כהקדמה לציווי על הכנת בגדי הכהונה, הקב"ה מודיע למשה על מינויָם של אהרן ובניו לכהנים: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי, אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן".
הבחירה באהרן אינה חדשה. עוד במצרים נבחר אהרן להיות שליח ה' ולשמש נביאו של משה לפני פרעה, והוא אכן פעל יחד עם משה עד ליציאת ישראל ממצרים. מצאנו גם שהקב"ה נגלה אל משה ואהרן יחד, בדיבור אחד, במהלך התנהלותם מול פרעה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר" (שמות ט, ח); וגם בהוראת מצוות אל בני ישראל: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים… דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" (שמות יב, א־ג).
מעמדו המיוחד של אהרן לא הסתיים עם יציאת מצרים. גם במעמד הר סיני זכה אהרן למעמד מיוחד, והוא היה האדם היחיד אשר עלה עם משה אל הר סיני: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ" (שמות יט, כד). אמנם, חז"ל הדגישו שאהרן לא היה שווה למשה במתן תורה אלא "משה מחיצה לעצמו ואהרן מחיצה לעצמו". גם נדב ואביהוא – שני בני אהרן הבכירים – זכו בהר סיני למעמד מיוחד, כפי שנאמר בפרשת משפטים: "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק" (שמות כד, א).
נמצאנו למדים שהבחירה באהרן ובשני בניו נעשתה בעבר וכבר הייתה ידועה לישראל, ועתה, עם הציווי על בניית המשכן, היא באה לידי ביטוי גם בעבודת המקדש.
התקשרות דרך הכהן
כשמתבוננים על מעמדו של אהרן בכל שיתופי הפעולה עם משה שראינו לעיל, ניכר כי משה הוא השותף הדומיננטי והפעיל ואילו אהרן הוא השותף הזוטר. מגמה זו ממשיכה בפרשות המשכן. הציווי על בניית המשכן נחלק לשני חלקים – בניית המשכן וכליו המתוארת בפרשת תרומה ועשיית בגדי הכהונה המתוארת בפרשת תצווה. נראה לומר שחלוקה זו לשתי פרשות ממשיכה את חלוקת התפקידים המסורתית בין משה ואהרן.
המשכן וכליו הם בחלקו של משה. כפי שביארנו בפרשת תרומה, תכליתו של המשכן במדבר היתה לאפשר לקב"ה להיוועד אל משה ולדבר עמו בקודש הקודשים, ועל כן נבנה המשכן עוד בהיות ישראל במדבר. לעומת זאת, בגדי הכהונה ועבודת המקדש התמידית – הדלקת הנרות, הקטרת הקטורת, הקרבת הקרבנות, עריכת לחם הפנים – הם בחלקו של אהרן. כבר העירו חכמים ששמו של משה איננו נזכר בפרשת תצווה, ועל פי דרכנו נאמר כי רמז יש בכך שענייני פרשה זו הם דווקא בחלקו של אהרן.
חלוקה זו של המשכן לשתי חטיבות נפרדות – האחת של משה והשנייה של אהרן – באה לידי ביטוי גם בשתי דרכי ההתקשרות השונות בין הקב"ה לישראל במשכן. הדרך הראשונה היא דיבור ישיר של הקב"ה אל משה מבין שני הכרובים בקודש הקודשים, כמבואר במעשה הארון: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". התקשרות זו תכליתה להמשיך את העברת מצוות התורה לישראל שהחלה במעמד הר סיני.
הדרך השנייה היא העברת מסרים אלוהיים באמצעות האורים והתומים אשר נמצאים בחושן המונח על לבו של הכהן הגדול, כנאמר: "וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה'". תפקידם של האורים והתומים אינו מבואר בפרשתנו, אך אנו לומדים עליו בפרשת פינחס, שם נאמר "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה', עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה" (במדבר כז, כא). על ידי האורים והתומים שואלים ישראל את פי ה' להנהגת העם והתנהלותו המעשית, ולדרך תקשורת זו אחראי הכהן הגדול. על פי הרמב"ן (שמות כח, ל), קבלת מסרים דרך האורים והתומים היא מדרגה של רוח הקודש, והיא במעלה פחותה מן הנבואה.
פנייה מלמטה
השוואה זו בין הארון ובין החושן, אשר דרכם נערכת ההתקשרות עם אלוהים, ניכרת בשתי מצוות "לא תעשה" שנאמרו בהם. בארון נצטווינו "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו", ובחושן: "ולא יזח החושן מעל האפוד".
ועם זאת, יש לעמוד על כך ששתי דרכי התקשרות אלה שונות זו מזו באופן מהותי. להבדיל מהוראת המצוות היורדת מלמעלה למטה, ובה משמש משה שליח ה' אל העם, השאלה באורים ותומים באה מלמטה למעלה. מנהיג העם פונה אל הכהן הגדול בשאלה, והכהן נושא החושן משמש נציג העם לפני ה'. החושן, אשר בין קפליו ניתנו האורים והתומים, מייצג את עם ישראל, ומשום כך נחקקו על אבניו שמות שנים עשר שבטי ישראל: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד". אהרן הנושא את החושן הוא שליח הציבור – "שלוח דידן" בלשון חז"ל – לפני ה'.
בסוף ימיו הסביר משה רבנו מדוע דווקא אהרן זכה למעלת האורים והתומים: "תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ" (דברים לג, ח) – רוצה לומר, אישיותו המיוחדת של אהרן היא אשר הכשירה אותו להיות ראוי לשמש כשליח עם ישראל המביא את דבריהם לפני ה'.
משהו שחייך אותי בפרשה
הרבה מילואים יש בפרשה: "כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה"; "וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן"; "וּמִלֵּאתָ יַד אַהֲרֹן וְיַד בָּנָיו".
