פרשת יתרו: מה התכלית

כאשר חנו ישראל לראשונה נגד הר סיני, עלה משה אל ההר וקיבל מסר מיוחד עבור בני ישראל. מסר קצר זה, בן פחות משלושה פסוקים, נאמר למשה בקפידה ובמילים מדויקות, שהרי הוא פותח במילים "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", ומסיים במילים "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – כלומר, כך בדיוק תאמר להם.

מה יש בו במסר זה? כך נאמר בו:

אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי.
וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ.
וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.

יהודי בדור מאוחר עשוי לתהות על ההקפדה במסירת דברים אלו. לכאורה הדברים טריוויאליים – ודאי, זהו רצונו הידוע של א־לוהים שעם ישראל ישמע בקולו ויקיים את דבריו ועל ידי כך הוא יהיה עם קדוש ומובדל משאר העמים. אך באמת יש בפסוקים אלה חידוש מהפכני, ונאמרו בהם דברים שעד אותו זמן כמעט לא שמעתן אוזן מעולם. זוהי הפעם הראשונה שבה שומע עם ישראל את "התוכנית הא־לוהית" שעומדת מאחורי ההיסטוריה הישראלית, מבחירתו של אברהם ועד יציאת מצרים וקריעת ים סוף – יצירת עם שלם אשר יקבל תורה ומצוות, ועל ידי כך יהפוך להיות סגולת העמים בעיני הא־ל.

עד כה היו בני ישראל בניהם של אברהם, יצחק ויעקב, האבות אשר כרת עימם אלוהים ברית אישית והבטיח להם זרע רב אשר יירש את הארץ. עכשיו מודיע הקב"ה שזרע האבות יהפוך לעם אשר יקבל תורה ומצוות מאת הא־ל, ובזכות התורה המיוחדת הזאת, שתביא לעולם חידוש גדול ומהפכה תרבותית של ממש, יהפוך להיות העם הנבחר מכל העמים.

הצלה מעבדות

באופן מפתיע למדי, החידוש הגדול הזה מעולם לא נאמר לאבות לכל אורך ספר בראשית. הוא נאמר לראשונה בתולדות ישראל למשה במצרים, כשא־לוהים ניסה לשכנע אותו ללכת אל פרעה:

לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא־לֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'.

אך כאשר הלך משה עם החידוש המהפכני הזה לבני ישראל, העם לא שמע וממילא גם לא הבין: "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". באותו הזמן בני ישראל לא קלטו את המסר המיוחד הזה, וכנראה לא היו מסוגלים לעכל אותו. משה ואהרן אפוא הוציאו את בני ישראל מעבדות מצרים כאשר בני ישראל כלל לא מבינים את התכלית ואת התוכנית האלוהית עבורם. מבחינתם, היציאה ממצרים הינה יציאה של עבדים היוצאים לחירות, ואף הצלה ממוות לחיים, לא מעבר לכך.

רמז לתוכנית זו נתן משה בסוף שירת הים. לאחר כל הפסוקים המפארים את ההצלה מן המצרים, הוא שר לפני העם "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ". רוצה לומר, ביציאת מצרים קנה הקב"ה את בני ישראל והפך אותם לעם. אך נראה שגם דברים אלה לא עשו את הרושם ולא הופנמו. גם לאחר נס קריעת הים בני ישראל לא ראו את יציאת מצרים כשלב ראשון בכינון האומה הישראלית על מנת להפוך אותה להיות עם ה', אלא ראו בה רק יציאה מחיי עבדות ושפלות חסרי תוחלת.

הודאה ללא רושם

הבנה שטחית זו היתה גם הבנתו של יתרו. חותן משה יצא אל המדבר על מנת לשמוע על הניסים הגדולים אשר עשה ה' ביציאת מצרים. על פי פשוטי המקראות יתרו הגיע לפני מתן תורה, ונראה שהתורה מעוניינת לתת את הרושם שהוא אף עזב לפני המעמד הגדול. כששמע יתרו מפי משה את התיאור על יציאת מצרים וההליכה במדבר, הודה בכל לבו על התשועה הגדולה:

וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם. עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.

הנה כי כן, גם יתרו אינו מבין את התכלית האמיתית של יציאת מצרים והוא רואה בה הצלה בלבד. הצלה שכזו בעיניו ראויה לכל הברכות והתשבחות, והוא אכן מברך ואומר "ברוך ה'" ומכיר בגדולתו, אך לאחר זמן קצר הוא שב למקומו – "וילך לו אל ארצו", ללמדך שגם הבנת גדלות ה' אינה מותירה רושם שיכול להחזיק זמן רב.

מיד לאחר ההודעה על עזיבת יתרו מספרת התורה על הגעת ישראל להר סיני, שם הם שומעים לראשונה על המטרה האמיתית ליציאת מצרים: "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם… וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".

משהו שחייך אותי בפרשה

שמה של פרשה זו אצל ראשונים רבים הוא פרשת "וישמע", אך המוטיב המרכזי בה הוא עניין הראייה. לפני מתן תורה אומר הקב"ה לישראל: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים". לאחר מתן תורה אומר הקב"ה לישראל: "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם". וגם יתרו אומר למשה: "ואתה תחזה".