כומר, אימאם, רב, ונזירה בודהיסטית נפגשים לשבוע שלם בווינה. לא, זו לא בדיחה אלא אחד השבועות המרתקים והמעשירים ביותר בחיי, שהתקיים במסגרת התוכנית לדיאלוג בין דתי למנהיגים דתיים מרחבי העולם.
כמה פעמים יוצא לישראלי כמוני לא רק להיפגש אלא ליצור קשר ודיאלוג של ממש עם מנהיגים דתיים משבע דתות ותרבויות שונות – מעיראק, מלזיה, ניגריה, מצרים, הודו, סין ועוד?! מתוך 184 מועמדים מרחבי העולם נבחרו 23, בהם גם אני כמייצג של העם היהודי והדת היהודית בתוכנית לאור תפקידי כרב קהילה באנגלייה.
התוכנית היא אחת ממיזמי הדגל של ארגון KAICIID אשר הוקם בשנת 2012 על־שם המלך עבדאללה, דודו של הנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן. תוכנית זו שמה לה למטרה לקדם דיאלוג בין דתי ובין תרבותי ברחבי העולם, מתוך הבנה שדיאלוג הואו כלי הכרחי לצורך בניית חיים משותפים תקינים בין אוכלוסיות מרקעים שונים. נקודת המוצא היא שהיכרות אישית והבנה טובה יותר בין המנהיגים ותפיסת עולמם יוכלו לעזור בהפחתת הכללות וסטריאוטיפים, מה שלא פעם יכול להועיל אף במניעת שפיכות דמים. הארגון יוזם ומעודד למידת כלים אקדמיים ופרקטיים הרלוונטיים לנושא ה״דיאלוג״ ונחשב לאחד הארגונים המרכזיים כיום בעולם המתמחה בתחום.
על קיומו של הארגון נודע לי ממשרדו של הרב הראשי של אנגליה, אשר מעודד את רבני ה"יונייטד סינגוג" לשלוח מועמדות לתוכנית ייחודית זו. התוכנית שבה השתתפתי (ועודני חלק ממנה) היא לשנה שלמה, והיא כוללת שלוש נסיעות בנות שבוע למקומות שונים בעולם, קורס מקוון משותף ופרויקט אישי של כל אחד מן המשתתפים במטרה לקדם דיאלוג במדינות המוצא.
הארגון ממומן בתמיכה ממשלתית של ערב הסעודית, אוסטריה וספרד לצד הוותיקן כחברה צופה. מטבע הדברים חששתי כי עצם היותי יהודי־ישראלי עלול איכשהו להוות בעיה, אולי אפילו לשמש נגדי, אך לשמחתי הרבה היחס, הכבוד וההערכה אליי ולצרכיי כיהודי שומר תורה ומצוות היו מעבר למצופה. נדמה לי כי נקודת המוצא בתוכניות מעין אלו עדיין עלולה להיות מוטה בבסיסה נגד ישראל ברמה זו או אחרת אך במקביל לא ניתן להתעלם מהעובדה שלא רק שקיבלו אותי לתוכנית אלא אפשרו לי להעלות שאלות ולהביע את עמדותיי באופן חופשי בדיוק כמו לכל משתתף אחר. דבר זה כשלעצמו הוא בעל משמעות ותוך זמן קצר איפשר שינוי הדרגתי בהנחות היסוד הראשוניות של חלק מהמשתתפים בנוגע אליי ולישראל, כמו גם בהנחות היסוד שלי לגביהם ולגבי מדינותיהם.
משמעות העם הנבחר
בתוכנית זו השתדלנו מעט למתוח את הגבולות ולהעז להעלות נושאים רגישים העלולים להציף מתחים שונים על פני השטח. אחת השאלות המורכבות והמשמעותיות ביותר מבחינתי בכנס הייתה סוגיית ״העם הנבחר״ – איך ייתכן שהעם שסבל יותר מכול בשל תורת הגזע מאמין בתורת הגזע בעצמו?! אני ממליץ לחשוב על זה רגע לפני שאתם ממשיכים לקרוא, מאחר שלטעמי זו שאלה מהותית שעלינו לשאול את עצמנו, לא רק כדי להסביר זאת כלפי חוץ.
נעניתי לאתגר בהבהרה המתמצתת למיטב הבנתי את ההבדל המהותי. כשהנאצים אמרו שהם העם הנבחר הרי שהפועל היוצא מכך הוא שעל האחרים מוטלת האחריות לשרת אותם, בעוד שכשהעם היהודי אומר שאנו העם הנבחר, הפועל היוצא הוא שעלינו מוטלת האחריות דווקא לשרת אחרים. השאלה האמיתית היא מה אנחנו עושים עם בחירתנו.
גם אנחנו, שיתפתי את שאר המשתתפים, זכינו להיבחר וליטול חלק בתוכנית מופלאה זו, והשאלה המהותית היא מה נעשה עם הבחירה שהתגלגלה לידינו. באפשרותנו לבחור להשתמש בחוויה זו לצורך אישי ואינטרסנטי בלבד, או לקחת זאת הלאה ולהפיץ את האור גם במעגלים נוספים.
במקום להיאבק נחפש את המשותף
החלטתי לקחת את החוויה הזו צעד אחד קדימה, ועם חזרתי לאנגליה פעלתי להקמת בית מדרש אברהמי למנהיגים דתיים משלוש הדתות – בית מדרש היוצא מתוך נקודת מוצא שאף אחת משלוש הדתות אינה הולכת להיעלם בזמן הקרוב, וכך במקום להיאבק זה בזה מוטב שנחפש את המשותף לנו, זאת מבלי לטשטש את הזהות הייחודית לנו.
בבית מדרש זה המשתתפים עצמם מוזמנים להביא טקסטים מהמקורות והמסורות שלהם, המביאים לידי ביטוי את תפיסת עולמם. אנו נפגשים לשעתיים אינטנסיביות מדי שבוע, כאשר התוכנית בנויה על למידה בחברותות בשלב הראשון ולימוד קבוצתי בשלב השני, ובמהלכם אנו לומדים יחד על הדמיון והשוני בין הדתות בנושאים השונים הנלמדים. ארבעת הנושאים הראשונים שבחרנו ללמוד הם ״אברהם כמייסד, אב ונביא״; ״א־לוהים אחד עם תכונות ופרספקטיבות שונות״; ״ירושלים – עבר, הווה ועתיד״; ו״למה אנו מתכוונים כשאנו מדברים על משיח?״.
לא בהכרח נושאים קלים ללמידה משותפת, אך על אף המורכבות קרוב לעשרים ראשי קהילות מקומיים, בהם אימאמים, כמרים ורבנים, נרשמו לתוכנית מתוך מטרה ללמוד וללמד, לשמוע ולהשמיע. נקודת המוצא של המשתתפים היא שדיאלוג הוא דרך חיים, שזהו כלי עזר התלוי בנו ושנועד לעזור לנו. ככל שנכיר יותר זה את זה ונאפשר לאחר להיות מי שהוא, כך בסופו של דבר גם אנחנו נוכל להיות יותר מי שאנחנו.
*
בנימה אישית אשתף לסיום כי במשך ארבע השנים האחרונות כשבהן אני ומשפחתי מתגוררים באנגליה עצם היותי יהודי־ישראלי בא לידי ביטוי במישורים רבים. השילוב בין הגנים היהודיים לישראליים שבי הטביע לדעתי את חותמו לא רק על הקהילה היהודית אלא אף על האוכלוסייה הכללית מסביב, שמניסיון אישי צמאה לדעת, לשמוע ולהתקרב ליהדות ולישראל. הרגשתי כי זכיתי ולו במעט ליטול חלק בנבואת ישעיהו ״כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים״. נדמה לי שעם חזרתי ארצה בקרוב עם משפחתי תהיה לי הזדמנות חדשה ומאתגרת לא פחות – להביא מעט מתורת חוץ לארץ שספגתי כאן ולאפשר לה להטביע את חותמה גם בארץ ישראל.
