רכב תקוע לפי הפרשה

"התחדשות לימוד התנ"ך בימינו היא חלק מהנס המופלא של קיבוץ גלויות ושיבת ציון, יחד עם התחדשות לשון התנ"ך בארץ התנ"ך". כך פותח הרב יואל בן־נון את המבוא לספר מקראות (כרך יתרו). ובהחלט ראוי לשמוע משפט זה ממי שבמידה רבה היה ציר מרכזי ויסודי במהפכה זו, ורבים ממלמדי התנ"ך בדרך זו, וביניהם כותב שורות אלו, ינקו גם באופן אישי מהרב יואל בן־נון ומהמהפכה שחולל, כמובן לצד מורים ורבנים נוספים הקשורים למהלך זה.

ניתן לאפיין מהפכה זו בשלושה חידושים. האחד הוא עצם העיסוק בתנ"ך כקובע ברכה לעצמו, ולא רק על מנת לדרוש דרשה לפרשת שבוע או להיעזר בפסוק להבנת מדרש חז"ל או גמרא.

השני הוא הרחבת הכלים העומדים לרשותנו בבואנו לפרש פרק בתנ"ך. מהפכת התנ"ך מניחה כי הקב"ה שולח לאורך הדורות כלים מכלים שונים, ביד עבדיו וביד אומות העולם, על מנת לפרש, לחשוף ולגלות עוד מדברו ביד משה ושאר נביאיו. לצד הקומה הראשונה והיסודית של בניין הפרשנות, המורכבת מדברי חז"ל בפשט ובמדרש, מפרשנות ימי הביניים ומדברי האחרונים, נתחדשו בעת החדשה כלים פילולוגיים, גילויים מדעיים, היסטוריים, גיאוגרפיים וארכיאולוגיים ודרכי פרשנות רבות ונוספות אשר, כדברי הרב קוק, גם עליהן סוככת ההשגחה הא־לוהית ומתזמנת את ההארות וההשגות החדשות המתאפשרות בדבר ה' לאורך הדורות.

השלישי הוא מימוש האמונה, המופיעה כבר אצל חז"ל, כי דבר ה' ביד משה וביד נביאיו ואף ביד עבדיו, ברוח קודשם, הינו נכון ורלוונטי לשעתו ולעתיד לבוא. בוודאי התורה, אך גם ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל, ואף עזרא ונחמיה, קהלת, שיר השירים, דניאל ואיוב נושאים בקרבם דברי א־לוהים חיים הפונים גם אלינו כאן ועכשיו – היום אם בקולו תשמעו. על אחת כמה וכמה בשובנו לארצנו ובהתחדשות עצמאותנו. פרקים רבים בתנ"ך קורמים עור וגידים ממש כמו חזון העצמות היבשות של יחזקאל.

מדע, הלכה ורעיון

מפעלו של הרב יואל בן־נון, "מקראות", הבא לידי ביטוי בין השאר בשני הכרכים החדשים על פרשות יתרו ומשפטים, מבקש לממש את הבשורה הנ"ל בשלושת חידושיה. הספר, על שני כרכיו, נושא יותר אופי אנציקלופדי מאשר ספר פרשנות שיטתי ועקבי.

כל חטיבה בפרשות יתרו ומשפטים זוכה להתייחסות בארבעה מדורים: מדור דרישה בתורה – מדרשים ופרשנים לפי נושאים. לכתיבת מדור זה חבר אל הרב בן־נון הרב שאול ברוכי, שבקיאותו וידיעתו הרחבה באו לידי ביטוי ברוחב היריעה שמדור זה מציג; מדור לשון התורה – לשון, הטעמה, דקדוק ומסורה. למדור זה מצטרפת הצגת הפסוקים באופן מיוחד, המאפשר לעקוב אחר ההטעמה והפיסוק על פי דרכו של הרב ברויאר; מדור מדע בתורה – היסטוריה, גיאוגרפיה וארכיאולוגיה; מדור בינה בתורה – פרשנות חדשה, העוסקת במבנה וסדר וברעיונות פרשניים חדשים.

מתודה זו, לצד ידיעותיו המגוונות והמונומנטליות של המחבר, יוצרת עושר בלתי רגיל ורבגוניות כמעט אינסופית בספר זה, כאשר כל סוגיה מתפרטת לתתי סוגיות רבות. לדוגמה, על הצו "עזב תעזב עמו" (שמות כג, ה) מביא הרב שאול ברוכי, במדור "דרישה בתורה", מגוון רחב של דרשות הלכתיות ורעיוניות מתוך דברי רש"י, ראב"ע, ר' יונה אבן ג'נאח, אונקלוס, מכילתא דרבי ישמעאל, המשניות והגמרות השונות בבבלי העוסקות בסוגיה זו, הרמב"ן, הרמב"ם ומדרש תנחומא, ולכל אלו הוא מוסיף ביאור קצר (עמ' 321־326). על אלה, עוד באותו שער, מוסיף ר' יואל פרק על תרגומה של מצווה זו לימינו ולסיטואציה של רכב תקוע בדרך וחובתנו כלפיו – מעין שו"ת הלכתי המלווה בעשרות הערות שוליים המביאות את דברי הפוסקים השונים ביחס לסוגיה זו (327־334).

במדור "לשון התורה" נוכל למצוא דיון רחב על המשמעות הפילולוגית של המושג "עזב", ובו ר' יואל פורש את מרחב הפרשנויות שניתנו למושג זה על ידי בלשני המקרא לדורותיהם, מר' מנחם בן סרוק, דרך ר' יונה אבן ג'נאח ועד מ"ד קאסוטו, ולבסוף אף מציע דרך ליישב בין הפרשנויות השונות (377־379).

במדור "מדע בתורה" לא נמצאת התייחסות ספציפית לדין "עזב תעזב עמו", אך נמצא שם התייחסות לממצאים הארכיאולוגיים שמתוכם אפשר ללמוד על דין איסור מזבח ומצבה המובא בפסוקים הללו (חרבת קיאפה), תוך סקירה מקיפה של הספרות המלווה גילויים אלו (382־389). או לחלופין, עיסוק נרחב בדין ריבית בעידן המודרני, תוך ניתוח מקיף של המבנה הכלכלי המודרני והתאמתו לדיני התורה (כאן המחבר "מארח" את הרב דני וולף שהתמחה בחקר ביצועים במסה שכתב. שוב, תוך אותו עיקרון שיש להביא את מיטב המומחים בתחומם, על מנת למקצע ולהעשיר את הפרספקטיבות השונות המובאות בספר).

במדור "בינה בתורה", נמצא ניתוח מאלף ומשמעותי של המחבר לסדר ולמבנה של החוקים והמשפטים המובאים בפרקים כא־כג, כמו גם חידושים ורעיונות שלו בנושאים שונים העולים מתוך הפסוקים של פרשיות אלו: תפיסת השבת ושיטת ר' עקיבא במדרשי התורה, חג הפסח וחג המצות ולוח השנה העברי (בתוך פרק זה נמצא גם ניתוח מעניין של לוח השנה היהודי בקהילות ביתא ישראל – יהודי אתיופיה. עמ' 437־442) ועוד.

שושבינים נסתרים

הספר גם משתמש בכל תחומי הידע והמחקר האפשריים על מנת לנתח ולבאר את הפסוקים, וכפי שראינו הוא גם מבקש להעניק ממד רלוונטי ואקטואלי לפרשיות הנלמדות. פלטפורמה זו אכן מבקשת להפוך את התנ"ך ללימוד שאיננו רק מלווה את הלימודים האחרים כי אם קובע ברכה לעצמו, ואין ספק שכמות החומר, המגוון והרב־תחומיות שיש בו מאפשרים לעשות זאת. אין ספק שהספר הינו אוצר בלום של מקורות, רעיונות ומהלכים למורה ולמעיין המבקש לאסוף מקורות, לקבל רעיונות ולינוק השראה.

המחבר מציע בהקדמה לספר דרכים שונות ללימוד הספר: לימוד פרק אחד דרך כל המדורים; לימוד הפרשייה כולה לאורך מדור אחד; לימוד נושא אחד וכדומה. אולם מדובר במשימה לא פשוטה. עושרו, רבגוניותו והיותו אקלקטי מקשים לעיתים על קריאה רציפה ועוקבת. מי שמבקש ללמוד את פרשת משפטים בקריאה רצופה עלול להתקשות בהתמודדותו עם החלונות הרבים הנפתחים בה. כמובן שאפשר לדלג על פרקים ועמודים בבחינת "ודילוגו עלי אהבה", אולם שימוש רב מדי בדילוג עלול לתת תחושה אפיזודית.

כלי העזר המרובים שיש בידינו כפילולוגיה, דרשנות, היסטוריה, גיאוגרפיה וארכיאולוגיה הם מבורכים ומעשירים, אך ראוי שיישארו כשושבינים נסתרים המלווים את מסעה של הכלה – הקורא, אל החתן – דבר ה', והשימוש בהם צריך להיות מבוקר ומעודן. מאידך, המבקשים להעשיר ולהעמיק בסוגיות המלוות את הקריאה הרציפה ימצאו בו אוצרות ועבורם דווקא החיסרון הופך ליתרון.

סוף דבר, אין ספק שהספר הוא יצירה מפעימה המלמדת על גדולתו של כותבו ועל אופקיו הרחבים, והוא אף מנכיח את העוצמה היכולה ללוות את לימוד התנ"ך כלימוד מרכזי ומשמעותי. עם זאת, באופן אישי, הייתי שמח מאוד אם המחבר היה מפנה מעט מזמנו מפרויקט זה, גם לטובת כתיבת פירוש מקיף, חדשני, עקבי ושיטתי על ספרי הנביאים: ירמיהו, ישעיהו ויחזקאל, תרי עשר וכדומה, והלוואי שירים את הכפפה.

מקראות, עיון רב־תחומי בתורה, יואל בן־נון ושאול ברוכי, ידיעות ספרים, תשע"ח, כרך יתרו – 280 עמ', כרך משפטים – 608 עמ'