בפרשות האחרונות ראינו כיצד כפילות או מתח בין שני עניינים שנראים סותרים בפרשה אחת נועדו להציג אמת רבת פנים. גם בפרשת שלח לך ניתן לראות את התופעה הזאת: חזרות וכפילויות בסיפור המרגלים מתארות אירוע מורכב ומתקפות מתחים וחספוסים בטקסט המקראי.
כפילויות סיפוריות
בעיה אחת בפרשה היא כפל ההתייחסויות לארץ. מחד אומרים המרגלים שהארץ טובה, כשהפירות שהביאו משמשים לכך ראיה, אלא שהעם היושב בה חזק ואין הם יכולים לכבוש ממנו את הארץ (במדבר יג, כז־כח): "וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ. אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם". לעומת זאת, בהמשך הם אומרים שהארץ לא טובה, שכן היא אוכלת את יושביה (יג, לב): "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת".
בעיה שנייה היא כפל התגובות לדברי המרגלים: פעם אחת של כלב (יג, ל), ופעם שנייה של כלב ויהושע יחדיו (יד, ו־ט).
בעיה שלישית היא כפל התגובות של ה' לחטאו של העם. בפעם הראשונה מבקש ה' להכרית את כל העם לאחר שהוא מציג את חטאו בפני משה. משה מתחנן לפניו שלא יעשה זאת, ה' מתרצה, וקובע שכל הדור הנוכחי ימות במדבר לבד מכלב (יד, יא־כה). בפעם השנייה מציג ה' את החטא בפני משה ואהרן ומבשר שהעונש הוא שכל הדור הנוכחי לא ייכנס לארץ לבד מיהושע וכלב (יד, כו־לח).
במקרים מעין אלה דרכם של פרשנינו היא לנסות וליצור הרמוניזציה; לפרש שמה שלא כתוב באופן מלא במקום אחד מתבאר במקום אחר. לעומתם, פרשנים מאסכולות ביקורתיות־מודרניות רואים בכפילויות, בסתירות ובחספוסים הטקסטואליים עדות להרכבה של הסיפור ממקורות שונים. למרבה ההפתעה, שתי השיטות פוגשות זו את זו בהנחה משותפת אחת, שלפיה לא ניתן לסבול כפילות או סתירה. בשתי השיטות הפירוש יוביל לרצף נקי מחזרות וחספוסים. ואולם, לאמיתו של דבר המקרא משתמש פעמים רבות בכפילויות וסתירות כדי להציג אמת רבת פנים או דיאלקטיקה של ערכים. נראה להלן כיצד עיקרון זה מסביר את האמור בפרשתנו.
שני חטאים שונים
המרגלים חזרו מתור הארץ עם שתי תשובות שונות ואף סותרות באופן חלקי. תשובה אחת הייתה שהארץ טובה, אך הבעיה היא בקושי להתמודד עם היושבים בה. תשובה שכזו היא פגיעה חזיתית באלוהים; יש בה חוסר אמונה ביכולת של אלוהים להביא לניצחון על הכנענים. תשובה אחרת כללה גם היא פגיעה באלוהים, אך בראש ובראשונה היא פגעה בארץ, בכך שהוציאה עליה דיבה.
כנגד שתי התשובות הללו באה תגובה כפולה של כלב ויהושע. על הטענה הראשונה הגיב כלב לבדו: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". כנגד הטענה השנייה עונים יהושע וכלב יחדיו תשובה שונה: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד".
על שתי טענות אלה של המרגלים הגיב ה' באופן שונה. על טענתם הראשונה, שלפיה ה' אינו יכול לנצח את המלחמות, הוא הגיב באופן חריף: "עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ". חוסר האמונה הוביל לרצון להכרית את העם, ורק תחנוניו של משה ריככו את העונש – רק הדור הראשון ימות במדבר אך הדור השני ייכנס לארץ. כזכור, כלב בלבד טען כנגד המוציאים דיבה על ה', ועל כן הוא היחיד שמוזכר כמי שהעונש לא יחול עליו.
התגובה השנייה של ה' באה כנגד הוצאת דיבת הארץ. כאן אין מרידה חזיתית בה', והחטא מתואר בדברי ה' כעוד אחת מהתלונות של ישראל במדבר (יד, כז). מכיוון שהחטא הוא בהוצאת דיבת הארץ, ה' מעניש את העם מידה כנגד מידה בכך שדור האבות לא ייכנס לארץ ורק דור הבנים ייכנס (בתגובה זו כזכור לא ביקש ה' להכרית את העם). על תשובה זו של המרגלים הגיבו יהושע וכלב ביחד שהארץ טובה, ועל כן שניהם יוצאים מן העונש שהשית ה' על ישראל (יד, ל).
* * *
הנה ראינו כי כל הבעיות בפרשה משקפות את שני החטאים השונים כל כך: הוצאת דיבת הארץ ואי אמונה בה'. כלב ויהושע סברו שהארץ טובה ושהם יכולים לכבוש אותה. היו מרגלים שהדגישו את הקושי לכבוש את הארץ, והיו כאלו שהוציאו את דיבתה רעה. ומה הפלא שבקרב שנים עשר מרגלים תהיינה שלוש דעות (לפחות)?! אין מציאותי מזה. לכן ככל שהטקסט הוא השתקפות של מציאות הוא יהיה מורכב כמותה.
המקרא משקף לנו חלק מהמורכבות של היחס של העם להמשך העלייה לארץ, ועל המורכבות הזו אנו יכולים לעמוד דווקא אם לא נבקש הרמוניה טקסטואלית, בין על ידי יישוב הקשיים בין על ידי הפרדה למקורות; אם רק ניתן לסיפור להשמיע את קולו.
