"אנחנו צריכים להיות שחקנים על המגרש הזה שנקרא העולם היהודי"

לפני כשלוש שנים ביקר מזכ"ל תנועת בני עקיבא יאיר שחל בארה"ב, במסגרת מחנה "מושבה" של בני עקיבא בצפון אמריקה. לאחר מכן לקח שניים מבכירי התנועה הארצית עמו לסבב למידה ופגישות הקשורות ליהדות ארה"ב. "נסענו למונסי, והיינו בסופרמרקט גדול שכולו כשר. אמרתי לחבר'ה שלי: 'השטן מסתובב בין המדפים'. ברחתי משם. לא יכולתי. הסופר הזה שבר אותי. הרגשתי כאילו השטן מחכך את הידיים ליד כל סיר צ'ולנט במונסי. החבר'ה שלי צעקו עליי ואמרו לי שאני משוגע. אמרתי להם שאני לא קונה כלום. הלכתי. הרגשתי רע מאוד. הכול כשר, חצי מהמוצרים מהארץ, והם חיים מחוץ לישראל".

מאז עבר שחל דרך ארוכה, ובשנתיים האחרונות הוא מקדם שיתוף פעולה עם תנועת בני עקיבא העולמית, הפועלת כתנועה אחות. מטרתו היא להחדיר לסדר היום של בני עקיבא את נושא התפוצות, ולא תמיד בהקשר של עלייה לישראל.

אנחנו נפגשים במשרדי הנהלת תנועת בני עקיבא בישראל בירושלים. שחל נראה כמו המזכ"ל האולטימטיבי; לובש חולצת תנועה וסנדלים כמיטב המסורת. לשיחה מצטרף גם רועי אביקסיס, מזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית ושותפו של שחל במהפכה שהוא מנסה לחולל בתנועה בשנים האחרונות.

קשר משפחתי

לאחרונה חזר שחל מביקור בארה"ב, במסגרת תוכנית "ערבים זה לזה" שבראשו עומדות תהילה פרידמן והרבנית ד"ר יפה גיסר ובתמיכת פדרציות ניו יורק ומטרו ווסט.

"האחריות עליהם היא שלנו, אבל לא רק שלנו", הוא אומר על יהודי התפוצות. "חייבים להיזהר כאן עם מידת הענווה בכל חיבור שיש בין קהילות. השריר של המחויבות חייב להשתפשף יותר, לא רק בארץ אלא גם בקרב הקהילות היהודיות שעימן נפגשנו". שחל מספר כי הביקור שערך במחנה "מושבה" היה מעין "בועה" חיובית, אשר איננה מייצגת את המצב של כלל יהודי ארה"ב. "במושבה הבנתי כמה עלייה זה דבר חזק. זו בועה, אבל בועה משמחת. ראיתי שם דגמי ענק של לגו בצורת מדינת ישראל ומיצגים נוספים הקשורים לארץ".

לפני היציאה למשלחת המדוברת ישב שחל ארוכות עם מורו, הרב חיים דרוקמן, המשמש גם כרבה של התנועה. "העליתי את השאלות האמיתיות לגבי הגבולות, מה צריך לעשות כדי לייצר את המפגש המדובר. שאלתי אותו איפה נכון להיפגש ואיפה לא נכון להיפגש. להבין אם אני נכנס או לא נכנס לבית כנסת רפורמי. האם מותר להתפלל איתם? הרי התפילה שלהם שונה משלנו. ניסיתי להבין ממנו מה נכון ברמה הציבורית והמעשית".

שחל מספר על צעד אמיץ שעשה כמזכ"ל תנועת בני עקיבא. "הגענו לבית כנסת של הקהילה הלהט"בית, וזה העלה שאלות מהותיות מאוד. הרב שנפגש איתנו היה אורתודוקסי, חרדי עם זקן ופראק ארוך. השאלה היא איך מייצרים את הקשר הנכון, ומהם גבולות הקשר. לא רק ביחס לרפורמה או הקונסרבטיבים. ברור לנו מהי תורת ישראל, אך כשאני נפגש עם גורמים כאלה בתפוצות, אני מנסה מראש להבין מה אני יכול ולא יכול לעשות".

אז מה אסור ומה מותר?
"קודם כול ברור שאנחנו מתפללים במניין רק על פי כללי ההלכה", משיב שחל, כאשר שפת גופו ממחישה שהוא לא מרגיש בנוח עם השאלה. "הייתה שאלה שעלתה: האם אנחנו יכולים לקיים מניין משלנו בבית כנסת רפורמי, כאשר המניין עצמו הוא הלכתי. היינו לקראת סוף זמן מנחה, והיינו חייבים להחליט במקום. לי אישית אין תשובה חד משמעית, וברור שיש הבדל בין ההדרכה של הרבנים השונים. אני מרגיש שהעולם הרוחני שלנו לא עסוק מספיק בשאלות האלה. הרי צעיר שמתגייס יש לו ים מקורות כדי להבין מה עושים במצבים מורכבים בצה"ל. אני מרגיש שהרבנים שלנו לא מספיק עסקו בנושא זה, אם כי כן מצאתי פסקי הלכה באינטרנט של הרב יובל שרלו בעניינים הללו.

מה היו התובנות שלך מהביקור האחרון?
"התובנה המרכזית היא שיש לנו אחריות על יהודים שלא חיים בישראל, ולא רק ברמה של מבצע אנטבה והצלה פיזית. אנחנו צריכים להיות שחקנים על המגרש הזה שנקרא העולם היהודי. יש לנו זכות לחיות כיהודים בישראל, ועם הזכות הזאת מגיעה גם אחריות. את האחריות הזו יש לממש בענווה ובהקשבה, אנחנו לא יכולים רק להיות שותפים לקשר, אלא יותר מכך.

"יש בארץ אלפי צעירים מחו"ל שנמצאים כאן בתוכניות שנתיות, ולצערי אנחנו לא מכירים אותם לעומק. אנחנו יכולים לעבור לידם, וזה פספוס. כי אם אני רוצה לייצר את הקשר, איך לא נעשה זאת כאן בבית? אם אתם בארץ ואנחנו בארץ – בואו ניפגש, למרות שיש לנו עולם תרבותי שונה.

"לא אכפת לי מי עושה יותר רעש במדרחוב בירושלים – יהודים מארה"ב או מישראל. הבעיה היא שהצעירים משני הצדדים נמצאים שם ולא נפגשים. לצערי אם אין קשר משפחתי, הרבה פעמים אין מפגש, וזה פספוס. לפחות במגרש הביתי שלי, אני חייב לתת להם להרגיש בבית".

בואו הביתה!

שחל מספר שבוועידה הארצית האחרונה של התנועה החליט להכניס את נושא התפוצות לאחת הוועדות הרשמיות, ואלה אף קיבלו מספר החלטות בנושא. הוא בחר בעמיתו, רועי אביקסיס, מזכ"ל בני עקיבא העולמית, לנהל את הוועדה.

כחלק מהוועידה, הם קיימו בשני ערבי הפתיחה, שבהם נכחו 14 אלף איש, הקראה של משפט הצהרתי הקשור לתפוצות. "אנו, תנועת בני עקיבא בישראל, מחבקים את יהודי התפוצות, ווי לאב יו, קאם הום (אנו אוהבים אתכם, בואו הביתה)", צעקו אלפי החניכים בצורה עוצמתית. "היה שווה לראות את המבט בעיניים של החניכים, את הצרחות. הבהרנו שאנחנו אוהבים אותם, והתלבטתי אם להכניס את המשפט שקורא להם לחזור הביתה. אבל אז אמרנו: לא יכול להיות שבן אדם מתפלל שלוש פעמים ביום 'ותחזינה עינינו בשובך לציון' ולא יגיד שהוא ישמח שיחזרו הביתה". שחל מספר שמאותו הרגע הנושא כבר רץ בתנועה, גם מבלי שהוא צריך לדחוף לכך. החלטות התקבלו, פרויקטים הושקו, ולוועידה העולמית של בני עקיבא שהתקיימה כמה חודשים לאחר מכן נעמדו בני התנועה בתור כדי לייצג את ישראל. "הרגשתי שהנושא בוער".

במסגרת שיתופי הפעולה בין התנועות, שלאורך השנים פעלו תמיד בצורה אוטונומית וללא קשר משמעותי מדי, החלו בתנועה הארצית לפעול ליצירת משלחת ישראלית שתצא מטעמה.

ייתכן שבבני עקיבא שינו את התפיסה? הרי התנועה לא עבדה על הקשר עם קהילות יהודיות שאין להן כל כוונה לעלות לישראל.
שחל: "אני לא חושב שוויתרנו על נס קיבוץ גלויות. אני חושב שהקב"ה עשה נס, שאנחנו בארץ, ואני עדיין לא מבין איך אפשר לשיר 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה' מבלי באמת לעלות. אך המציאות השתנתה, ואני מודע לזה שבשנה הבאה יהיו יהודים מהתפוצות שעוד לא יחיו כאן, בין אם אני מבין זאת או לא. יש לי אחריות עליהם. זו הנקודה. החלום הגדול שלנו לא השתנה".

אביקסיס מצטרף לשיחה: "אוסיף שיש לנו מחויבות גדולה יותר למי שבכלל לא מכיר את הטקסט של 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה'".

שחל: "נכון. הקשר שלי לתפוצות הסתכם עד לאחרונה בזה שכשהייתי ילד בן 4 בפרדס חנה, היה חייל בודד מהנח"ל בשם גרשון פרלמן שהיה מתארח אצלנו. הוא היה גבוה ואני הייתי נמוך. בזה התחיל והסתכם הקשר שלי. אצלנו במשפחה היציאה מהארץ זה אישו, ואנחנו לא טסים לחופשה בחו"ל. לא ויתרתי על נבואת הנביאים, אבל אני יודע שכל עוד היא לא מתקיימת – אני צריך לעבוד".

אביקסיס: "הובלנו החלטות מעשיות שגרמו לתנועה בישראל להתחבר לתפוצות גם ברמה המעשית. הרי תמיד שואלים אותנו בעולם: מה הקשר בינך לבין בני עקיבא ישראל? או: למה יש שני ארגונים ולא ארגון אחד? אני מסביר שמדובר באותו סט ערכים, אבל לכל אחד יש הדגשים שלו. בני עקיבא היא תנועת הנוער הכמעט הכי גדולה בארץ, ותנועת הנוער היהודית אולי הגדולה בעולם, ולמרות זאת אנחנו סובלים בחוסר בשליחים איכותיים שיהיו מוכנים לצאת לשליחות".

שחל: "לגמרי, וזו תקלה שלנו. אם לא הצענו לבוגרים שלנו בארץ לצאת לשליחות – אנחנו גם אשמים בכך".

אביקסיס: "אנחנו מבינים שהדבר המכריע ביחס אל יהודי התפוצות הוא מפגשים עם אנשים שנמצאים בגיל שלך. נעניתי לקריאה של יאיר בנושא כדי לקבל החלטות מחייבות, ואנחנו יוצאים כעת בפיילוט של מסלול הגשמה לשליחות. לצד כל הדברים החשובים, כמו כפרי סטודנטים, גרעינים תורניים ועיירות פיתוח, אני רוצה שיבינו שיש לקחת צעד משמעותי מתישהו בחיים הקשור לשליחות בתפוצות".

הפרויקט הראשון שיזמה בני עקיבא העולמית הוא שבשנה הקרובה יצאו מספר בוגרי התנועה כש"ש – שנת שירות – לפני שירות צבאי או לאומי לקהילה יהודית בארה"ב. כמו כן החליטו בתנועה העולמית לחייב כל קבוצה המגיעה לישראל להתארח בסניף מקומי. "אלפי חניכי מחנות הקיץ של בני עקיבא מהעולם בישראל נפגשו עם סניף ישראלי", אומר אביקסיס. "אין לכך תחליף".

ונראה ששיתוף הפעולה אכן חלחל אל השטח: "כמות הקומונריות שהתקשרו בשנתיים האחרונות ואמרו 'אנחנו רוצות שיחה על יהדות התפוצות' הוא לא ייאמן. לצערי אנחנו כבר אומרים לא כי אנחנו לא מספיקים".

קמפיין מעורר סערה

עם חזרתו של שחל מהמשלחת להכרת יהדות ארה"ב, משהו בער בו והוא פנה לאביקסיס: "חייבים לעשות משהו". השניים החליטו להשיק קמפיין גיוס תרומות ומודעות ציבורית בנושא יהדות התפוצות, שיהיה לראשונה משותף לשתי התנועות. תוך חמישה ימים שריינו את רחבת המוסדות הלאומיים בירושלים, השיקו סרטון וקמפיין רשתי, וגייסו מיליון וחצי ש"ח לבני עקיבא העולמית. בקמפיין הביאו נתונים הקשורים להתבוללות ונישואי תערובת, וניסו לעורר אמוציות בכך שיהדות העולם הולכת ונעלמת. היו שכעסו על הקמפיין והגיבו על כך ברשתות החברתיות. העיתונאי אטילה שומפלבי כתב "יש לברך את בני עקיבא על היוזמה, אבל מה הסיכוי שהאירוע הזה לא יהפוך לאירוע של 'נו, בואו נלמד אתכם איך לחזור ולהיות יהודים, רפורמים חביבים ומבולבלים'". קונסול ישראל בניו יורק דני דיין הוסיף כי "כוונתם (בעיני) רצויה אך המעשה אינו רצוי".

למי כיוונתם בקמפיין הזה?
אביקסיס: "למי שכבר נכבש, שהוא כבר בעניין. הבהרנו לראשונה שאנחנו לא רק מדברים, אלא יש לנו תוכנית עבודה, אבל אנו צריכים בשביל זה כסף".

על הסרטון הפרובוקטיבי הייתה מחלוקת בין השניים, כאשר דווקא שחל טען שאין להציג את נושא ההתבוללות בצורה כה חריפה. אביקסיס דווקא רצה ללכת על קו קיצוני יותר. "רצינו לעשות 'בום', ולכן המסרים היו מוקצנים. אני חושב שככל שהתקדמנו בקמפיין, חידדנו לעצמנו בדיוק את מה שאנחנו רוצים להגיד".

שחל: "לפעילים שלי היה קשה עם הקמפיין, שהיה לטענתם נוקב מדי. הסברתי להם שאני לא מכיר את יהדות העולם, ולכן לא יודע להגיד מה רגיש ומה לא. מבחינתי רועי מבין".

אביקסיס: "קיבלתי ביקורת דווקא על כך שהדגל של בני עקיבא אמור להיות דווקא פחות מניעת ההתבוללות אלא יותר חיזוק המרכיב הציוני בקהילות היהודיות האורתודוקסיות, ועל ידי כך גם תימנע התבוללות".

שניהם מדברים על כך שיש להם חלומות גדולים בהיבט של יהודי התפוצות. אביקסיס היה שמח להעביר את מחלקת השליחות של התנועה העולמית לתנועה הארצית. "אני רוצה שאנשים יהיו בתפיסה שסיימת צבא, עכשיו הגיע הזמן לצאת לשליחות. שמתוך שכבה של 8,000 חניכי בני עקיבא המסיימים י"ב בשנה, מאה ירצו לצאת למסלול כזה. אין לנו מספיק כוח אדם, יש יותר קהילות שרוצות שליחים ולנו אין מספיק היצע וכוח אדם".

שחל עצמו חושב עוד יותר גדול: "הלוואי שנדע קודם כול לקלוט את העולים לארץ, אך שנית, לרתום את מדינת ישראל להשקיע את כוחה המקצועי והכלכלי ביהדות התפוצות".

מה זה אומר?
"משרד התפוצות צריך להיות משרד גדול במדינת ישראל, שידע לעבוד עם משרדי החינוך והחוץ, וינסה לעזור ליהודי העולם. אם זה יקרה, יהיו יותר שליחים, צעירים ומבוגרים כאחד, ויהיה ברור לכולם שהאחריות על העם היהודי היא גם של מדינת ישראל. כמו שאנחנו יודעים לבוא למדינה ולדרוש שיעניקו תמיכה לכפרי סטודנטים, אנחנו צריכים לתפוס אותם בזקן ולהגיד להם שזה חשוב. כשיש הרבה מאוד אנשים שבאים לשליחי ציבור ואומרים להם משהו שוב ושוב, זה בא לידי ביטוי בסופו של דבר".

אביקסיס: "אנחנו מנסים קודם כול להביא לכך שבספר התקציב של מדינת ישראל יהיה תקציב עבור תנועות נוער ציונות הפועלות בתפוצות. הזוי שאין עד היום משהו מסודר לגופים אלה".

אין את כל הפתרונות

אך עם כל הדיבורים, היישום מעט מורכב יותר. בני עקיבא היא תנועה אורתודוקסית, המנסה לשמור על גבול עדין בין הסניפים החרד"ליים לבין אלה שליברליים יותר. האם הם יכולים לקיים שיח עם חניכי תנועת נוער רפורמית? לא בטוח. שאלתי את שחל, והוא השיב: "יש הבדל בין מה שאני יכול עכשיו לעשות לבין מה שאני רוצה להשיג בסוף. אני חושב שזה אפשרי אולי בגיל בוגר יותר. צריך לתת הכוונה רוחנית למי שזה מתאים לו, אבל חשוב גם לזכור שלצערי פערי השפות לא תמיד מאפשרים שיח עמוק. זו אגב סוגיה מאוד משמעותית שחייבים לטפל בה – אנגלית מדוברת בציבור הדתי. יש הרבה מה לעבוד בנושא הזה. אני רוצה לייצר מפגש והשפה היא אחד הכלים הכי משמעותיים לכך".

האם היית מקיים מפגש עם תנועת נוער רפורמית?
"אני חושב שחייבת להיות תקשורת בין הצדדים, אבל מאוד תלוי כמובן במי ישתתף בשיח הזה, באיזה גילאים מדובר, מי הדרג מבחינת התנועה וכמובן איפה זה קורה. חייבים כאן שיקול דעת כדי להבין איך עושים תקשורת שהיא נכונה. זה משהו שלמדתי במשלחת האחרונה בה השתתפתי. שחייבים תקשורת, אבל שאת הנושאים ואת האנשים שיקיים את השיח הזה צריך לבחור מראש ולעסוק בכך בזהירות. האם מדובר למשל בנוער? בסטודנטים? אולי בכלל בעובדי התנועה? זה מאוד שונה גם אם הנושא של השיחה הוא עיקרי היהדות או על ביטחון. צריך לראות איך עושים את זה מבחינה פרקטית, לפי נושא".

אז אם אני מבין נכון זה בהחלט אפשרי לרכזי התנועה?
"כן, בגיל מבוגר יותר זה יותר מתאים. למשל, למה שלא ננהל איתם דיון על עתיד העם היהודי? לא הייתי מקיים סמינר משותף לתנועות הנוער על מהות האמונה. אני חושב שאפשר להעביר סמינר על נושאים מסויימים שהם יותר בקונצנזוס. כשהייתי במשלחת לקהילה היהודית בבריטניה ראיתי שיש למשל שיתוף פעולה מלא בין הזרמים בנושאי ביטחון, אבל לא בנושא חינוך – וזה לדעתי המודל הנכון. האחריות שלנו היא לחשוב איפה נכון שזה יקרה".

שחל מדגיש שכשהוא מדבר על "בני עקיבא" הוא לא רק מדבר על חניכים בגילאי בית ספר, "אני מדבר על בני עקיבא בצורה הרחבה; תנועת הבוגרים, משפחות, רכזים, קומונריות ועוד. אני חושב שלמשל היה נכון שנוציא משלחת משלנו לתפוצות כדי ללמוד ולדבר, אבל אני לא יודע אם הייתי מקיים איתם מפגש בכותל. אני מתלבט".

לסיום אני שואל מה לנו כישראלים יש ללמוד מיהודי העולם, ושחל משיב כי "ההשקעה של הקהילות היהודיות בנושאים יהודיים היא אדירה. אצלנו זו השקעה מובנית מאליה כיוון שאנחנו חיים במדינה יהודית. העיסוק בחינוך יהודי, שהוא בארה"ב פרטי, ועולה הון תועפות, גורם לך להבין עד כמה יש מחויבות ליהדות. אצלנו זה הרבה יותר קל". אביקסיס אומר שלדעתו יש ללמוד מהרבגוניות של היהדות האמריקנית, המאפשרת כל־כך הרבה מגזרים ותתי מגזרים.

צביקה קליין