כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי (סוכה ב, ט)
הבית הקבוע, היציב, המגן והמוכר מקבל שבוע אחד בשנה מבט אחר. הוא הופך לארעי והארעי, הסוכה שבחצר, הופכת לפתע לקבועה.
משחק התפקידים הזה עמוק ותשתיתי. איננו פותחים בכל יום את שאלת המקום שלנו בעולם, יש בכך חוויה מערערת וגם לא בהכרח פורייה. אך שבוע אחד בשנה, שבוע של מלאות ואיסוף התבואה, ניתן וראוי להביט על המובן מאליו של קיומנו מבלי להתפרק. זהו שבוע של חקירה פנימית על יחסי פנים וחוץ, ארעי וקבוע בקיומנו. ובעצם החקירה הזאת יש אלמנט משחרר, אפילו משמח. ביטחון בקיים שנותן אפשרות גם לחרוג ממנו ולתהות עליו.
כאן בפרויקט החג שלנו ביקשנו משבעה כותבים וכותבות לשתף אותנו באיזו סוכה הם היו רוצים להתארח; איזה מקום מהווה עבורם יציאה אולטימטיבית אל מרחב הארעי מתוך שגרת הקיום. הנה בחירותיהם לפניכם.
חג שמח
מערכת מוסף 'שבת'
יצחק (בוז'י) הרצוג, יו"ר הסוכנות היהודית: הסוכה של סבא
איגי דיין, חבר להקת משינה: בארעי המתחזה לנצחי
הרבנית ד"ר חנה פרידמן: מנהלת תיכון פלך לבנות בתל-אביב: לא לכניעה, לא למלחמה
ד"ר משה וינשטוק, ראש מערך ההוראה והלמידה במכללת הרצוג: עם הנביא הבורח
איריס לעאל, סופרת ובעלת טור דעה ב"הארץ": השינוי הוא העניין
ד"ר מישקה בן-דוד, סופר ופילוסוף ובעבר בכיר במוסד: בסוכתו של צייד לקט
אתי אנקרי, זמרת: ישיבה משותפת ומענגת
