מספר היהודים הישראלים העולים להר הבית המשיך לגדול גם השנה, ובסך הכול במהלך העשור שחלף גדל פי למעלה משישה – מ־5,658 יהודים שפקדו את ההר בשנת 2009 ל־35,695 עולים יהודים אליו בשנת 2018. גם אם המספרים המוחלטים עוד נמוכים למדי, שינוי המגמה בעשר השנים האלה בולט מאוד.
מספר התיירים הזרים המבקרים במתחם עודו גבוה לאין שיעור ממספר היהודים הפוקדים אותו, והשנה אף נרשם בו זינוק חסר תקדים. הדבר נובע כנראה מהגידול הניכר במספר התיירים המגיעים לישראל בכלל בשנים האחרונות, כמו גם בשיפור היחס כלפי המבקרים בהר לאחר הוצאת המוראביטאת, המוראביטון והפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מההר ומחוץ לחוק.
ההבדל העצום בין מספר התיירים הפוקדים את ההר למספר היהודים הישראלים המבקרים בו נובע בלי ספק מההבדל התהומי בין היחס לתיירים בהר ובמבואתו ובין היחס ליהודים שם. על יהודים, בפרט בעלי חזות דתית, עדיין מוטלות במתחם המקודש הגבלות קשות, המתבטאות בשלל איסורים – מאיסור מוחלט על שתיית מים מהברזיות בהר ועד איסור על סטייה מהנתיב המדויק שהמשטרה מאשרת לנוע בו. עלייתם של יהודים שומרי מצוות להר אף מוגבלת לקבוצות מפוקחות בלבד, ומוטלות מכסות על מספרן.
המשטרה אינה מונה את המוסלמים הנכנסים בשערי ההר, בין השאר משום שהם נכנסים מתשעה שערים שונים. זאת בניגוד ללא־מוסלמים, שמורשים להגיע דרך שער המוגרבים־הלל בלבד. ההר פתוח לכניסת מוסלמים במשך כל השבוע ובכל שעות היממה, לעומת כארבע שעות וחצי ביום, במשך חמישה ימים בשבוע בלבד – ליהודים ולתיירים. זאת, לא כולל ימים קדושים למוסלמים, שבהם ההר נסגר בפני לא־מוסלמים.
הקטגוריה "תיירים" מכוונת לאלו שאינם יהודים או מוסלמים, אך נראה שהמשטרה כוללת בה גם יהודים ישראלים שאינם דתיים. המשטרה עצמה יוצרת אבחנה ברורה בין האוכלוסיות בכניסה להר. תיירים וכל מי שאינם בעלי חזות יהודית־דתית נכנסים למתחם באופן חופשי, בעוד יהודים, בעיקר חובשי כיפה, מוכנסים לשטח ההר רק לאחר תדריך שבו הם מוזהרים לשמור על הכללים. קבוצות יהודיות זוכות כאמור לליווי צמוד ונוקשה של המשטרה, שכולל תיעוד במצלמות וידאו ולא פעם גם מעצרים של מי שנחשדו כמתפללים.
