"ייקח עוד הרבה זמן עד שקהילה תסכים לקחת רבנית ולא רב"

בחול המועד פסח הכין אסף, בן זוגה של הרבנית אביטל אנגלברג, מצה מטוגנת ("מצה בריי"). את המצה הוא טיגן בטעות במחבת בשרית יחד עם בצל שחתך בסכין בשרית ושמן חם שטוגן בו תבשיל חלבי. גורלה של המחבת עלה מיד לדיון הלכתי בקבוצת הוואטסאפ של אביטל וחברותיה, נשות ההלכה הלומדות בתוכנית ההלכה של מדרשת עין הנצי"ב וישיבת מעלה גלבוע. אם תרצו, הסיטואציה הזאת מספרת בתמצית את מהפכת לימוד התורה לנשים. הגבר מבשל ונתקל בשאלה הלכתית. האישה דנה בשאלה ההלכתית עם חברותיה לבית המדרש.

לפני כחודש הופיעו שמותיהן של רוב הנשים הללו בעתירה שהוגשה לבית המשפט העליון נגד מועצת הרבנות הראשית לישראל והמשרד לשירותי הדת. בעתירה, שהוגשה על ידי ארגון עתים, מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן וארגון קולך, תבעו הנשים לאפשר להן לגשת למבחני ההלכה הרשמיים של הרבנות, כפי שמתאפשר לגברים. הנשים, שלומדות הלכה כבר מספר שנים, פנו כבר לפני שנה לרבנות בבקשה להירשם לבחינה בהלכות נידה, אך הרשמתן נפסלה בגלל היותן נשים. כעת הן עתרו לבג"ץ. בעתירה נטען בין השאר שהפסילה מפלה לרעה את ציבור הנשים בישראל ופוגעת פגיעה חמורה בזכויות היסוד שלהן, בכבודן, בעקרון השוויון, בחופש העיסוק ובדמותה היהודית והדמוקרטית של המדינה.

ימים ספורים אחרי הגשת העתירה נפגשתי עם שלוש מהעותרות. הרבנית שלומית פלינט (45), אם לחמישה מירוחם, מלמדת כבר שנים רבות גמרא והלכה במדרשת אמי"ת באר בירוחם. בעבר היא למדה במדרשת לינדנבאום, במכון התלמודי מת"ן ובבית מורשה, ובארבע השנים האחרונות היא נוסעת מדי שבוע במשך שלוש שעות לבית המדרש של ישיבת מעלה גלבוע כדי להשתתף שם בתוכנית ההלכה לנשים. לפני שלושה חודשים, לאחר שסיימה להיבחן בעל פה ובכתב על ידי מספר רבנים בכל המבחנים המקבילים למבחני הסמיכה, היא הוסמכה, יחד עם הרבנית רחל קרן, ראש בית המדרש בעין הנצי"ב, למורת הלכה. על תעודת הסמיכה שלה חתומים הרב בני הולצמן, רב היישוב מעלה גלבוע; הרב דוד ביגמן, מראשי ישיבת מעלה גלבוע; והרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי שלימדה אותה הלכות שבת בבית מורשה.

הרבנית אביטל אנגלברג (36), אם לשלוש בנות, מתגוררת בעין הנצי"ב ומלמדת במדרשה המקומית. בעבר למדה שלוש שנים במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום. בהמשך למדה בישיבת מהר"ת בניו יורק ולפני ארבע שנים הוסמכה שם לרבנות אורתודוקסית. לפני שלוש שנים הצטרפה לתוכנית ההלכה במעלה גלבוע. הרבנית שלומית פיאמנטה (38), אם לארבעה המתגוררת במצפה נטופה, מלמדת במדרשת עין הנצי"ב ובתיכון פלך בזיכרון יעקב. בעבר היא למדה במדרשות מגדל עוז ולינדנבאום ולאחר שנים בתחום העבודה הסוציאלית וההוראה חזרה ללימוד תורה והצטרפה לתוכנית ההלכה במעלה גלבוע.

 

דאגה לדורות הבאים

ארבע מתוך שש הנשים העותרות כבר סיימו את לימודי ההלכה ונבחנו בהצלחה שלא במסגרת הרבנות הראשית. את המאבק שלהן הן עושות בעיקר בשביל הדור הבא. "ברמה האישית אני לא צריכה את הסמיכה של הרבנות", מבהירה פלינט. "את הסמיכה הכי גדולה אני מקבלת מהתלמידות הרבות ששואלות אותי שאלות הלכתיות. הן אלו שעשו אותי לרבנית והן גם הסיבה שבגללה התחלתי ללמוד. כמי שמלמדת הלכה תלמידות הפנו אליי שאלות, ובשלב מסוים לא ידעתי לענות ורציתי ללמוד. הרגשתי שמערכת הכלים שלי חסומה, שאני לא יודעת לפתוח 'בית יוסף' ולסמן בו טפל ועיקר. זה מה שגרם לי לנסוע לצפון ארבע שנים כדי ללמוד לדעת לענות.

"העתירה לא נועדה שיסמיכו אותי לרבנות אלא כדי לעודד נשים אחרות ללכת ללמוד. אם המדינה תכיר בלימודים שלהן, הן יוכלו לקבל את המעטפת שמקבלת כל סטודנטית בעולם האקדמי. זה יעזור לכל בחורה שמתלבטת בין תוכנית מדרשה בבר-אילן לתוכנית הלכה. אם גם בתוכנית ההלכה יכירו לה כגמול השתלמות, יעניקו לה תנאים שווים וישלמו לה על מעון לילד, יהיו יותר נשים שיצטרפו לעולם התורה הצומח כבר בגיל צעיר ויפארו אותו, וזו תהיה פריצת דרך משמעותית".

פיאמנטה: "העתירה היא בשביל התורה, בשביל ציבור שומרי התורה, ובשביל ציבור הנשים. אני שייכת לכל אחד מאלה אבל אני לא העיקר. היא טובה לתורה כי טוב לתורה שילמדו אותה יותר. עולם ההלכה עומד מול אתגרים עצומים ולהתמודדות הזאת צריכים להביא את כל הכוחות האפשריים. העתירה טובה לנשים כי כבר אין אפשרות להגיד היום לאישה דתייה 'את זה את יכולה ללמוד ואת זה את לא יכולה'. השטח יחליט בסוף אם יהיו רבניות בתפקידים שווי ערך לתפקידים של גברים אבל בינתיים אישה צריכה לדעת שהכול פתוח בפניה. ולבסוף, העתירה טובה גם לשומרי התורה כי יש שאלות שצריכים לענות עליהן. העובדה שהגענו בגיל מאוחר יחסית ללימודי ההלכה, כל אחת בדרכה, היא גם תרומה לתורה כי אחרי שעברנו לידות וגידול ילדים ההסתכלות שלנו היא שונה ויש לכך תרומה משמעותית".

המתנגדים לעתירה שלכן יגידו שגם אם אתן לא מבקשות לשאת בתפקיד רבני אלא רק לגשת לבחינות, זה "מדרון חלקלק" שהצעד הבא שלו יהיה דרישה למנות נשים לתפקיד רבני.
פלינט: "העתירה לא מבקשת תפקידים אלא הכרה שתאפשר לנשים נוספות ללמוד תורה. אם תהיה קהילה שתבוא ותגיד לאישה בואי ותהיי הרבנית שלנו, זה עניין שלה ואני לא רואה בזה בעיה. צריכים לזכור שהציבור מצד אחד מעודד ונותן מקום ללימוד של נשים ומצד שני גם שם גבולות, כי עדיין קשה להכיל את המורכבות של רבנית. זה תהליך איטי שבא מלמטה ומהשטח. ההכרה בלימוד הנשי תאפשר לעוד נשים לצמוח בעולם התורה. אני לא רואה שהיא תגרום לקהילה לרוץ ולהסמיך אישה. ייקח עוד הרבה זמן עד שקהילה תרגיש ביטחון לקחת נשים עם כיסוי ראש במקום גבר עם כיפה".

פיאמנטה:" לעולם התורה יש את הדינמיקה שלו לפתור את הבעיות. בעבר היו דיונים גם על טוענות רבניות והכריעו שיש לכך מקום אם הציבור מקבל על עצמו. בג"ץ בכל מקרה הוא לא זה שיגיד להלכה מה לקבוע. מי שמתנגד לעתירה מחשש ל'מדרון חלקלק' בעצם נותן כוח לבג"ץ כקובע, אבל הוא לא באמת קובע".

פלינט: "לאלו שאומרים שהעתירה הזאת קנטרנית אני עונה שלימוד התורה שלנו מגיע ממקום של כנות. אנחנו רוצות להתקרב לקב"ה ולעבוד את ה'. כשאנשים מדברים איתנו ורואים שהרצון שלנו כן, הם מתחברים אליו".

לאן ממשיכים מכאן? מה החזון שלכן בתחום לימוד התורה הנשי?
פלינט: "הייתי רוצה שנשים ילמדו תורה בכל תחום, בכל מקום ובכל היקף שהן יבחרו, ושזה יהיה מקובל שאישה לומדת כמו בחור שנשאר בישיבה עד שיעור ח' כדי לסיים את כל בחינות הרבנות. שאנשים לא יחוו התרגשות היסטרית כשאישה תקבל סמיכה לרבנות".

אנגלברג: "הייתי רוצה שיכניסו גם נשים לקרן 'אחד לאחד' שתומכת בלומדי תורה. אני קיבלתי סמיכה בניו יורק ושם כבר יש נשים שמכהנות כרבניות יחד עם רבנים ומקבלות שאלות הלכתיות רבות. אני התחלתי את המסלול בגלל שריתקה אותי התפתחות ההלכה. בהתחלה חשבתי שלימודי ההלכה יבשים אבל אז נסחפתי לתוכם. אני לא מרגישה שלימוד התורה אצל נשים שונה מהותית מהתפתחות ההלכה. הלכה זו תורה שפוגשת מציאות ואותו דבר קורה בתחום הלימוד הנשי. אנחנו רק ענף אחד מענפים גדולים של השתלשלות ההלכה. אני מאמינה שכמו שהחסידות תרמה לעולם התורה וכמו שהרמב"ם תרם, כך גם הנשים מעניקות שפה נוספת בתוך השפה ההלכתית".

 

הלכה נשית

איפה אתן מרגישות את תרומתכן כנשים לעולם הפסיקה?
פיאמנטה:" יש תחומים שבהם ההלכות נוגעות במיוחד לנשים כמו נידה וקידושין. כשלמדנו הלכות נידה, רק אחרי שנה של התעמקות בחומר הצלחתי לנסח בצורה מדויקת את השאלות שלי על הנקודות הלא נוחות שיש בהן פער או קושי בשטח. כשהשאלות קיימות, אפשר להתחיל לענות עליהן. עולם שבו רק גברים לומדים ומעבירים ונשים לא נמצאות בו הוא עולם שבו השאלות נשאלות באופן שונה. צריכים את הנשים שם קודם כול כדי לדייק את השאלות".

אנגלברג: "ראינו את הנקודה הזאת בלימוד שלנו עם הרב בני הולצמן. העלינו קשיים ואתגרים שגם הוא, כרב יישוב ותיק, לא נתקל בהם. אחת הדוגמאות לזווית השונה הייתה בעניין ההינומה של הכלה. כשלמדנו על הרגע שבו החתן מכסה את הכלה בהינומה, לנו הנשים היה ברור שזה צעד פטריארכלי, ולרב בני לא".

מה לגבי תחומים הלכתיים שלא קשורים לעולמות נשיים?
פלינט: "בעקבות שיחה שהייתה לי בעבר עם אשת ההלכה מלכה פיוטרקובסקי חשבתי על זה שאני תמיד מרגישה שיש לנו – הנשים – מחויבות מיוחדת לתת תשובה. אנחנו לא יכולות להסתפק ב'ככה זה ההלכה'. לא שצריכים להתפשר, אבל ההלכה מספיק יצירתית ויש בה מספיק כלים למצוא פתרונות לאדם לקיים אותה ולחיות חיים טובים, גם אם לא קלים. בחווייה שלי, העניין הזה אצל נשים מאוד חזק. זה בא לידי ביטוי במקרי קיצון כמו אישה חולת סרטן שלא יכולה לטבול. התחושה שלי היא שההלכה לא יכולה לעמוד מנגד ושחייבים למצוא פתרון למקרה כזה. זה נותן לי דחיפה לשבת ולמצוא את הפתרון יחד עם עוד אנשים".

אנגלברג: "גם בהלכות עירובין יש מרכיב נשי. התגוררתי תקופה מסוימת בניו יורק באזור בלי עירוב. המחשבה האוטומטית שבשבת האישה נשארת עם הילדים בבית יוצרת דחיפה לנשים, יותר מאשר לגברים, למצוא פתרון לסוגיית העירוב. אני לא רואה את עצמי לא יוצאת מהבית בשבתות".

פיאמנטה: "קצת קשה לנו להפריד בין היותנו נשים לבין הגיל שלנו והמסלול שעברנו בחיים אבל אני מרגישה שכשאני לומדת הלכה אני נמצאת במקום אחר מהמקום של הכוללניק שלומד הלכה. כל אדם מביא איתו להלכה את מה שהוא, ובהקשר הזה יש גם מטען שונה בין גברים לנשים. יש לי אמון בהלכה שהיא תיתרם מכל מי שיבוא ללמוד אותה ולדון בה, ולכן צריכים שכמה שיותר ילמדו אותה".

אנגלברג: "הייתה תקופה שלמדתי דף יומי במקביל לשני אחיי שלמדו בישיבת מעלה גלבוע. יום אחד אחרי לימוד של דף במסכת יבמות התקשרתי לאחי בזעזוע מוחלט ממשהו שהיה כתוב שם, אבל הוא לא הבין ממה אני נסערת. הוא אמר למה את נכנסת לפרטים, אז אמרתי לו שאותי חינכו שהתורה היא תורת חיים ואני לא יכולה להתעלם ממה שכתוב שם. לקח לו כמה חודשים כדי להבין ממה נסערתי. אני לוקחת אישית את הגמרא וזה משפיע על הרגש שלי וממילא גם על הפסיקה. זו ראייה רעננה ושונה מהסתכלות של אחרים".

פיאמנטה: "יש גם גברים שלוקחים את הגמרא באופן אישי. את פשוט מביאה את אביטל להלכה".

כניסה לחופה

התלמידות שלכן התחילו לחשוב על אפשרות שאתן אלו שתחתנו אותן?
פלינט: "אני אומרת לתלמידות שכל אחד יכול לחתן אותן. אמנם עוד לא עשיתי את זה ואני לא יודעת אם מושך אותי לעשות את זה, אבל אם אין בעיה הלכתית אז למה לא? אני לא מנסה לכתוב ספר תורה חדש אבל אם נאסור את המותר נגיע למצב שנפסיד הרבה אנשים טובים. הסכנה של 'המדרון החלקלק' היא גם בכיוון הזה. אם נחסום את לימוד התורה לנשים או לכל קבוצה אחרת המחיר הוא שיהיו אנשים שיפרשו מעולם התורה. אני רוצה שכמה שיותר אנשים יבחרו להיות חלק מעולם התורה, ואם מה שיגרום לאנשים להישאר הוא שאישה תחתן אותם, אז אחתן אותם בשמחה".

אנגלברג: אני כבר מחתנת במסגרת מיזם חופות של ארגון 'השגחה פרטית' של הרב אהרון ליבוביץ (ארגון אורתודוקסי הפועל בתחום שירותי הדת מחוץ לרבנות הראשית). בנושא הזה צריכים להיות מודעים להבדל בין פוליטיקה להלכה. מבחינה פוליטית בישראל נשים אורתודוקסיות לא יכולות לחתן למרות שמבחינה הלכתית לרוב הדעות זוג שאישה מחתנת הוא נשוי, אם היא עושה את זה כמו שצריך. גם העתירה שלנו בנושא הבחינות אומרת שיש פה משחק פוליטי וזה לא דיון הלכתי".

בינתיים, הרבניות נשאלות לא מעט שאלות הלכתיות. פלינט מדווחת על מספר שאלות הלכתיות בשבוע, ועל מספר שאלות מדי יום בתקופה שלפני פסח. "השאלות מגיעות מתלמידות ומהמשפחות שלהן, מאחים שלי וגם מתושבים בירוחם. שאלו אותי שאלות גם קודם לסמיכה שקיבלתי, אבל הסמיכה העניקה חותמת ותחושה לאנשים שזה רציני. אנשים ניגשו אליי ברחוב ואמרו שהם מאוד התרגשו ושזה שימח אותם. גם הסיפור של הסמיכה שלי הוא לא רק שלי. יש הרבה אנשים בציונות הדתית שמחכים לנשים לומדות תורה ולמציאות שזה יהיה רגיל ושלא נתפעל ונעשה מזה עניין".

אנגלברג: "מיד כשהתחלתי ללמוד אחים שלי התחילו להפנות אליי שאלות. הם אמרו – אם לא נשאל אותך, את לא תדעי. גם היום אני מרגישה שאני לא יודעת המון ושצריך ללמוד עוד ועוד".

פיאמנטה: "כשארגון 'בית הלל' הקים את שו"ת 'משיבת נפש' שבו רבניות עונות לשאלות, הם הופתעו לגלות כמות עצומה של שאלות שהגיעו מאנשים מסורתיים. הכתובות למענה תמיד קיימות אבל מסתבר שכשיש דמות נגישה אז השאלה ניגשת ועולה. כשיש מגוון של דמויות שמציעות מענה הלכתי, יהיה גם מגוון של שואלים, והגיוון הזה הוא ברכה בפני עצמו".