מיקרוקוסמוס יהודי: מסע במנהרת זמן איטלקית

בביקורי בקהילה היהודית בעיר טרייסטה באיטליה, או לפי המסורת האיטלקית "ק"ק טריאסטי", עשיתי לעצמי דמיון מודרך וחזרתי לאחור במנהרת הזמן. צעדתי ברחובות הגטו היהודי בעיר העתיקה וניסיתי ללכת בצעדיהם של היהודים שחיו שם ולנסות לחוות את מה שהם הרגישו; פסעתי בכיכר הגדולה אוניטה ד'איטליה, שהיא ליבה של העיר, המקום שבו הכריז מוסוליני על חוקי הגזע, ודמיינתי כיצד הרגישו יהודי העיר כאשר שמעו את הבשורות הקשות על החוקים שמגבילים את חייהם בעיר; התפללתי בבית הכנסת הגדול בקהילה היהודית שיש בו אלפי מקומות ישיבה והוא אחד הגדולים באירופה וחשבתי על הגאווה שהייתה בליבם של היהודים שבנו את ההיכל.

בשעת בוקר מוקדמת יצאתי מהמלון לעבר הנמל שממנו הפליגו אוניות עם עולים ועם ניצולי שואה לארץ ישראל והקנו לעיר את השם "שער ציון". ישבתי ללמוד מתורתו של שד"ל (שמואל דוד לוּצאטוֹ, 1800־1865) אשר נולד בטרייסטה והיה לאחד מחכמי איטליה החשובים, כפרשן, משורר וראש בית המדרש לרבנים בפדובה. כמובן שלא פסחתי על ישיבה באחד מבתי הקפה הקלאסיים של העיר ללגימת קפה איטלקי משובח.

טרייסטה נמצאת על חוף הים האדריאטי, בין קרואטיה לסלובניה, בקצה הצפון־מזרחי של איטליה, למרגלותיה של רמת הקארסט. יש בעיר זו משהו מיוחד – היא נחשבת לעיר אירופית יותר מאשר עיר איטלקית. במשך מאות שנים ועד סוף מלחמת עולם הראשונה היא הייתה משויכת לאימפריה האוסטרו־הונגרית ובשנת 1919 הפכה לחלק מאיטליה. בסוף מלחמת עולם השנייה הפכה לנמל חופשי ובשנת 1954 חזרה להיות חלק מאיטליה עד היום.

קהילה מפוארת ומשולבת

הסימן הראשון שיש בכתובים על חיים יהודים בטרייסטה הוא משנת 1236. מסמך מלמד על הלוואה בסך 500 דוקטים שנתן יהודי בשם דוד דניאל די קריניצי לכומר הראשי של העיר כדי להילחם בפשיעה ברובע בשם קרצ'ו בעיר. אכן, בימי הביניים היו משפחות מועטות בטרייסטה אשר עסקו בבנקאות ומסחר. בשנת 1383, עם צירופה של טרייסטה לאוסטריה, הגיעו אליה יהודים אשכנזים מאוסטריה.

קהילת טרייסטה הייתה מיוחדת ביחס לקהילות אחרות באיטליה בגלל המספר הגדול של יהודים אשכנזים שהגיעו אליה מאשכנז ואוסטריה וכן בשל יהודים ספרדים שהחלו להגיע אליה במאה ה־19 מהאי קורפו, בעקבות עלילות דם שהתרחשו נגד היהודים. יהודים תרמו רבות לפיתוח הכלכלה והתרבות בעיר, עד אשר בשנת 1697 הוקם הגטו היהודי בעיר והיהודים נאלצו להתקבץ במשך שעות הלילה. עם זאת, במשך שעות היום הם המשיכו לתרום לפריחתה הכלכלית והתרבותית של העיר.

בגטו פעלו ארבעה בתי כנסת אשכנזיים וספרדיים וכן בית ספר יהודי. בשנים האחרונות, כפי שקרה בערים אחרות באיטליה, הגטו היהודי שופץ והפך לרחוב של מסעדות ובתי קפה שהשכיחו את שנות הצער שעברו על היהודים ברחובות אלו. כמאתיים שנה מאוחר יותר, כאשר טרייסטה הפכה להיות שוב חלק מאוסטריה, חזר היחס החיובי כלפי היהודים. הקיסרית האוסטרית מריה תרזה החלה להשוות את התנאים של היהודים לאוכלוסייה המקומית והיא ביטלה מיסים שהפלו את היהודים וכן את ההכרח לשאת טלאי צהוב מחוץ לגטו. בנה הקיסר יוזף השני פרסם את "צו הסובלנות" ובשנת 1782 פתח את דלתות הגטו ואפשר חופש פולחן ליהודים.

בשנת 1908 החלה בניית בית הכנסת בטרייסטה, שהוא אחד היפים והגדולים באירופה. באותה תקופה הקהילה מנתה כ־7,000 יהודים והדבר מסביר את גודלו העצום של בית הכנסת. אדריכלות בית הכנסת ועיצובו מלמדים על עושרה של הקהילה ועל כך שהאדריכלים היו נוצרים אשר הכירו בעיקר כנסיות ולא בתי כנסת. כיום, בית הכנסת הגדול נמצא בשימוש רק בחגים. בשבת מתפללים בבית כנסת הקטן. בית הכנסת מכיל 1,400 מקומות ישיבה, והחלל הכללי שלו הוא ככל הנראה הגדול ביותר באירופה.

הסידורים הקיימים עד היום בבית הכנסת הם גם בנוסח אשכנז וגם בנוסח ספרדי, ללמדנו על תמהיל היהודים שהגיעו מאשכנז ומספרד. כמו כן, העולים אשר עברו בטרייסטה כשער העלייה לארץ ישראל השאירו את ספרי התפילה שלהם בבית הכנסת הקהילתי. מעניין שעד היום נוסח התפילה בטרייסטה משמר את שני הנוסחים שבהם התפללו בבית הכנסת. בתפילות שבת מתפללים בנוסח אשכנז ובתפילות בימי החול נוהגים להתפלל בנוסח ספרדי. אינני מכיר עוד קהילות השומרות באופן מסודר על שני הנוסחים כאחד כזכר להיסטוריה של הקהילה.

ראשיתם של חוקי הגזע

הביקור בכיכר העיר הגדולה, הצופה לפני הים ומוקפת בניינים מפוארים, איננו מלבב כל כך, שכן מכיכר זו השמיע בניטו מוסוליני את חוקי הגזע שחלו על כל יהודי איטליה. בין שתי מלחמות העולם צמח באיטליה השלטון הפשיסטי. בתחילת הדרך יהודים רבים היו חלק מהמפלגה עד אשר רבים התאכזבו מדרכה. ב־18 בספטמבר 1938 הגיע מוסוליני לטרייסטה ובכיכר הגדולה של העיר עמד על בימה והכריז על חוקי הגזע הפשיסטיים. באופן מפתיע בחר מוסוליני לשאת את נאומו דווקא בטרייסטה, אשר נתפסה כעיר מאוד יהודית באיטליה, לא בגלל מספר היהודים אלא בגלל היקף השתלבותם בכלכלה המקומית ובפוליטיקה.

חוקי הגזע באיטליה היו חמורים ביותר. לאחר שנים של חיים סבירים במדינה פשיסטית נחקקו חוקים אנטישמיים אשר הוציאו את היהודים מחיי החברה האיטלקית. הם אסרו על נישואים בין איטלקים ליהודים, וכן נאסר על יהודים לעבוד בחברות ממשלתיות ופרטיות, כגון בנקים וחברות ביטוח. יהודים שלא גרו באיטליה לא יכלו להיכנס לאיטליה ונשללה אזרחותם של אלו שהגיעו אליה אחרי 1919. יהודים לא יכלו לשמש רופאים, עורכי דין ועיתונאים. למעשה נאסר עליהם ללמוד בבתי ספר ממלכתיים ובאוניברסיטאות, ועל המורים והפרופסורים היהודים נאסר ללמד במוסדות אלו.

בנוסף על כך נאסר על היהודים להחזיק רכוש שעלה על סכום מסוים. נקבע איסור העסקת עוזרת בית לא יהודייה, איסור להשתייך למועדונים וארגונים לא יהודיים ואפילו איסור להשתמש במכשיר רדיו. הכול כדי ליצור חיץ בין החברה האיטלקית לבין היהודים. כמובן שחוקי הגזע גרמו ליהודים רבים בטרייסטה ובכל איטליה לעזוב את המדינה. רבים עזבו למדינות באמריקה הלטינית ואחרים בחרו להסתיר את יהדותם ואפילו לא למול את בניהם. בבתי קפה רבים בעיר באותה תקופה נתלו שלטים שעליהם הכיתוב: "הכניסה אסורה לכלבים וליהודים". לפני שנה, שמונים שנה אחרי הכרזת חוקי הגזע, הקהילה היהודית קבעה שלט זיכרון ליד הכיכר שבו כתוב: "זכור, זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך".

השואה לא פסחה על יהודי טרייסטה. בתקופת שלטונו של מוסוליני איטליה הייתה בת בריתה של גרמניה הנאצית. בשנת 1943, לאחר מפלתו של מוסוליני וחתימה על הסכם שביתת הנשק של איטליה עם בעלות הברית, פלשו הגרמנים לאיטליה, וביום כיפור באותה שנה נערכה בעיר האקציה הראשונה. יותר מאלף יהודים נשלחו למחנות השמדה. סמוך לעיר נבנה מחנה הריכוז וההשמדה ריזרייה די סן סאבא. מחנה זה היה היחיד שפעל באיטליה במשך המלחמה והיו בו גם משרפות שבהן נשרפו גופותיהם של יהודים, פרטיזנים ומתנגדי שלטון. במחנה נרצחו כ־5,000 איש, מחציתם יהודים. נדמה שיהדות טרייסטה מעולם לא התאוששה מפגעי השואה הן בגוף והן בנפש. מספר היהודים ירד מ־7,000 ל־1,000 ונדרש לא מעט זמן לקהילה לחזור לחיים רגילים.

* * *

לא במקרה זכה הנמל של טרייסטה לשם "שער ציון" או "שער העלייה", שכן בין שתי מלחמות העולם הייתה טרייסטה אחת הערים היחידות באירופה שמהן אפשר היה להפליג לארץ ישראל, כך שרוב העלייה לארץ עברה דרך העיר. ככל שחרדת הנאציזם התרחבה באירופה הפך הנמל בטרייסטה לשער ההצלה והעלייה לארץ ישראל. עשרות אלפי יהודים ואולי מאות אלפים הגיעו לעיר והמתינו עד למועד ההפלגה לארץ. הסוכנות היהודית פעלה בעיר וסייעה לכל העולים. מי שהצליח להגיע לטרייסטה יכול היה לעזוב את אירופה הבוערת ולצאת למחוזות חדשים.

ההיסטוריה של היהודים בטרייסטה היא מיקרוקוסמוס של הקיום היהודי בגולה לאורך הדורות: השתלבות יהודים בחברה, בתרבות ובכלכלה של העיר, חיים בגטו, חוקי גזע, שואה, הגירה, ציונות ועלייה לארץ, יהודים אשכנזים וספרדים, התמעטות הקהילה ועוד. לא לחינם אומר המשפט המפורסם שיהודים אינם חיים באי בודד, אבל יותר מכך – ההיסטוריה שלהם כרוכה בהיסטוריה של העמים והמדינות שבהם הם חיים.