אחלק את רשימתי זאת למספר פרקים היסטוריים, תוך שאני פותח במאבק יעקב עם המלאך (בראשית לב), כאשר לפי חז"ל מלאך זה הוא "שרו של עשו". מפגש זה הובן על ידי החכמים כנבואה על תולדות מאבק העם היהודי נגד מה שנוכל לכנות שנאת ישראל. הרמב"ן כותב (בראשית לב, כו) שלפנינו "רמז לדורותיו, שיהיה דור בזרעו של יעקב, יתגבר עשו עליהם", וכמעט שיכלה חלילה את זרעו. לא ביעקב בלבד פגע, אלא "נגע בכל הצדיקים שעתידין להיות ממנו". לפי חז"ל "זה דורו של שמד", ואולי, נכון יותר, דורם של עשרה הרוגי מלכות. אולם, מוסיף הרמב"ן, המאבק לא ייגמר אז: "ויש דורות אחרים שעשו עמנו כזה" – כעינויי הרוגי המלכות – "ויותר רע מזה"!
הפרק השני מביא אותנו לתקופות קשות בימי הביניים: "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחר". מפסוק זה למדנו את מה שניתן לכנות תחילתה של האנטישמיות – הפגיעה הקשה ביותר ברגשות האנושיים והמוסריים שליוותה אותנו לאורך ימי הביניים ולאחר מכן. כל זמן ששרו של עשו נאבק עם יעקב, סימן שלא עלה עמוד השחר, אף אם קואליציה נוצרית עולמית תחליט את ההפך – שהמשיח כבר הגיע. והדבר לא רק סכנה לנו בני ישראל, אלא כמדחום לרֶשע שעלול להביא חורבן על כל העולם כולו. לא מזרח תיכון חדש, קל וחומר לא עולם חדש. לא עלה עדיין השחר. ואף המגדלים מעידים על מאבק התאומים, עשו ויעקב.
הכרה בברכה
בפרק השלישי מגיעים אנו לתקופת המהפכה הצרפתית. אנו אכן מתקרבים לימינו אנו, ואנו חוזרים לתגובות לקריאתנו: "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתני" (לב, כז). ההבנה העמוקה של הפסוק הזה נצנצה בדבריו של אחד מגיבוריה השפויים של המהפכה הצרפתית,. אני מתכוון לרוזן מירַאבו (1791־1749), אחד ממנהיגי המהפכה שהושפע רבות על ידי משה מנדלסון. וכך אמר מיראבו בדיונים על זכויות היהודים: המלאך הרע אשר בחשכת ליל לחם עם יעקב וגם הזיקו בהטלת מום, חדל פתאום בעלות השחר ללחום, בבקשו עם זאת מיעקב "שלחני כי עלה השחר". אולם יעקב גזר אומר "לא אשלחך כי אם ברכתני". וכך הכריז מיראבו: "צרפתים! גם אתם במשך חשכת הלילה לחמתם עם בני יעקב… אך עתה בעלות השחר… בני יעקב אוחזים בכם בכל תוקף ומעידים בכם… לא נשלחכם כי אם תברכונו בזיכיון גמור".
בפרק הרביעי הופיעו בין העמים דמויות חדשות שהאמינו שהגאולה של העמים כולם יכולה להתרחש רק אם הם עצמם יכירו בטעותם, ויכריזו על זכויותיו של העם היהודי – על זכותו לחיות, ובשלב מסוים אף זכותו על ארצו. דברים דומים אמר רבי שמשון רפאל הירש: "התקפת אותי, ראית בי מכשול שלסילוקו והשמדתו יש לשאוף, רק בהכרת הטעות ושבינוי דתי עמוק תתגשם ההבטחה 'ונברכו בך כל משפחות האדמה'". ור' שמשון רפאל הירש מוסיף: "כל עוד הלילה פרוש על הארץ, כל עוד הכרת האדם מעורפלת, והדברים מבולבלים עד לבלי הכיר… הוא יהיה צפוי למאבק ולהתנגדות… והמאבק יימשך עד סוף חשכת לילה מעל הארץ". ואכן, בראשית העידן המודרני חשבו רבים שהשחר הגיע, אך במקביל לחזונם היפה של חסידי אומות אלו צמחה האנטישמיות המודרנית, וההיסטוריה של דורנו הוסיפה פרקים טרגיים נוספים לתולדות המאבק עם שרו של עשו – פוגרומים ושואה. המאבק בין שני התאומים, יעקב ועשו, לא הסתיים.
נסיים בפרק החמישי ונזכיר שהפסוק מוסיף מילה אחת: "וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם", שָׁם! ועל כך כותב רש"ר הירש: "שם, בגבול, עם שובו לארץ עתידו… כך יזכו גם בניו להכרה ולברכה. לא בעזרת טמיעה קוסמופוליטית בזרם האומות, אלא דווקא שָׁם, עם שובם המלא לתעודתם והתבודדותם, שתתגשם לעד על אדמת ישראל". פעמים רבות חשבנו שעלה עמוד השחר. זאת הייתה שגיאה איומה. שנאתו של שרו של עשו עדיין קיימת. ויחד איתה הצביעות של עולם שלם, של "שעיר וחותנו" [=עשו וישמעאל], המגנים את ישראל על "גזענותה" ועל "פשעיה". זה עשו היודע ציד: "לצוד ולרמות את אביו בפיו ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן". הוא יתכסה באצטלה של המשפט והצדק, כי "ציד בפיו".
תרבויות נבלעות
וכעת, עוד מספר מילים לבעיות רציניות המופיעות בתקופתנו אנו. לשם כך אסתמך על הסרט התיעודי הנפלא "ארצות מולדת" (Homelands) של העיתונאית קייטי הופקינס. הסרט מתאר כיצד ערים גדולות באנגליה השתנו באופן בולט. הם עברו השתלטות עוינת של מוסלמים, האוכלוסייה חיה בפחד. אחת התופעות הבולטות באזורים אלו היא אובדן שפת הארץ. ואנו? לגבי דידנו מובא בתחקיר זה שהמוסלמים מנצחים במערכה נגד יהודי צרפת, וזה מתרחש מהר, מהר מדי. ואומר דבר נורא – העובדה שאותה אוכלוסייה יכולה לעלות לארץ מנחמת אותי, אבל רק באופן חלקי. אל נא נאבד את יחסינו וקשרינו אל מדינות העולם.
המקורות השונים שהבאתי התייחסו לפרקים שונים בתולדות הזמנים, והנה שוב חייבים אנו לקרוא דפים בהיסטוריה שחשבנו שסיימנו כבר לקרוא, דפים המספרים על תרבויות הנבלעות על ידי תרבויות אחרות, ומלמדים אותנו שעלינו לשמור על עוצמתנו הצבאית כדי להתקיים, אבל לא פחות מכך, כדברי רש"ר הירש, עלינו גם לשמור על עברנו, שפתנו ותרבותנו. אבל – וזה פלא! – נוצר היום מצב שבו גם ארצות ותרבויות אחרות צריכות להילחם כדי לשמר את תרבותן, זהותן ושפתן.
ואולי היופי של השפה הצרפתית ושל האנגלית נתון כעת במלכודות של כישוף, מלכודות המצפות לכם, על ידי אלו שהרבה מהם נמצאים כעת בארצכם, לפעמים כדי לשרת אתכם ולמלא את השורות במקצועות הבזויים בעיניכם, אך הם גם ישארו שם כדי להקדיש אתכם בעתיד לאלים המצפים לבלוע אתכם.
