השורש גא"ל מופיע בפרשת בהר (ויקרא כה) שמונה־עשרה פעמים. משמעותו של השורש היא שחרור ופדיון – מה שהיה נתון בידיים זרות ישוחרר על ידי הגואל, יהיה זה האדם או הא־ל.
הגאולה מאפשרת השבה של דבר שנלקח אל מקומו ואל הקשרו המשפטי המקורי. כך, אדם שנמכר לעבדות נתפס כשייך לבעליו שקנה אותו והגאולה מאפשרת את שחרורו ואת שיבתו אל המשפחה שאליה הוא שייך ביולוגית וחברתית. באופן דומה, אדמה משפחתית שנמכרה בשל תנאי מצוקה מושבת לבעליה מעת שהיא נגאלת: "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו. וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ… וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ" (כה, כה־כז). גאולה אם כן תורמת להשבת המצב לקדמותו.
הגאולה העומדת במרכזה של פרשת בהר היא ביטוי נוסף לחשיבות שמקנים המקראות לשמירת הסדר ולהצגתו כמי שמבטיח את קיום העולם. אם בנסיבות מסוימות הופר הסדר, הגאולה היא אחת מן הדרכים המסייעות להשבתו. שמירת הסדר מתאפשרת גם במצב שבו הגאולה לא התממשה, והגיעה עת היובל: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ… וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (כה, י).
בסיס לקיום אנושי
אולם הגאולה הנידונה בפרקנו לא מציירת סדר שרירותי בלבד, אלא נוגעת ביסודות קיומו של האדם. בתקופה המקראית, האדם היה כרוך בבית־האב שלתוכו נולד, והוגדר על בסיס קשר זה. לכל בית־אב הייתה קרקע השייכת לו באופן קבוע. קרקע זו היוותה את הבסיס הכלכלי לכל הנמנים עם בית־האב וכן הבטיחה את ביטחונם האישי. הקרקע הייתה בסיס להגדרה של בית־האב שאליו השתייך האדם ולכן השפיעה אף על הגדרתו החברתית. הקשר הקבוע בין האדם לבית־אביו ולנחלתו היה אבן יסוד לקיומו האישי, ואחד מן הביטויים לכך הוא בעובדה שלעולם עומדת לאדם ולאדמתו האפשרות לשוב להקשרם המשפחתי המקורי, כלומר להיגאל.
הבהרת זהות האדם הגואל מלמדת על הגורם המבריח את הקשרים שעליהם מתבסס הקיום האנושי: הפסוקים מבהירים שחובת הגאולה חלה על קרובי משפחתו של אדם. דוגמה סיפורית לכך מופיעה בירמיהו פרק לב, שם מבקש חנמאל מירמיהו לגאול את השדה שלו, בשל מחויבותו המתבססת על הקרבה המשפחתית ביניהם: "קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת". מידת המחויבות של האדם לגאול תלויה ברמת הקרבה שלו לאדם הזקוק לעזרתו: "אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ. אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ" (כה, מח־מט). סדר הצגת קרובי המשפחה בפסוקים משקף את רמת הקרבה. ככל שהקרבה גבוהה יותר, כך המחויבות של האדם גדלה. בכך חוקי הגאולה מדגימים את החשיבות של הקשרים המשפחתיים ואת האחריות ההדדית של כל בני המשפחה זה על זה. המונח "גואל" קיבל משמעות של קרוב משפחה, כפי שאומרת נעמי לרות: "קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא". עובדה זאת מלמדת על המשמעות הטמונה בשורש גא"ל.
ביטוי נוסף לקשר המשפחתי העומד ביסוד חוקי הגאולה הוא השימוש החוזר במונח "אח" לתיאור האדם שאותו יש לגאול: "וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו". מונח זה מופיע גם לשם תיאור היחסים שבין הבעלים ועבדו מישראל: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד" (כה, לט). בכך מוּחלת החובה של הגואל כלפי קרובו אף למעסיק את העבד, ויחסי האחים מתרחבים אל התחום הלאומי: העקרונות העומדים ביסוד הגאולה הם גם אלה שעומדים ביסוד השעבוד, ככל שהדבר נוגע לאדם מישראל.
מחויבות לגאולת העם
אף כי חוקי הגאולה נעים בספרה האנושית וקשורים לשורשי הקיום הבסיסיים ביותר של האדם, בפרקים אלה הם נקשרים גם אל יחסיו של האדם עם הא־ל. נשים לב כי הדרישה להשיב את האדמות לבעליהן, המוֹנעת הפקעה קבועה של הבעלות על האדמות, נשענת על ההכרה שהארץ כולה שייכת לא־ל: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (כה, כג). אף מערכת היחסים שבין האדם ועבדו העברי מעוגנת בעובדה שהבעלים הנצחי של האדם לעולם לא יהיה אדם אחר אלא הא־ל: "כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד" (כה, מב). הגאולה המשיבה את האדם אל הקשרו הטבעי והמקורי שעוּנה על הקשר היסודי שבין האדם והא־ל. בכך המערכת החברתית המיוסדת על מבנים של בתי־אב קבועים ומסודרים, שמתבססים על קשרי משפחה עמוקים ותלויים באדמותיהם, מוצגת כביטוי לשליטתו של הא־ל בעולם.
על בסיס מובנו של מושג הגאולה האנושי, יש משמעות להגדרה של הא־ל כגואל (הגם שהיא חורגת מהפרק העומד ביסוד דיון זה): הא־ל הגואל את עמו מוצג בקשר קרוב עם העם, כאדם הגואל את קרוב משפחתו: "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'" (ישעיהו נד, ח). גאולת העם מוצגת כהשבתו אל מצבו הטבעי ואל מקומו בדומה לגאולה האנושית המסייעת לאדם להשיב את המצב לקדמותו: "פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם" (ישעיהו נב, ט). •
