בדומה לפרשה הקודמת גם בפרשה זו סתירות וחספוסים, ובדומה לה גם כאן הסיפור בא לשקף מציאות מורכבת. גם בסיפור זה יש פרשנים המבקשים לטשטש את הבעיות ויש כאלה הרואים בהן סימן לצירוף של סיפורים שונים ונפרדים. כדרכנו, נראה שסתירות וחזרות הן כלי להעביר מסר מורכב. הפעם נראה כי המרד של קורח ועדתו נותן ביטוי לאינטרסים שונים ועמדות שונות, ואפילו סותרות, אך המשותף הוא מרד בהנהגה הקיימת. צירוף העמדות והאינטרסים השונים יצר סיפור מורכב המדלג מעמדה לעמדה ומנקודת התרחשות אחת לשנייה.
מתחרים על הכהונה
מרד קורח ועדתו במשה הוא האירוע החמור ביותר הנוגע להנהגתו של משה. קורח ועדתו מפקפקים באמינותו של משה ובהנהגתו את העם וכן בבחירת אהרן ובניו להיות כהנים.
שלוש קבוצות שונות הצטרפו יחד במרד. לכל אחת מטרה שונה ואף טענות שונות כנגד ההנהגה. קבוצה ראשונה היא קורח ובני לוי. מתוך דברי משה אליהם נראה כי הם אינם מסתפקים בכך שהם לווים אלא הם רוצים להיות כהנים (במדבר טז, ח־י):
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי. הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם. וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה.
250 נשיאי עדה, קריאי מועד ואנשי שם, ביקשו גם כן להיות כהנים, כפי שעולה ממבדק העלאת הקטורת, שנועד לבחון במי בחר ה' להיות כהן. כידוע, עבודת הקטורת היא עבודה מובהקת של הכהן הגדול (שם, טז־יח):
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה' אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר. וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי ה' אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ. וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.
מאלף הוא שקורח ובני לוי מתחרים כנגד כל 250 המכובדים בעם על מעמד הכהונה. שיתוף הפעולה ביניהם הוא רק במאבקם המשותף נגד משה ואהרן, אולם באמת הם עצמם מתחרים זה בזה על המעמד הקדוש.
טענתם של דתן ואבירם שונה לגמרי. הם אינם מתמודדים על המעמד הקדוש; הם מתמרדים כנגד מה שהם תופסים כמנהיגות הכושלת של משה. הם טענו שמשה לא הביא אותם אל ארץ זבת חלב ודבש כפי שהבטיח ולא נתן להם נחלות. לטענתם משה מסמא את עיני העם. לאור הכישלון הזה הם מבקרים את השררה שמשה נוהג כלפי העם, (שם, יב־יד):
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה.
עונשים שונים למורדים
נסכם אם כן את הטענות. שלוש הקבוצות מתרכזות בשתי טענות מרכזיות. טענה אחת היא נגד הבחירה של אהרן ככהן. בטענה זו אוחזים קורח והלווים ו־250 איש ממכובדי העם. טענה שנייה היא כנגד מנהיגותו של משה, ובה אוחזים דתן ואבירם. כפי הנראה, קיים הבדל בין האינטרסים של הקבוצות השונות האחוזות בטענות הללו. קורח ועדתו רצו להמשיך הלאה במסע הכניסה לארץ, תחת מנהיגותו של משה. דתן ואבירם, לעומת זאת, ביקשו להתנער מכל ההנהגה הקיימת, ואולי אף לא להמשיך במסע שלהם לארץ כנען, כפי שעולה מדברי תלונתם.
עתה ניתן לעמוד על הקשר בין הקבוצות המורדות השונות לעונשים השונים והמבדקים השונים. דתן ואבירם נענשו על כך שמרדו במשה בחיר אלוהים ועל כן נבלעו באדמה. שבט לוי ו־250 האנשים מתו בהקרבת אש זרה, בניסיון לבדוק אם אכן כטענתם בהם בחר ה'. אלה שביקשו להתקרב אל הקדושה שלא כדין נשרפו בהקריבם אש זרה; אלה שבגאוותם מרדו במשה ירדו שאולה, אל עמקי האדמה.
ועם זאת, לכולם הייתה טענה אידיאולוגית אחת: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'". הקבוצות השונות מציגות עצמן כמי שהולכות בדרכו של ה' אשר אמר לכל העם: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו); או "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ־לוֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, ב). מסר זה הופיע אף בהוראה הסמוכה לפרשת קורח, בפרשת ציצית: "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא־לוֹהֵיכֶם" (במדבר טו, מ).
קורח ועדתו לקחו את ההוראה הזו לעם להיות קדושים והשליכו אותה למישור הפוליטי. אם כולם קדושים, טוענים קורח ושאר המתמרדים, אין הצדקה לכך שמשה ואהרן מתנשאים על קהל ה', שאף הוא קדוש. אלא שכפי שראינו, מאחורי האידיאולוגיה וההצטדקות עומדים צירופים של אינטרסים פוליטיים ומאוויים אישיים. 
