הימים המתקצרים מפזרים רמזי אלול ומפיצים באוויר כאלפי זרעים את תכונת הזמן וקוראים לנו לשוב. הנפש נדרכת. הגוף הנרעד מצינת הבוקר מרמז לה שהגיעה שוב תקופת השנה. החמה שהותשה, מרכולת הדוכנים בשוק, הפלייליסט ברדיו, גם הניסיון הנואל לחזור לשגרה המופרת תדיר בידי ימי חג – הכול מבשר שזהו זמן תשובה.
אך דבר מה נוסף מתרחש בעולם – לא על ציר הזמן המעגלי־היהודי, על ציר הזמן הקווי־ההיסטורי – המעיב מעל עבי הסתיו. נדמה שהאדם, נשא התשובה, איננו אותו האדם יותר. גם התנאים החיוניים לאפשרות של התרחשותה של תשובה הולכים ומתקדרים לנגד עינינו. שינויים אלו, המתחוללים בחיינו בקצב הולך וגובר בשנים האחרונות, נובעים מהפיתוחים הטכנולוגיים של הזמן ומעמידים אותנו על סיפו של עידן חדש בחיי האדם. כמי שמצויים עדיין בתוך התהליכים אנו עוד מתקשים לעמוד על ממדיה הגדולים של התופעה וטרם יודעים להפיק ממנה בשום שכל את המשמעויות וההשלכות על חיי האנושות. בשורות הבאות אבקש להתייחס להיבט מסוים ביותר של השינוי ואנסה לשרטט בקווים כלליים וראשוניים את האתגרים העומדים בפני האדם המבקש לשוב בעידן של מהפכת המידע.
מהפכה זו, המהווה את אחת מתוצאותיה המרכזיות של המציאות הטכנולוגית המתקדמת של ימינו, משמשת כגורם לשינוי כביר של העולם התרבותי והדתי שלנו, וזאת בשני אופנים: תפנית בתפיסת האדם מיצור שנברא בצלם א־לוהים אל עבר תפיסה רדוקציוניסטית המניחה שהאדם אינו אלא סך המידע הנאסף על אודותיו, ישות הניתנת לכימות ולניתוח סטטיסטי, ומכאן לשלל מניפולציות. ושנית, השתעבדות לעבר בעולם של זיכרון אבסולוטי וביטול אפשרות השכחה.
כאחד מן הרעיונות המופלאים ביותר של היצירה הדתית, התשובה מנוגדת להיגיון האנושי: "לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲ־דֹנָי", כטענת בית ישראל בפני יחזקאל. "הֲלֹא דַרְכֵיכֶם לֹא יִתָּכֵן", עונה הנביא בשם הא־ל, מזכיר לאדם את חדלונו ומרמז לכך שהתשובה איננה נמצאת ברובד הארצי של חיי בני האדם. התשובה מחייבת אפוא את האמונה של בני האדם ביכולתם הבלתי־מצויה להשתנות, או שמא: בשינוי של העבר עצמו, שהרי "הָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב… כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ". העבר אינו נזכר עוד מלפני זוכר כל הנשכחות. החטאים נשכחים, זדונות נהפכים לזכויות, העוונות המוצקים נמחים כעב ערפילי וסמיך, אפילו השָׁני מלבין כשלג.
התשובה מחייבת אפשרות של רצון חופשי של האדם ובחירה חופשית, שהם מיסודות אמונת ישראל. היא מיוסדת על אדני החירות האנושית, הנובעת מצלם הא־לוהים של האדם, ומאפשרת לו להכריע הכרעות מוסריות תוך שהוא מתעלה מעל מצבו הטבעי, החומרי והארצי, וסופו שהוא בוחר בטוב. תנאי הכרחי להתעלות עצמית זו הוא האמונה של האדם ביכולת השיפור העצמי, התיקון וההתקדמות שלו. האדם ששב היום איננו עוד אותו האדם של אתמול. החטאים הם נחלת העבר, וחרף רשמיו של העבר על הווה חיינו הוא אינו שולט עוד בדפוסי ההתנהגות שלנו ומכתיבם. אם כן, כיצד תהליך עתיק ונצחי זה שהחל אף "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ" עשוי להיות מאוים לפתע בידי עלייתן של המכונות?
היד רושמת
על מנת לענות על שאלה זו, אבקש להתלוות למספר תחנות בחייו של אסף, תלמיד טרי במערכת החינוך הישראלית, שהתחיל לפני שבועות ספורים את לימודיו בכיתה א'. ביומו הראשון בבית הספר, קוראת המורה בשמו. אצבע קטנה ומהוססת מורמת באוויר וזוג עיניים תולה בה מבט סקרן ובוחן. אך המחנכת של אסף לא מסמנת את שמו בעט ביומן המורה, כי אם לוחצת בנגיעת אצבע על צג המגע של מכשירה החכם. לצד מערכות ממשלתיות ואזרחיות רבות, גם מערכת החינוך עוברת תהליכי דיגיטציה ומתחילה לאגור מידע על אסף מיומו הראשון בבית הספר: איחורים, חיסורים, הפרעות. בעוד שבעבר מידע שכזה היה מתועד באופן ידני, כיום הוא נאגר באופן דיגיטלי ונשמר במערכות מידע על שרתים.
כאשר יסיים אסף את חוק לימודיו, למערכת תהיה כמות מידע עצומה עליו שמתוכו ניתן יהיה לבנות פרופיל מהימן של אישיותו ודפוסי ההתנהגות שלו. כאשר הפרופיל של אסף ייבחן לאור מחקרים בהתנהגות – אשר יתהדרו במהימנות ומובהקות סטטיסטית הנשענות על נתוני עתק (Big Data) – אפשר יהיה לחזות את יכולותיו וכישוריו של אסף הנוגעים לעתידו.
הראשון לגלות עניין במידע זה הוא כמובן צה"ל. צוות מדידה והערכה מיוחד של הצבא הנשען על ניתוח מחקרי של המידע האישי של אסף יֵדע לקטלגו ולנתבו לתפקיד צבאי, שבו – על פי הסטטיסטיקות ההולכות ומצטברות – יוכל אסף לעשות את השירות המועיל ביותר עבור הצבא. עם סיום השירות הצבאי יגיע תורן של חברות כוח האדם, חברות הייטק ומוסדות להשכלה גבוהה שיגלו עניין בפרופיל הדיגיטלי של אסף. מיותר לציין שפרופיל שכזה יסייע למערכות החוק והצדק להכריע בענייניו של אסף: השוטר שעצר אותו על מהירות יוכל לקבל הערכה אלגוריתמית האם מדובר על עבריין מועד או תם והשופט בבית המשפט יוכל לבחון את כליותיו.
פרט קטן אך חשוב ששכחנו לספר על אסף: בגיל הנעורים נאלץ אסף להתמודד עם משבר משפחתי ואישי שגרר קשיי למידה ובעיות התנהגות. בשל היעדר טיפול הולם ומענה לקשייו המנטליים, החל להתדרדר ונפלט מבית הספר. בקושי רב עלה בידו לסיים בגרות במסגרת בלתי־פורמלית. אך דבר־מה חשוב אירע לאסף, מאורע שעשוי להוות נקודת תפנית משמעותית בחייו. הוא עלה על טרמפ עם ר"מ צעיר במכינה קדם צבאית. במהלך הנסיעה הארוכה התיידדו השניים. משהו באישיותו עורר באסף סקרנות ומשיכה והעלה בקרבו באופן בלתי מוסבר תחושה של אופק חדש שיכול להיפתח עבורו. אחרי ביקור במכינה, גמר אסף אומר להשתקע במקום. המוסד החדש עורר שינוי בלתי צפוי בחייו.
במהלך שנת הלימודים במכינה הצליח אסף לסגל לעצמו הרגלים ומיומנויות למידה שלא היו לו בעבר, לטפח את הכישורים החברתיים שלו ואף לשפר מספר בגרויות. בהתאם לאופייה ולרוחה של המכינה, חלה עלייה במידת המוטיבציה של אסף לשירות צבאי משמעותי והוא החל לגלות עניין ביחידה מודיעין מיוחדת שאליה נחשף דרך אחד מבוגרי המכינה המשרת בה. מה הם סיכוייו של אסף להתקבל ליחידה מובחרת זו? האם צה"ל יֵדע לקבל את תשובתו של אסף?
ככל שיש יד אנושית המכוונת את הדברים ומפגש בלתי אמצעי עם האנשים הנכונים במערכת הצבאית, ייתכן שיזכה אסף להזדמנות שנייה ויוכל להגשים את חלומו לשרת ביחידה שאליה נכסף. ברם, ככל שהמערכת עוברת יותר תהליכי אוטומציה, כך יגברו החסמים. ככל שהמערכת יעילה ומשוכללת, נוטה פחות לטעויות ומגיעה לרמת דיוק גבוהה יותר, היא תקשה על מועמדים כאסף לזכות ל"הזדמנות שנייה" ולמחיקת העבר כעב.
עליית המכונות
הסיפור של אסף אמנם היפותטי לחלוטין, שכן הוא לא מדמה שינויים, ריאקציות והתמודדויות עם בעיות המועלות בו בזמן אמת. אך זהו משל למציאות הממשית החודרת לחיינו בקצב מהיר מכפי שניתן להבחין, מציאות של שלטון העבר וביטול השכחה אשר מהווים חסם לאפשרות של תשובה.
חדשים לבקרים אנו שומעים על עוד מדינאים או ידוענים שהתגלה כתם בעברם בעקבות מידע זמין ברשת. חשבו על מנהיג כדוד המלך בבוא אליו נתן הנביא. "חטאתי לה'", מודה דוד לאחר שנתן מושל בפניו על כבשת הרש. "גם ה' העביר חטאתך לא תמות", נענה דוד מיד בידי הנביא. האם כחברה אנו נוטים כיום להעביר את חטאות מנהיגנו (ובלבד שהם מודים על חטאתם)? האם, כתפילת דוד אל מול נתן, נמחים פשעיהם, נכבסים עווניהם וסופם שהם נטהרים מחטאתם?
את הדברים המתרפקים הללו על העבר הקדם־מידעי אין לפרש כניסיון טכנופובי להשיב את הזמן לאחור. על פצצת האטום נאמר בשעתה ש"מכיוון שהיא הייתה אפשרית, היא הייתה הכרחית". ברגע שטכנולוגיה קיימת סופה שייעשה בה שימוש. ואנחנו אכן עושים: אנחנו מפשפשים – או יותר נכון: "מגגלים" – בעברם של מתראיינים לעבודה, של בני זוג פוטנציאליים ועוד. במונחים בובריאנים, אנחנו כמעט לא מאפשרים מציאות של מפגש אני־אתה, משמע מפגש בתולי וראשוני עם אדם החף מידיעות עבר, שיפוט מקדים וקטלוגים, המאפשר לו להיות מי שהוא כפי שהוא נוכח בהווה החד־פעמי.
אנו מתועדים בכל רגע נתון בשלל מדיות, אך מאפשרים זאת מתוך הבנה של התועלת שתצמח לנו ממידע מהימן הנאסף על אודותינו ויכול לשפר את חיינו. מכיוון שרובנו לא מחזיקים "שלדים בארון", אנחנו אף נוטים להסיק שלפיכך גם אין לנו מה להסתיר. בעולם שבו הפרטיות היא אות מתה – טוענים המתנגדים להגבלת מדיניות חופש המידע – כולם יודעים הכול על כולם, כך שממילא אין טעם להתקנא לפרטיותנו.
ברם, נראה שמצדדי המידע החופשי מחמיצים את הנקודה החשובה באמת, שאיננה נוגעת לצנעת הפרט כי אם לחירות האנושית עצמה. בעולם שבו תאגידים או בעלי אינטרס אחרים אוספים מידע הנוגע אליי בכמות גדולה בהרבה מזו שיש בידי, הם עשויים להכיר אותי יותר טוב ממה שאני מכיר את עצמי. בידם היכולת לנתח את ההתנהגות שלי ועל פיה לחזות את בחירותיי, העדפותיי ואופני ההתנהגות שלי, מה שמותיר בידם כוח רב, אשר באמצעותו הם יכולים לתפלל (manipulate) את ההתנהגות שלי, אף מבלי שאחוש בכך.
בעולם שבו ההתנהגות שלנו מתועדת לפרטי פרטים, אנחנו מאבדים את חופש הבחירה שלנו. האפשרויות העומדות בפנינו הולכות ומצטמצמות ואנחנו מנותבים לבחור על פי ההמלצות האלגוריתמיות של הרשתות החברתיות, יישומוני הניווט וההיכרויות, אתרי הקניות ואתרי החדשות ועוד. האלגוריתם בתורו מתעצב על בסיס למידת הבחירות שביצענו בעבר. כך שבעולם של בינה מלאכותית, העבר שלנו הוא המנתב והמסליל את דרכינו באופן שטרם הכרנו וידענו קודם לכן.
הנחת המוצא של פעולת האלגוריתם היא שפעולות העבר שלנו בהכרח נכונות עבורנו, אך לא נלקחות בחשבון טעויות שביצענו בעבר וכעת אנו מחפשים את המוצא מהן. הנחת העומק של פעולת האלגוריתם הינה שהאדם, כמו המכונה, פועל באופן מכני, שיטתי וחזרתי. בניגוד קוטבי לרעיון התשובה, מי שאני היום הוא מי שהייתי אתמול בצירוף מי שאני היום, אך לעולם לא אדם חדש. האם יש מקום לתשובה בעידן של עליית המכונות?
לכאורה, ככל שנאמין באדם, בצלם האלוהים שבו, הרי שסופה של התשובה לבוא. ייתכן שבעולם שכזה היכולת להפתיע את האלגוריתם – אשר יתקשה "לטרגט" אותנו בתכנים שיווקיים או ללמוד את ההעדפות שלנו – עשויה להיות אינדיקציה לשמירה על צלם הא־לוהים שבנו. ברם, הטכנולוגיה מציבה מגבלות וכבלים "אובייקטיביים" על האדם, כך שגם זה היותר חופשי ברוחו יימצא כבול אליהם. ככל שעולמנו הולך ונעשה טכנולוגי יותר, כך אנו עשויים לצמצם את מרחב הפעולה הפוטנציאלי של הבחירה והרצון. שכן לא רק האפשרויות הן ההולכות ומצטמצמות. יכולת הבחירה שלנו פועלת כשריר: ככל שאנחנו מפריטים ומפקירים יותר ויותר שדות של חיינו בידי טכנולוגיות של בינה מלאכותית ולמידת מכונה, אנחנו מנוונים את כשרון ההכרעה שלנו, החיוני כל כך להבחנה בין טוב לרע, בין אמת לשקר.
מסכת בינה מלאכותית
המודעות לבעיית הזיכרון האבסולוטי הולכת וגוברת. בחודש מאי אשתקד הוחלט באיחוד האירופי להכיר באופן רשמי בזכות חדשה במערך זכויות הפרט – הזכות להישכח. זכות זו, אשר עוגנה בתקנות הכלליות בדבר הגנת המידע (GDPR), מבקשת להגדיל את מידת השליטה של הפרט על המידע האישי שלו ומאפשרת לו, בין היתר, לתבוע מחיקה של מידע הנאסף על אודותיו. אך בניגוד לרעיון שחטאים נמחים בעב הענן, מידע דיגיטלי איננו נמחה בקלות מענני האחסון. מידע שעלה לרשת לא ניתן למחיקה מבחינה טכנית; לכל היותר ניתן להסיר את המידע מהתוצאות של מנועי החיפוש, אך עקבות דיגיטליות נותרות במרחב הווירטואלי. כך או כך, בישראל זכות שכזו טרם הוכרה בחקיקה או בפסיקה משפטית.
ומה קורה בעולם הדתי? ניכר שהדיון בחדשנות טכנולוגית מתנקז בעיקר להתמודדות עם "תרבות המסכים", צריכת פורנו או ניצול הזמן. נדמה שהעולם הרבני והתורני טרם הפנים את תמונת האדם ההולכת ומשתנה לנגד עינינו – בצורת החשיבה שלנו, בתפיסת המציאות, המרחב והזמן, באופני התקשורת הבינאישית ועוד – שינוי המערער את הערכים והאמונות הבסיסיים ביותר של עולמנו הדתי. אל מול סדר משנאי שלם המהווה תמונת ראי של עולם חקלאי שהיה ואיננו עוד, טרם התחיל הדיון הבית־מדרשי שיוכל לפרנס ולו מסכת אחת העוסקת בהוויות חיינו העכשוויות.
"עידן המכונות החושבות" (כשם ספרו של העתידן ריי קורצווייל) מעביר אותנו מעולם שהיה עסוק בשאלת "מותר האדם מן הבהמה" לשאלת מותרו מן המכונה. בעידן זה, שאנו מצויים בפתחו, מתעוררות שאלות תיאולוגיות, מוסריות והלכתיות במלוא עוזן, ומעמידות סימן שאלה כבד על מידת הרלוונטיות של רבים מהתכנים התורניים שאנו עסוקים בהם ואשר ממלאים את עולמנו הדתי כיום. שאלת התשובה היא רק אחת מהן, אך היא נקודת פתיחה טובה לשוב.
יאיר יעקב הוא בעל תואר מוסמך במדעי המדינה, האוניברסיטה העברית.
עורך כנס "מאין data" לאנושיות וטכנולוגיות בבית אבי-חי בירושלים
