הסוכה של סבא

הייתי רוצה להתארח בסוכתי של סבי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי האשכנזי הראשון של מדינת ישראל.

אבי, חיים הרצוג, הקפיד לשוב ולשנן באוזננו מדי שנה בשנה עד כמה ראה אביו חשיבות מיוחדת במצוות הסוכה. הסוכה הייתה בבית הרב ברחוב אבן־עזרא ברחביה. בד מיוחד הקיף אותה, והיו שדימו אותו לאותו בד מיוחד של אוהל־מועד שבתנ"ך – ארגמן ותכלת ושש מושזר, והמוני בית ישראל מבקרים בה כאושפיזין. הרב יושב בראש השולחן ומקבל את אורחיו. לצידו העזר שכנגדו, סבתי, הרבנית שרה, שניצחה על מלאכת האושפיזין, ועל אחד הקירות תמונה מיוחדת עשויה עטיפות של חפיסות שוקולד ועליה הפסוק מאיר העיניים "הרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". מתנה מיוחדת של ילדי "בית החינוך לעיוורים" בירושלים.

שנים רבות עוד זכינו לשבת בתוך הסוכה המיוחדת הזו לאחר שעברה לידיו של אבא לאחר פטירתה של סבתא, וזאת עד שנבחר אבי לנשיאה השישי של מדינת ישראל ומשכנו עבר לבית הנשיא בירושלים. שם הקפדנו לא רק על סוכה אחת, אלא על שתי סוכות: זו שבמרפסת הפנימית של הדירה הפרטית (שהתפרסמה לאחרונה כמקום מפגש הפסגה שיזם נשיאנו ריבלין עם נתניהו וגנץ), וזו הפתוחה לכלל הציבור בישראל במשך ימי המועד, המקבלת קבוצות, משלחות ואזרחים מכל שכבות העם.

בסופו של יום שכזה, שבו אירח הנשיא את אלפי האושפיזין, לעיתים אפילו עשרת אלפים אורחים, ידו של אבא הייתה סחוטה וכואבת מרוב לחיצות ידיים, אבל הוא חש שקיים את מצוות אביו "מלא מלא". זכורה לי הגעתו של הרב מנחם פרומן מתקוע, ברגל, עם רעייתו וילדיו ועז מקפצת ביניהם, כדי להנכיח את מצוות העלייה לרגל לירושלים של ימי קדם והקרבת הקרבנות. תמונת הוריי בסוכת הנשיא, דקות לפני כניסת המוני בית ישראל, מעטרת את כניסת ביתנו גם היום.

גם במשפחתנו, הדור הבא, ממשיכים ומקפידים במצווה הנהדרת הזו. בונים בעצמנו את הסוכה מדי שנה ומקשטים אותה בעיקר בציורי ילדינו שמאז התבגרו וגדלו. לאחרונה סיפרתי לרבנית חנה הנקין, ראש מדרשת "נשמת", כי עבודתה הגרפית המקסימה של כלתה נעמה, שנרצחה בפיגוע אכזרי עם בעלה לפני ארבע שנים, אף מקשטת את סוכתנו. מיכל רעייתי איתרה את עבודתה היפה של נעמה באתר הנצחה שיזמו חברותיה ומאז היא תלויה בסוכתנו. כל כך יהודי – קצת בדומה לשבירת הכוס זכר לחורבן, המתרחשת ברגע השיא של החתונה היהודית.

לעיתים כשאני שואל את עצמי מדוע אנו במשפחתנו מייחסים חשיבות כזו גדולה דווקא לחג הסוכות אני חוזר לכתבי סבי הדגול, מחברה של התפילה לשלום המדינה, שהשנה אנו מציינים שישים שנה לפטירתו. הוא השאיר לנו מורשת ברורה זו בכתובים. במאמר מקסים שפרסם כמעט לפני מאה שנה בעיתון היהודי־בריטי הנודע "הג'ואיש כרוניקל" שכותרתו "קטנות האדם וגדלותו" (פורסם בעברית בספרו "יהדות חוק ומוסר", עמ' 157) הוא קובע כי הסוכה משקפת את חיינו, וכשם שאל לה להיות גבוהה מדי או נמוכה מדי – כך על האדם להקפיד לא להיות יהיר מדי ואל לו להקטין עצמו (כלל חשוב שמתאים גם למדינה ולא רק ליחידים). הסכך צריך להיות מחורר דיו כדי שנזכור תמיד בפני מי אנו עומדים. במיוחד עלינו לזכור כי הסוכה היא "דירת ארעי" – שנבין ונפנים שאנו בני חלוף על פני כדור הארץ. "כמה חלושים הם חיינו! הם כמו הסוכה", קבע הרב הרצוג במאמרו, והוסיף:

במזג אויר נאה, באור השמש של בריאות ואושר, מדמים אנו בנפשנו שאנו מכוסים, שאנו מוגנים בצורה מושלמת. מה דק הוא הכיסוי! באיזו קלות אנו נתונים לכל מיני אסונות ותקלות המסוגלים להכניס ערבוביה לסוכתנו או להפילה לגמרי.

הסוכה, אם כן, מכניסה אותנו לפרופורציה. נקווה שנזכור זאת כל ימות השנה.

מועדים לשמחה לכל בית ישראל ותשרה השמחה בסוכתכם כפי שהיא בסוכתנו.