כך ייראו מסקנות ועדת החקירה הממלכתית שתוקם אם חלילה יתרחש בהר אסון דומה לזה שאירע בבירת צרפת:
יד חופשית מדי לווקף: הסכמים מתחת לפני השטח בין ישראל לממלכה השכנה מותירים בערפל סמיך את ההסדרים בהר. דוגמה לשאלות מציקות אחדות: באילו שעות מוצב הווקף בראש שער הרחמים ובאילו שעות ניצבים שם שוטרים, ועל פי מה נקבעת החלוקה? האם נעשה מאמץ לוודא שאנשי הווקף, שלא פעם מצויים במרחק אפס מעולי ההר היהודים ואף ניצבים בעמדות שולטות בנקודות מסוימות, לא יוכלו לעולל רע ליהודים הפוקדים את המקום הקדוש? לא פעם, אגב, מדובר בגורמים מפוקפקים במיוחד שכבר גילו יכולות אלימות.
מלכודת אש בגשר הלל (המוגרבים): באוקטובר 2011 הודיע מהנדס עיריית ירושלים לקרן למורשת הכותל על סכנה מיידית לגשר העץ הזמני שהוקם בחטף במקום בשנת 2004, לאחר התמוטטות הגשר הקודם ברעידת אדמה, והזהיר שזה אף עלול להפוך למלכודת מוות במקרה של שרפה. משלא נענה, הורה כעבור חודשיים מהנדס העירייה לסגור מיידית את הגשר. הנושא הגיע לפתחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמחשש להתפרעויות אסלאמיות ברחבי הארץ ולהידרדרות היחסים עם ירדן, הרואה את עצמה בעלת זכות וטו בענייני הר הבית ומבואותיו, הורה לא לפרק את הגשר הקיים ולהימנע מבניית גשר קבע.
הגשר הזמני חזר ונפתח, והפך למעשה לקבוע. בשבועות הראשונים עוד הוצבה ליד הגשר כבאית בכוננות, אך מאוחר יותר זו שולחה לדרכה. לטענת הרשויות הגשר הקיים עבר תהליך של שיפוץ וחיזוק, אך השאלה האם זה הניצב כיום במקום חסין מפני אש ושאר סכנות – נותרה מעורפלת. ייתכן שלא בכדי.
סדקים בתקרת אורוות שלמה, קירות מעורערים: עבודות החפירה וה"שיפוץ" הנרחבות של הווקף בשנת 1999 באורוות שלמה הביאו ליצירת סדקים בקירותיו ובתקרתו של המבנה העתיק, המתוארך לימי הבית השני. בליטה מסוכנת בכותל ההר הדרומי הביאה לחשש ממשי מפני קריסה כוללת.
בראשית שנות האלפיים אפשרה ממשלת שרון הבאת מומחים מצרים וירדנים לשיפוץ כותלי ההר ואלו עשו את עבודתם לאו דווקא באופן המקובל על פי התקנים הישראלים. סימני סדקים הוסיפו ונראו גם שנים אחר כך בכותלי המתחם שבדרום ההר.
בקשת תגובה מרשויות המדינה הנושאות באחריות לתפקוד התקין במקום – עיריית ירושלים, רשות העתיקות והמשטרה – כרוכה בייסורים רבים, וברוב מוחלט של המקרים איננה מספקת תשובות שאפשר להבין מהן דבר ברור. השאלות הקשות: מהי עמידותו של המתחם בפני רעידת אדמה אפשרית? האם קיימות דרכי מילוט לעשרת אלפים המתפללים באורוות שלמה כמעט מדי שישי במקרה של שריפה או אסון בלתי צפוי אחר? האם עמידה של אלפי ערבים במהלך הרמדאן על גג המבנה העתיק עלולה להביא להתמוטטותו? נראה שקיימת כאן סיבה טובה לדאגה עמוקה.
סכנת שרפה: כל אזור מזרח ההר, ואף חלקים מדרומו, משמשים כמפעל מִחזור גדול לגושי אבן – משלל ההיצע של עתיקות ההר ועד לקורות עץ שתארוכן מרחיק עד אלפי שנים לאחור, וללוחות עופרת בני 1,300 שנה שציפו בעבר את כיפת הסלע. לפי דו"ח שפרסם לפני שנים אחדות הארכיאולוג צחי דבירה, הותקן בהר מתקן התכה מאולתר שבאמצעותו מתיכים את הלוחות הקדומים ויוצקים מהם מטילים מודרניים. אכן במזרח ההר קיימת פעילות בלתי פוסקת שרומזת לכיוונים הללו: ניסור, התכה ושיוף של ממצאים עתיקים.
מעבר לכך שמדובר בעבירה בוטה על חוק העתיקות, התהליכים הללו כוללים לא פעם הדלקת מדורות בלב ההר לצרכים לא ברורים. המשטרה איננה מתערבת בעבודות הללו של הווקף, ומניסיון העבר היא נעדרת את הכישורים וההבנה לזהות סכנות אפשריות. אחת מהן, למשל, עלולה להיות הצתה כוללת של האתר וכילוי נרחב של כל המצוי בו.
שקיעת השביל במזרח ההר: אחת הבעיות הקשות ביותר בהיעדר ההתנהלות הנורמלית בהר הוא מחסור בעין בוחנת של מומחים בתחומם. מחדל רב שנים הוביל לכך שהמשטרה נטלה את האחריות בהר גם על עניינים שכלל איננה מבינה בהם, דוגמת עתיקות והיתרי בנייה. כך, סדקים מסוכנים שנפערים לאחרונה בשבילים שבמזרח ההר, המראים סימנים של שקיעה מואצת, הביאו בחודשים האחרונים את המשטרה להעניק לווקף את מפתחות הטיפול בעניין, לאחר מחאה נמרצת מצד עולי ההר היהודים. הווקף, שמומחה גדול לבטיחות הוא לא, הסתפק בהסרת הריצוף ולא נקט שום צעד מעבר לכך.
ככלות הכול יש לזכור שמדובר באתר עתיק במיוחד שבשל תסביכים פוליטיים פנים־ישראליים מתוחזק באופן שאי אפשר כלל לפקח על טיבו. האם התמוטטות אחד השבילים שהקבוצות היהודיות חולפות בהם היא רק עניין של זמן? והאם הדבר עלול להתרחש חלילה בעת מעבר קבוצות במקום?
שערי ההר פרוצים: לאחר רצח שני השוטרים האיל סתאווי וכמיל שנאן הי"ד בהר לפני קרוב לשנתיים הוצבו כזכור גלאי מתכות בשערי ההר. לאחר כשבועיים הם הוסרו בלחץ אסלאמי כבד שהופעל על הממשלה. נטען אז שתחתם יוצבו אמצעי גילוי מתוחכמים יותר, אולם פיגוע דקירה בשער המשגיח, שביצע מחבל שיצא חמוש בסכין משטח ההר בקיץ שעבר, הוכיח שאין זה כך.
אם לא די בכך, לפני פחות מחודשיים יודה בהר בקבוק תבערה לכיוון עמדת המשטרה, וזו הוצתה – מה שהבהיר שגם את כלי הנשק הזה אפשר להחדיר למתחם ההר. בעבר נפצעו באתר שוטרים מיידוי בקבוקי תבערה ומירי זיקוקים.
ושוב, משמע: הגנבת נשק להר היא בגדר האפשרי. מטרידה השאלה אם מישהו ברשויות הישראליות טורח לוודא שגורמים חורשי רעות לא יגניבו כיום להר גם כלי נשק קטלניים יותר: רימונים, חומרי נפץ ורובים. בהיעדר אישור ברור, המסקנה היא שגם זה אפשרי.
וכדי להשלים את הוויית החלם: גלאי המתכות היחיד שעוד נותר במבואות ההר ניצב בשער הלל (המוגרבים) שדרכו נכנסים למתחם ההר רק מי שאינם מוסלמים.
