לאחרונה הזדמן לי לבלות שבת במלון בצפון הארץ. שלא כמו המלונות הצפוניים שמשקיפים אל הרי הגולן או אל הכנרת, המלון שבו שהינו היה ממוקם מרחק מטרים בודדים ממרכז קניות פעיל במיוחד. בטיול שאחרי הסעודה נתקלנו בתופעה הישראלית שאנחנו בדרך כלל לא חשופים אליה בבועה שלנו – חוויית הקניות בשבת. בעבר נתקלנו, כמובן, במסעדות או בפיצוציות פתוחות בשבת בתל אביב, אבל הפעם זה היה שונה: היקף החנויות הפתוחות, הגודל, ובעיקר אין־ספור העובדים שעמדו לרשות הקונים והמבלים. לא מעט מהם השתייכו למגזר הדרוזי והערבי, אבל היו ביניהם גם לא מעט יהודים שנאלצו לוותר על יום המנוחה שלהם לצורכי פרנסה.
בדיון על פתיחת עסקים בשבת נדמה כי הפן ההלכתי והפן הכלכלי נלקחים בחשבון, אך מי שנדחקים אל השוליים הם העובדים עצמם. לדברי אלישיב רייכנר, עיתונאי ופעיל חברתי ומי שהתמודד בבחירות האחרונות מטעם מפלגת הימין החדש, יש סיבה שבגללה קולם של העובדים לא נשמע. "רבים מן העובדים בשבת משתייכים לאוכלוסייה חלשה יותר מבחינה כלכלית", מסביר רייכנר, "לבעלי העסקים יש לובי חזק יותר, וצרכני התחבורה הם אנשים צעירים, שקולם נשמע יותר בזירה הציבורית. העובדים בשבת, לעומת זאת, הם אוכלוסייה שקופה יותר. רבים מהם, בעיקר המסורתיים, גם מתביישים בכך שהם עובדים בשבת.
איך אפשר לדעתך לאזן בין הרצון להעניק יום מנוחה לבין הרצון לשמר סטטוס־קוו שיתאים גם לרצונות של ציבור חילוני בשבת?
"באופן כללי, הדרך היא פחות באמצעות חקיקה דתית ויותר באמצעות הגעה להסכמות ולאמנות, ברוח אמנת גביזון־מדן, שכמובן דורשת ריענון. באופן כללי, המשוואה הנכונה היא צמצום המסחר ככל שניתן, ובמקביל – לאפשר צריכת תרבות לציבור חילוני. מעבר לכך, ראוי לפעול לצמצום העבודה בענפים מסוימים, כמו למשל צמצום השידור הציבורי בשבת ברדיו ובטלוויזיה.
"מכיוון שקשה לראות, לצערי, אפשרות ריאלית של סגירת המסחר לגמרי, צריך להתמקד בצמצום המסחר, ובעיקר בצמצום הצורך של אנשים לעבוד בשבת. זה יכול להיות באמצעות הוספת יום חופש ביום ראשון, גם באופן הדרגתי, ובאמצעות צמצום המסחר בתוך הערים ופתיחת מרכולים בתורנות, כמו בבתי מרקחת. צריך לאפשר לכל עובד לנוח בשבת לפחות פעם בחודש, ולהפחית את היתרי העבודה בשבת".
כתושב ירוחם וכמי שעוסק רבות בפריפריה, האם אתה רואה הבדל בסוגיה הזו בין אנשים שגרים בפריפריה לבין אנשים שגרים במרכז הארץ?
"בהחלט. בפריפריה חיים יותר אנשים מסורתיים שנאלצים, מסיבות כלכליות, לעבוד בשבתות במפעלים. ככל שיהיו יותר אפשרויות לתעסוקה מגוונת בפריפריה, יהיו פחות תושבים שייכנעו לדרישה לעבוד בשבת".
משחק של הורדות ידיים
לדברי תהלה פרידמן, יו"ר נאמני תורה ועבודה לשעבר ומי שרצה בבחירות האחרונות ברשימת כחול־לבן, 11% אחוז מן המשק היהודי בישראל – למעלה מ־400 אלף איש – עובדים בשבת. "בעשור האחרון יש עלייה דרמטית במספר העובדים בשבת", אומרת פרידמן, "וזו ממש לא תופעה ייחודית לישראל. בכל העולם יש עלייה משמעותית בהיקף המסחר ביום המנוחה, ויותר ויותר אנשים בכל העולם המערבי עובדים ביום הזה. בין 90־100 אלף איש עובדים שבעה ימים בשבוע כל שבוע, ולא מקבלים יום מנוחה. הטרגדיה היא שכל הסיפור של פתיחת עסקים בשבת נתפס כנושא דתי בלבד. נכון ששבת כוללת את הרעיון הסוציאלי, אבל הוא נדחק אל מול הדיון ההלכתי. העובד צריך להיות בלב העניין".
למה אנחנו שוכחים את העובדים?
"בגלל שאנחנו נעולים בדיון הדתי ההלכתי, ולכן ממילא הזווית הסוציאלית נדחקת. יש כאן משחק של הורדות ידיים, שנובע מכך שאין מוכנות ללכת לפשרה חברתית רחבה בסגנון גביזון־מדן. הצד החילוני אומר: 'אם אתם, הדתיים, לא מתפשרים על תחבורה ותרבות, אנחנו לא נתפשר על מסחר', וכך יש עלייה דרמטית במסחר. זה עקום. אם היינו מיישמים את אמנת גביזון־מדן כשהוצעה, היינו במקום אחר".
איך היית רוצה לראות את היום הזה, עם התחשבות גם בעובדים וגם בציבור החילוני?
"אני מדמה את זה לאדם שפותח שסתום בכיוון אחד ויכול לסתום אותו בכיוון אחר. אם אנחנו הולכים על יום של תרבות, משפחה ופנאי, אם אנחנו לא חושבים על שבת במונחים של 'שמור' – כל הדברים שהם לא תעשה, אלא על 'זכור' – הדברים המייחדים את השבת, אפשר לעצב אותה אחרת".
איך?
"שבת של 'זכור' היא יום של קהילה ומשפחה. אני מדמיינת יום של תרבות שיש בו קולנוע, תיאטרון ומתנ"סים פתוחים, אבל אין בו קניון ומסחר".
יהיו שיגידו שקניות בשבת הן תרבות עבורם.
"נכון. יש שאומרים לי: 'תהלה, את סנובית. יש לא מעט אנשים שגם שופינג הוא תרבות עבורם'. הבעיה הנוספת, כמובן, היא שגם כדי לקיים תרבות בשבת צריכים עובדים – סדרנים, שחקנים וכן הלאה – אז במה הועלנו? אבל אני מוטרדת לא מסטודנטים ומצעירים שמחפשים השלמת הכנסה בשבת, אלא מבעלי משפחות, אנשים שנאלצים לעבוד בגלל מצב כספי לא פשוט. הקופאיות בחנויות הנוחות הן שעומדות לנגד עיניי. אני לא מסתכלת על מספר האנשים שעובדים, אלא על מי הייתי רוצה לאפשר לו לא לעבוד".
את רואה סיכוי לממש את הצעת אמנת גביזון־מדן בסוגיית עבודה בשבת?
"לצערי הגדול, אני לא רואה אפשרות ליישם כרגע את אמנת גביזון־מדן".
אז מה כן?
"ההצעה שניסינו לקדם במסגרת נאמני תורה ועבודה בנויה אולי בצורה פטרונית, אבל היא נועדה להגן על העובדים. למשל, אנחנו מציעים שעבודה בשבת תהיה כפופה לתורנות מסוימת, או שלאדם יהיה יום חופש אחת לחודש, כך שלא ייווצר מצב שבו אין לאדם יום חופשי. זה פטרוני, כי יבואו אנשים ויגידו 'תני לי לבחור'. וכאן הטענה שלי היא שאני לא רוצה לאפשר מצב שבו אדם עובד שבעה ימים בשבוע, ושלעולם לא תהיה שבת".
פרידמן מוסיפה כי כל הסדר בנושא יהיה כרוך בוויתור כלשהו מצדו של העולם הדתי. "אני מדמיינת מצב שבו אפשר יהיה לשפר את נושא העובדים בשבת, אם למשל תחבורה ציבורית תהיה מקובלת. זו סוגיה מאוד רחבה, שנכלל בה למשל גם נושא הספורט בשבת. מה לעשות ששבת היא הזמן הפנוי של הקהל שצורך ספורט? ומצד שני, מה יהיה על ספורטאים דתיים? הדרך היחידה לחלץ את הנושאים הללו מן המבוי הסתום של הורדות הידיים תלויה בכך שנהיה מוכנים ללכת להסדר כולל, ולא להסתכל רק דרך המבט ההלכתי".
עובדים בלי הגנה
אריאל פינקלשטיין, דוקטורנט במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן, ערך עבור נאמני תורה ועבודה סקירה של המגבלות על העסקת עובדים בימי המנוחה ברחבי העולם (ראו טבלה). "יש שני סוגים של חקיקה, גם בישראל וגם בעולם, ביחס להגבלות על עבודה ביום המנוחה", מסביר פינקלשטיין, "סוג אחד מטיל הגבלות על פעילות בתי עסק ביום המנוחה הרשמי, שבמרבית מדינות המערב הוא יום ראשון. בישראל, למשל, ישנם חוקי העזר של הרשויות המקומיות, וכל אחד קובע האם מותר או אסור לפתוח בשבת מסעדות, בתי קולנוע וכן הלאה. סוג אחר של חוקים מתייחס להעסקת העובדים, ודן בשאלה כמה מנוחה צריך לתת לעובדים. החוק יכול להתייחס לכך שצריך לתת יום מנוחה, לאו דווקא ביום קבוע".
מה המגמה בעולם ביחס להעסקת עובדים ביום המנוחה?
"בעשורים האחרונים אנחנו רואים ברחבי העולם גלים של הסרת הגבלות על פעילות מסחר בימי ראשון. זו מגמה שמתחילה בסוף שנות השמונים, כשלאט לאט מסירים את המגבלות, במיוחד אחרי המשבר הכלכלי ב־2008. כיום יש אולי חמש או שש מדינות, בהן אוסטריה ושוויץ, שעדיין מגבילות באופן משמעותי את המסחר ביום ראשון. גם שם, בדרך כלל המגבלות הן לא דתיות, אלא סוציאליות: לא לפתוח ביום ראשון את החנות לא כי זה יום קדוש או יום שבו הולכים לכנסייה, אלא כדי שלא יצטרכו לעבוד ביום החופשי".
פינקלשטיין מסביר שבמקביל לצמצום המגבלות על פעילות מסחר ביום ראשון, נחקקו חוקי עבודה שמטרתם להגן על העובדים. "למעשה, העצימו חוקים סוציאליים, כשהמטרה היא להגן על העובדים. בצרפת ובסלובניה, למשל, נחקק חוק שהרחיב את האפשרות למסחר ביום ראשון, ובמקביל הורחב החוק סוציאלי שיגן על העובדים. אלה דברים שבאים יחד. זו המגמה הכללית בעולם".
ומה המצב בישראל?
"החוק הישראלי מגביל מאוד פעילות מסחר בשבת אבל בפועל, פעילות המסחר מתרחבת, בניגוד לחוק. מצד שני, אין חקיקה סוציאלית רצינית. יש אמנם חוק שאוסר על העסק של יהודים בשבת ושל מוסלמים בשישי ללא היתר משר העבודה, אך כולם מבינים שזה חוק קיצוני מדי שאין לו היתכנות. לכן ככל הנראה גם שרים חרדים לא ממש התאמצו לאכוף אותו".
כדוגמאות לחקיקה סוציאלית הקשורה לעבודה ביום המנוחה מציין פינקלשטיין את השכר הגבוה למי שעובד ביום זה, שנהוג גם בישראל, אך גם חוקים שמגבילים את מספר ימי המנוחה שבהם יכול אדם לעבוד. "זה קיים בגרמניה ובהולנד", הוא אומר, "לאדם יש 15־13 ימי ראשון שאסור לו לעבוד בהם. מדינות מסוימות, כגון צ'ילה, קבעו שפעם או פעמיים בחודש יהיו ימי ראשון חופשיים. אופציה נוספת היא חוק שקובע יום מנוחה חלופי. בהרבה מדינות, אדם שעובד ביום המנוחה חייב לקבל יום מנוחה חלופי. בישראל, לעומת זאת, גם לגבי מי שעובד בהיתר, כמו בבתי חולים, אין התייחסות לשאלה מתי הוא צריך לקבל יום מנוחה חילופי. צריך לדון בנושאים האלה, והמשמעות היא להכיר במציאות שיש אנשים שנאלצים לעבוד בשבת. זה אולי בעייתי לחלק מחברי הכנסת, אבל זו המציאות, וצריך להתמודד איתה".
איך היית מסכם את מצבנו ביחס לעולם?
"המצב הוא שמצד אחד פעילות המסחר בשבת מתרחבת מאוד ויש אוכלוסייה גדולה שעובדת בשבת, אבל מצד שני, לא התפתחה כאן חקיקה סוציאלית שתגן על העובדים, כפי שבהרבה מדינות בעולם דואגים לפתח".
תחבורה במתכונת שבת
"נושא העובדים וזכויותיהם לא נמצא מספיק על סדר היום", אומרת מיכל צ'רנוביצקי, פעילה חברתית מן המגזר החרדי שהתמודדה בבחירות האחרונות מטעם מפלגת העבודה, "אנחנו במפלגת העבודה דנים על השבת, ועל דת ומדינה בכלל, מנקודת מבט סוציאל־דמוקרטית. אנחנו מביאים בחשבון את העובדים וזכויותיהם כחלק מהדיון".
צ'רנוביצקי סבורה שיש חשיבות לכך שיהיה יום אחד שבו כלל האוכלוסייה שובתת ממלאכה. "גם מבחינה יהודית־דתית, העניין המרכזי של שבת הוא כיום מנוחה כללי לכולם: אתה ועבדך ובהמתך וגרך אשר בשעריך. ואכן, מלבד החשיבות של יום מנוחה לכל עובד, יש משמעות גדולה לכך שזה יהיה יום משותף לכלל האוכלוסייה. כמעט כל האוכלוסייה בישראל לא מעוניינת ששבת תהפוך ליום רגיל ככל הימים. הרעיון של יום מנוחה כללי מקובל כמעט על כולם, למרות המחלוקת על התחבורה הציבורית, על מקומות בילוי ופנאי ועל מרכזי קניות".
מה עמדתך בנושא הזה?
"אני חושבת שצריך להבחין בין האפשרות להגיע ממקום למקום, כלומר תחבורה ציבורית, לבין פעילות תרבות, נופש, בילוי ופנאי, לבין פתיחת עסקים. זה גם המודל המקובל על רוב אזרחי ישראל היהודים, שרובם, דרך אגב, אינם דתיים או חילונים, אלא נמצאים על הרצף המסורתי.
"אני מתנגדת לפתיחת עסקים בשבת, כולל מינימרקטים, וזאת כדי להגן על העסקים הקטנים שלא שייכים לרשתות, ומתקשים לעבוד שבעה ימים בשבוע. אני כן חושבת שצריך לאפשר פתיחת מקומות בילוי, פנאי וכדומה, לפי החלטת הרשות המקומית. את זה צריך לעשות תוך הגנה מרבית על זכויות העובדים, לדאוג שעובדים שמסרבים לעבוד בשבת לא יופלו לרעה, ושהעובד נהנה מיום עבודה חלופי".
מה לגבי תחבורה ציבורית?
"רוב אזרחי ישראל נוסעים בשבת, ומנקודת מבט סוציאל־דמוקרטית, לא הגיוני שמי שיש לו רכב פרטי או יכול להרשות לנסוע במונית יוכל לנסוע, ומי שלא – לא. גם מבחינה הלכתית, אפשר להפעיל תחבורה ציבורית כך שהיא תהיה כרוכה בפחות חילול שבת מאשר רכבים פרטיים. לכן, מכיוון שמדובר ביום מנוחה כללי, כמובן שהאוטובוסים לא יפעלו כמו ביום רגיל, אבל כן צריך שתהיה תחבורה ציבורית במתכונת שבת, שתאפשר להגיע מעיר לעיר, והכול על פי החלטת הרשות המקומית ובהתאם לאופי השכונות.
"כל הדברים האלה מצריכים עובדים שיעבדו בשבת, ולכן, כדי למנוע מצב שבו עובדים נאלצים לעבוד דווקא בשבת כדי להרוויח יותר, הייתי מרחיבה את התשלום הכפול על עבודה בשבת לכל סוף השבוע – שישי ושבת, ומאפשרת לכל עובד לעבוד רק משמרת אחת כזאת, בשישי או בשבת, על פי בחירתו. ההצעה הזו גם מסתדרת היטב עם עובדים מוסלמים, שיום המנוחה המרכזי שלהם הוא יום שישי. למשל, בנושא של תחבורה ציבורית, ככל הנראה רוב הנהגים הערבים יעדיפו לעבוד בשבתות ולשבות ביום שישי, והנהגים היהודים – הפוך. לפעמים צריך לפתוח את הראש ולהגיע לפתרונות נהדרים, שישפרו את החיים ואת הזכויות של כלל אזרחי ישראל". 
