היהודים הרומניוטיים נמצאים בסכנת הכחדה

האם שמעתם על יהודים רומניוטיים? בביקורי האחרון באתונה, בסלוניקי ובלאריסה שביוון פגשתי צאצאים של אחת הקהילות הוותיקות ביותר בעם ישראל, הרומניוטיים, שמקורם בארץ ישראל במאה השלישית לפני הספירה בתקופת אנטיוכוס והתרבות ההלניסטית, ושמעתי מהם על העדה ומנהגיה המיוחדים ובעיקר על הרצון והצורך לשמר את עתידם.

אין קשר לרומניה

היהודים הרומניוטיים אינם רומנים וגם לא רומאים. מדובר ביהודים שגורשו מארץ ישראל על ידי הרומאים וחלקם הגיעו לאזור יוון. הם גרו ביוון ובאסיה הקטנה בתקופת האימפריה הביזנטית העתיקה החל מהמאה הרביעית, כאשר בירת הקיסרות הרומית עברה לקונסטנטינופול והיו בה יהודים אזרחי רומא. הם קרויים רומניוטיים כיוון שגרו בביזנטיון שהייתה האימפריה הרומית המזרחית וכינויה היה "רומניה" (אין כל קשר למדינת רומניה של היום).

האימפריה הרומית המזרחית היא למעשה האימפריה הביזנטית או ביזנטיון אשר נוצרה כתוצאה מפיצול האימפריה הרומית בשנת 395, והתקיימה עד לנפילת קונסטנטינופול ביד התורכים העות'מאנים בשנת 1453. כאשר עוסקים בביזנטיון מתכוונים בדרך כלל לאסיה הקטנה ולארצות הבלקן, טורקיה , יוון, בולגריה, רומניה ויוגוסלביה לשעבר. הקהילות באימפריה הביזנטית היו ותיקות מאוד. הקהילה הרומניוטית ביוון שמרה את הנוסח הארץ ישראלי ולא אימצה את המסורת הבבלית.

הרומניוטיים אינם אשכנזים ואינם ספרדים, שכן מקורם בארץ ישראל. הם הגיעו לאדמת אירופה הרבה לפני הפילוג בין העדות הללו. בעבר גרו יהודים רומניוטיים ביוון, באסיה הקטנה, באלבניה ובבולגריה, בסלוניקי ובקורפו. שמות המשפחה הנפוצים בקרב העדה הם לויס, פסח, קנטי ומוסקוס. השם האחרון הוא ממוצא הלניסטי ומצביע על מקור העדה.

הרומניוטיים היו מיעוט קטן ששמר על מנהגים מיוחדים, גם בתוך הרוב הנוצרי וגם בתוך הרוב היהודי שדבק במסורת הבבלית, כולל מגורשי ספרד שהגיעו ליוון והביאו עמם את הנוסח שהיו רגילים בו בספרד. כיוון שהגיעו מארץ ישראל בלי תחנות ביניים בגלות אחרת, ההשפעה הארצישראלית ממש טבועה במנהג הרומניוטיים. הנוסח שלהם קרוב לנוסח ארץ ישראל אפילו יותר מהנוסח האיטלקי, שמשמר פיוטים ארצישראליים רבים.

לרומניוטיים נוסח תפילה משלהם – "נוסח רומניוטי" או "מנהג רומניא". הם דוברים שפה ייחודית, ניב יהודי של יוונית ועברית שנכתב באותיות עבריות. עד היום הם משלבים בתפילה קטעים רבים בשפה היוונית־יהודית. נוסח זה בלט לעומת הנוסח הספרדי בעברית והלאדינו שהתפללו בהם ברוב קהילות יוון. חוקר נוסח התפילה דניאל גולדשמידט מעיד על נוסח זה: "נוסח רומניא כמעט שאינו ידוע ברבים, לפני מאות שנים חדל להתקיים או שכל שנהגו לפיו לא היו אלא מתי מספר בלבד. בימינו נשכח זכרו או החזיקו בו רק בקהילות מועטות…" (מחקרי תפילה ופיוט, עמ' 122).

הרומניוטיים נהגו לקרוא בתורה לפי מנהג ארץ ישראל הקדום, כלומר לפי סדרים שעל פיהם מסיימים את קריאת התורה במשך שלוש שנים ולא במהלך שנה אחת. גם סדר ההפטרות שלהם היה שונה מהסדר הרגיל. כיום אימצו הרומניוטיים את המנהג הבבלי לסיים את קריאת התורה בשנה אחת. בסוף תפילת מוסף של שבת יש להם סדר "תפילת 72 פסוקים" מספר תהילים.

לרומניוטיים היה גם נוסח מיוחד לקינות והספדים וכן הייתה להם כתובה מיוחדת שהושפעה מכתובה ארצישראלית קדומה. רב הקהילה באתונה, גבריאל נגרי, הוא מצאצאי הרומניוטיים והוא מנסה לשמר את הנוסח הקדום. הוא הציג בפניי את הכתובה שבה משתמשים בקהילה באתונה. תחילתה בעברית כנוסח הכתובה של הרומניוטיים, המשכה בארמית כמנהג בבל, ובתחתיתה יש שורות ביוונית וכן שורות בלאדינו. למעשה, זהו מעין שילוב של כל הנוסחים יחד. בנוסף, התאריך המופיע בכתובה איננו התאריך מבריאת העולם עד היום, אלא מחורבן בית המקדש.

בבית הכנסת המרכזי של הקהילה באתונה מתפללים כיום בשילוב בין הנוסח הרומניוטי לבין הנוסח הספרדי, ומשלבים בין תפילות בשפתם הייחודית ובין מנגינות שמקורן בספרד לפני הגירוש או אף באימפריה הביזנטית.

בקהילות הרומניוטיים נוהגים להשתמש ב"שדיות" בדומה לקהילות איטליה. השדיות הן לוחיות קטנות מכסף המתחילות תמיד במילים "א־ל שדי" והן נתרמות לבית הכנסת לכבוד שמחות ואירועים. את השדיות נהגו לתפור על גבי פרוכת ארון הקודש בבית הכנסת.

תחת סכנת הכחדה

בית הכנסת המרכזי של היהודים הרומניוטיים, "קהל קדוש ישן", נמצא עד היום ביאנינה ביוון, עיר שבה חיה הקהילה הרומניוטית לאורך השנים. בעבר היו בקהילה כ־4,000 יהודים וכיום נשארו בה פחות מ־40 יהודים. 96 אחוז מהיהודים הרומניוטיים בינינה נרצחו בשואה ורק 112 נותרו כדי לספר את סיפורם ולשמר את מסורתם. בשנים האחרונות ביום כיפור באים צאצאים רבים של בני הקהילה מהארץ ומארה"ב כדי להתפלל במקום ולחזק את הקהילה ואת מנהגיה.

בשכונת נחלאות בירושלים קיים בית הכנסת "בית אברהם ואוהל שרה לקהילת יאנינה", אשר התפללו בו בנוסח רומניוטי. כיום מתפללים בו בנוסח עדות המזרח. גם באיסטנבול היה בית כנסת ליהודים רומניוטיים אבל הוא נסגר לפני שנים רבות. בניו יורק בשכונת צ'יינה טאון קיים בית כנסת רומניוטי, "קהילה קדושה יואנינה", המשמש בית כנסת ומוזיאון. בעבר היה בית כנסת רומניוטי גם בסלוניקי וכן באי קורפו.

כיום נותרו רק שלושה בתי כנסת בעולם השומרים על הנוסח הרומניוטי למחצה, לשליש ולרביע: בית הכנסת המקורי ביאנינה ביוון, בית הכנסת "עץ חיים" באתונה ובית הכנסת "קהילה קדושה יואנינה" בצ'יינה טאון בניו יורק. למרבה הצער, הנוסח והמסורת הרומניוטיים כנראה הולכים ונעלמים מן העולם, ויישארו רק על גבי עמודי הספרים וקלטות השמע. קשה להניח שבעוד כמה עשרות שנים נראה צמיחה או התפתחות בקרב הרומניוטיים למרות הרצון לשמר את העבר ולמשוך את ההווה של העדה עד כמה שאפשר.

כאשר אני עוסק בצורך ובחשיבות שבשמירה על מסורות ומנהגים, יש המתקוממים ורואים בהם השפעה של הגלות על המסורת היהודית. אין זה סוד שההשפעות התרבותיות המקומיות הן שהביאו למנהגים רבים בתחום המוזיקה, הגסטרונומיה והתרבות היהודית. אולם אינני יכול להתעלם מכך שהמסורות של הקהילות הן חלק מהפסיפס הצבעוני והרחב של העם היהודי לאורך ההיסטוריה ולכן יש צורך חשוב לשמר אותן.

אחד הגורמים לשכחה של המסורת של הרומניוטיים הוותיקים היה השפעתם של מגורשי ספרד שהגיעו ליוון. בגירוש ספרד בשנת 1492 התפזרו יהודי ספרד למקומות שונים בעולם ורבים מהם היגרו לשטחי האימפריה העות'מאנית.

היהודים הספרדים שהגיעו ליוון השתלבו עם היהודים הרומניוטיים. בתחילת הדרך אלו ואלו התנהלו בקהילות נפרדות עד שלאחר שנים הקימו קהילות משותפות. כך היה גם בארצות אחרות באימפריה העות'מאנית וכן בצפון אפריקה, במרוקו ובסוריה. המסורת הספרדית היפה והחזקה גרמה כמעט למחיקה של עולם מנהגים ותפילות שהיה קיים בקהילות הרומניוטיים. הקהילות הרומניוטית שהצליחו לשמור על המסורת שלהן הן דווקא אלו שלא התמזגו עם מגורשי ספרד ולא אימצו את הנוסח הספרדי אלא שמרו על הנוסח האותנטי. כך היה למשל בקהילה היהודית ביאנינה.

אך כאמור, לצערנו, העדה הרומניוטית הולכת ונעלמת. מספר גורמים לכך, וביניהם צמצום דמוגרפי של העדה, חילון של בני העדה והיטמעות בתרבות אחרת. האם תיכחד העדה או תזכה לשמר את מנהגיה? לאלוהים פתרונים.