הוצאו מקישורם: איך הפכו דרשות רבנים ביוטיוב לפיגועי רשת?

"כשהייתי בת 18 ורציתי ללמוד דף יומי, לא היה דבר כזה בברוריה", כתבה בפייסבוק הרבנית רחלי וינשטוק מבית המדרש להתחדשות, בפוסט שבו המליצה על סדרת שיעורים מסוימת. "נסעתי בעצתה של מלכה פיוטרקובסקי למאה שערים לקנות קלטות לווקמן, ואחת לחודש חזרתי לשם שוב לחדש את המלאי. הקיץ, החלטתי להתגבר על מניעה ארוכת שנים בלימוד קבלה. פותחת את האוצר הגלום, הפלאפון החכם, לוחצת על השיעורים הנפלאים, הברורים והמאירים גם לפשוטות עם כמוני".

בית המדרש הגדול ביותר בעולם היום עונה לשם יוטיוב ושייך לחברת גוגל. מאז שהסיר האתר הבינלאומי את המגבלה על אורך הסרטונים לפני אי אילו שנים, הצטברו בחוות השרתים שלו אינספור שיעורים מבתי מדרש שונים, וכל הרוצה יבוא ויקליק. העושר מסחרר, ההיצע עצום, ולתורה המקוונת יתרונות בולטים: היא חוצה גבולות ושפות ויכולה לגשר בין מגזרים ומגדרים. חתן פרס שר החינוך הטרי, הרב יואל בן נון, מספר על לא מעט חרדים שנחשפו לשיעורי התנ"ך שלו בזכות הרשת, ומנגד מרצים חרדים מוכשרים ואנונימיים פורצים באמצעות הרשת את גבולות הקהילה שלהם.

עבור המכינות והישיבות השיעורים המוקלטים מהווים ערוץ כמעט בלעדי לשמירה על קשר עם בוגרים, ולהמשך הזנה רעיונית ורוחנית בתום תקופת הלימודים הישיבה. אלא שהברכה הזו מתבררת כאתגר לא פשוט. חז"ל כבר עמדו על המתח שבין "חכמות בחוץ תרונה" לבין מימרות כמו "למה נמשלו דברי תורה כירך? לומר לך מה ירך בסתר, אף דברי תורה בסתר". האם זמינות התוכן המונגש הורידה את היקף הלימוד הקלאסי, זה שנעשה מול ספרים קנוניים בכתב רש"י ובארמית? אין לדעת. על דבר אחד אין מחלוקת: השיעורים המקוונים התגלו כפיגוע רשת כואב עבור חלק מהמכינות, בעיקר אלו המזוהות עם "הקו" של ישיבת הר המור.

מהלך של איפכא מסתברא

פורמט הטקס כמעט קבוע בשנים האחרונות. יאיר נהוראי מפרסם במהדורת החדשות קטע וידאו משיעורי מכינת עלי או עצמונה ואדי הדלק מתפוצצים: סתיו שפיר וניצן הורוביץ משתלחים, בימין חלק תוקפים וחלק מתגוננים, עד לסיבוב הבא. עורך הדין הדתל"ש, המשמש גם יועץ משפטי בארגון "רבנים למען זכויות אדם" ופעיל ב"פורום החילוני", משקיע שעות על גבי שעות בסריקה שיטתית של שיעורים כדי לחלץ מהם אמירות פרובוקטיביות. התשואה הגבוהה הפכה את המאמץ שלו למשתלם במיוחד. בתקשורת הכללית מכינות הקו תפסו את התפקיד שמילא בזמנו הרב עובדיה יוסף בדרשות הפרובוקטיביות בבית הכנסת היַזדים. נבחרי ציבור סרוגים מוצאים את עצמם שוב ושוב בתפקיד שהיה שמור לח"כים של ש"ס: מנסים לתרץ ולהסביר אמירות פוגעניות ומשתלחות של רבנים.

יוצאת דופן הייתה המתקפה האחרונה של נהוראי, באמצעות הכתב עמרי מניב מחדשות 13, שהפכה לבומרנג. מניב פרסם קטע ערוך מתוך שיעור של הרב אסף נאומבורג ממכינת עצמונה, שבראשה עמד בעבר שר החינוך הרב רפי פרץ. הדציבלים בהקלטה מחרישי אזניים.

נאומבורג זועק לתלמידיו: "מה פתאום איש באמונתו יחיה? מאיפה הגיע המשפט המטורף הזה? אין משפט כזה חוץ מבספרים של מרצ". על השתלבות עם החילונים אמר: "מאיפה שמעת שאפשר לקרב רשעים? לתת להם לגיטימציה? מקומות הבילוי שלהם זה מקומות רשעה של תערובת נשים וגברים". תלמיד שואל "הרשעים זה החילונים?", והרב עונה: "כן, החילונים". התלמיד חוזר ומוודא: "אסור להתקרב אליהם?". הרב משיב: "אסור להתקרב לחילונים". ובהמשך: "אני לא אלך לצבא אם אני יודע שאני פוגע שם ביראת שמים. עדיף לצאת חילוני? לכפור בשם ולמרוד בו? לצאת סמרטוט? לאבד מסורת של 2,000 שנה? לא להיות כלום? העיקר שיהיה לנו צבא?".

מקהלת המגיבים של המחנה הדמוקרטי (מר"צ לשעבר) הגיבה כדרכה בגידופים והשמצות, ורק לאחר כמה ימים חשף אתר 'פרספקטיבה' שהקטע כולו היה משחק דרמטי שהוצא לחלוטין מהקשרו. "זה מה שהסברנו מהרגע הראשון", אומר בנו של הרב רפי פרץ, ראש המכינה הנוכחי – הרב רעי פרץ, "הרב נאומבורג מציג את הגישות בחברה הישראלית בכלים דרמטיים. הוא 'תוקף' את התלמידים הסרוגים כחרדי ואחר כך כחילוני, תוקף את החילונים כחרדי ואת החרדים כחילוני, כל זה בשביל לברר את הערכים שביסוד השיטות השונות. זה מהלך קלאסי של איפכא מסתברא".

עיתונאי הימין והפוליטיקאים 'התפוצצו' ברשת הטוויטר לאחר שנתגלתה התרמית. מניב ניסה לתקוף בתחילה את אתר פרספקטיבה, אולם לאחר כמה שעות נשבר ופרסם התנצלות רפה. ערוץ 13 הודיע על הוצאתו לחופשה עד לבירור הדברים. עיתונאי השמאל שמרו על דממה במשך כחצי יממה ולאחריה שיבחו את מניב על 'האחריות שנטל'.

הרב פרץ מחנך קרוב ל־300 תלמידים במוסד שלו. "החברה לא יושבים עשר שנים בישיבה. יש לנו שנה־שנה וחצי כדי להכין אותם להתמודדויות החיים, ואנחנו רוצים לתת להם כלים טובים להתמודדות עם המציאות. הלימוד הבית־מדרשי בנוי על מהלכים ארוכים. כשהתקשורת באה ודוגמת חצי דקה ממהלך ארוך אין בעיה להפוך אותו ולהציג תמונת ראי עקומה. כשאבא שלי נכנס לפוליטיקה לפני חצי שנה הורדנו את האתר מהאוויר, כי ידענו שאין דרך להימנע מזה. עבור הבוגרים שלנו שרוצים לשמור על קשר עם התורה שלמדו זה מאוד לא פשוט. הם רוצים לשמוע שיעורים בצבא ואין".

טלטלה תדמיתית

אז האירוע האחרון התברר כאזעקת שווא, אולם על התמונה הגדולה קשה להתווכח: מכינות הקו מתמודדות בשנים האחרונות עם משבר תדמיתי שכמותו לא ידעו בעבר. המוסדות שהיו למופת וסמל לציונות דתית חלוצית ומשימתית עברו טלטלה ציבורית ותדמיתית קשה בעקבות הסרטונים שדלפו החוצה, בין אם הוצאו ובין אם לא הוצאו מהקשרם.
הנה תזכורות ממכינות עלי ועצמונה:

"שיגעו לנו את הילדות, מגייסים לנו אותן לצבא. הן נכנסות יהודיות, הן לא יהיו יהודיות בקצה. לא במובן הגנטי, כל מערכת הערכים תשתבש, סדרי עדיפויות, בית, קריירה – ישגעו את כולן, אסור להסכים לזה. 10 שנים אני פותח 'במחנה', רק תמונות של בנות וכולן צבעי הסוואה, רוקיסטיות. מישהו אמר לי אל תדאג, הן מתאמנות לקראת החתונה, להתאפר. לא יודע מי יתחתן איתה" (הרב יגאל לוינשטיין, 2017).

"יש פה תנועה מטורפת של אנשים שפשוט איבדו את הנורמליות של החיים, והקבוצה הזו מטריפה מדינה שלמה. היא נכנסה לצבא בכל הכוח ואיש לא מעז לפתוח את הפה ולצפצף. במסגרת הפלורליזם מחנכים את החיילים ואת הקצינים ליחס למה שהוא (קצין חינוך ראשי) קרא להם גאים. אני לא מעז לקרוא לזה כך. סוטים אני קורא להם. בבה"ד 1 יש הרצאות של סוטים" (הרב יגאל לוינשטיין, על הלהט"בים).

"היכולת הרוחנית של נשים היא מוגבלת. יש להן רוחניות, יש להן רוחניות בינונית. מגמות העולם, התרבות, תפיסות חובקות זרועות עולם, זה לא הכישרון הנשי. אלה לא הנקודות ששם אנו מצפים שהנשים תגענה לאיזה הישגים… זה רק הנשים מדברות ככה, ודעתן קלה. קשקוש של נשים. נשים רוחניות – זה קשקוש. זה פשוט לא נכון. מה, בגלל ששולחים אותן לאוניברסיטאות אז הן נהיו גאונות גדולות? לא. מנכ"ליות יש פה ושם, כן. בחורילות כן" (הרב יוסף קלנר, 2018).

הרבה מאוד ארגוני נשים גילו שצה"ל הוא צבא שהאוריינטציה השולטת בו היא מאוד ימנית. איך נגרום לצבא ולדתיים להיות פחות טוב? איך נהרוס אותו מבפנים? כמה שנכניס יותר בנות. כמה שיותר נשים יתערבבו – הצבא יהיה פחות לוחמני, פחות דורסני, פחות ינצח (הרב חיים ברוך, 2019)

בתגובה לפרסומים החליטו בצבא להגביל את נגישותו של הרב לוינשטיין למתן הרצאות לחיילים, ח"כים ממפלגות שונות דרשו למנוע תקציבים ממוסדות עלי, ושיח ביקורתי קשה ונוקב התפתח כלפי המכינה מצד ארגוני נשים בציונות הדתית. המכינה מצידה הגישה נגד נהוראי תביעה על הפרת זכויות יוצרים בגובה של 700 אלף שקלים, ובכוונתה להגיש תביעת דיבה בסכום של מיליון שקלים.

הביקורת מגיעה עמוק מתוך המחנה. תחת הכותרת "אנשי הקו ממשיכים לדפוק את הראש בקיר" כתב הרב חיים נבון בעיתון זה. לדבריו, מוסדות הקו מזהים נכון את הסכנות שמזמנת מלחמת התרבות שעליה הכריז השמאל הפרוגרסיבי, אולם הם מגיבים "כחייל ששמע באמצע השמירה רשרוש חשוד, ואז טען את הנשק והחל לירות מסביב, שלוש מאות ושישים מעלות, פוגע ביריבים ובאוהבים גם יחד. בשנים האחרונות אנשי הקו מדברים בעיקר על נושא המשפחה. במקום להביא את הנימוקים הענייניים החזקים מאוד לטובת המשפחה המסורתית, הם משתמשים בלשון גסה, בעלבונות ובבוז, וכך משרתים את אלו המתארים אותנו כקנאים חשוכים".

שפה פשטנית של שחור ולבן

"ישיבות הקו משתמשות בשפה פנימית סגורה, ואין להן טרמינולוגיה מורכבת יותר לביטוי רעיונות", מסביר מנכ"ל קרן תקוה עמיעד כהן, בוגר ישיבת עלי בעצמו. "לרוב הרבנים יש הבנה מוגבלת למדי בפוליטיקה, במשפט או במדע המדינה. השפה שלהם תחומה למושגי קודש וכשהם מתייחסים למציאות המסרים פשטניים וצרים".

אולי חלק מהעניין הוא שקהל שומעי לקחם מורכב מצעירים בני 18 שלא מסוגלים להתעמת איתם רעיונית. כתוצאה מכך אין להם חיכוך אמיתי עם המציאות.
"כשאתה מחנך בני 18 אתה רוצה להביא דעה ברורה ולא לבלבל את החניכים עם מורכבות. אתה חושש שהם לא ידעו לעמוד על דקויות, וחשוב לך לגבש להם יכולת עמידה מול הסחף. הסיפור העצוב הוא שזה מחזיק אולי מוטיבציה לשירות קרבי בצבא, אבל כשהם יוצאים לחיים אין להם כלים להתמודדות, מעבר לשפה פשטנית של שחור ולבן. ומילא אם מול התלמידים הם היו מדברים בצורה פשטנית אך מול הציבור הבוגר היו משמעים קול בשל ומאוזן יותר. הבעיה היא שזה לא המצב. אין להם תוכן אחר למרחב הציבורי. כך למשל אתה יכול לדבר על ערך הצניעות וההפרדה במוסד חינוכי. כשאתה מנסה להעתיק את זה למוסדות ממלכתיים זה פשוט לא עובד".

כשאתה רואה את המסרים של מפלגת נעם, התחושה היא שעולם הקו רק מתרחק מהיכולת ליטול חלק בשיחה הישראלית.
"אם תקרא את סדרת הספרים "לאמונת עתנו" של הרב צבי טאו תמצא מורכבות, אבל איכשהו בתרגום החוצה היא לא באה לידי ביטוי. ביחס למכינת עלי, הרב לוינשטיין הבין שהוא בבעיה. הוא יצא ל'מסע מושבות' ופגש 70 קהילות כדי לדבר עם הציבור בלי תיווך של התקשורת. זה לא היה פשוט. היו נגדו הפגנות, ניסו לפוצץ לו שיעורים, אבל הוא נחוש להקשיב ולשמור על שיח מכבד ופתוח. היום הוא עובר תהליך עמוק של בירור פנימי, שכולל מפגש עם השיח הפילוסופי של מסורת השמרנות. מצד אחד אני שואל, איפה הייתם שלושים שנה? מצד שני אני אופטימי כי אני רואה כיוון חיובי".

יניב מזומן, ראש רשת המכינות מיתרים־לכיש, משמש גם כיו"ר (במשותף) של איגוד המכינות. "נהוראי חרש את השעורים של מכינת עלי לא כדי ללמוד אלא כדי ללכוד אמירות קצה ולפגוע במוסדות עלי, ובעדינות, איך לומר, זה לא מעשה ראוי. בחלק מהמקרים הדברים הוצאו מהקשר, כי בשיעור המורה לפעמים מנסה לאתגר או להתסיס כדי לעורר מחשבה ודיון, וכשאתה מנתק את הציטוט מההקשר המסר משתמש. מצד שני, חד משמעית היו שם אמירות שנאמרו ויצאו החוצה שהן בעייתיות שלא היו צריכות להיאמר, זו לא רק אמירה שלי, אלא גם של רבני עלי בעצמם".

יניב מזומן: "המקרים האלה הם תוצאה של הומוגניות יתר. הבוגרים שלהם לא פעם חווים פער בין התורה שנלמדת במכינה לחיים עצמם. לאורך ציר הזמן החינוך למורכבות הופך לכורח"

לא היו קולות לפרק את החבילה?
"אנחנו באותה סירה. עולם המכינות כולו מגדל צעירים ציונים שמתגייסים לצבא ותורמים לחברה, והמחלוקות הללו גורמות לנו ללבן את הדברים ולעורר דיון. המכינות הן לא מקשה אחת, הן שונות לא רק בתפיסת העולם אלא גם בגישות החינוכיות שלהם ובתוכניות הלימודים, אבל להבנתי יש לנו בסיס משותף עמוק והגיוון בעמדות של המכינות השונות, ויכולתן לפעול בשיתוף למרות זאת, הוא יסוד חשוב בקיומן של המכינות ואמירה חשובה לחברה הישראלית. אני בטוח שגם אנשי עלי מוצאים את עצמם נדרשים להתמודד עם מסרים שקשה להם לשמוע מהמכינות החילוניות, המפגש הוא חשוב לכל הצדדים, גם אם הוא לא קל.

"המכינות החילוניות והמעורבות לא מתייחסות אל המכינות הדתיות ככאלו חותרים תחת יסודות הבסיס של המדינה כמדינה ציונית – יהודית – דמוקרטית. חשוב לחנך את תלמידי המכינות גם לביקורתיות. אם במכינה מרצה יגיד דברים שהתלמידים לא מסכימים אתם הייתי רוצה שהתלמידים יבקרו אותו ויתעמתו איתו. אני חושב שבסופו של יום החיכוך הזה יגרום למכינות הקו להפעיל ביקורת עצמית ולבחון את עצמם מחדש מול החברה הישראלית. זה מגיע אליהם מכיוון נוסף, הבוגרים שלהם שלא פעם חווים פער בין התורה שנלמדת במכינה לחיים שהם פוגשים לאחר המכינה. לאורך ציר הזמן החינוך למורכבות הופך לכורח.

מלחמת תרבות קשה

הרב יגאל לווינשטיין, מראשי מכינת עלי, הוא הדמות המזוהה ביותר עם הסערות שחוללה מכינת עלי.

המכנה המשותף בין לא מעט שיעורים מוקלטים שלכם ושל מכינות אחרות הוא סגנון בוטה וחד ממדי. והשפה – איך נאמר – לא גבוהה.
"ברשותך אשמח להפוך את הסדר ולהתחיל דווקא בתוכן, כי בעיניי הוא חשוב להבנת מפת הקרב. לא סוד הוא שבארץ מתחוללת מלחמת תרבות קשה. העולם הפרוגרסיבי מקדם תפיסות פוסט־מודרניות ופוסט־מגדריות שלפיהן אין אמת ואין טבע, אין זהות לאומית או משפחתית שצריך להגן עליה. מול זה ניצבת הציונות הדתית שאמורה לתת קול לרוב החברה הישראלית, שהיא שמרנית ומסורתית.

"אתה מכיר את כתבי מישל פוקו, ז'ק דרידה וסטנלי פיש, ויודע שהפרוגרסיבים מייחסים חשיבות עצומה לשפה. חשוב להם לשלוט בטרמינולוגיה ולהגדיר את גבולות התקינות הפוליטית של השיח. מי שלא מיישר איתם קו מוקע כחשוך, הומופוב, מיזוגן וגזען. אם היינו חיים בסביבה של שיח מכבד והגון, שבו כל צד מעוניין באמת ובתמים לשמוע את הדעות של הצד השני, הדברים שלי היו מעוררים דיוני עומק ולא שיימינג באולפנים. אלא שמה שבאמת מפריע להם זה לא הסגנון אלא התוכן. מבחינתם, די בעובדה שאני מאמין שזוגיות בין גברים היא גילוי עריות כדי להפוך אותי למצורע ומנודה. די בעובדה שאני מאמין שתיקון החברה תלוי בציווי 'זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם' – כדי לסמן אותי כמושא לדה־לגיטימציה".

הבעיה שלך היא לא רק עם הפרוגרסיבים אלא גם עם הציונות הדתית. הפרסומים מהשיעורים שלך עוררו ביקורת פנימית קשה לא פחות מזו החיצונית.
"האירוע ההוא התרחש לפני שלוש שנים וחצי, ומאז עברתי כ־70 קהילות במסע הקהילות שאני עורך. העברתי אלפי שיעורים בנושאים הללו, ושום סרטון לא הגיע לתקשורת, ולא בגלל שאין למאזינים טלפון חכם. גם השיחה ההיא הוצאה מהקשרה: הנושא לא היה 'הסוטים' אלא זעקת החיילים שלנו שעברו כפייה אנטי־דתית בצבא. לקחו אותם לצבוע מועדנים של בעלי נטיות הפוכות, ולעבור שבתות אינדוקטרינציה בקהילות לא־אורתודוקסיות בניגוד להשקפת עולמם. בעבר היו גורמים בצבא שהחליטו שתפקידם לחנך מחדש את בוגרי המכינות, ובזכות השיחה ההיא נוצר יישור קו נדיר בין רוב רבני הציונות הדתית והתופעות המקוממות נפסקו. לפעמים צריך להיות חריף, זה לא אומר שום דבר על התוכן".

מחלק מהסרטונים עלה תיאור מאוד פלקטי וחד ממדי של "האחרים". בין אם אלו להט"בים, חילונים, שמאלנים או בנות בצבא. גם מבחינה חינוכית גרידא לא ברורה התועלת, שכן תמונה כזו עשויה להתפרק בקלות כשהתלמיד יוצא החוצה וקולט שלא כצעקתה.
"העיתונאים מתקשים להתמודד עם הסתירה שניצבת להם מול העיניים. במוסדות עלי עברו 4,000 חניכים, כולם מצטיינים, אהובים, תורמים ומסורים. אין על זה ויכוח. מצד שני, הרבנים שלהם רשעים, הומופובים, שונאי נשים ושונאי עם ישראל. איך זה מסתדר? התירוץ שלהם הוא שהתלמידים יצאו מוצלחים למרות הרבנים. במילים אחרות, זהו המוסד החינוכי הכושל ביותר בעולם, שכל בוגריו נוהגים הפוך מרבותיהם. אף מחנך פה לא הצליח לשכנע אף תלמיד בעמדותיו. על זה הרב סדן קיבל את פרס ישראל – הוא לא הצליח לחנך אף תלמיד. זה נראה לך הגיוני?"

הרב יגאל לווינשטיין: "אני לא מוכן להתנצל על שום דבר ממה שאמרתי, אבל כן מבחין בין הסגנון למהות. בסגנון תמיד אפשר להשתפר. במהות, הסירנות אינן אזעקות שווא. יש בחברה הישראלית כוחות חזקים של החלנה והקצנה פרוגרסיבית"

הגרעינים התורניים והפקולטות למגדר

אתה רק מחריף את השאלה.
"בהחלט, וזה מוביל אותנו לסגנון. לפעמים המטרה של המחנך היא לעבוד על מידת הגבורה ולאתגר את יכולת העמידה של התלמיד. לפני שהוא יוצא להתמודדות עם מורכבות החיים, המחנך רוצה לבנות לו עמוד שדרה חזק. יש ויכוח עתיק יומין בעולם החינוך: האם להציג לנער מראש את כל האפשרויות ולהגיד לו 'בחר מה שנראה לך', ואז יכול להיות שאתה מעצים לו חולשות, או שעדיף לבנות לו עולם חזק ומגובש שממנו יהיה לו את הכוח להתמודד בעתיד עם אתגרים.

"בישיבות ליברליות הגישה הבסיסית היא לחשוף את התלמיד למגוון הדעות ביהדות ולתת לו לבחור לפי שורש נשמתו. אנו לעומתם דוגלים שאמנם אלו ואלו דברים א־לוהים חיים, אך הלכה כרב קוק. זוהי הדרך המרכזית בבניין ישראל וארצו לכלל ולפרט, ולכן אנו מלמדים אותה בבחינת 'עשה לך רב'. האם אנחנו נמנעים מהתמודדות עם שיטות אחרות וגישות אחרות? ממש לא. הבוגר שלנו יכיר את מגוון הדעות בתורה, וגם את המורכבויות של החברה הישראלית בכללה. יחד עם זאת, תהליך חינוכי בתוך הבית לא תמיד מתאים לשומע חיצוני ברשות הרבים".

יש משהו שיכולת לעשות אחרת?
"אני לא מוכן להתנצל על שום דבר ממה שאמרתי, אבל כן מבחין בין הסגנון למהות. בסגנון תמיד אפשר להשתפר. במהות, הסירנות אינן אזעקות שווא. יש בחברה הישראלית כוחות חזקים של החלנה והקצנה פרוגרסיבית. בעולם החדש המילה ניצחון שווה להרג חפים מפשע, ולכן אסור לנצח וצריך להכיל. הנוער הציוני דתי ממשיך את מסורת בן גוריון שלפיה תכלית המלחמה היא ניצחון, ולכן מפקד כזה מהווה מכשול מפני שינוי.

"בתחילה חשבתי שתוקפים אותנו בגלל הסגנון. התבדיתי. ראיתי שאין קשב לדברים שלנו גם כשהשיח מכבד ונאמר בסגנון שונה לחלוטין. הדעות השמרניות לא ראויות לבוא היום בקהל, והעולם השמרני הוא היעד להתקפה. אנשים כמונו שמאמינים בערכים ישנים כמו זהויות, לאום, צדקת הדרך, טוב ורע, אמת ושקר – אין להם מקום בעולם החדש".

אתם נשארתם באותו מקום והעולם זז שמאלה?
"לגמרי. המאבק הפרוגרסיבי על הערכים מתנהל במישור השליטה בשיח. מי שלא מדבר בתקינות פוליטית מודר מהשיח. אם אתה לא מאמץ את המושגים החדשים לא מקשיבים לך. הטכניקה היא לעשות סיכול ממוקד לכל מי שמדבר בשפה הישנה. פעם חשבנו שאנחנו חיים בעולם ליברלי של 'חיה ותן לחיות', שהדעות שלנו לגיטימיות כמו דעות אחרות. לצערי זה ממש לא המצב. ההתקפה עלינו היא על לב האמונות והדעות. ראה את הרבנים שחטפו שיימינג וניסו להסביר את עצמם מאוחר יותר. דבריהם המאוחרים לא קיבלו במה כי לא מעניין אף אחד לשמוע".

יגידו לך שהקטסטרופה שאתה מתאר תלושה מהמציאות בשטח. רוב החברה הישראלית שמרנית ומסורתית ולמעט כמה צעקנים בשמאל הפוליטי אין פרוגרסיבים על הגדרות.
"רוב החברה לא מנהלת את המדינה. יש טוענים שהבעיות נקודתיות. אבל כשאתה אוסף את האירועים הקטנים – בצבא הורה 1 והורה 2 החליפו את אבא ואמא, בגן כבר אסור אבא של שבת ואמא של שבת, בשלטי החוצות אבא ואבא שווה משפחה – כל הנקודות האלה מצטרפות לתמונה גדולה של מאבק על ערכים".

יענו לך שהקולות הללו לא באים לשלול אותך אלא לעורר אותך לנקודות לא מספיק חזקות אצלך, כמו זכויות נשים או רגישות לאנשים שלא מסוגלים להקים משפחה בגלל המטען הגנטי שאיתו נולדו.
"אנחנו יהודים של תורה, והיחס שלנו לגוי ולשונה לא מתחיל מהפוסט מודרניזם, אלא מפסוקים מפורשים של 'ואהבתם את הגר'. התורה מציעה יחד עוד יותר נעלה לחסידי אומות העולם כמו וינגייט או הדרוזים שכרתו איתנו ברית שותפות. אם מישהו צריך ללמד איך להתייחס לחלש זו התורה. הפרוגרסיבים קוראים לו 'מוחלש' ומציגים את המציאות כולה כמאבק בין מדכאים למדוכאים. מבחינתם אין באמת חלשים והכול יחסי כוח ודיכוי. היהדות לעומתם לא מנסה להשלות את החלשים שהם משהו אחר. במקום להפוך אותם לקורבנות, היא מעצימה אותם ותומכת בהם תוך התייחסות למי שהם באמת. אלו לא דברים בעלמא אלא מציאות בשטח: איפה מטפלים באמת בחלש? בגרעינים התורניים בפריפריה, שפועלים שכם אל שכם עם עמותות חשובות. לא בפקולטות שכותבות דיסטרציות על יחסי כוח ומגדר ורק מעוררות ריב ומדון. ביחס לגויים, 'משום דרכי שלום' זה לא תקלה אלא מהות".

בין אינטימיות לפורנוגרפיה

הרב אמנון דוקוב, ר"מ בישיבת ההסדר עתניאל, מפרסם יחד עם ר"מים נוספים בישיבה שיעורים מוקלטים ברשת, בסדרות שעוסקות בנושאים אקטואליים. איך זה שנהוראי לא יושב על המאגרים של ישיבת עתניאל כדי לחפש פרובוקציות, אני שואל אותו.

"אתה שואל על היחס בין השפה של התורה לשפת העולם, ונכון שעתניאל מונחת באופן בסיסי ברצון לקיים שיח עם העולם. גם אצלנו לא מקליטים הכול, כי לפעמים אתה רוצה לאפשר בשיעור אינטימיות ושיח אישי יותר שלא מתאים לפנייה החוצה. וכמו שאמר הרב פרומן ז"ל, ההבדל בין אינטימיות לפורנוגרפיה זה המצלמה".

יגידו הציניקנים שאין בעיה בשיעורים של עתניאל כי מראש השפה יותר חול ופחות קודש.
"אני לוקח את ההערה הזו ברצינות. יש פער מובנה בין שפת הקודש והחול. לפי הרב קוק השפה הפונה אל הקודש היא רדיקלית ומלאת כמיהה, והשפה שפונה לחוץ מתאפיינת באסתטיקה רבנית רכה שנענית לצורך של המאזין לאשרר את תמונת עולמו הנוכחית. אני מסכים עם זה וברור לי שישיבה לא אמורה להיענות לכל הציפיות של העולם.

"על זה אוסיף שכל מחנך צריך לזכור שהתלמידים שלו באו מהחיים בחוץ ויחזרו אליהם, ואם הוא לא ינהל שיח עם המציאות הישראלית כדי לבנות להם כלים הוא פושע במלאכתו. האם זה אומר שאין שפה פנימית? ממש לא. חיוני בעיניי לעבור תקופה בחיים שבה אתה נשרף באהבת ה' ואין לך שום דבר חוץ מתורה מבוקר ועד ליל. זה הקסם של הישיבה, לקיים חיי מדבר שפוסעים לקראת הכניסה לארץ. לבנות יחס בין הטוטאליות לחיים הממשיים.

"האם ישיבות הקו צודקות? צריך לזכור שיש מחיר כבד ללהט ולטוטאליות. היה רב שכתב פעם שהמשכן הוא החמימות והעגל הוא הקרירות, ואני טענתי הפוך, שהעגל הוא החמימות והאש. יש לעולם הקו בוגרים שנשארים בישיבה או עוברים לישוב כמו נווה ונשארים בחממה, וכאיש תורה אני מקנא בכל מופע של מתח רוחני. אבל הרבה אחרים נפלטים החוצה, הדעות שלהם אולי שמרניות אבל היומיום שלהם רחוק מלהיות הלכתי מלא. משהו לא שורד במעבר בין עולמות".

כשיורדים לתוכן, הסוגיות שעליהן הם נאבקים מעסיקות גם אותך?
"פירוק מוסד המשפחה הוא אירוע דרמטי שאין להקל בו ראש. תלמיד שלי פגש מורה בארה"ב שסיפרה לו שיש לה שישה תלמידים שמגדירים את עצמם כבעלי מגדריות פלואידית. אחד מהם אמר לה: 'בכל שבוע אגיד לך איך לפנות אליי, כזכר או כנקבה'. אם היא לא תשתף פעולה או תרים גבה היא תעוף מהעבודה. התלמידים מוחים על כך שבלידה הגדירו להם מין ודיכאו אותם. המערב היום מבטל את הקשר שבין זוגיות להולדה, והמשמעות היא ביטול הרכיב האחרון שעודד טווח ארוך בקשר.

"זוגות שבאו לצוהר להתחתן אחרי חמש שנים ביחד הסבירו שהם עושים את זה בשביל להביא ילדים. במערב הפרוגרסיבי העסק הזה מתפרק והמשפחה הופכת מודולרית עם קירות גבס, שהשותפים בה מתחלפים כל הזמן. חבר פסיכולוג מספר לי שהנושאים החמים בכנס שהוא השתתף בו היו פוליאמורה ותאים משפחתיים עם יותר משתי צלעות. ילדים יהפכו בעולם הזה לנדוניה שדופקת את הערך שלך בשוק, כי מי מוכן להיכנס להשקעה רגשית ארוכת טווח כשהקשר קצר טווח?"

אז "נעם" צודקים?
"בזיהוי הבעיה כן, רק שיש להם את הכישרון המופלא לקחת נושאים שיכלו להיות בקונצנזוס רחב בין דתיים למסורתיים ואפילו חלק מהחילונים, ולהפוך אותם לדגל שאתה מתבייש להיות חלק ממנו. הם מוכיחים אחד לאחד את מה שהצד השני מנסה לטעון, שהרתיעה מיישור קו עם השיח הלהט"בי כרוכה בצרות אופקים, שנאת האחר וחוסר הבנת המציאות ברמות הכי בסיסיות שלה. הם גורמים כזה נזק למושג 'משפחה' שתיכף יקרה לו מה שקרה ליום ירושלים".

למי מיועדים השיעורים שלכם ברשת?
"הם התחילו מדרישה של הבוגרים, אבל לשמחתנו התפוצה שלהם רחבה הרבה יותר. לאנשים יש היום הרבה זמן מת בפקקים, בשטיפת כלים או בהכנות לשבת. הם לא יכולים לשבת עם ספר והרשת מאפשרת להם לנצל את הזמן ללימוד תורה. זה מאוד יפה בעיניי. וחוץ מזה אני רואה פה חידוש מעניין למושג התורה שבעל פה. השיחה המוקלטת היא מקומית, פתוחה, ומצד שני נחקקת".

 

מועצת המכינות מסרה בתגובה:
"מועצת המכינות הקדם צבאיות מביעה מחאתה על המסע המתמשך כנגד המכינות הדתיות וחלק מראשיהן, מסע שהגיע לשיאו בכתבה ערוכה באופן מסלף ומעוות ששודרה בערוץ 13 לפני כעשרה ימים. השידור גרר קמפיין מתלהם נגד מכינת עצם וראשיה שהואשמו בחינוך לאי גיוס לצהל והתנכרות לחילונים ולמדינת ישראל, האשמות שהן חסרות שחר ומנוגדות למציאות.

"אנו מקווים כי עתה לאחר שהדברים הובהרו והתבררו, הרוח הרעה הזו שנושבת במפרשיו של קמפיין מתמשך ומגמתי כנגד המכינה וראשיה ייפסק ומציעים לכל מי שהזדרז לחרוץ דעה ועמדה ללמוד מכך להבא.

"מתוך אמונה עקבית ברוח של בירור דיאלוג וראיית הטוב המועצה תפעל למפגש ושיח בין הכתב לאנשי המכינה והרב אסף נאומברג כדי להשכין שלום ולהוריד את מפלס השיח הבוטה ורווי העוינות המתרחש בימים ובשבועות האחרונים. מועצת המכינות הקדם צבאיות מבקשת להביע את מחאתה על המסע המתמשך כנגד המכינות הדתיות וחלק מראשיהן, מסע שהגיע לשיאו בכתבה ערוכה באופן מסלף ומעוות ששודרה בערוץ 13 לפני כעשרה ימים".