"שלא יהיה שום קניין בנפשות"

עד לפני כעשור, סבור היה המחקר כי האי ג'רבה אכלס יהודים אורתודוקסים שסירבו לקבל את הגישות המודרניות. הדבר התבטא בכך שהם דחו את ייסודו של בית ספר מטעם ארגון כי"ח, הכריזו חרם על הארגון, וממילא מנעו את כניסתו לאי למשך שנים ארוכות. דעתם של החוקרים לא נחה עד שקבעו כי מדובר ביהודים הדומים במאפייניהם ליהודי אירופה החרדים, כאשר היוצא מן הכלל המעיד על הכלל לשיטתם היה תמיכתם של רבני ג'רבה בציונות.

אולם לאחרונה הוכח על ידי חוקרים שונים וביניהם פרופ' צבי זוהר, ד"ר רבקה נגר ז"ל ואחרים כי אין הדברים כך. עיון בדברי הרב כלפון משה הכהן (1874־1950), גדול רבני ג'רבה במאתיים השנים האחרונות, הפרושים במעל 45 ספרים שכתב, יגלה שלל דעות מפתיעות בתמיכתן בגישות המודרניות בנושאים שונים ומגוונים – זכויות אזרח, חינוך, מעמד האישה, היחס לנוכרי ועוד. אחת התובנות המעניינות בנועזותן אצל הרב כלפון היא תפיסתו את היחס לעבד ולעבדות בכלל.

חטא שנאסר בתורה

על הפסוק "כי תקנה עבד עברי" (שמות כב) כתב הרב כלפון את הדברים הבאים:

בזמננו זה מהדור שלפני פנינו הסכימו ראשי ממלכות התבל שלא יהיה בעולם שום מקנה וקנין בנפשות. ואפילו העבדים בני כנען הכושים… נתבטל בכל תוקף ואומץ, וענוש יענש כל עושה כן… ובאמת הוא דבר אנושי מאוד. והתורה דיברה כפי הזמן שהיו נמכרים בו (יד משה, פרשת משפטים, עמ' שעב).

במקום אחר הוסיף כי בזמן מתן תורה היה הבדל בין עבד עברי לעבד כנעני מחמת זרותו של זה האחרון, אולם בימינו "אשר הממשלה האדירה אנגליא ובעלת בריתה וכמעט כל המלכים הסכימו בביטול מכירת עבדים… אין ספק כי העובר על זה הוא עובר חוק, מפר ברית ועוונו לא ימחה וענוש יענש כפי החוקים" (יד משה, פרשת בהר, עמ' תלג סעיף ה').

אם כך, לדברי הרב כלפון העבדות היא דבר שלילי ויש לברך על ביטולה על ידי האומות בתקופה המודרנית. לדעתו, בוודאי התנגדה התורה לעבדות, אלא שמאחר שבתקופתה זה היה מקובל, היא לא יכלה לבטלה ורק העניקה לעבד זכויות מופלגות יוצאות דופן. מכאן שבימינו עובר החוטא בכך על מצוות התורה, כמו גם על חוקי האומות, שלהם ייחס חשיבות רבה, ועל כן שומה עליו להיענש כדת וכדין. ודייק: חטאם של אותם יחידים או אומות המחזיקים בעבדים ושפחות הוא חטא שנאסר בתורה, אלא שבשלב זה "גילו" גם אומות העולם שמדובר בחטא, ועל כן ייענשו החוטאים גם על פי דיני המדינה.

הרב כלפון לא היסס לשאול מדוע לא יכול היה עם ישראל לבדו לבטל את "הדבר הרע הזה". הוא השיב על כך כי אפילו היה עם ישראל מבטל חוקים אלו, הרי שאר האומות עדיין היו מחזיקים בהם, ועל ידי כך היה נגרם לעם ישראל הפסד ביחס לאומות המחזיקות עבדים. כך שלמעשה, האיסור על עם ישראל בלבד לא היה מביא תועלת מיוחדת לעולם. עם זאת, קבעה התורה כי במקרה שעבד בורח מאדוניו, הרי שנאסר להסגירו – וזאת בניגוד לגישה הרווחת בעמים באותה תקופה (יד משה, פרשת כי תצא, עמ' תקפז).

מעניין בהקשר זה להזכיר את עמדתו של הראי"ה קוק בנושא העבדות (אגרות הראי"ה א, פט). לדעת הרב קוק ישנם אנשים ואפילו עמים, בעיקר בני חם שנתקללו על ידי נח, שנועדו להיות עבדים. זוהי דרכה של תורה שהביאה את דיני עבד. עם זאת, טוען הרב קוק, "רעי אדם הפסידו את זכותם על ידי אכזריותם והוכרח קשר העבדות… להיות ניתר" (שם). על פי הרב קוק, אותם עמים המשעבדים את העבדים אינם יודעים כיצד להתנהג עימם על פי דרכה של תורה ומתאכזרים אליהם בדרכים שהתורה ודאי אינה מסכימה עימן. התוצאה היא שהם מקלקלים את הזכות שניתנה להם לשלוט בעבדים. נמצא אפוא כי לדברי הרב קוק דין עבד נוהג בכוח גם בימינו אלא משום שהעמים השולטים לא מתנהגים עמהם כראוי בטל דין העבדות בפועל. על עמדה זו חלק, כאמור, הרב כלפון שקבע כי כל מטרתה של תורה הייתה מלכתחילה לבטל את רעיון העבדות.

סובלנות דתית

יתר על כן, הרב כלפון קבע כי אין די בחופש פיזי, אלא יש להעניק לבני האדם גם חירות דתית. הרב כלפון תמה על ציווי התורה להרוג את כל העמים עובדי העבודה הזרה המצויים בארץ: "לא תחַיֶה כל נשמה" (דברים, כ, טז). לטענתו, חז"ל עקפו את פשוטו של מקרא ותיארו כיצד שלח יהושע שלוש איגרות אל עמי כנען טרם שנלחם איתם ובהן הציע להם שלוש אפשרויות: להתפנות, להשלים או להילחם (ויקרא רבה יז, ו). בדומה לכך נוהגות אותן מדינות "נאורות" כיום – "שכפי המושכלות בזמננו זה החליטו כל הממלכות האדירות והנאורות לבל תהיה כפיה בכל עניני דת ודין וגם לאלה העובדים אלילים… והוא תיקון גדול ישר ונפלא".

לדעת הרב כלפון, מדיניות זו מוסברת בחוסר יכולתם של חכמי האומות להחליט מהי דת האמת וברצונם להימנע ממלחמות ביניהן. לדעתו חכמי האומות החליטו כך בצדק, ומכאן שיש מקום לסובלנות ביחס לכל האומות והאמונות, ואפילו נובע הדבר רק מתוך ספק שמא האמת עם האחר. עם זאת, אין הדבר דומה לציוויו של הקב"ה, היודע את האמת המוחלטת, ועל כן הדין הקבוע בתורה הוא להרוג את עובדי העבודה הזרה, אלא אם יסכימו לחתום הסכם שלום עם ישראל ויעבדו את עם ישראל. אז יוּתר להותירם בחיים אפילו ימשיכו לעבוד עבודה זרה (!) (יד משה, פרשת שופטים, עמ' תקעח־תקעט).

ניכר כי לרב כלפון קשה לקבל הסבר זה, שהרי עיקר הבעיה לכאורה הוא השפעת העבודה הזרה על עם ישראל, ולכן גם אם ישלימו עמי כנען עם ישראל אסור לכאורה להשאירם בחיים. הוא מודע לסכנה המהותית שנושאת בחובה בשורת חופש הדת – חשש כי הדבר עלול לגרום לעם ישראל להתבולל באומות ולאבד את זהותו העצמאית. תשובתו של הרב כלפון לכך היא שאם ישלימו בעלי האמונה הזרה עם ישראל, הם ייכנעו ביד בני ישראל, ולפיכך לא "ירימו ראש" לעבוד עבודה זרה במופגן ולהסית את עם ישראל (שם). אפשר שהרב כלפון העריך כי האיסור על עבודה זרה, המבוטא ביהדות בחומרה רבה כל כך ובקנאות, נקוט כלפי עם ישראל בלבד, ואילו ביחסים בין אומות העולם על אמונותיהם הנבדלות יש אפשרות לסובלנות דתית.

סיכומם של דברים: גישתו של הרב כלפון, כמו חלק משמעותי מרבני ספרד וארצות האסלאם, אינה מתנגדת למודרניות אלא מתייחסת אליה בחיוב רב, ועל כן הוא מקבל את עקרון השוויון ומתנגד מהותית לעבדות. לדעתו, העיקרון התורני תומך בגישות המודרניות, הן ביחס לעבד והן ביחס לחירות הרוחנית המגיעה לכל אדם. לסיום אדגיש שוודאי אין לדעת הרב כלפון לקבל גישות הסותרות או פוגעות ברוח היהדות ועל כן התנגד, כפי שהתנגדו רבני ג'רבה בדור שלפניו, לכניסת ארגון כי"ח לאי, מחשש להשפעה דתית שלילית על יושבי ג'רבה.