התורה אינה ספר היסטוריה; עם זאת, קריאה בין השיטין של סיפורי התורה חושפת פרטים של החיים במזרח התיכון בעת העתיקה – ואלה, מצידם, מסוגלים להאיר גם את צעדי האבות.
בתחילת פרשת לך לך נאמר "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ". מי ישב בארץ? הכנעני. לאחר מכן ירד אברהם למצרים, ובשובו משם נאמר "וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ". היינו, בפרק הזמן הקצר שבין ירידת אברהם למצרים לעלייתו משם הגיע לארץ גם הפריזי. הייתה זו תקופה של נדודי עמים, והארץ נכבשה והתיישבה מחדש: תחילה הכנענים, לאחר מכן הפריזים, ובהמשך התפלגו ונוספו שאר עמי הארץ מגזע הכנעני המוכרים לנו: "וּכְנַעַן יָלַד אֶת… חֵת, וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי, וְאֶת הַחִוִּי… וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי".
נדידת עמים
אין להניח שתהליך התיישבות רחב היקף כזה היה רצוף שלום ושלווה. לפני הופעת הכנענים ישבו בארץ עמים ותיקים יותר, ואלו השתעבדו או סולקו על ידי הפולשים. טבעי, על כן, שאברהם ינקוט אמצעי זהירות בבואו להתיישב בארץ: "וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט – וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט, אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ". עת תהפוכות עמים אינה הזמן הנכון לחיכוכים תוך־משפחתיים, המחלישים את שני הצדדים ועלולים לסכן אותם בבחינת "פרצה קוראת לגנב". מריבות כאלו עלולות למשוך תשומת לב לא רצויה מצד העמים השכנים. כדי למנוע זאת הציע אברהם ללוט "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי, אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה".
בציור זה של נדודי עמים יש כדי להאיר פרשייה עמומה נוספת. הכתוב מספר על מלכי סדום, עמורה וערים נוספות ש"שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר, וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ". כדרלעומר, שבו מרדו, היה מלך עילם. אך מה עניינן של ערי כיכר הירדן שבארץ כנען לעבוד את מלכי עילם וחבל שנער, השוכנים הרחק משם, סמוך לבבל? ייתכן שנוכח פלישת העמים הכנעניים שכבשו את ההר ואיימו על הערים הוותיקות יותר שבכיכר הירדן, הייתה סיבה טובה לערי הכיכר לכרות ברית עם שליטים מרחוק, ולשלם להם מיסים תמורת הגנתם.
ואולם נראה להציע הסבר פשוט יותר, הכורך יחד את כל הפרשה. תושבי ערי הכיכר באו מאכד, מעילם ומשנער, ונשארו כפופים לשליטיהם המקוריים. הם היגרו לארץ כנען, ייסדו שם מושבות אכדיות ושמרו אמונים לערי מוצאם, עד שבסופו של דבר ניתקו את הקשר ומרדו. דבר זה מסביר מדוע מכל יושבי הארץ רק הם עבדו את כדרלעומר, ולמה יצא כדרלעומר למלחמה רק נגדם ולא נגד הכנענים והפריזים שכניהם. אמנם כדרלעמר היכה שישה עמים נוספים, אך אלה היו בנתיב מסעו ועמדו בדרכו. לא הייתה לכדרלעומר ולבני בריתו עילה להשתלט על יושבי כנען המרוחקים שמעולם לא היו כפופים לו. עם מרד הערים שבכיכר הירדן, לעומת זאת, לא היה כדרלעומר מוכן להשלים, שהרי היו נתיניו מאז ומתמיד.
מכל זאת מתגלה לנו תמונה אחרת מהמקובל על נדודי אברהם. רגילים אנו לצייר את אברהם כנוסע בודד, הצועד דרך רחוקה לבדו עם בני ביתו ורכושם, ולא היא. אותה תקופה הייתה עידן של נדודי עמים רבים, ובתוך הבאים הגיע גם אברהם לארץ כנען, נפעם על ידי הצו האלוהי ובעל תודעה השונה בתכלית מזו של שאר המהגרים. ואם כנים הדברים, נלמד מהם ניגוד מאלף: אברהם בא מאור כשדים לארץ כנען לייסד עם שיחרות על דגלו את "דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"; אך שכניו משנער ועילם, שהיגרו זה לא מכבר אל אותו חבל ארץ, ייסדו בכיכר הירדן את סדום ועמורה המושחתות עלי אדמות. אכן, לא המקום או הגזע האנושי גורם.
שליחות ערכית
בצאתו מאור כשדים ידע אברהם לאן פניו מועדות, כפי שנאמר בסוף פרשת נח: "וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן". יעד המסע מודגש ביתר שאת בפרשת לך לך: "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ … וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן". הווה אומר: כשם שאברהם ושרה ידעו מהיכן הם יוצאים – מאור כשדים, כך ידעו להיכן הם באים – לארץ כנען. מכאן שדברי אלוהים אליו, "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", אינם עוסקים בהכוונה גיאוגרפית אלא במבט ערכי שדרש הקב"ה מאברהם.
אברהם נשלח אל ארץ כנען כדי לייסד עם על בסיס צדק ומשפט: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". הקב"ה ציווהו לראות את הארץ ויושביה לאור שליחות זו. אך בדברי ה' מסתתרת תמונה מפוכחת של העתיד הממתין לאברהם אבינו, ואת זאת לא הסתיר ה': "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". אכן יהיו לו מקללים, והם יתברכו מאברהם אבינו אך הוא לא יתברך מהם, אף לא בשעה שהם מתברכים ממנו. צפויות לו קללות והצקות, אך אברהם מצווה להטיב לשכניו. לכן אמר לו הקב"ה "והיה ברכה". שכניך יקללוך, אך עליך להחזיר טובה תחת רעה ולברכם, והוא קידוש השם.
בנוגע לפולחן העמים שבכנען בימי האבות, התורה כמעט אינה מספרת לנו דבר. אברהם היה בן בריתם של ענר, אשכול וממרא, וכרת ברית נוספת עם אבימלך. כנראה, ניגודים אמוניים לא מנעו ממנו לקיים יחסים תקינים ואפילו ידידותיים עם יושבי הארץ, שהכירו באברהם כ"נְשִׂיא אֱ־לֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ", כדברי בני חת יושבי אלוני ממרא.
מסתבר שהקביעה האלוהית בברית בין הבתרים "כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" מרמזת שבזמן האבות טרם התפתחו אצל עמי כנען פולחן הבעלים והמולך ומנהגי התועבה שאפיינו אותם כעבור ארבע מאות שנה בזמן יציאת מצרים, ואשר בגללם ציווה ה' לישראל: "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם… וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה". בתקופת האבות הפער בין תפיסת עולמו האמונית של אברהם לבין זו של הכנענים עדיין היה קטן יחסית מול הפער שיתפתח בדורות הבאים. כנראה שטרם השתרשה עבודה זרה בצורה גורפת בארץ כנען, ובשל כך לא נרתעו האבות מלכרות בריתות עם יושבי הארץ.
המפגש הבולט בין אברהם לבין שכניו במישור האמוני היה עם מלכי צדק מלך שלם. השניים היו שותפים באמונה בא־ל עליון קונה שמים וארץ, ולכן הפריש אברהם מעשר למלכי צדק. אכן, ממקורות קדומים ידוע שהיה 'אֵל עֶלְיוֹן' בפנתיאון הכנעני, אלא שפולחנו נדחק הצידה על ידי פולחן הבעלים שהתפשט באזור. אך מכאן עולה שבימי אברהם אבינו דחיקה זו עדיין לא התרחשה, ומלכי צדק היה כהן לאל עליון. אמנם אמונתו של מלכי צדק כבר הייתה משובשת, ולכן הוצרך אברהם להדגיש: "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵ־ל עֶלְיוֹן", כאומר: מי הוא אל עליון? ה'! את זה מלכיצדק לא ידע.
טעותו של מלכי צדק הייתה שאמנם יש אל עליון, אך הוא עומד בראש ההיררכיה ויש מלבדו אלים אחרים. טעות זו היא אשר הובילה את תושבי כנען להידרדר לפולחנים אליליים. מלכי צדק היה מחוץ למעגל של אלה שעוד זכרו את ה' ממסורת אבותיהם, עד שבא אברהם וקרא בשם ה', להכריז שאין ליד ה' אלים נוספים.
הרב יהודה הרצל הנקין כיהן כרב אזורי בבית שאן וחיבר את השו"ת "בני בנים". ספרו "מהלכים במקרא" עתיד לראות אור בקרוב
