מכות מצרים שינו את הסדר הטבעי במצרים, והוכיחו כי אלוהים הוא השליט על הטבע. מטרת המכות לא הייתה לקלקל אלא להביא תיקון לעולם – להוציא אסירים משעבודם לחירות עולם, ועל כן הן לא נמשכו זמן ארוך ולכל מכה היה קץ קצוב. אמנם, לאחר שמכה החלה לפעול ושינתה את טבע הבריאה, מוכרחה הייתה לבוא התערבות עליונה נוספת על מנת להחזיר את הטבע למסלולו הטבעי. רוצה לומר, כשם שהפעלת כל מכה ומכה היא אות ומופת, כך גם הפסקת המכה והחזרת המצב לקדמותו הן אות ומופת זהה בעוצמתו.
ברם, התורה אינה מתארת בכל המכות את הפסקת המכה. בארבע מכות בלבד אנו קוראים על השלב שבו המכה נפסקת – בעקבות בקשת פרעה ותפילת משה: במכת הצפרדע, במכת הערוב, במכת הברד ובמכת הארבה. בחמש המכות האחרות (מכת בכורות אינה צריכה פעולת הסרה משום שהיא הייתה מכה של רגע אחד) – דם, כינים, דבר, שחין וחושך – לא מצאנו אמירה מפורשת של התורה על הסרתן והפסקתן. ואולם, אין לראות בכך הוכחה לכך שלא נדרש מעשה להפסקתן. סביר לומר שהמקרא ציין בפירוש את הפסקתן של ארבע המכות הנזכרות רק משום שהייתה בהן התערבות מיוחדת באמצע פעולתן, אך גם בשאר המכות נעשתה בהכרח פעולת הסרה, גם אם לא צוינה בפירוש.
שאלה של תזמון
מפליא לראות שבפעם הראשונה שבה ביקש פרעה ממשה להסיר מעליו את המכה, במכת הצפרדעים, משה אינו נענה מיד לבקשתו אלא מציע לו הצעה נועזת:
ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את העם ויזבחו לה'. ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאור תשארנה. ויאמר למחר, ויאמר כדברך, למען תדע כי אין כה' א־להינו. וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך רק ביאור תשארנה.
ויצא משה ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל ה' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. ויעש ה' כדבר משה וימותו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדות.
במקום להסיר את המכה משה שואל את פרעה מתי הוא מעוניין שהוא יסיר את הצפרדעים: היום או אולי מחר. מה שיגיד לו פרעה כך יהיה. והקורא משתומם: הזהו משה? הרי אך לפני כמה פסוקים חשש משה לדבר לפני פרעה, והנה עתה, כבר במכה השנייה, הוא מציע לו לבחון ולנסות – בשליחות משה עצמו – את כוח ה'?
זאת ועוד, לא מצאנו בדברי ה' אל משה הדרכה למקרה כזה שבו פרעה מבקש להסיר את המכה. אם כן, מתבקש היה שמשה יאמר: "עמדו ואשמעה מה יאמר ה' לי. קיבלתי את בקשתך, אתפלל ואבקש מה' שיסיר את המכה". אך במקום לענות כך מציע משה לפרעה לקבוע בעצמו את לוח הזמנים להסרת המכה. מדוע?
להיות אלוהים לפרעה
על מנת להבין זאת יש לחזור כמה פסוקים לאחור, לתחילת הפרשה. לאחר שמשה הסכים לקבל עליו את השליחות וזכה לאמון העם וכבר עמד לפני פרעה, החריף פרעה את השעבוד וגם העם איבד את אמונו בתהליך. משה מתרעם: "למה זה שלחתני?". ה' שולח את משה שוב אל בני ישראל על מנת לחזור ולעורר אותם להאמין בגאולה הצפויה להם. משה עושה כן, אך בני ישראל אינם משתפים פעולה: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה". משה נשבר. כאשר ה' אומר לו לאחר מכן "בא דבר אל פרעה מלך מצרים" עונה משה: "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים". פעם נוספת פונה ה' אל משה ושולח אותו, ומשה עונה הפעם בלי להזכיר את בני ישראל: "הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה?".
כיצד השתכנע משה ללכת? ייתכן שמשפט אחד שכנע אותו: "ויאמר ה' אל משה: ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך. אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו". ברגע הזה משה הפסיק להתווכח: "ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה' אותם כן עשו".
משה קיבל כאן שדרוג. אלוהים אומר לו שהוא לא רק ידבר אל פרעה אלא יהיה "אלהים לפרעה". כאן כביכול אומר ה' אל משה: אתה מקבל ממני אישור לנהוג עם פרעה כמו אלהים – כל מה שתגיד לו יתקיים. אתה כבר לא רק שליח שמעביר מסר בלבד אלא יש לך גם סמכויות ביצועיות ויכולת החלטה עצמאית.
משה אכן משתכנע ומקבל עליו את השליחות, וברגע הראשון שנופלת בידיו ההזדמנות הוא בוחן את הכוח החדש שניתן לו. את מכת דם עבר פרעה בגבורה ולא ביקש להסיר אותה. את מכת צפרדע ביקש פרעה להסיר, וכאן עמד משה לראשונה מול סיטואציה שאליה לא הכינו אותו מראש. הסרת מכה היא פעולה אלוהית בדיוק כמו הפעלתה, וכיצד הוא יכול להסיר מכה כרצונו? באותו רגע החליט משה לממש את התפקיד החדש שלו – להיות אלהים לפרעה. הוא בעצמו יחליט מה יקרה לפרעה ומתי. כאשר יוצא משה מאת פרעה הוא צועק אל ה'. הוא אינו "עותר" או "פורש את כפיו" כמו בפעמים הבאות אלא "צועק", כתובע לממש את ההבטחה שקיבל, ומיד נענה: "ויעש ה' כדבר משה".
כאן הכיר משה בכוח המיוחד שניתן לו כלפי פרעה, ומכאן ואילך הוא מתנהל מול פרעה בנינוחות ובביטחון מלא.
משהו שחייך אותי בפרשה
קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן… לִשְׁחִין פֹּרֵחַ
כמה מילים עם פ"א וחי"ת יש בעברית? וברציפות?
על פי המילים המצריות המופיעות במקרא נראה שדווקא במצרית יש שימוש רווח בפ"א וחי"ת, כמו "פענח", "תחפנחס". ואולי, מלבד המצלול העברי הנדיר, יש כאן קריצה למצרית.
