הזיכרון שלנו קצר. מי זוכר שאחרי התפטרות שר הביטחון אביגדור ליברמן נפלה הקואליציה בעקבות מחלוקת על חוק הגיוס ונושא גיוס החרדים? יהיו שיאמרו שהיה זה רק תירוץ לפרק נישואים כושלים, ובכל זאת, דווקא נושא מתחום הדת והמדינה היה אקורד הסיום של הממשלה היוצאת. שאלות דת ומדינה מבעירות את השיח הציבורי שוב ושוב, בין אם מדובר בחוק המרכולים או בעבודות בגשר יהודית, בבג"ץ הכשרות האלטרנטיבית או בדרישה להכיר בנישואים חד־מיניים. ובכל זאת, השיח בבחירות האחרונות עסק בעיקר בסוגיות המדיניות, במעמד בתי המשפט, בנתניהו. דיון רציני בהסדרת נושאי הדת והמדינה בישראל כמעט ולא התקיים בבחירות הללו, למעט בשוליים.
למרות שבזירה הפוליטית מתקשים גם המעוניינים בכך לקדם שיח בנושאי דת ומדינה, הרי שהשיח האזרחי, החוץ־פרלמנטרי, השיג כבר מזמן פרי לא מבוטל, שבאופן מוזר זוכה לתמיכת כמעט כל המפלגות: אמנת גביזון־מדן. במשך שלוש שנים עמלו פרופ' רות גביזון והרב יעקב מדן על מתווה שעשוי לשרטט הסכמה בין דתיים לחילונים סביב עיצוב היחסים בין דת ומדינה בישראל. הנחת העבודה של השניים הייתה שהסטטוס־קוו שנקבע בין החזון איש ובין דוד בן־גוריון איבד וממשיך לאבד ממשמעותו לאורך השנים, וסובל מכרסום משמעותי מימין ומשמאל, ולפיכך יש לקבוע כללים חדשים להסדרת יחסי דת ומדינה. כמו כן, סברו השניים, על הכללים לנבוע מהסכמה ציבורית רחבה שתיווצר מדו־שיח, ולא מתוך מאבקים פוליטיים וחברתיים.
בשנת 2003 פרסמו גביזון והרב מדן את המסמך בן שלוש־מאות העמודים, המעמיק והרציני ביותר עד היום למתווה מוסכם כזה, ואם לדייק: היחיד שחובר מאז ועד היום. אמנת גביזון־מדן עשתה את הבלתי־אפשרי: היא יצרה מסמך שזכה לתמיכת כמעט כל הסיעות, ובה בעת – לא הצליחה לקדם כמעט דבר מחזונה. במערכת הבחירות האחרונות, למשל, הכריזה מפלגת הימין החדש כי מצעה בנושאי דת ומדינה מבוסס על אמנת גביזון־מדן, והיא לא היחידה: כך הודיעו גם מפלגת כחול לבן, מפלגת העבודה ומפלגת כולנו. בכנסת האחרונה נהנתה האמנה מתמיכתם של חלקים בליכוד ושל מפלגת התנועה של ציפי לבני, שאף הקימה שדולה לקידום האמנה בראשות ח"כ אלעזר שטרן – שלא ממש הצליחה. המתנגדים המעטים אך המשמעותיים לאמנה נמצאים גם הם בכל קצות הקשת הפוליטית: איחוד מפלגות הימין מצד אחד ומרצ מן הצד השני, והחרדים כמובן.
"תעשיית בידור" בשבת
הנה תזכורת קצרה לנושאים המרכזיים באמנה הזו. בתחום נישואין וגירושין, למשל, סבורים מחברי האמנה כי גבר ואישה יוכלו להינשא בכל דרך, אם בנישואין אזרחיים ואם בכל זרם יהודי־דתי אחר. ואולם, הכרה ביהודי רווק תהיה רק על פי בית הדין של הרבנות הראשית, וכן גירושין יבוצעו רק בדרך אורתודוקסית. לזוגות חד־מיניים לא תתאפשר הסדרת זוגיות. בנושא הגיור קובעת האמנה כי המדינה תגדיר כיהודי כל מי שעבר הליך גיור על ידי כל אחד מזרמי היהדות, כאשר במרשם האוכלוסין ייכתב מי ערך את הגיור.
בתחום הכשרות מציעה האמנה להקים גוף חדש בשם "רשות לענייני כשרות", שתפקח על הכשרויות השונות והמגוונות. הכשרות הממלכתית תהיה אורתודוקסית בלבד, אך בניגוד למצב כיום, תאפשר המדינה תעודות כשרות אלטרנטיביות של כלל הזרמים וגופים פרטיים. הרשות הממלכתית תפקח על כשרות בלבד, ולא תתנה את התעודה בתנאים דתיים אחרים כמו אופי המקום וסגנון האירועים המתקיימים בו.
בדומה לכשרות, גם בתחום שירותי הדת מציעה האמנה להקים רשות לשירותי דת שתתקצב מוסדות אורתודוקסיים בלבד במימון המשרד לשירותי דת, ותתקצב את כלל הזרמים ביהדות באופן דומה, אך במימון של משרד הפנים. המוקש הכבד ביותר שמפרקת האמנה הוא כמובן נושא השבת: לפיה, בתי מסחר, מרכולים, קניונים, בנקים ומפעלים יהיו סגורים בשבת. בניגוד לאלה, מסעדות, מוזיאונים, גני חיות, בתי תיאטרון ובתי קולנוע יהיו פתוחים. תחבורה ציבורית בשבת תופעל גם היא, אך בתדירות נמוכה יותר וכחלק ממתווה שבת, בדומה לנוהל שבת בבתי החולים. רשות מקומית תוכל לסגור שכונות שתוגדר בהן שמירת שבת מלאה, אך לא תוכל לסגור עורקי תחבורה ראשיים.
קריאת האמנה מגלה את הריקוד המשותף של גביזון ומדן, צעד לכיוון החילוני וצעד לכיוון הדתי, בניסיון ליצור מחול הרמוני. מדוע, אם כן, מתנגדות מרצ ואיחוד מפלגות הימין לדרך האמצע הזו?
יו"ר מרצ, ח"כ תמר זנדברג, נשאלה בריאיון לאתר 'סרוגים' האם תצביע בעד עיגון האמנה בחוק, וכך השיבה: "לא הייתי מצביעה בעד חוק כזה, מכיוון שהרעיון שלו אולי נכון, אבל 'ההסכמות' שגובשו בו לא ממש מקובלות עליי. העובדה שהאמנה קובעת שלא יהיה מסחר בכלל בשבת היא נקודה ראשונה שאני לא מוכנה לקבל. הפחתה כלשהי, בעיקר במרכזי אוכלוסייה, אני מוכנה, אבל לא סגירה מוחלטת. בנוסף, העובדה שהאמנה ממשיכה את הפסקת הפעילות של התחבורה הציבורית בשבת – זאת הבעיה הגדולה ביותר בעיניי".
מן הצד השני, לפני כחצי שנה שלח ד"ר מיכאל בן ארי מאיחוד מפלגות הימין מכתב אל הרב מדן, ובו הסביר מדוע הוא מתנגד לאמנה: "המשמעות היא שכל מה שמכונה 'תעשיית הבידור' יפעל בשבת", כתב בן ארי, "תהיה זו פריצה של הסטטוס־קוו, כדי שהצד השני יקבל על עצמו את השבת במרחב העסקי של קניות וכו'. 'תעשיית הבידור' אונסת אלפי יהודים לעשות שבתם חול. אחיין שלי, הזמר והיוצר חנן בן ארי, העיד באוזניי כי תעשיית המוזיקה מלאה ביהודים אנוסים אוהבי ה', הכמהים לקדושת השבת. שבת הפכה להיות מרמס. בעלי עסקים שומרי שבת אינם עומדים בתחרות מול עסקים הפתוחים בשבת ולא שמעתי את רות גביזון מגיבה בתקיפות שאין קדושה בקניית שקית חלב בשבת. רפורמים ודתל"שים למיניהם מנפנפים באמנה הזו עליה חתום כבוד הרב".
אין מקום לתזוזה
אך גם המפלגות התומכות באמנה מצהירות על אימוץ שלה בשינויים מסוימים. "כשישבנו, נציגים חילונים ודתיים, וחשבנו על הדרך לחיים משותפים כאן, חשבנו על אמנת גביזון־מדן", הסבירה איילת שקד בראיון לכאן רשת ב', אך יחד עם זאת הוסיפה כי "צריך לעדכן את האמנה לשנת 2019 ולמצוא פתרונות". כך, למשל, רמזה שקד כי "אנחנו לא בעד תחבורה ציבורית בשבת, אנחנו בעד למצוא פתרונות מקומיים איפה שצריך. אי אפשר לקחת חלקים מהאמנה. אנחנו רוצים להקים ועדה ציבורית שתשב ברוח האמנה, תעדכן אותה, ותמצא פתרונות. אבל הרוח של האמנה היא הרוח הנכונה".
גם השדולה בכנסת שהכריזה על אימוץ האמנה הציגה כוכבית גדולה של שינויים ועדכונים שצריך לעשות בה. כך למשל היה בחוק השבת, שעליו עבדו במשך כמה חודשים ארבעה ח"כים: מיקי זוהר מהליכוד, רחל עזריה ממפלגת כולנו, אלעזר שטרן מיש עתיד, ופרופ' עמנואל טרכטנברג מהמחנה הציוני. הצעת חוק השבת דמתה כמעט במדויק לאמנה, אלא שנוסף לה היתר למסחר בשבת, בניגוד לאמנה, שם הותרו רק בילויים ותרבות. "החוק הזה איננו מבטא את האמנה", אמר הרב מדן בכנסת, "את האמנה דחפו דתיים וחילוניים מובהקים, והדבר הזה קרה כשהשבת היא שבת. המסחר בשבת הוא בעיקר אינטרס של בעלי ממון".
גם פרופ' רות גביזון לא התלהבה מחוק השבת שגיבשו ארבעת חברי הכנסת. "העובדה שאנחנו יושבים בכנסת היא מצד אחד מאוד משמעותית, כי בכנסת מחוקקים ואין ספק שבעניין השבת צריכה להיות חקיקה", אמרה, "מצד שני, היא בעייתית, כי אין לי ספק ששאלת השבת היא שאלה שתיחתך מחוץ לחדרים האלה, וכמו שהמצב המשפטי היום, של איסור מוחלט, אינו משקף את המציאות, כך כל חקיקה תיבחן בסופו של דבר במבחן החברתי".
גם בנוגע להצעה העקרונית של איילת שקד לערוך עדכונים באמנה הגיב הרב מדן באופן מסויג. "כוחה של האמנה הוא בהסכמה הציבורית הרחבה שבה מכל קצות הקשת", אמר, "שינויים עלולים להביא סגנון אחר אם היא תעודכן על ידי הממשלה שמייצגת צד אחד ופחות את השני. איני יודע מה איילת שקד מעוניינת לעדכן, ועקרונית ניתן לערוך שינויים, אך אני לא חושב שבאמת אפשר. כל אחד מאתנו מתח מנקודת מבטו את החבל ממש עד הקצה, או קרוב לכך, ולכן אני מעריך שאפשר לבצע עדכונים ושינויים קטנים בלבד. אני לא רואה מקומות לתזוזה. אני לא מעריך שצריך ואפשר לעשות עדכונים. הבעיה באמנה אינה שינויים כאלה ואחרים, אלא שאיני רואה את קצות הקשת מסכימים לה. כוחה של האמנה הוא מהשותפות של כולם".
המציאות זזה
מי שמובילה בשנים האחרונות את קידום אמנת גביזון־מדן היא תנועת נאמני תורה ועבודה, וגם היא, כמו תומכי האמנה האחרים, מבקשת לערוך בה שינויים ועדכונים. התנועה יצרה מסמך, ובו טבלה שמציגה כמה וכמה הצעות מן האמנה המקורית, ומולן הצעות העדכון של נאמני תורה ועבודה. תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועה ומי שמוביל את מאמציה בתחום, מספר: "במשך שנים ניסיתי בעצמי לקדם את האמנה כפי שהיא, והדבר לא ממש הצליח. במאבק על חוק המרכולים יצאו לרחובות הרבה מאוד חילונים בגלל סגירה של מכולת. הבנתי שיש בעיה לא רק עם הצד הדתי או החרדי ביחס להסכמות על האמנה, אלא גם מהצד החילוני.
"הבנתי שכמעט אין סיכוי להגיע להסדר שמציעה האמנה בנוגע לסגירת מרכזי המסחר בשבת, כאשר נכון לשנת 2017 יש במדינה כבר למעלה משבעים מרכזי מסחר גדולים שפתוחים בשבת. אם מסתכלים על האמנה, אז המסחר כבר פתוח, בתחום התרבות כמעט הכול פתוח, המציאות רצה כבר קדימה. חוק המרכולים הוכיח לנו שיש צורך בבחינה מחודשת של נושא השבת באמנה. היא נכתבה בנקודת זמן מסוימת, ויש תחומים שבהם היא פחות רלוונטית".
פרנק מציג כדוגמה את נושא הכותל. "באמנה מציעים שהרחבה הקרובה לכותל עצמו תהיה אורתודוקסית, והרחבה החיצונית תהיה פתוחה לפעילות שאר הזרמים", הוא מסביר, "זה פתרון סביר לשעתו, אך גם שם המציאות רצה קדימה. כיום כבר יש את רחבת ישראל, וכל נושא מתווה הכותל עורר תרעומת רבה הרבה יותר מבעבר. אנחנו במקום אחר. הרי הרחבה מאחור ממילא מיועדת לטקסי צה"ל, וממילא לכל זרם. זרמים אחרים לא רצו את ההצעה הזו, כי היא משאירה את המצב הקיים כמו שהוא".
להיפך, עזרת ישראל היא יישום של האמנה. האמנה מציעה רחבה פלורליסטית מאחור, ובמקום זאת קמה רחבה בצד ימין.
"ואתה רואה עד כמה הפתרון הזה לא מקובל על יהדות התפוצות. מאז משבר הכותל, אי אפשר להעביר את ההצעה של האמנה בנושא הזה. זה נכון גם בגיור: האמנה מציעה הכרה במעמדם של לא־אורתודוקסים, וזה לא סביר היום מהצד השמרני. ברור שיש עדכונים וצורך בחשיבה מחודשת. בנושא להט"בים, למשל, גביזון ומדן לא מאפשרים נישואים, אבל ברור היום שלנושא הזה אין אותו משקל ציבורי כפי שהיה לו לפני כמעט עשרים שנה בתקופה שבו נכתבה האמנה. הציבור לא יקבל את האמנה בסעיף הזה. המציאות התקדמה מהר".
דווקא בגלל זה טען העיתונאי עמנואל שילה נגד ההצעה. מכיוון שהמציאות הופכת פלורליסטית יותר ויותר, הרי שכל ויתור אורתודוקסי עכשיו יעמוד שוב לדיון בעתיד, והמציאות תכפה ויתור נוסף. לא יהיה מי שיאכוף את האמנה. לכן, לדעתו, עדיף לחזור לסטטוס־קוו.
"ומדוע המציאות השתנתה לכיוון הפלורליסטי? כי יש ואקום, ולכן הציבור מצביע ברגליים. השטח קובע מציאות במקום חקיקה או הסדר קבע. יש מגמה אוניברסלית של פתיחת עסקים ביום השבתון, כלומר יום ראשון. שם יש כל מיני הגבלות ביום הזה, והוא אינו כמו כל יום רגיל. כאן זה לא קורה – פשוט פתחו בלי הגבלות, נוצרה מדיניות של אי־אכיפה. ומה יצא? גם הרבה מאוד עסקים פתוחים בשבת, וגם העובדים נפגעים. זה קרה בגלל מי שלא הסכים לכל פשרה בנושא. אותם אנשים שלא רצו לתת פתח קטן, אפשרו בכך את הפרצה הגדולה בגדר. העדר פשרה משאיר את הצדק אצלך, אבל את המציאות בידיים של אחרים".
ח"כ אלעזר שטרן (כחול־לבן) סבור שהעובדה שהאמנה לא אומצה על ידי רבני הציונות הדתית כשנכתבה הובילה להתמהמהות, ולשינוי של המציאות. "קשה יותר ליישם את האמנה היום, כמו בכל דבר ביחסי דת ומדינה שאנחנו לא מטפלים בו בזמן והוא רק צובר מכשולים", הוא אומר, "באמנה, למשל, כתוב שאין מסחר בשבת, ובאותה תקופה עוד לא היו מרכזי הקניות הגדולים. הרבה יותר מורכב עכשיו, ב־2019, לסגור את כל מרכזי הקניות האלה. אני באופן אישי עדיין חושב שצריך לסגור אותם, והייתי מוסיף שלעובד אסור יהיה לעבוד יותר משתיים או שלוש שבתות בחודש, כדי שלא יהיו 'עבדים של שבתות'. אבל זה מורכב יותר היום".
"הדבר נכון גם בנושא הגיור", ממשיך שטרן, "אותם אנשים שפעם רצו להתגייר רואים היום את השכנים ואת בני הדודים שלהם שמסתדרים יפה מאוד גם בלי להתגייר, ואומרים: בשביל מה צריך את זה? זו הטרגדיה של הציונות הדתית: בגלל חוסר אומץ לב הלכתי, מנהיגותי ופוליטי, אנחנו לא מחליטים. רבנים היו צריכים להיות הראשונים שמאמצים את אמנת גביזון־מדן".
ההצעה של נאמני תורה ועבודה מחדשת לא רק בנוגע לסוגיות ספציפיות, אלא שואפת לשנות את הנחת המוצא של האמנה ואת גישתם של גביזון ומדן. "זו אמנה דיכוטומית", אומר פרנק, "יש צד חילוני ויש צד דתי, והם נפגשים באמצע. זו הנחת מוצא שאני לא בטוח עד כמה היא יכולה לעבוד שוב, ולמען האמת היא גם לא ממש עבדה, כי האמנה מעולם לא יושמה. התפיסה שלנו מדברת על רצף של זהויות דתיות. יש רצף רחב יותר מאשר חילוני או דתי, והחלוקה הדיכוטומית לא מייצגת את מבנה הציבור כיום. על 80 אחוזים מהנושאים אפשר להגיע להסכמה, ואת 20 האחוזים האחרים אפשר לשים בצד ולפתור במועד אחר. על הכרה בזרמים אחרים לא נגיע להסמכה עם החרדים, לכן כדאי לנטרל את המוקש הזה בנפרד, לא לקחת את כל הסוגיות כמקשה אחת, כפי שעשתה האמנה, אלא לעבוד רק על 80 האחוזים. 20 האחוזים שבמחלוקת יפילו הכול, כפי שהם הפילו עד היום".
הרב מדן אמר שהוא לא רואה הרבה אופציות לשינויים, כי ממילא הוא מתח את החבל עד הקצה.
"אני מבין את מי שאומר 'אני הגעתי לפשרות מרחיקות לכת' ואני מבין את מי שלא יכול למתוח את החבל עוד מילימטר, אבל אתה לא חייב ללכת עוד מילימטר, אלא להשקיע במקום אחר. אנחנו מציעים להוציא מהדיון את הסוגיות שהרב מדן הלך בהן רחוק מדי – לא נגיע בהן להסכמה, אבל לפחות נגיע להסכמה בסוגיות שעד היום לא הגיעו אליהן".
לא רק סיסמה
אם נחזור לפוליטיקה, לבחירות: התחושה שלי היא שהאמנה הפכה להיות סיסמה שמכריזים עליה כדי לא להביע עמדה בסוגיה ספציפית.
"זה החשש הגדול שלי, שהאמנה תהיה הקלישאה הפוליטית החדשה. כשאתה לא רוצה לומר כלום אתה אומר 'סטטוס־קוו', ואני חושש שהגענו למצב שבו האמנה הפכה להיות הקלישאה שאפשר לומר כדי בעצם לא לומר שום דבר. כאשר הימין החדש קמו, הם הכריזו שיתמכו באמנת גביזון־מדן. אבל כשהם נשאלו בנוגע לסוגיות ספציפיות בדת ומדינה, ואפילו כאלה שהאמנה מציעה להן פתרון, הם סרבו לפרט. אני מקווה שהאמנה אינה רק סיסמה מבחינתם".
בסופו של דבר, האמנה נתקעה לא בגלל בעיות מהותיות אלא בגלל סדר הכוחות הפוליטי. כאשר ממשלת הימין תלויה בלשון המאזניים החרדית, והחרדים בתמורה רוצים אך ורק וטו על חוקי דת ומדינה, זה סוף הסיפור. לטובת סוגיות ימין אחרות, נתניהו מוכר לחרדים את נושא הדת והמדינה.
"נתניהו צודק ולא צודק. ברור שכשהחרדים הם לשון מאזניים, יש בעיה אמתית להרכיב קואליציה ללא ויתורים בנושא הדת והמדינה. אלא שאם הנושא הזה היה מעניין את נתניהו, אני בטוח שבחוכמתו הוא לפחות היה ממתן את דרישות החרדים, או מקדם פתרונות קלים יחסית שיש באמנה. הוא לא עושה את זה. נראה שיותר מדי קל לו למכור לחרדים את הנושא הזה ולומר: 'אין לי ברירה'. המצב שבו למעשה אין מפלגה שמציבה קונטרה לחרדים, ואומרת לנתניהו שכניסתה לקואליציה תלויה בקידום נושא מסוים בתחום הדת והמדינה, הוא מצב בעייתי".
אך המציאות מלמדת שגם כאשר הסיעות החרדיות נמצאות באופוזיציה, קשה לחולל שינויים מפליגים. "ב־2013 הייתה קואליציה בלי חרדים ובלי סמוטריץ'", אומר ח"כ שטרן, "אבל הבית החרד"לי לא נתן לשום הצעת חוק לעבור. הם מילאו את התפקיד של החרדים בקואליציה, וחסמו כל שינוי אפשרי – בבחירות לרבנות, בגיור. חוץ מפתיחת אזורי הרישום לנישואין, שום דבר לא זז".
כשאני שואל את שטרן האם הוא אופטימי לגבי הקדנציה הבאה, הוא צוחק ואומר: "כאן השיחה גולשת לתחום ההומור". לדבריו, "אנחנו רגילים להגיד 'דת ומדינה', אבל אנחנו צריכים לעבור למונחים של 'יהדות ומדינה' ו'הלכה ומדינה'. צריך לחבר את הקשר בין יהדות ומדינה, ולהתנגד להלכה ומדינה. כשאנחנו מחברים את ההלכה למדינה, אנחנו מרחיקים את היהדות מהמדינה. ובינתיים, המציאות לא מחכה לנו. במקום שנתמודד עם המציאות ונעדכן את מה שצריך לעדכן, אנחנו או מתעלמים או מחמירים את המצב. הבשורה האחת היא שצריך לעשות את כל מה שאפשר מחוץ לרבנות ולממסד. להקים גופים שיעבדו לפי ההלכה, אבל יהיו מנותקים מהרבנות ומהממסד הדתי".
לעומת שטרן, תני פרנק סבור כי יש מקום לאופטימיות. "החרדים הרבה יותר פרגמטים מהאופן שבו הם מציגים את עצמם והאופן שבו אנחנו תופסים אותם", הוא אומר, "עם כל הכבוד למחאות השבת, שים לב שהשבת נמצאת במקום השני בסדרי העדיפויות שלהם. הרבה יותר חשובות לחרדים סוגיות כמו גיוס ותקציבי ישיבות. הם כבר התפשרו בנוגע לשבת במרחב הציבורי. המחאות הרציניות שלהם תמיד היו על נושאים פנים חרדיים, כמו השוויון בנטל. ליצמן התפטר אחרי סיפור הרכבת בשבת, אבל חזר להיות סגן שר, כי הוא הבין שהגיוס והישיבות חשובים הרבה יותר מן השבת. הנושא גמיש יותר משאנחנו חושבים, והציונות הדתית צריכה לקחת אחריות. לא להסכים לדילים שמתנגדים לרבני צהר בוועדה למינוי דיינים, למשל. הציונות הדתית צריכה להיות הראשונה שנלחמת על נושא דת ומדינה, ועומדת מול החרדים כלשון מאזניים".
