לשוב אל התנ"ך בכל יום

לפני קרוב למאה שנים ייסד המהר"ם שפירא ראש ישיבת חכמי לובלין את מפעל לימוד הדף היומי. בתחילה נתגלתה התנגדות בקרב חלק מלומדי התורה להכנסת ים התלמוד לתוך סד של לימוד יומי מהיר וקצר, אבל עם הזמן ובייחוד בעשורים האחרונים הפך לימוד הדף היומי לאחד ממנועי הלימוד המשמעותיים לציבור הרחב ולבעלי בתים.

ומה באשר ללימוד התנ"ך? האם לא ראוי היה שגם ספר הספרים יזכה ללמידה סדירה וקבועה של כלל הציבור? ובכן, עוד בתקופות קדומות זכה לימוד התורה לקביעות ולסדרי לימוד יציבים. מאמר חז"ל "לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד" (קידושין ל א) מעיד על קיום דפוסי לימוד על מנת להסדיר את לימוד התורה לגווניו מדי יום. על מקומו של לימוד התורה הסדיר ניתן ללמוד גם מן החובה ההלכתית עוד מתקופת התלמוד ללימוד שניים מקרא ואחד תרגום.

ומה באשר לנביאים וכתובים? בעניין זה ישנו גילוי מפתיע. אחד מסימני המסורה שנשתמרו בכתבי יד לפני למעלה מאלף שנה הוא סימון החלוקה לסדרים באמצעות האות ס' בראש כל יחידה בתורה, בנביאים ובכתובים. כידוע, נוהגי קריאת התורה של קריאת פרשה מדי שבוע יסודם בבבל. בארץ ישראל נהג מנהג אחר של סיום התורה אחת לשלוש וחצי שנים (בערך) כאשר מדי שבת נקרא סדר אחד, שהוא בערך כשליש מאורכה של פרשת שבוע. זכר לסימני הסדרים ניתן למצוא כיום בתנ"ך קורן, שבו מסומנים הסדרים באותיות רצות על מנת להציג אלטרנטיבה לחלוקת הפרקים המקובלת שיסודה בחלוקה נוצרית מן המאה השלוש עשרה.

יצוין כי בשנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות מאתגרים להשיב את החלוקה לסדרים לתודעה ולשימוש ולבטל את החלוקה לפרקים שיצאה מידיים זרות. בהערת סוגריים אציין שהמטרה והמוטיבציה ראויות, שהרי לאחר שחזרנו לארצנו באמת ראוי לחזור אל החלוקה העברית האותנטית. אלא שלעיתים הרגלי הזמן עושים את שלהם, ומקשים מאוד על שינויים גם אם הם נעשים למטרה ראויה.
מאות השנים האחרונות הולידו ספרי פרשנות ואלפי הפניות שמבוססות על החלוקה לפרקים ולפסוקים שמספריהם נקבעו על סמך החלוקה לפרקים. גם החלוקה של ספרי שמואל, מלכים ודברי הימים לשני ספרים קשורה לקביעת הפרקים, וקשה מאוד לתאר שינוי שיבטל הרגל היסטורי־ספרותי זה. זה בוודאי אחד מהמקרים שהשפעה חיצונית זרה השפיעה וקנתה שביתה בתוך התנ"כים המודפסים לסוגיהם.

מנהג קדום

נשוב לעדות של החלוקה לסדרים על לימוד תנ"ך סדיר. חלוקת התורה לסדרים מובנת, שכן היא שימשה לצורכי קריאת התורה מדי שבת על פי המנהג הארצישראלי. אולם מה פשר קביעת הסדרים בנביאים ובכתובים? לאיזה צורך שימשה חלוקה קדומה זו? קשה לדעת. היו שסברו שסימנים אלו קשורים באופן כלשהו במנהגי קריאת ההפטרות בארץ ישראל. אולם סברה זו קשה. שהרי רבים מן הפרקים בנביאים ובוודאי בכתובים לא נקראו בבית הכנסת, ובכלל – מאות הסדרים שקיימים בנביאים ובכתובים לא יכולים להיקרא על פני כל השנה בשום צורה שהיא. מתקבלת יותר על הדעת דעתו של פרופ' יוסף עופר ("סדרי נביאים וכתובים", תרביץ נח, תשמ"ט, עמ' 189־155) שסימני הסדרים משקפים מנהג קדום של לימוד וקריאה יומית בנביאים וכתובים.

בקיצור, נדמה שכבר לפני למעלה מאלף שנה נהגו יהודים ללמוד מדי יום תורה נביאים וכתובים, (לצד לימוד משנה ותלמוד). מדוע הם עשו זאת? יש להניח שכדי להיות מחוברים מדי יום ללימוד תנ"ך ועל מנת להפוך את הספרים הללו לחלק מהתזונה הרוחנית היומית וכחלק מההרגלים השגרתיים של כל יהודי לאורך כל חייו.

ועתה חוזרת ונשאלת השאלה – לאחר שמנהג זה פסק ובטל מן העולם ומששבנו לארץ התנ"ך, והתרגלנו לדבר ולשיר בשפת התנ"ך, האם לא הגיע הזמן לייסד ולהטמיע סדר לימוד קצר וקבוע של לימוד תנ"ך מדי יום ביומו?

לפני כארבע השנים פרצה בקול גדול לציבוריות הישראלית יוזמה ללימוד תנ"ך יומי. מיזם 929 (על פי מספר הפרקים בתנ"ך) ניסה להניע תנועה עממית גדולה של לימוד פרק יומי בתנ"ך. המיזם עורר בשעתו סערה גדולה על גבולות הפרשנות וסגנון הכתיבה הראוי בכל הקשור ללימוד תנ"ך. בסופו של דבר, כדרכם של פולמוסים, הסערה שככה, וכיום הנושא כבר כמעט לא מדובר. יש שדבקו בלימוד השיטתי היומיומי עם מיזם 929 ויש שעושים זאת בעזרת אתר התנ"ך של מכללת הרצוג שנרתם למיזם זה, בדרכו הפרשנית והאמונית. מלבד הלימוד האישי האינטרנטי, נפתחו כמה מאות קבוצות לימוד של הפרק היומי על פי מקצב 929 על פני הארץ. ביניהן ראוי לציין את הקבוצה הנפגשת מדי חודש בבית הנשיא לקידום מיזם זה.

אולם האם די בכך? האם בכך החזרנו את התנ"ך למקומו הראוי בתוך לימוד התורה היומיומי? נדמה שכל החפץ ביקרו של לימוד התנ"ך צריך לעשות מעשה של ממש ברמה הקהילתית וברמה המשפחתית ובוודאי שצריך לעשות הרבה כדי לקדם יוזמה זאת במערכות החינוך לסוגיהן.

ללמוד באופן קבוע

מכאן אני קורא לראשי מערכת החינוך – עשו כל מאמץ לקדם יוזמה קהילתית וחינוכית מוסדית ללימוד סדיר בספר הספרים. בשנים האחרונות אפשר למצוא מענה ללימוד ביוזמות שנועדו לקדם את לימוד התנ"ך בכלים דיגיטליים. אתר תנ"ך הרצוג, למשל, מסיים בקרוב את השנה הראשונה בסבב השני של לימוד התנ"ך לפי הקצב של 929. האתר מזמן לגולשיו חומרים רבים באורכים ובאופנים שונים על מנת שכל לומד יוכל להתאים לעצמו את אורך הלימוד ואת סוגו.

יוזמה נוספת ללימוד תנ"ך נושאת את השם "היינו כחולמים". היוזמה מזמינה ילדים ונוער ללמוד 170 פרקי נביאים ראשונים, פרק ליום, על מנת לחברם לספר הספרים בזיקה לסיפור שיבת ציון המתחדשת בדורנו. קיום היוזמה במחשבים ובטלפונים חכמים נועד בין השאר לתת אלטרנטיבה ערכית ורוחנית באותם מסכים שבהם מבלים הצעירים שעות רבות כל כך, ונועד בעיקר להפנים בליבם של נערים ונערות שדורות רבים היו מייחלים לחיות בארץ ישראל בשפע כזה, ובמציאות פיזית כל כך מפותחת, ולהציף בפניהם את השאלות – איך אתם מתחברים למזון הרוחני של ארץ ישראל? כיצד אתם מצטרפים ללימוד בספר הספרים שהתרחש, נכתב ונועד להוביל ולהנחות את החיים בארץ הזאת לחיים בעלי משמעות מוסרית, ערכית ורוחנית.

נדמה בעיניי שאין חשיבות רבה כל כך לשאלה לפי איזו שיטה ואיזה קצב יש לקיים את הלימוד היומי, אולם חשוב ביותר לחנך ולדחוף ככל האפשר ללימוד קבוע ויומי בתנ"ך. מומלץ להפיצו ולקיימו במסגרת אישית ומשפחתית, במסגרת תנועות הנוער, בתוך הישיבות והאולפנות, במדרשות ובמכינות לגוניהן. זו עשויה להיות דרך מועילה להתחזק בתורת ארץ ישראל, להתחבר לדבר ה', למוסר הנביאים וליסוד הערכי והחינוכי הגבוה והעתיק ביותר של כל הקיום בעולמנו.

הרב ד"ר שוקי רייס הוא סגן ראש מכללת הרצוג, וראש החוג לתנ"ך