הגענו לארץ ב-1984. לאחר תלאות מסע דרך סודן נקלטנו במרכז הקליטה בכרמיאל, בשני רבי קומות הסמוכים זה לזה שהיו מאוכלסים בעולים חדשים שהגיעו לא מכבר ממרחקים.
היינו כבר כמעט שנה בארץ. אנחנו המתבגרים – הגעתי לארץ בת 12 וחצי – הוצאנו לפנימיות. אך לקראת פסח, כמו כלל תלמידי ישראל, יצאנו לחופשת פסח, והיינו עסוקים בהכשרת הבית לקראת החג המתקרב, וזאת כפי שלמדנו בפנימייה.
באתיופיה היה אחרת. ההכנות לפסח כללו את בחירת החיטה עבור המצות, את טחינת הקמח ואת שמירתו בכלי מיוחד. רוב הכלים היו חדשים (כמובן כל כלי החרס היו עבודת יד של האימהות שלנו).
החג חל באתיופיה בסוף ימי הקציר, לקראת העונה הגשומה שכבר החלה לא פעם לשלוח אותותיה. הכול היה אחר שם לעומת האביב הפרחוני, הקריר והמרגש של הארץ, של כרמיאל אשר בגליל.
חשנו התרגשות מאוד גדולה כדי לחגוג את הקרבן בארץ ישראל. הקרבן היה שמו של ליל הסדר כפי שקראנו לו בקרב יהודי אתיופיה. והיו שאף נהגו להקריב בו את קרבן הפסח כפי שמופיע בפסוקי התורה.
כחלק מההכנות ברחבת מרכז הקליטה, הסתובבו כמה בחורים עם כיפה שהרתיחו בסירים ובדודים גדולים מים, ואנחנו התבקשנו להביא את הכלים. עמדנו בתור עם הכלים כדי להגעיל אותם.
פרויקט מיוחד – זיכרון אחד מהסדר
***
הסדר נערך ב"מועדון מועצת הפועלים" במרכז כרמיאל, לכל המשפחות שחיות במרכז הקליטה יחד. צעדנו ברגל. המרחק לא היה רב ולא הרגשנו אותו כל כך. כל משפחה ישבה סביב שולחן שהיה גדוש בכל מיני סלטים ומאכלים שלא הכרנו, כמו כרוב במיונז, סלט תפוחי אדמה וקערת הסדר. דבר לא היה מוכר חוץ מהמצה והעוף.
על הבמה ישבו שלושה אנשים שקראו בהגדה. לא הבנו כלום. ישבנו וישבנו ולא הבנו כלום. האחים הקטנים שלי כבר נרדמו. רצינו כבר לאכול, אבל לא היה כל סימן שאפשר להתחיל. לא ראינו את הירח המלא שהיה פרוס בכפר, לא היה את הריח של המצות הטריות שהאימהות אפו, הכול היה אפרורי.
בשלב מסוים הקייס, קייס ציון לאווי ז"ל שישב ליד משפחתו, קם, ואמר – מה קורה פה? איך לא מסבירים מה הם אומרים? וכמה זמן צריך לחכות?
הוא התחיל לדבר על שתי הגאולות, על גאולת עם ישראל ממצרים ועל הגאולה הנוכחית, יציאת אתיופיה, בירך על המצות והתחלנו לאכול.
אכלנו רק את המצות, מצות ללא כלום, כי בקרב יהדות אתיופיה אמנם אוכלים קטניות, אבל לא מושרות, ולא מעורבבות עם כל מיני דברים לא מוכרים, אלא מבושלות. כל יום (למעט שבת) מכינים מצה טרייה, תבשיל של קטנייה, גרגירי פשתן קלויים וטחונים שמכינים אותם כממרח למצה, ואפילו התבלינים והפפריקה לא באים במגע עם המים, אלא יבשים וטחונים במיוחד, וכמובן ירקות טריים. כל דבר שבא במגע עם נוזל ומחמיץ אסור. אסורים גם מוצרי חלב (למעט חלב טרי שנחלב כעת), וכמובן הבשר שאוכלים בחול המועד חייב להיות מאותו יום. אבל בסדר הזה לא היו כל המאכלים שאנחנו מכירים, לכן הדבר הבטוח היחיד היו המצות שאותן אכלנו.
עו"ס זיוה מקונן דגו כיהנה כמנכ"לית אגודת יהודי אתיופי
