אם כל התהליכים מול משרד הרווחה יתקדמו לפי התכנון, בשנת הלימודים הבאה ייפתח מסלול לבעלי צרכים מיוחדים בישיבה או שתיים מישיבות ההסדר. כעשרה בעלי צרכים מיוחדים ישוכנו בדירות של הישיבות, יזכו לליווי מיוחד של צוות מקצועי ושל בחורי הישיבה, יצאו לשירות התנדבותי כתחליף לשירות הצבאי של הבחורים, ובאופן כללי ישתלבו בקהילת הישיבה. כיום קיים מסלול דומה בישיבת ההסדר הר עציון, אך הוא מיועד רק לבני חוץ לארץ. בישיבת מעלה גלבוע קיים מסלול המיועד לבעלי לקויות תקשורת, אך מסלולים לבעלי לקויות אחרות עדיין לא הוקמו עד היום בעולם הישיבות.
מפגש בין בחורי ישיבות הסדר לילדים ונערים עם צרכים מיוחדים מתקיים כבר מספר שנים, אך באופן אחר. במשך כעשור פועל בתוך ישיבת ההסדר קרני שומרון "נופשון שומרון". עשרות ילדים ונערים בגילאי 6־21, בעלי מוגבלויות שונות, מגיעים לנפוש בישיבה בשבתות, בחגים ובחופשים, וזוכים לליווי צמוד של בחורי הישיבה בפיקוח משרד הרווחה. מטרת הנופשון היא להקל על ההורים, לאפשר להם מעט הפוגה מהטיפול האינטנסיבי בילדם המיוחד ולסייע להם להקדיש זמן לשאר בני המשפחה. רק לאחרונה זכתה ישיבת קרני שומרון בפרס מטעם קרן שלם על הנופשון שהיא מפעילה.
מסגרת דומה נפתחה לאחרונה גם בישיבת רמת גן. אבל המסלול החדש לבעלי צרכים מיוחדים, מסביר מולי יסלזון (50), ראש מטה איגוד ישיבות ההסדר, הוא כבר מדרגה נוספת. "הכוונה היא לראות בישיבה קהילה תומכת", הוא אומר, "שהישיבה תהיה עבורם בית לחיים". יסלזון מספר בהתרגשות על התלמידים בעלי הצמי"ד (צרכים מיוחדים) מחו"ל, שמשולבים כבר היום בישיבת הר עציון. "הם תורמים לבית המדרש יותר משהם נתרמים. סיפרו לי שלפני כמה שנים אחד מאותם בחורים ביקש להיות חזן, והרב אהרן ליכטנשטיין אישר לו להיות חזן בפסוקי דזמרה. כשהוא סיים, הרב ליכטנשטיין ניגש ממקומו ונישק אותו בראשו".
צמיד וסחלב
עבור יסלזון, בוגר ישיבת ירושלים לצעירים (ישל"צ) וישיבת ההסדר הר עציון, אב לעשרה וסב לארבעה, שיזם את פתיחת המסלול לבעלי צמי"ד בישיבות, מדובר ביותר מאשר אתגר חברתי שעולם ישיבות ההסדר לוקח על עצמו. כאב לבת הלוקה בתסמונת דאון, שילובם של בעלי הצרכים המיוחדים קרוב ללבו במיוחד. בתו של יסלזון, כיום בת 23, מתגוררת יחד עם עוד ארבע בנות בדיור מוגן בירושלים, ועובדת בגן במסגרת שנה שנייה של שירות לאומי.
"הבת שלי פתחה לי פתח להרבה מאוד דברים", הוא אומר, "היא לימדה אותי ומלמדת אותי הרבה דברים בחיים, והרגישות לעולם הזה באה מתוך הסיפור שלנו. צריך לדעת שהמסגרות המיוחדות לבעלי צרכים מיוחדים קיימות רק עד גיל 21, ואחרי הגיל הזה המדינה לא נותנת מענה. הרבה מאוד הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים מצליחים לשלב אותם במסלולים מיוחדים במסגרות רגילות, ופתאום, בגיל 21, כשכל בחור או בחורה בוחר לאן ללכת, לילדים האלה אין מענה, והם כבר לא יכולים ללמוד עם אלו שלמדו איתם בכיתה המשלבת.
"בדיוק בגלל זה חשוב המסלול החדש בישיבות. הכוונה שלנו היא לפרוץ את התקרה שקיימת היום, ולאפשר גם לאנשים בעלי צרכים מיוחדים ללמוד במסגרת שמשלבת בין תורה לצבא וחברה. לראות בהם חלק בלתי נפרד מבית המדרש שלנו. אני שמח שהרבה ישיבות נענו לאתגר הזה וניגשו למכרז. זה לא היה פשוט. אני מאמין שבסוף, כל ישיבה תתמקצע בסוג מסוים של מוגבלות. המכרז הנוכחי, שנסגר לפני כחודש, הוא פיילוט, ובהמשך יצאו מכרזים נוספים".
במקביל לפתיחת מסלול הסדר לבעלי צמי"ד, מקדמים יסלזון והאיגוד הקמת כיתות כוננות בישיבות ההסדר לסיוע בשעת חירום לרשויות המקומיות. "כבר היום יש ישיבות ביו"ש שיש להן כיתות כוננות, אז באנו ואמרנו: למה שיהיו כיתות כאלו רק ביו"ש? קראנו לפרויקט סחל"ב – סיוע חירום לרשויות בהסדר. הרעיון הוא שכל ישיבה יוצרת קשר עם הרשות שבה היא פועלת, ובונה איתה תיק לשעת חירום. בפרויקט שותפים כל גופי החירום בישראל, ובין השאר הכוונה היא לקחת אחריות על מחסני חירום אזוריים. המודל הזה כבר קיים היום בישיבת קריית שמונה. בחורים מהישיבה עברו יחד עם פיקוד העורף הכשרה של יומיים בנושא רעידות אדמה. בישיבה יש אמבולנס כל שעות היממה, ובמקרה חירום כמו רעידת אדמה יוצא מהישיבה תוך שלוש דקות צוות של בחורי ישיבה מיומנים".
היעדים משתנים
וכאן לכאורה מתבקשת השאלה איך כיתות כוננות ופתיחת מסלולים לבעלי צרכים מיוחדים, עם כל החשיבות שבכך, מתקשרות למטרה המרכזית של הישיבות, שהיא לימוד התורה.
"בארבעים השנים הראשונות של ישיבות ההסדר ביססנו מקומות של תורה. ראינו את השינויים החיוביים שהתרחשו בערים שבהן הישיבות הוקמו, והבנו שהישיבה היא גם מגדלור חברתי במקום שבו היא נמצאת. זה לא סותר את העובדה שהבחורים יושבים ולומדים בישיבה במשך 24 שעות ביממה. האפשרות של הישיבה להשפיע מבחינה חברתית היא אדירה, וכשאנחנו מזהים את הפוטנציאל הזה אנחנו מבינים שהנושא של צבא וחברה הוא לא נפרד. האיגוד לא עוסק רק בהובלת הבחורים לצבא".
בשלב הזה פותח יסלזון מצגת על עולם ישיבות ההסדר, שהוצגה לא מזמן בפני הרמטכ"ל, ומציג בפניי את חזון ישיבות ההסדר כפי שנוסח בשנת 1977 על ידי יעקב דרורי, המייסד והמנהל הראשון של איגוד ישיבות ההסדר. "ישיבות ההסדר מגמתן משולשת", כתב דרורי. "א. להרבות בני תורה ותלמידי חכמים אוהבי המדינה מתוכם יצמחו מחנכים, רבנים, מורים ו'בעלי בתים'. ב. לפתור את בעיית השירות הצבאי לבני הישיבות אשר התחנכו בישיבות התיכוניות, בהן קיבלו חינוך לאומי דתי. ג. לתרום ליישובה של ארץ ישראל על ידי הקמת הישיבות באזור כפרי או אזור פיתוח או יישוב ספר".
"בעבר, ישיבות הקימו התיישבות", אומר יסלזון. "היום הצרכים השתנו, וגם היעדים משתנים בהתאם. בחזון שהוגדר לפני כשנתיים ונחתם על ידי כל ראשי ישיבות ההסדר, התורה היא כמובן היעד הראשון והמטרה היא להגדיל תורה ולהאדירה, ולגדל בני תורה ותלמידי חכמים לתורה, יראת שמים ואהבת ה', העם והארץ.
"אחר כך, בלי לפגוע ברמת לימוד התורה, יש יעדים נוספים – לתרום לעם ישראל מתוך תחושת שליחות חינוכית, אחריות וערבות הדדית, ולהיות קשובים לצורכי הדור. לתרום לעם ישראל מתוך תחושת שליחות חינוכית פירושו כמובן גם ללכת לצבא. ואם אנחנו קשובים היום לצורכי הדור, אז אם יש ציבור של בעלי מוגבלויות, גם הוא ייכנס לישיבות. ואם אנחנו קשובים לצורכי הדור, אז בשדרות תהיה כיתת כוננות. הם לא ילכו לפזר הפגנות, אבל כשיש התקפת טילים אז חדר האוכל של הישיבה נמצא בכוננות. וכשבצפת יורד שלג וצריכים להגיע עם תרופות לבתים של זקנים, אז סוגרים את הגמרא, כי לא יכול להיות שיהיה לידינו מצב של פיקוח נפש ואנחנו נמשיך ללמוד כרגיל".
עידן של שותפויות
איגוד ישיבות ההסדר כולל היום 64 ישיבות, מקריית שמונה ועד אילת. לפני שלוש שנים, עם כניסתו לתפקיד מנהל האיגוד, גייס יסלזון יועץ ארגוני כדי לבצע ארגון מחדש בגוף הוותיק. האיגוד כולל היום אספה כללית של ראשי הישיבות, ומועצה שבה חברים עשרה מראשי הישיבות. המועצה מחולקת לשלוש ועדות – תורה, צבא, חינוך וחברה – וכל אחד מהרבנים שחבר במועצת האיגוד פעיל באחת מהן.
"היה ברור שהאיגוד כאיגוד צריך להשתנות", אומר יסלזון. "מייסדי האיגוד כבר לא נמצאים איתנו, וצריכים להתאים את האיגוד לדור הבא. אחת התובנות הייתה שראשי הישיבות, שרובם אגב בוגרי ישיבות הסדר, הם לא רק ראשי ישיבות, אלא גם מנהיגים, ושהאיגוד הוא לא רק גוף שמשבץ את הישיבות בחטיבות צה"ל השונות, אלא שדרה מנהיגותית של עולם התורה. האיגוד החל לעבוד כגוף שיש לו עוצמה מעבר לכוח שיש לכל ישיבה בפני עצמה. היום אנחנו בעידן של שותפויות, ויש לנו שיתופי פעולה עם איגודים אחרים, כמו איגוד המכינות או איגוד הישיבות הגבוהות. מבין האיגודים השונים אנחנו דומיננטיים מבחינה מספרית ומבחינת המנעד שקיים בתוכנו, וההבנה היא שככל שהאיגוד יהיה יותר מגובש ומלוכד, הוא יוכל לפעול יותר".
הנתונים שמציג האיגוד בתחום השירות הצבאי של הבחורים מרשימים. הישיבות מעודדות שירות משמעותי, 85% מהתלמידים משרתים ביחידות קרביות ו־18% יוצאים למסלולי פיקוד זוטר ולקצונה. אבל הנתון המפתיע הוא שרוב תלמידי ישיבות ההסדר כיום משרתים בצה"ל פרק זמן ארוך יותר משבעה עשר החודשים שבחור בישיבת הסדר אמור לשרת. מתוך אלפיים תלמידים שמתחילים היום את שיעור א, רק 43% משרתים בצבא פרק זמן של 17 חודשים. 12% משרתים 24 חודשים, ו־27% משרתים 32 חודשים ומעלה.
"כשאני הגעתי לישיבת ההסדר, באנו להיות הסדרניקים ולעשות את כל המסלול", אומר יסלזון. "היום זה אחרת. כעשרים אחוז מהתלמידים מתייחסים לישיבת ההסדר כמו אל מכינה, באים ללמוד שנתיים ומתגייסים. החידוש הוא שבניגוד לעבר, הם ממשיכים לזהות את עצמם כשייכים לישיבה, למרות שהם משרתים שירות צבאי מלא. הם באים לשבתות בישיבה, והישיבה גם מלווה אותם בשירותם הצבאי. חלקם גם חוזרים לישיבה אחרי שירות צבאי מלא, מתוך הבנה שיש משמעות גדולה ליציאה לחיים מתוך עולם של תורה".
לא רוצים מכינה
אחד המסלולים החדשים והמעניינים בעולם ישיבות ההסדר הוא מסלול השילובים, שהוקם בעיקר עבור בוגרי תיכונים דתיים. במסלול הזה הבחורים מתחיילים כבר לאחר שלושה חודשים, ולא לאחר שנה כמו במסלול הרגיל. לאחר 12 חודשי לימוד הם יוצאים לפרק צבאי של שנה, חוזרים לחודש וחצי לישיבה ואז יוצאים שוב לפרק צבאי של שנה, שמסתיים בחצי שנה נוספת בישיבה. הפרק הצבאי במסלול הזה נמשך שנתיים, שבעה חודשים יותר מהפרק הצבאי במסלול הרגיל של ההסדר.
"מסלול שילובים הוא אירוע חברתי", אומר יסלזון. "המסלול החל ביוזמת הרב שאול דוד בוצ'קו ראש ישיבת ההסדר בכוכב יעקב, שהגיע למסקנה שיש הרבה בוגרי תיכונים דתיים שישיבות ההסדר לא רלוונטיות להם, אבל גם לא המכינות הקדם־צבאיות. זה קשור גם לנתון שמראה כי 44% מבוגרי החינוך הדתי מתגייסים ישירות לצבא. יש פלח אוכלוסייה שלם שעולם ישיבות ההסדר לא נגיש לו ובשבילו הוקם מסלול שילובים.
"כשאני שואל את הבחורים במסלול הזה מדוע הם לא הולכים למכינה, הם אומרים שהם רוצים ללמוד בישיבה ולא במכינה. המכינה נתפסת אצלם רק כמכינה לצבא, והם רוצים ללמוד תורה. למסלול שילובים שנבנה עבורם יש מאפיינים מיוחדים שלא מתבטאים רק באורך של פרקי הזמן בישיבה ובשירות הצבאי; גם תוכנית הלימודים שונה. תלמידי שילובים לומדים שני סדרים בלבד, כשהסדר השלישי בערב הוא יותר זמן של העצמה אישית".
כשש מאות תלמידים לומדים במסלול השילובים, שקיים היום בתשע ישיבות מבין ישיבות ההסדר. יסלזון: "ההורים של התלמידים הללו לא למדו בישיבת הסדר, ואתה רואה את הגאווה שלהם בעיניים על כך שהילדים שלהם כן שייכים לעולם הזה. לדור הבא שלהם כבר תהיה שייכות לעולם ישיבות ההסדר, וכך אנחנו מגיעים עם עולם הישיבות למחוזות נוספים. כשמשווים את אוכלוסיית תלמידי שילובים לאוכלוסייה בעלת קב"א דומה שלא למדה בישיבות, מגלים ש־86% מהם ממצים את עצמם לשירות קרבי לעומת 61% בקבוצת האוכלוסייה השנייה. אז אמנם הם ישרתו פחות חודשים בצבא מאשר חייל רגיל, אבל קיבלת אותם משמעותיים יותר, לא רק לצבא אלא גם לחברה, כאנשים תורמים".
רודפים אחרי תלמידים
השיחה שלי עם יסלזון מתקיימת בעיצומה של התקופה שבה תלמידי כיתות י"ב בוחנים את המשך דרכם לאחר שנות התיכון. בחירת מסגרת ההמשך הפכה בשנים האחרונות למאתגרת במיוחד לנוכח ריבוי הישיבות ומגוון האפשרויות העומדות בפני כל תלמיד. "השמיניסט היום מבין שהוא הולך לקבל החלטה שתשפיע על עיצוב החיים שלו, ואפילו על המשפחה שהוא יבנה. מצד שני, במחקר שעשינו בקרב תלמידי כיתות י"ב, גילינו שחמישים אחוזים מהם מאוד מבולבלים מכובד ההחלטה, ואנחנו מבלבלים אותם עם ריבוי המסגרות המגוונות. בהחלט יש חשש להחמצה, כי אנחנו לא יודעים להנחות אותם כמו שצריך בהליך הבחירה. יש לנו תוכנית משותפת עם גופים נוספים להקים מרכז הכוונה לתלמידים ולקבוע תאריכי יעד להחלטה. זה לא יקרה תוך יום או יומיים, אבל אין ספק שיש בעיה ואנחנו נדרשים לפתור אותה".
ריבוי הישיבות הקטנות גם גורם לכך שחלקן רודפות אחרי התלמידים כדי למלא את השורות.
"כמו כל תופעה, יש דורשים את ריבוי הישיבות לשבח ויש דורשים אותה לגנאי. צריך לדעת שמבחינה חוקית, החוק מגדיר היום את איגוד ישיבות ההסדר כגוף ממליץ על הקמת ישיבות לשר הביטחון ולא כגוף מכריע, וזה שינוי חדש ומהותי מלפני כמה שנים. בעבר הייתה לנו זכות וטו על הקמת ישיבות, אבל זה שונה בחקיקה.
"כיום אנחנו לא אחראים על מתן אישור להקמת ישיבות חדשות, ולא יכולים למנוע את הקמתן, ומדיניות שר הביטחון היא שישיבה שהבחורים בה נותנים יותר חודשים בצבא, תקבל אישור. עם זאת, לפי הכללים החדשים, בקרוב ישיבות הסדר יחויבו להיות לפחות עם 40 תלמידים, כאשר מתוכם לפחות 25 תלמידים יהיו במסלול של שירות משולב. ישיבה שלא תעמוד בקריטריונים הללו, לא תהיה ישיבת הסדר".
כשיסלזון נדרש לדבר על הייחודיות של ישיבות ההסדר לעומת האפשרויות האחרות העומדות בפני הבחורים, הוא מדבר על הלימוד בישיבת ההסדר כעל הכנה לחיים. "התלמידים מדברים היום יותר על מוטיבציות אישיות ועל התפתחות אישית, ואנחנו הבנו שעלינו להציג את ישיבת ההסדר כדרך לחיים. אנחנו אומרים לתלמיד: כל החיים תצטרך למצע בין ערכים, וישיבת ההסדר תכין אותך לכך. כשאתה נכנס לישיבת הסדר, אתה מבין שיש לך ערך גדול של תורה וערך גדול של תרומה לחברה, ואתה צריך למצע ביניהם. קל להגיד רק תורה או רק צבא, אבל זו לא המציאות, כי המציאות מורכבת.
"אנחנו קוראים לתלמידים להיכנס למעבדה של חמש שנים, שבה הם כל הזמן ישאלו את עצמם איפה הערכים שלהם נמצאים ואיפה התרומה שלהם, כחלק מהכלל. גם בצבא הבחור בוחן את עצמו עד כמה הוא לומד, ואנחנו רואים היום את השירות הצבאי כסדר לימוד נוסף של הישיבה. האמירה שלנו היא שאתה לא מתנתק מהתורה גם בזמן הצבא, וכשיש לך זמן אתה לומד. הכנסנו לאיגוד רכז לימודי תורה שמרכז את כל לימוד התורה בצבא. זה נעשה בעיקר עבור הבחורים שמשרתים בפרופיל עורפי, ומשרתים בדרך כלל לבד ולא בקבוצה".
יסלזון שותף גם הוא בשמירת הקשר עם בחורי ישיבות ההסדר בזמן שירותם הצבאי. אחת לשלושה חודשים הוא משאיר את המשפחה בבית ונוסע לבלות את השבת באחד מבסיסי צה"ל שבהם משרתים תלמידי ההסדר. יחד איתו הוא נוהג להביא מגש גדול של קוגל ירושלמי, שאותו הוא פורס לבחורים בשבת בבוקר לאחר התפילה, לפני שהוא יושב איתם ללימוד משותף. "אני נהנה מהמפגש הזה יותר מהם", הוא אומר, "לפני שלושה שבועות הייתי בבסיס בניצנים עם החבר'ה העורפיים של מסלול שילובים. זו הייתה השבת הראשונה שלהם בצבא והיה לי חשוב לתת להם קצת תחושה של בית. לפני חצי שנה הייתי בבסיס של חטיבת כפיר. אתה שומע שם מפקד פלוגה שאומר לך שהחבר'ה של ההסדר דוחפים אצלו במסע את כל הפלוגה קדימה. לשמחתנו, אנחנו שומעים את זה הרבה על המחלקות של ההסדר ואפשר להבין. הם באים כקבוצה מאותו דנ"א ורוצים להיות מצטיינים. יש כמובן גם משברים, אבל הקבוצתיות היא יתרון אדיר".
לא באנו לנצח
אחת הסוגיות שהעסיקה רבות את רבני איגוד ישיבות ההסדר בשנה האחרונה הייתה פקודת השירות המשותף של נשים וגברים בצה"ל. לאחר כשנה וחצי של דיונים ומפגשים עדכן הרמטכ"ל לפני כחודש את הפקודה שהסעירה את הציבור הדתי־לאומי. יסלזון, שהיה מעורב מאוד בכל שלבי המשבר, מביע שביעות רצון מהתוצאות.
"עמדנו במטרות שלנו. המטרה הייתה שלא תהיה בצבא פקודה שסותרת הלכה. בניסוחים שהיו קודם לכן ראינו נקודות שעלולות להציף סתירה אל מול האמונות והערכים שלנו. אמרנו לרמטכ"ל שאם הוא משנה את הפקודה, זה סימן שלא הוא אישית זה שמוביל את המהפכה הפמיניסטית בצבא. אנשים לא מבינים שלשנות פקודת מטכ"ל זה אירוע משמעותי. בנוסף, צריכים לזכור שיש פער מובנה בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. לא חשבנו שייקחו בחור ישיבה ויגידו לו: אתה הולך לשרת בגדוד מעורב בקרקל. זה בכל מקרה לא היה קורה, אבל לא רצינו שזה גם יופיע בכתב. את זה השגנו, אבל זו לא הייתה מלחמה ולא היה פה ניצחון. אלו לא הביטויים שלנו. נכון שלא יצאנו עם כל תאוותנו בידינו, אבל צריך להבין את המורכבות – לא באנו כאן לנצח. זה הצבא שלנו. יש אלפי תלמידים מכל המסגרות שמשרתים בו ויש לנו אחריות".
יסלזון רואה כהישג משמעותי את השותפות שנוצרה בין כל גוני מוסדות ההמשך הדתיים־לאומיים לבנים ולבנות במגעים מול צה"ל לשינוי הפקודה. "הנקודה המכריעה ללא ספק הייתה השותפות של כל האיגודים, והיא התאפשרה בזכות גדלות הרוח של ראשי המוסדות מכל הציבורים. כבר בתחילת התהליך דיברנו על יצירת איגוד של כל האיגודים, ועל הצורך לדבר בשפה אחת מתוך הבנה שכל התלמידים והתלמידות הם הילדים והילדות שלנו.
"בשורה התחתונה, פעלו כאן יחד רבני הקיבוץ הדתי, רבני בית הלל, ראשי המדרשות לבנות, איגוד ישיבות ההסדר, איגוד המכינות ואיגוד הישיבות הגבוהות. כל אחד בלע הרבה מאוד דברים בשביל השותפות הזאת, אבל אם לא היינו מאוחדים לא היינו מגיעים לתוצאות. אני מזכיר שהתחלנו את המשבר הזה עם חוסר אמון של ראשי הציבור בצבא. רצינו לסגור את הפער הזה והוא נסגר. אם לא היינו מגיעים לתוצאה הזאת, היינו צריכים לשבת מחדש ולחשוב על מערכת היחסים בין הצבא לעולם הישיבות".
קוגל לרמטכ"ל
ברמה המעשית, אתה יכול להרגיע היום את החייל הדתי שהוא לא ייקלע למציאות הלכתית בעייתית בעקבות שילוב הבנות?
"כשמדברים על הרמה המעשית, צריכים לזכור שהצבא היום נמצא במקום אחר. יש בו בפירוש מעורבות גדולה של נשים בכל התפקידים, ואנחנו צריכים להתאים את עולם הישיבות למציאות הזאת. דבר שני, עם זה שפקודות צה"ל מאפשרות לחייל לשמור על האמונות והערכים שלו, יכול להיות שהוא צריך להיות יותר אסרטיבי ולדעת להגן על הגבולות שלו. אנחנו מכינים את הבחורים היום לפני השירות לא רק להלכות עירובין ושבת, אלא גם לנושא הזה: לדעת על מה הם צריכים להיאבק ועל מה הם לא צריכים להיאבק. אם חיילת באה להדריך חיילים בשיעור ענייני זה כמובן לא דומה לסיטואציה שיש בה מגע או ייחוד, וצריכים להבהיר את זה, ובכל מקרה כמובן שתמיד צריכים להתייחס בכבוד ובנימוס.
"בסופו של דבר, איגוד ישיבות ההסדר עומד מאחורי החיילים שלו בכל רגע נתון, וגם אם אומרים לחייל לעלות לשמירה בבונקר עם חיילת בשעה שתים עשרה בלילה יש לו למי להתקשר כדי לשאול ולקבל מענה, והוא לא לבד בסיפור הזה. יש כמובן עניין של הטמעה של הפקודה. צריכים לעמוד על המשמר ולראות שלא יהיה פער בין הכתוב למה שנעשה בפועל, ואגב, באופן פרדוקסלי, בעניין הזה אנחנו וארגוני הנשים נמצאים באותו מקום. אנחנו יושבים איתם היום כדי לראות איך להגן על הפקודה ולהטמיע אותה, וזה מכנה משותף לכולנו. צריכים מעקב כדי לראות שהמפקדים מכירים את הפקודה ושבבית הספר לקצינים יהיה בניין גם של בנות בנפרד ולא רק של בנים, ושתהיה הפרדה במגורים. בסוף המטרה היא להחזיר את החייל במצב לא פחות טוב מזה שבו הוא יצא לצבא, אלא עוד יותר מגובש בזהות האמונית והערכית שלו".
את הקוגל שיסלזון מביא איתו לביקורים אצל החיילים הוא דאג להביא גם לפגישה טעונה שהתקיימה לפני כשנה בין הרמטכ"ל וראשי צה"ל לבין ראשי הרבנים מהציונות הדתית. בכלי התקשורת דווח שכדי ליצור אווירה חיובית, הובאו לפגישה מאכלים יהודיים מסורתיים כמו קוגל, הרינג וגרגרי ארבֶּס. מי שעמד מאחורי היוזמה היה יסלזון. "אני מאמין שגדולה סעודה שמקרבת, ובאופן אישי אני גם חובב מאכלים יהודיים. היה אז המון מתח באוויר, אז לפני הפגישה התקשרתי ללשכת הרמטכ"ל וביקשתי להביא קוגל ועוד כמה מאכלים. לא עדכנתי את הרבנים, מלבד הרב דרוקמן, ולכן גם הם לא הבינו מי הביא את האוכל לפגישה. הכול היה רק בשביל האווירה הטובה".
