לא פחות משמונה פעמים מכנה יעקב את עשו בשם "אדֹני" במהלך המפגש שלו עם עשו. לא פחות פעמים מכך הוא מכנה את עצמו בלשון "עבד". יעקב גם משתחווה לפני עשו לא פחות משבע פעמים. והמנחה ששלח לו מוגזמת לא פחות מכך: 580 ראשי צאן ובקר (כמניין שעי"ר).
יש מרבותינו שלא אהבו את התנהגותו זו של יעקב, לפי שראו בה סמל ליחסם המתרפס של יהודים כלפי אדוניהם הגויים לאורך ההיסטוריה. אבל התנהגותו של יעקב מעלה בראש ובראשונה קושי ספרותי. מה פשרה של התרפסות זו? הרי יעקב כבר איננו אותו בחור תמים שברח מפני אחיו. בלילה הקודם הוא נלחם עם אותו איש מסתורי וניצח אותו, וגם עם לבן כבר התמודד בהצלחה. מעבר לכך, אלוהים הבטיח לו הגנה מפני עשו. מדוע אפוא הוא מתנהג בצורה כה כנועה כלפי עשו?
המשך למפגש המסתורי
צוהר לתודעתו של יעקב ניתן ללמוד מדבריו לעשו, שבהם הוא מפציר בו שייקח את מנחתו (בראשית לג, י־יא):
ויאמר יעקב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים ותרצני. קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלוהים וכי יש לי כל ויפצר בו ויקח.
שני ביטויים בדבריו של יעקב בולטים כאן. ראשית, יעקב מנמק את בקשתו שעשו ייקח את המנחה במילים "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים ותרצני". קשה להתעלם מהקשר שקיים בין המילים הללו ובין דבריו של יעקב עצמו לאחר מאבקו עם האיש המסתורי בלילה: "ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותנצל נפשי" (לב, לא). מכאן אנו למדים שבתודעתו של יעקב, מפגשו כעת עם עשו הוא המשכו של המפגש עם אותו איש בלילה.
ביטוי נוסף המלמד על כוונותיו של יעקב הוא "קח נא את ברכתי". יעקב משנה כאן את דבריו. אם עד כה כינה את המתנה ששלח לעשו בשם "מנחה", כעת הוא מכנה אותה בשם "ברכה". גם כאן בולט הקשר למאבק שאירע בלילה. לאחר שהאיש ראה שאינו יכול לנצח את יעקב, הוא מבקש שישלח אותו לדרכו, שכן עלה עמוד השחר. אך יעקב מסרב, באומרו: "לא אשלחך כי אם ברכתני" (לב, כז). האיש מברך את יעקב, ולאחר מכן הוא משולח לדרכו.
מקבילות אלו מציגות לנו תמונה מבלבלת. יעקב רואה את מפגשו עם עשו כהמשך ישיר למפגשו עם האיש המסתורי בלילה, אך כלפי חוץ נראה שהוא מתנהג בצורה הפוכה – בעוד בלילה הוא נאבק וניצח, במפגש עם עשו הוא מתנהג כאישיות כנועה. מדוע?
השבת הברכה
ייתכן לומר שבהתנהגותו של יעקב כלפי עשו אין לראות התרפסות אלא דווקא ההפך מכך. יעקב מבטא בהתנהגותו את השבת הברכה שגנב מעשו לבעליה המקוריים. אם יצחק בירך את יעקב ב"משמני הארץ ורוב דגן ותירוש", הרי שכעת יעקב מעניק ברכה זו לעשו. 580 הבהמות הן סמל לשפע שניתן ליעקב בעקבות הברכה, שכעת מושב לבעליו. ואם יצחק בירך את יעקב "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך", הרי שכעת יעקב משתחווה לעשו שבע פעמים וקורא לו "אדני". לכן יעקב כה מפציר בעשו שייקח את "ברכתו", חרף סירובו של האחרון. יעקב מעוניין לסגור את החשבון שפתח עשרים שנה לפני כן, כשגנב מאחיו את הברכה שיועדה לו.
הסיבה שיעקב מרשה לעצמו לעשות זאת כעת היא אותו מפגש מסתורי עם האיש בלילה. בתום המפגש ביקש האיש מיעקב שישלח אותו לדרכו, אך יעקב סירב: "לא אשלחך כי אם ברכתני" (לב, כז). אותו האיש הגיב בצורה הבאה (לב, כח־ל):
ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב. ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם.
שאלתו של האיש ליעקב "מה שמך" מחזירה אותנו עשרים שנה אחורה, אל הרגע שבו עמד יעקב לפני אביו במקומו של עשו על מנת לקחת את ברכתו. גם שם שאל אותו יצחק "מי אתה בני", אך יעקב ענה אז "אנכי עשו בכרך". יעקב אז התכחש לדמותו כדי לזכות בברכות. כעת יעקב עומד שוב בפני איש שרוצה לברכו ושואל אותו לשמו, אלא שהפעם יעקב לא מתחפש לעשו אלא מודה בזהותו – הוא יעקב. רק כעת, כשהוא מכיר באישיות העצמית שלו, יעקב משתחרר מטראומת ההתחפשות לעשו, ויכול לזכות לברכה בזכות עצמו.
ומהי הברכה שאותו האיש בירך אותו שם? המקרא לא מספר לנו זאת, אבל ייתכן שהייתה זו מעין אותה ברכה שנתן לו יצחק בעבר – שפע גשמי והצלחה כלכלית. כך יעקב זוכה באותן ברכות שבהן זכה בראשונה, רק הפעם ביושר, בזכות ניצחונו ובזכות עמידתו האיתנה במאבק.
*
לא לחינם סיפור השבת הברכה לעשו מופיע רגע לפני חזרתו של יעקב ארצה. יעקב, שמעוניין לבנות את ביתו באופן עצמאי לאחר שנים שבהן חי על חשבון לבן, לא יכול לעשות זאת כל עוד רובץ עליו חובו של עשו. עצמאות משמעה ריבונות, וריבונות משמעה שאתה קיים בזכות ולא בחסד, בצדק ולא בהונאה. על כן יעקב נטפל לעשו בדרך, ומשיב לו את ברכתו. התרפסותו וכניעתו כלפיו אינן ביטוי לחולשה כי אם לעוצמה של אדם שבטוח בעצמו, ועל כן מרשה לעצמו לוותר על ברכתו. רק אז, כשיעקב באמת שלם, הוא יכול להמשיך במסעו, לשוב לבית אל, לקיים את נדרו ולבנות את ביתו, בית ישראל.
