משפחה מול קריירה, תורה ועבודה, הרצוי והמצוי, בין אידיאל ומעשה. שאלת היחס המאוזן והרצוי בין תחומי אלו נוגעת לכל אחד ואחת מאיתנו. פערים אלו מתכנסים כולם לצמד המילים המפורסם קודש וחול.
כולנו חיים בתוך העולם הזה על דרישותיו השונות. רצים מעבודה לסידורים, קניות, טיפול אצל הרופא, חוגים לילדים ושאר ענייני היום-יום. בין לבין גם מקדישים זמן לענייני הקדושה, תפילה ואולי, בזכות יזמות שונות וברוכות, אפילו כמה דקות של לימוד. כמו כן, מנסים בתוך שטף העשייה להספיק לפנות את הזמן והנפש לשבת עם הילדים, יחד או לחוד, לשמוע, להתעניין, לחבק, לתמוך ולעודד. בתוך המרוץ הזה נדמה לעיתים שיש בלבול בסדרי עדיפויות וטשטוש העיקר והטפל. למרות שאנו רוצים להביא טוב למשפחה ואף לחברה כולה, השאיפה קצת נדחקת בשל המטלות הטכניות של החיים.
בנערותי גרתי בחו"ל, אני זוכר סרטון פרסום עבור המיזם הנהדר 'אבות ובנים':
ילד: "אבא, כמה אתה מרוויח לשעה?"
אבא: "חמוד, אין לי זמן עכשיו אני עסוק".
למחרת, אבא חוזר הביתה מהעבודה בערב: "אבא, כמה אתה מרויח לשעה?"
אבא: "אמרתי לך כבר שאין לי זמן מיותר לשטויות." ומיד פונה לעיסוקיו.
כעבור כמה ימים נוספים, אבא ממהר ובידיו קלסרים מלאים, הוא נתקע בבנו והקלסרים נופלים ומתפזרים. האבא כעוס, ובנו שואל בשלישית: "אבא, כמה אתה מרוויח"?
כאן האבא, כבר קרוב לאיבוד עשתונות: "150 דולר לשעה, טוב לך???"
מוציא הבן שקית מטבעות ושואל בפנים עצובות: "אז כמה זמן יהיה לך בשבילי עבור 37 דולר ו-40 סנט…"
כמעט כולנו רוצים את זמן האיכות עם הילדים, עם בני הזוג, זמן שישמש גם להעשרה רוחנית אך לא תמיד מוצאים את המתכון המתאים לכך. אין לבעיה זו תשובה אחידה, כיוון שלכל אדם ומשפחה קיימים משאבים וצרכים שונים, אך את העיקרון הכללי ניתן ללמוד מפרשתנו.
כאשר יעקב אבינו חולם, הוא רואה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. בדרך כלל אנו רגילים לפרש שרגלי הסולם מונחים בקרקע ופסגתו היא בשמים. אך ישנה אפשרות נוספת להבנת הפסוק. רש"י מביא כלל האומר כי 'כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה' (רש"י בראשית לב, ד). לדוגמא, המובן של המילה "שעירה" היא 'לשעיר'. וכן בתחילת פרשתנו כתוב "וילך חרנה" – כאשר הפירוש הוא 'וילך לחרן'. אם כן, גם המובן של סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה היא שהסולם אינו מוצב בארץ אלא ראשו, תחילתו בשמים ומשם פונה לארץ (שיחות הרצי"ה על ויצא; שפת אמת ויצא שנת תרמ"ד).
כדי שאדם ומשפחה יוכלו לחיות חיים עשירים ברוח ובשמחה בשפע החומרי הקיים, הערכים שמנחים את החיים צריכים להיות בהירים להם וקרובים לליבם. יסוד החיים צריך להיות בשמיים, באידיאלים, בשאיפה לקדושה וקרבת ה', לידיעת התורה וברצון לעשות חסד בעולם. הסולם הוא המוביל בהדרגתיות את הערכים אל הארץ, שהיא המבטאת את עולם המעשה. בדרך כלל, אין אפשרות קלה ליישם את כל הרצונות. אך יחד עם זאת ואולי דווקא בגלל זאת, צריך בכל עת לזכור, לשם מה עובדים כל כך קשה? מה השכר האמיתי לכל העמל הגדול?
הצבת הערכים בראש סדרי העדיפויות שלנו אולי תקשה קצת על התוצאות שאנו "אמורים לספק" אך תתן לנו, לילדינו ואף לחברה בכללה טהרה, עדינות, פחות רדיפה לא מודעת אחר כלים ויותר השקעה בתוכן. אך מה יעשה מי שבאמת רוצה ללמוד, להמשיך לשאוף לגובה רוחני אך למעשה נתקל בקשיים מרובים? נסיים בדברי השפת אמת על הפרשה:
"לפי גודל הרצון והתשוקה שיש באדם לעבודת הבורא במקום ציה בלי מים. כן יוכל אח"כ להתדבק בקדושה בשעה שמתגלה לו קצת הארה… וכן בעולם הזה כפי רוב התשוקה לה' יכול אח"כ להתדבק בו יתברך בעולם הבא. וכמו כן כפי התשוקה בימות החול שמוטרד במלאכות גשמיים שהוא מקום ציה בלי מים. כן זוכה אח"כ בשבת קודש מעין עולם הבא לחזות בנועם ה'". עד כאן.
ככל שנחדד לעצמנו את הערכים מכוחם ולאורם אנו שואפים לחיות, וככל שנצפה ליישמם, נפנה זמן ללמוד עליהם ולהעמיק בהם – ובמיוחד בשבתות. כאשר נתרכז בתפילה בזמן המוקדש לה, כך נזכה לסייעתא דשמיא שאכן נצליח להתפנות ללימוד, תפילה וחסד בזמנים הראויים להם. כך נשמור על גובה רוחני ונצליח לקדש את כל תחומי החיים.
