלי. בסופו של דבר, כשאדם עושה מה שהוא אוהב הוא ממצה את עצמו".

ד"ר ענת גור, פסיכותרפיסטית, מומחית לפסיכולוגיה של המגדר ומנהלת מרכז "חכמת נשים", סבורה שמדובר בתהליך אנושי טבעי. "אחד הדברים שתורמים הכי הרבה לאיכות החיים, לתחושה של שלמות אישית ולרווחה הנפשית, הוא מימוש הפוטנציאל. ברגע שלוקחים קבוצה שלמה של בני אדם, במקרה הזה נשים חרדיות, ומחזיקים אותן בתוך גטו שבו הן לא יכולות לממש את הפוטנציאל שלהן, יש לכך משמעויות מאוד קשות במדדים של רווחה נפשית.

"ברגע שנפרצו השערים, ונשים חרדיות החלו ליהנות כמו נשים אחרות מפירות ההשכלה, אי אפשר לכלוא את זה בחזרה. נשים שנישאות נבלעות במקרים רבים בחזרה למקום הזה של אמא לילדים ואשת איש. ולכן, נשים רבות מצביעות ברגליים, דוחות את גיל הנישואין וכך יוצרות לעצמן מרחב שבו הן יוכלו לקבל את החופש הזה להתפתח בעצמן".

לא לחכות שהשערות ילבינו

רוב הנשים החרדיות שיוצאות ללמוד באקדמיה עושות זאת במסגרות חרדיות ייעודיות. צביה זיכרמן (30) למדה תחילה בסמינר חרדי, ומשם המשיכה ללימודי משפטים בשלוחה החרדית של הקריה האקדמית אונו. לפני כמה חודשים נישאה.

"אני באה מהחברה הליטאית", היא אומרת, "ואני מאוד חריגה בנוף שלי. לא התחתנתי עד לאחרונה, כי זה פשוט לא עבד. לקח לי זמן למצוא את אהבת חיי. במשפחה הליטאית משתדלים להתחתן לפי סדר הילדים, ולפניי היו שתי אחיות בוגרות. כשהייתי בת 19 וכל החברות שלי כבר יצאו לשידוכים, אני עוד הייתי 'תקועה', והחלטתי שלא אשב בבית ושערות ראשי ילבינו.

"אני לא אהיה רווקה ממורמרת שמחכה, אני חייבת למצוא מסגרת חברתית. אני לא בטוחה שהייתי לגמרי מודעת אז לכל התהליך הזה, ואולי רק למפרע נוכחתי לדעת שזה מה שעשיתי, אבל הייתי מאוד נחושה לצאת ללמוד. התואר הוא גם מסגרת חברתית מאוד משמעותית. נוצרת רשת מאוד חזקה עבור הבחורות שלומדות".

איך קיבלו בבית את היציאה שלך ללימודים?
"אני לא יכולה להגיד שקיבלו את זה. אני לא בטוחה שבבית לא רואים את זה כהחמצה. אבא שלי אמר לי בפירוש פעמים רבות: 'את לא נשואה כי למדת לימודים אקדמיים'. ואת יודעת מה? אני לא יכולה לחלוק עליו, כי ייתכן שהוא צודק. אבא שלי הביע את מורת רוחו, אבל זה לא סתר את העובדה שהוא אוהב אותי ורוצה שאצליח. אני בטוחה שזו בחירה מאוד קשה בשבילו, כי הוא דמות ציבורית ידועה. אני מעריצה אותו על כך שהוא בחר באבהות שלו, כי הוא הבהיר לי שמה שלא אעשה ולא משנה כמה הוא יתנגד לזה – אני יותר חשובה לו".

וישנם גם כאלו שרואים את הקשר בין עליית גיל הנישואים לבין לימודים אקדמיים כהסתכלות על הציבור החרדי במשקפיים חילוניים. "לפטור את גיל הנישואים שהתאחר בכך שהחרדים רוצים לרכוש השכלה זה להחיל מונחים מערביים על החברה החרדית, וזה גם לא בהכרח נכון", אומרת רחלי איבנבוים. "אני מכירה מקרים הפוכים לחלוטין: אנשים שרוצים ללמוד ואומרים שכרווק זה לא ראוי, לא מקובל, וחוששים שאם ילכו ללמוד זה יפגע בשמם הטוב. חלקם יעדיפו לצאת ללימודים דווקא אחרי החתונה, אז המחיר אולי כבד יותר מבחינה כלכלית, אבל קל יותר מבחינה חברתית".

כזו היא עו"ד חיה גרשוּני, שהלכה ללמוד משפטים כשהייתה כמעט בת ארבעים, נשואה ואם לילדים, ועשתה זאת לאחר ששאלה רב בנושא. "כשאת יוצאת ללימודים באקדמיה, בעיקר אם תלמדי מדעי הרוח או נושאים הנוגעים למדיניות ציבורית, את נתקלת בתפיסות ביקורתיות ובערכים ליברליים של שוויון", היא אומרת. "בתחומים האלה מצופה ממך להיפתח לתפיסות הרבה יותר ליברליות ופלורליסטיות, ואילו החברה החרדית היא יותר שמרנית ומסורתית, עם מערכת ערכים משלה".

לגרשוני בת בגיל עשרים, נשואה טרייה. כשהיא נשאלת אם הייתה שולחת אותה ללימודים באקדמיה לפני נישואיה, היא משיבה בשלילה. "אני שייכת לזרם השמרני, ואמנם יש בחברה החרדית הערכה לידע וללמידה בגלל ערך לימוד התורה, אך הבת שלי מאוד שמרנית ולא מסכימה ללכת ללימודים אקדמיים. נראה לי שהייתי חוששת לשלוח בחורה ללימודים אקדמיים לפני החתונה, בפרט במסגרת שאיננה נפרדת מבחינה מגדרית. כמי שלמדה באקדמיה בעצמה, אני מודעת ליתרונות ולתרומה של לימודים אקדמיים, אבל האופן שבו הם בנויים כיום לא עולה בקנה אחד עם ערך המשפחה והבניית אורח החיים החרדי. כשאת באה ללמוד בגיל מבוגר יותר את חווה את הדברים אחרת, כי הילדים כבר גדלו וסדר העדיפויות שלך נבנה מהאופן שבו החיים שלך התגבשו.

"צעירה שבוחרת ללמוד לימודים אקדמיים ודוחה את נישואיה, אני לא יודעת אם יהיה לה יותר קל או קשה יותר למצוא שידוך, אבל אני מניחה שהשידוך יהיה שונה. המנהיגות הקהילתית ומוסדות החינוך מהזרם השמרני מתנגדים ללימודים אקדמיים, אפילו כאלו המציעים תוכניות ייחודיות לחרדיות. מנסים לחסום את הזליגה החוצה. אני לא חושבת שאפשר יהיה לחסום אותה לגמרי. עם זאת, לא הגיוני שבחור ישיבה ששייך למיינסטרים החרדי יצטרך להתמודד עם אישה באקדמיה. זה עלול לא להתאים מבחינת תפיסת הבית והמשפחה, כי כשמקימים בית בישראל צריך סולם ערכים דומה".

במה עוסק החתן הטרי של בתך?
"הוא לומד תורה. לא היה מקום לפשרה בעניין הזה. הבת שלי לא הייתה מוכנה לשמוע על בחור שעובד או שחושב ללמוד לימודים אקדמיים. היא רצתה בחור שיושב ולומד, וברוך השם, זה מה שהיא קיבלה. החברה החרדית הופכת למגוונת יותר, יש לא מעט אנשים שמעודדים את הצעירים לרכוש מקצוע באקדמיה, אך הבת שלי בחרה ללמוד בסמינר, עוסקת בתחומי ההוראה, יש לה עבודה, והיא יכולה ורוצה לפרנס.

"בסופו של דבר, אני רואה שהשידוכים, הפגישות, האירוסים והנישואים מתנהלים באופן די דומה לזה שהיה כשאני נישאתי לפני 25 שנים, ממש לפי כללי הטקס. גם בקרב בנותיהן של חברות שלי, גם אם יש כאלה שעשו צעדים לכיוון האקדמיה ופקחו עיניים, הן עדיין מכוונות לאותו מסלול. אני רואה בכך דרך ייחודית וכמעט בלעדית לשמר את המבנה המסורתי של הקהילה החרדית".

רואות עולם

חדווה, אם חרדית מירושלים שמשדכת בימים אלו את בניה ואת בנותיה, מצביעה גם היא על השינויים הללו בחברה החרדית. "הנושא של לימודים אקדמיים הפך לעניין כלל מגזרי כמעט, וכבר יש מקצועות כמו אדריכלות וראיית חשבון. אחת הכלות שלי למשל היא אשת הייטק, ולא אחת שמעתי על בחורים מישיבת חברון שאומרים לשדכנית בפירוש שהם מחפשים אישה שבאה מהתחום הזה. לא חסרים בחורים שיחפשו בחורה עם תואר, ורצוי בתכנות מחשבים. בחור שפעם היה בוחר להתחתן עם מורה יכול כיום להתחתן גם עם מישהי שגדולה ממנו בשנה, אבל שההשכלה שלה איכותית יותר. גם ההורים מאוד משקיעים בלימודי תואר, ומבינים שהמשמעות היא כלכלית".

גולדברג: "בנות רבות שעובדות בהייטק מתחתנות. מנגד, לקליניקה שלי מגיעות אחרות כדי לבקש עזרה. יושבות מולי גם בנות שלושים שמשוועות לשידוך ומתקשות להגיע אליו".

ממה נובע לדעתך הקושי להשיג שידוך דווקא לבנות שעובדות בתחום זה?
"בהיי טק, ובכל תחום עבודה אחר, צריך להבין שבחורה שמבקשת להינשא לבחור ישיבה צריכה לבוא מתוך העולם החרדי. אם היא נחלשת מבחינה רוחנית כי היא 'רואה עולם', אם דפוסי החיים שלה והמבט שלה על דברים משתנים, והיא כבר לא מה שהיא הייתה, ייתכן שבמקרה כזה יהיה לה קושי למצוא בחור חרדי מתוך הקונצנזוס ברמה הרוחנית שהיא מחפשת. שידוך הוא לא הדבקה של בן ובת. נעשית התאמה קפדנית כדי שהוא יעלה יפה. אם אין התאמה, קרוב לוודאי שגם לא יצא מזה שידוך. החינוך החרדי משתדל לשמור על הילדים שלא ירדו מהמצב הרוחני שלהם. ומסיבה זו בנות רבות מסכימות לעבוד במשכורת מופחתת כדי להישאר בעבודה בחברה של בנות חרדיות אחרות".

לאה (שם בדוי), בת 32, רווקה ואשת הייטק חרדית, מספרת: "אני לא יכולה להצביע על משהו מסוים שבגללו אני מתעכבת בנישואים, זה פשוט התגלגל כך, ובלי קשר גם למדתי. יכול להיות שכיום אני נמצאת יותר שעות בעבודה כי יש לי זמן פנוי, אבל אני יודעת שברגע שאתחתן ותהיה לי עוד מחויבות, אוריד בשעות העבודה".

אילו תגובות את מקבלת מהחברה ומהמשפחה על כך שאת עדיין לא נשואה?
"המשפחה בלחץ אבל מפרגנת, וכל הזמן חושבת עליי ומציעה לי בחורים. מדי ליל שבת שתי הסבתות שלי באות, מברכות אותי ומתפללות בשבילי. הייתי מעדיפה שלא יהיו הברכות האלה, כי אני מרגישה שאני מאכזבת אותן בכל פעם מחדש. אחותי, שצעירה ממני, התארסה לאחרונה, ואני לחוצה מכך שהיא תתחתן ואני אשאר לבד".

"אמא שלי ממש כועסת עליי שלא התחתנתי", אומרת שרה בכאב, "היא אומרת שהיא לא יכולה לראות אותי. 'למה את צריכה בחור ישיבה?', היא שואלת ומציעה לי את השכן, או מישהו שהוא פחות דתי ממני, העיקר שאתחתן. גם היא התחתנה עם אבא שלי בגיל די מבוגר, העיקר להתחתן, ואין ביניהם באמת קשר".

לאה לא חושבת שהסיבה לקושי למצוא חתן קשורה בהכרח לכך שנשים הולכות ללמוד מקצוע ודוחות את גיל הנישואים. "אני לא יוצאת דופן, יש לי הרבה חברות כאלה. יש קושי אמיתי היום למצוא שידוך. בנות מאוד רוצות להתחתן צעירות. את לא מתארת לעצמך מה הולך במדרשות: בנות קוראות תהילים, בוכות לקב"ה, קורעות את השמים, משוועות לחתן. מישהו אמר לי שיש 1,500 בנות מהמגזר הליטאי בשוק, בגילי 25 ומעלה. אמרתי שלדעתי יש יותר. ולא פשוט למצוא בחור טוב".

אז מה החסמים?
"בחורה יכולה לחכות אפילו שנה עד שיציעו לה מישהו, ובחור יכול לקבל עשר הצעות ביום. הרבה בחורים הפכו לבררנים. יש כאלה שמדמיינים את הבחורה הכי יפה, הכי ייצוגית, עם המשפחה הכי טובה. עד כמה שהם בני תורה, עדיין חשובה לחלק מהם גם החומריות. ככל שבחור לומד יותר, הוא משביח, הוא מחזיק מעצמו, והדרישות שלו עולות, וכמו בכל דבר, זה הופך להיות עניין של היצע וביקוש".

"גם בחורים חרדים רווקים מתייאשים", אומר רבינוביץ', "יש כאלה שמבינים בגיל יותר מאוחר שהאופציות שלהם נסגרות, או שאומרים שהשדכנים לא מציעים שום דבר, אז מאיפה תבוא הישועה. עצוב שהקבוצה הזו של הרווקות המאוחרת נופלת בין הכיסאות בעולם השידוכים, כי השדכנים נכשלים בהבנה של הצרכים המשתנים. לאט לאט מתפתחת מגמה של מפגשי רווקים ופלטפורמות חלופיות, אבל זה לא מחליף פתרון שעובד. הרווקות המאוחרת גם מייצרת ביצות של רווקים ורווקות שמתנהלות במקביל זו לזו. מכיוון שברוב המקרים הגברים מסתובבים רק עם גברים, הרבה יותר מורכב להם למצוא כלה מאשר לציבורים אחרים".

מה אתה למשל ביקשת מהשדכנית?
"אמרתי לשדכנית שאני מחפש מישהי עם מידות טובות, שמגיעה מהעולם החרדי אבל פתוחה לעולם ומודרנית. אלו דברים שהם פחות מקובלים בעולם הישיבות הקלאסי, אבל יש את החרדים המודרנים שרוצים את החרדית המודרנית. את בחירת לבי הכרתי לא בשידוך, אלא דרך מפגש משפחתי. היה קשה מאוד למצוא את האחת. חשבתי שאנשא בגיל צעיר יותר, אבל אני לא מצטער על זה לרגע".

כמה אתם נותנים

לפי נתוני הביטוח הלאומי, שיעור העוני בקרב המשפחות החרדיות עמד השנה על 45% לעומת 11% בקרב משפחות יהודיות לא־חרדיות, ועם זאת, מדובר בירידה חדה מהנתון של 58% בשנת 2005, שלפניה הייתה שורה של קיצוצים בקצבאות. למרות הירידה בשיעור העוני במגזר החרדי, חלק מהמרואיינים מצביעים על חסם כלכלי של משפחת הכלה כקושי של בנות רבות להינשא, דבר שגם הוא עלול לדחות את גיל הנישואים. לא מעט משפחות מתקשות לעמוד בדרישות הסף הכלכליות שמצופות מהם עבור יצירת שידוך.

"בחורי ישיבה רבים 'מחזיקים מעצמם' וחושבים שאם בחורה לא מביאה חמש מאות אלף שקל לדירה אין בכלל מה לדבר איתה", אומרת שרה בתסכול. ויעל אלימלך מוסיפה: "בגלל שיש הורים שלא יכולים לתת כסף לחתונה, לא חסרות בחורות חרדיות שיושבות בבית ומחכות. בנוסף, יש הרבה בנות שההורים שלהן לא יכולים לעמוד בנטל הכלכלי של מימון חצי דירה או דירה, ואז ה'ערך' של הבנות הללו אצל השדכניות נמוך יותר. אחת השאלות הראשונות של השדכנית היא: 'כמה אתם נותנים?', וכשההורים אומרים שהם לא יכולים לתת, השידוך נחשב סוג ב', ולבחורה ייקח הרבה זמן עד שהיא תמצא בחור שמוכן להתפשר".

"מבחינה כלכלית, צפוי למגזר החרדי שינוי לטובה", אומרת חושן. "ככל שבחברה החרדית נחשפים יותר להשכלה גבוהה ומקצועית שאינה תורנית, הדבר תורם לעלייה בשכר, ומי שנמצא בתוך החברה החרדית מתחיל להשוות את עצמו לחברה שסביבו. נשים חרדיות שעובדות בחברות שבהן יש אוכלוסייה מגוונת יתחילו לשאול את עצמן למה שהן ירוויחו פחות או יתקדמו פחות, וזה משפיע".

שיעור הילודה בקרב נשים חרדיות עומד על 7.1 ילדים, לעומת 3.1 בכלל האוכלוסייה בישראל. אך דחיית גיל הנישואין דוחה גם את גיל הלידה הראשונה. וכך, השנתון מצביע גם על ירידה בילודה במגזר החרדי. השנתון הקודם אף הראה כיצד בעשור וחצי האחרון ישנה ירידה בשיעורי הילודה בציבור החרדי, מ־7.5 ילדים בשנים 2003־2005 ל־6.9 בשנים 2012־2014. אך לא כולם מייחסים את הדחייה בגיל הלידה לדחייה מרצון של גיל הנישואים, או לרצון ללכת ללמוד תחילה מקצוע.

גולדברג: "להגיד 'אל תתחתן לפני שאתה מסודר בעבודה, כי הרי אתה צריך לפרנס את הילדים' זו תפיסה חילונית. הנשים שבאות אליי לייעוץ מסתכלות על כך שהן עדיין לא נישאו ולא ילדו ילדים כעל בעיה, גם אם הן עדיין לא מסודרות בעבודה. הן היו רוצות להינשא ולהתחיל ללדת אחרי החתונה. יש מהן שיושבות אצלי מתוסכלות. הן בשום אופן לא תקיימנה קשרים יותר הדוקים עם בחור בלי שהן מתחתנות באופן רשמי. האיחור בגיל הנישואים נחווה כאבדה, כזמן מבוזבז וכמשהו שקורה בלית בררה".

"כאימא, אני לא ממהרת לשדך את הילדים שלי", אומרת חדווה. "אם הבת הצעירה שלי לא תתחתן עד גיל 23, לא אקרא עליה תהילים. היום אפשר לראות אפילו במשפחה אחת שני דורות: אימא שחיתנה את הבנות הראשונות שלה בגיל מוקדם, ואילו ביחס לבנות הצעירות היא לא ממהרת, ואומרת ש'תסיים קודם את התואר'.

"זה הדור החדש של החרדים. הם יותר רומנטיים, יותר שובבים, יותר פתוחים, וזה משהו שאני מאוד אוהבת. לאור מקרים שאני מכירה של גירושי בזק, לי חשוב קודם כול הזוג. כששידכתי את הבן שלי, היו מקרים שהוא חזר, גם אחרי כמה פגישות, בלי ברק בעיניים, ולכן השידוך לא יצא לפועל. אנחנו לא מדברים על סגירת השידוך אם אני לא רואה שם ניצוצות וכוכבים".

"הכי חשוב לנו להקים משפחה", אומרת שרה, "הרבנים מנחים אותנו לוותר על הרבה דברים, אפילו על בן תורה לפעמים, העיקר להתחתן. הרב שלי אומר: 'בעבודה משותפת, כל סיר ומכסה יכולים להתאים'. מבחינת ההלכה זה מאד פשוט להתחתן: מצאת בחורה יראת שמים, נאה, לא דחתה אותך, נחמדה, תתחתן איתה, אבל אני רוצה לבדוק יותר לעומק כדי למצוא את האדם המיוחד שמתאים לי, למצוא שידוך שבא מתוך כימיה: חשוב שיהיה חיבור, קליק. אני יודעת שבגילי רוב הבחורים הטובים כבר תפוסים, אבל חשוב לי לבנות בית מתוך אהבה".