פרשת שקלים פותחת בדיבור חדש של ה' אל משה: "וידבר ה' אל משה לאמר". כל ציווי המשכן – לאורך פרשות תרומה ותצווה – נאמר בדיבור אחד ובנשימה אחת, ואילו עתה מתחיל דיבור חדש. כך הוא גם להלן בפרשת הכיור, כך לאחר מכן בפרשת שמן המשחה וכך בפרשת הקטורת. כותרות אלה מוכיחות שפרשיות אלה אינן חלק מציווי בניית המשכן וכל אביזריו, אלא מהוות כל אחת עניין לעצמה.
עם זאת, נראה שיש כאן רצף של הוראות והדרכות המצטרפות לצד שווה אחד, והוא הכנת "מעטפת הגנה" למשכן. הגנה זו יש בה כפרה, טהרה וקדושה – "כפרה" על ידי השקלים, "טהרה" ונקיות על ידי הכיור ו"קדושה" על ידי שמן המשחה והקטורת. יסודות אלה יוצבו לפני תחילת העבודה במשכן, ועל ידי כך תהיה עבודת המשכן קדושה יותר ובטוחה יותר. נייחד את דברינו כאן לתרומת השקלים והכפרה שיש בה.
גודל השכינה כגודל העם
"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם". על פי פשוטו של מקרא, הקב"ה מצווה כאן את משה לערוך מניין ולפקוד את בני ישראל עוד לפני חנוכת המשכן. מדוע יש צורך למנות דווקא עכשיו את העם? אין זאת אלא משום שהעם הוא ההצדקה לבניית המשכן. הקב"ה עצמו ציין שהסיבה לבניית המשכן היא "ושכנתי בתוכם". המשכן נועד לאפשר השראת שכינה בתוך עם ישראל, ועל מנת כן יש להגדיר ולציין את העם אשר אמור לקבל את השראת השכינה.
מלבד בדיקת גודלו של העם יש למפקד ערך נוסף, והוא המעורבות האישית של כל יחיד ויחיד. כל אחד נספר וכל אחד נחשב. הכלל אינו אלא אוסף של פרטים, וכל אחד מהפרטים בעם ישראל שותף ליצירת הכלל הנושא את השכינה. אכן, להלן בתחילת פרשת פקודי התורה משווה באופן ברור בין "פקודי המשכן" ל"פקודי העדה" ובכך מדגישה את הקשר הברור בין המשכן לבין העדה, וזה וזה עולים ובאים על ידי המִפקד.
נזכיר כי גם דוד המלך ערך מפקד לעם ישראל סמוך מאוד לקניית גורן ארוונה היבוסי – מקום המקדש – ולבניית המזבח שם (שמ"ב כד). אמנם השתלשלות הדברים באופן זה לא היתה מכוונת על ידי דוד, אך מכל מקום אנו רואים את הזיקה הברורה בין מפקד בני ישראל ובין ייסוד הקודש והמקדש.
משה מצוּוֶה, אפוא, לערוך את המפקד תוך כדי תהליך בניית המשכן. להבדיל מהמפקד הגדול אשר ייערך כחודש לאחר חנוכת המשכן – "בחודש השני בשנה השנית", וכפי שמתארת התורה באריכות ובפרוטרוט בתחילת ספר במדבר – המִפְקָד הראשוני הזה יהיה "מפקד שקט". במקום לחלק את העם לשבטים ולמשפחות ולעבור בין כולם ולמנות אותם, וכל זה בליווי הנשיאים וראשי העדה, המפקד ייערך בלי רעש והמולה, בצנעה ובהבלעה, תוך כדי ההכנות לבניית המשכן. כיצד? על ידי נתינת סכום כסף מסוים.
כסף כתעודת ביטוח
"וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם". עתה מתברר כי מלבד הטעמים שהזכרנו לעיל יש למפקד זה תועלת נוספת. התרומה המיוחדת שייתנו המתפקדים אינה רק אמצעי למניין אלא היא גם משמשת "כופר נפש". כסף זה הוא מעין "תעודת ביטוח" עתידית, והמתפקד הנותן את הכסף מכפר בכך על נפשו ועל ידי כך קונה לה הגנה: "וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם". בזכות נתינת "כסף כפורים" זה מובטחים הנותנים כי ביום פקודה לא יהיה בהם נגף. לאמור: הכפרה איננה על חטאי העבר אלא על העתיד.
יושם לב שפסוק זה משתמש בביטוי "בִּפְקֹד אֹתָם" בשתי משמעויות שונות: בפעם הראשונה בלשון מִפְקד ומניין, ובפעם השנייה בלשון פקידה וזכירה (לרעה), ושיעורו: אם ייתנו ישראל את כופר נפשם בשעת המפקד אזי לא יהיה בהם נגף בשעת פקידתם.
בין אם פרשה זו נאמרה לפני חטא העגל ובין אם נאמרה לאחריו, אין ספק כי במילים "וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" רומזת התורה כאן לדברי הקב"ה שלאחר החטא: "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם. וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל", וכן לדבריו בי"ג מדות: "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים".
"וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם". עכשיו מסבירה התורה כיצד יהווה הכסף שנאסף במפקד "תעודת ביטוח" והגנה מפני הנגף – כסף זה שייאסף מאת המתפקדים ישמש לעבודת המשכן, ועל ידי כך הוא יהיה לזיכרון לפני ה' ובזכות כך הוא יכפר.
ובאמת, להלן (שמות לה, כה־כח) אנו לומדים מה הייתה תוצאת המפקד ומה נעשה עם הכסף שנאסף:
וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ… וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן. וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק אֹתָם.
כסף המפקד הפך להיות אדני המשכן ואדני הפרוכת אשר עליהם עומדים עמודי המשכן. כלומר, כל המשכן מושתת ועומד על "כסף הכפורים".
משהו שחייך אותי בפרשה
"וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ. וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב… וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל… וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד". את הפועל "הורד" תרגם אונקלוס: אעד, וכן את הפועל "ויתנצלו" תרגם: ואעדו.
