בשנת 1871 החל להופיע העיתון העברי הראשון בארצות־הברית: "הצופה בארץ החדשה". העיתון הופיע לסירוגין עד שנת 1876, בעריכתם של אהרון יהודה ליב הורוויץ וצבי הירש ברנשטיין. מאז הופיעו בארה"ב עיתונים וכתבי־עת שונים בעברית. ביניהם היו כאלו שהאריכו ימים והיו שנסגרו לאחר תקופה קצרה.
בעצם הימים האלה נאבק "הדור", ככל הנראה השנתון העברי האחרון בארצות־הברית, בקשיים כלכליים. "הדור" הוא יורשו של "הדואר", עיתון שהופיע בצורות שונות מאז שנת 1922, תחילה כיומון, אחר־כך כשבועון, ולבסוף כשנתון. בשנים האחרונות הוחלף שמו של "הדואר" ל"הדור", בעריכתו של פרופ' לב חקק, שעורך אותו בהתמדה ובמסירות, ונאבק להמשיכו, אם ישיג את המימון הדרוש להמשך הופעתו. בעברית נותרו בינתיים בארצות־הברית רק חינמונים ועיתונים מסחריים.
עיתון שהתאזרח
סיפורו של "הדואר" הוא תמצית סיפורה של יהדות ארצות־הברית במאה השנים האחרונות. בספר "הדואר" במלאות חמש שנים לקיומו (בעריכת מנחם ריבולוב, הוצאת ההסתדרות העברית באמריקה, ניו־יורק תרפ"ז), מספר ד"ר ה.ל. גורדון על הולדתו של העיתון בתחילתו כעיתון יומי (עמ' פד):
זכיתי לעמוד על־יד ערישתו של הדואר היומי ברגע היוולדו ולטפל אחר כך, זמן־מה, בטיפוחו… זכורני: קודם היתה תקופת השמועות: עיתון יומי עברי יופיע באמריקה!… הקהל לא האמין… ואפילו כאשר הופיעו המודעות הגדולות עם שם האורח המצופה: 'הדואר', ועם שמות העורך ומשתתפיו הרבים – גם אז לא נסוגו הסקפטיקים שבנו אחורנית… 'אין כח גברא לחובב־העברית האמריקאי'… אולם הנס אירע… ביום השלישי לשבוע, בשלושים בתשרי ה'תרפ"ב (1 בנובמבר 1921), הופיע על אצטבות מוכרי־העיתונים בניו־יורק 'ראש' חדש: 'הדואר'.
העורך היה מרדכי ליפסון, סופר ומתרגם שערך במשך מספר שנים את השבועון "העברי". המאמרים הראשיים של העורך, המאמרים האחרים והמודעות מילאו רק כשליש מתוכן העיתון. השאר, כמו החדשות, היו מוטלים על שלושת חברי המערכת, אף־על־פי שכמות זו הייתה נכתבת בעיתוני יידיש על־ידי עשרה אנשים.
הקוראים נחלקו לשני סוגים: היו שלא רצו להתייחס לנושאים פרוזאיים כ"שביתות חייטים ומובילי־חלב" אלא לכתוב על השפה העברית, על ארץ המולדת ועל עניינים נעלים אחרים. "מה אכפת לנו", היו אומרים, "אם הכושי דגשונסון נפצע בנופלו תחת אוטומוביל, או שהבית 116 ברחוב ברודוויי נשרף". לדעתם כל אלה הם ענייני־חולין שגם עיתונים אחרים יכולים לדווח עליהם. עיתון עברי צריך להיות כולו קודש, מעל לנושאים היום־יומיים. אחרים סברו שהעיתון צריך להיות תחילה עיתון ורק אחריו עברי, על כל הנובע מכך.
במאמר הראשי שנדפס בגיליון הראשון של "הדואר" הובטח לקוראים כי היומון העברי יפרסם פתרונות לחלק מן החיים הרוחניים של העם. העיתון העברי היומי יגיע לכל קהילות היהודים בארצות־הברית ומחוצה לה ויטפל בנושאי השפה והספרות העברית לגווניה.
בעמוד הראשון של הגיליון הראשון היו בתחילה חדשות חוץ, כמו "המשא ומתן של באי כח העמים באספות חבר העמים". "הדואר תמך בדרישותיה של חינה (=סין, בלשון הימים ההם) באסיפת פריקת־הנשק… מסופקני, אם חינאי אחד בעולם… יודע או מרגיש, עד כמה לחם 'הדואר' העברי בעד כבוד חינה העלובה". מלבד אלה הכיל הגיליון הראשון מדור "למען התינוקות" בשפה קלה ומנוקדת, ו"הילדים מצאו שם תיאורים ואגדות מחיי הערבים, החינאים והגרמנים, אבל לא מחיי אמריקה עצמה" (עמ' פה).
בגיליון זה הופיעו המדורים "האוניות הבאות והמפליגות" וגם מדור "שער הכספים", שפנה לאלה המתעניינים ב"גיאות הוואליוטה ושפלותה", והיה מיועד "לקוראים הבקיאים בהלכות תשבורת ואחוזים".
הגיליון השני היה אירוע שטפח על פניהם של הפסימיסטים. הללו ניבאו כי הגיליון הראשון יהיה גם האחרון, אך הם התבדו. בעמוד הראשון של גיליון זה הופיע מאמר מכונן בשם "אמריקה שלנו", שכתב מנחם ריבולוב – סופר, משורר ועורך, שנעשה אחר־כך לעורך "הדואר". במאמרו חזה:
גם אם תפרח ארץ־ישראל כחלומנו, לא תוכל לשמש מרכז תרבותי לכל תפוצות הגולה בעתיד הקרוב… אנחנו העברים צריכים להתפשר עם הרעיון כי הישוב העברי באמריקה בא לכאן להישאר. אם אלפים או אפילו רבבות יעזבוה ויתאזרחו בארץ־ישראל – מי יתן והיה – עוד ישארו כאן מיליונים, ובעדם, בעד מיליוני היהודים האלה שיוולדו, יגדלו וימותו כאן ובעד בניהם אחריהם, אנו מחוייבים להכין כאן את המזון הרוחני העברי… הם אמריקניים, במובן היפה והריאלי של המלה הזאת.
בגיליון השלישי זכו חדשות־המקום לעלות לפינה הימנית־העליונה בעמוד הראשון, כמו הידיעה על "יריות ומאסרים בשביתת מספיקי־החלב". בכך נעשה "הדואר" לעיתון ניו־יורקי, ולא עוד עיתון העוסק רק בענייני היהודים.
השיא הגיע בגיליון השביעי, כשפרסם העיתון, במאמר ראשי, עניינים פוליטיים של מדינת ניו־יורק, וקוראיו התבקשו למשל שלא להצביע בעד שתי תוספות לחוקה הניו־יורקית. כך העיתון העברי "התאזרח".
ניתוח להוצאת ה"אלף"
אך דרכו של היומון נתקלה בקשיי תקציב שהלכו והחמירו. כפי שקורה לכל עיתון המפסיד אלפי דולרים בשנתו הראשונה ולעיתים גם בשנה השנייה והשלישית – כל עוד היה למו"לים הון מספיק לספיגת הפסדים ולציפייה לרווחים, יכול היה העיתון להמשיך להתקיים. אך משהתמעטו הרווחים והגירעון העמיק, לא נותרו ל"הדואר" סיכויים.
בספר היובל של הדואר במלאות לו שלושים שנה (בעריכת מנחם ריבולוב, הוצאת ההסתדרות העברית באמריקה, ניו־יורק תשי"ב) כותב העורך במאמרו "שלושים שנות 'הדואר' – שלושים שנות דור", על גורלו של "הדואר", שהחזיק מעמד כעיתון יומי במשך שמונה חודשים בלבד.
ריבולוב מספר:
באחת מוועידות ההסתדרות העברית באמריקה… בשנת 1926 בפילדלפיה, נתעוררה השאלה על שינוי שמו של 'הדואר' ל'הדור'… כמה מן החברים הסופרים… הרגישו שהשם 'הדואר', שניתן לו לעיתון היומי, הוא פשוט וארצי יותר מדאי… לפיכך חפצו לעשות ניתוח קטן: להוציא את הא' מן השם המקורי ולקרוא לו לעיתון, ביחוד לאחר שנעשה שבועון, בשם הולם יותר ותוכני יותר: 'הדור'. הצעתם לא נתקבלה… הם יראו מפני שינוי־השם, שיש בו אחד משישים של מיתה… וכך נשאר 'הדואר' בשמו המקורי, מאז ועד עתה.
בהמשך כתב ריבולוב:
האנשים שיצרו וטיפחו את 'הדואר' אנשים צעירים היו… וארץ מולדתם, רוסיה, זו שכללה בתוכה גם את ארץ פולין גם את ליטה, היתה ארץ תוססת מאז ומתמיד… שם נוצרו ונאצרו כל אוצרות־התורה־והרוח של מרכז־היהדות הגדול ביותר בארצות הגולה… והאם לא מאותו עולם ישן, אשר שקע וחרב, קמו לנו כל המדינאים והמנהיגים של חיי ציבורנו, ובהם הנשיא, ראש־הממשלה והשרים של מדינת־ישראל הצעירה?
דניאל פרסקי, סופר, עורך ופובליציסט, מוסיף במאמרו על "תולדות 'הדואר' ודרכו" כי קוראי הדואר מנו אלפים בלבד אך היה זה קהל חשוב באיכותו: ציבור פעיל ותוסס שבו נמצאו רבנים, מורים, סופרים, נואמים, מנהיגים, עסקנים, כאלה שהם מורי־דרך של הציבור היהודי האמריקאי. פרסקי כותב:
שלוש תקופות עברו על 'הדואר' בתולדות חייו, שתיים קצרות והשלישית ארוכה… התקופה הראשונה היתה היומית… 'הדואר' היומי עשה בשעתו רושם כביר ועורר תנועה והתלהבות, כאשר לא עשו כל עיתונינו המקומיים קודם לכן. ואמנם נפוץ בשבועותיו הראשונים עד כדי תשעת אלפים טפסים בכל יום…
ההקפדה הלשונית נזכרה לשבח בפי סופרינו עד כדי כך שבשנת תרפ"ה פנה אלי ח.נ. ביאליק בבקשה לשלוח אליו את רשימת החידושים והשימושים הלשוניים שהונהגו ב'הדואר'… אך מחוסר הון יסודי הורע מצבו וגם התלהבות העברים רפתה עד שירדה תפוצתו עד כדי שלושת אלפים.
לשבחו של "הדואר" ייאמר כי כיומון היה בעל צביון אחיד וקבוע ומלבד התוכן הרגיל הונהגו בו מדורים מיוחדים: "פרשת השבוע", "שמירת הבריאות", "בעולם המוסיקה", "מחיי הצמחים", מדור מיוחד "למען התינוקות", ועוד. אך שמו הטוב והצלחתו המוסרית לא הועילו לו ביום פקודה. הוא חדל להופיע במתכונתו זו ב־29 ביוני 1922 לאחר מלחמת־קיום במשך שמונה חדשים.
קשיים שלא נפתרים
מזלו של "הדואר" היה שקהל הקוראים העברי לא רצה ולא יכול היה להיפרד ממנו, ולכן החליטה ההסתדרות העברית בארצות־הברית לחדשו כשבועון, וזו הייתה תקופתו השנייה שארכה כשנה וארבעה חודשים.
מבחינת תוכנו לא חל שינוי מלבד בעמודו הראשון, שנתמלא במאמרים במקום החדשות וה"טלגרמות". המאמרים הראשיים נקראו כאן "מסכת החיים", וידיעות השבוע – "לוח השבוע". אך "הדואר" השבועי בתבניתו הגדולה לא סיפק את דעת הקוראים. אל דפי "הדואר" הארעי הגיעו הצעות שונות לחידוש היומון, אך כל המאמצים הללו עלו בתוהו עד שנפסקה הופעת היומון באוקטובר 1923 – במלאות שנתיים להולדתו.
לאחר חודש־וחצי ואחרי דיונים רבים הוחלט להפוך את "הדואר" משנתו השלישית לשבועון קבוע. הגיליון הראשון הופיע ב־9 בדצמבר 1923, תחילת התקופה השלישית והעיקרית, שנמשכה עשרות שנים כשבועון ציבורי מכובד ובמה ליצירות ספרותיות רציניות.
בשנתו הרביעית של השבועון, כשהתמנה ריבולוב לעורך יחידי, הוא הטביע את חותמו האישי על "הדואר" והייתה ניכרת עריכתו המיוחדת. השבועון עלה מזמן לזמן על סדר־היום בוועידות שנתיות של ההסתדרות הציונית ושל הסתדרויות לאומיות שונות וגם זכה לתמיכות כספיות כלשהן.
אך קשייו של "הדואר" לא נפתרו:
מסוכנת ונוראה מלחמת־הקיום של שבועון עברי אחד ומיוחד פה במדינה העשירה והנדיבה הזאת… גרעון אחר גרעון… זאת היתה מנת־כוסו של 'הדואר'… 'הדואר' לימד גם עיתונים עבריים אחרים בגלות ובציון, המשתדלים לעשות כמתכונתו בדרך זו או אחרת. 'הדואר' טבוע גם בגושפנקה המקומית, שכן אמריקני טיפוסי הוא, החותר בראש וראשונה לתת חומר־קריאה אנושי ומזעזע… אין לך גיליון שלא יביא בו מכתב אחד או שני מכתבים מארץ־ישראל, המשקפים את החיים המתחדשים שם על כל אורותיהם וצלליהם… יחד עם זאת אין 'הדואר' גורס את 'שלילת הגלות' השטחית והמזויפת של הזנחת חייה הרוחניים והתורניים של יהדות הגולה כל עוד לא בא קץ־הפלאות ורובה ככולה של האומה אינו מרוכז על אדמת המולדת במזרח־שמשנו…
אין לך סוג־יצירה מיוחד, שלא נתייצג בו במשך שלושים שנות־קיומו: פובליציסטיקה, ספרות־יפה, מחקר, חכמת־ישראל, ביקורת, מסה, פרשנות, בלשנות ועוד… השתתפו בו כמעט כל הסופרים והחוקרים העברים מאמריקה, ארצות־התפוצות וארץ־ישראל. בתוכם תמצאו את סופרי־המופת שלנו (למשל, ח.נ. ביאליק פרסם ב'הדואר' תחילה את שירו, שכתב בניו־יורק: 'ינסר לו כלבבו', סיוון תרפ"ו).
עתה על סף הנעילה, יש עדיין סיכוי ש"הדור" לא ייסגר, אם יתמזל מזלו ויימצא הפתרון הכספי, והוא יוכל להמשיך את דרכו למען קוראיו וכותביו בארצות־הברית ובישראל.
