בעקבות קבר אשתו הראשונה של הרב קוק

מחשכים סביבי,

וחושך ימש,

ערפלי עבי

יקדירו לי שמש.

 

החמה הברה,

ממנה אורה קרנים,

עלי קדרה,

אי שמים!

 

… שוכב קבר

עודנו חי,

אין קץ לשבר,

למצוקה אין די

 

אזעק בקול,

אחריש אזנים,

אפוח בחול

ויעל שמים.

 

עלי מוקדה

של שלהבת,

שממנה נפקדה

נפש נאהבת.

 

שכעמוד אור פורח

חיש עברה חלדה,

וטרם נס לח

לי בת ילדה

(הראי"ה קוק בשיר פרֵדה מאשתו הראשונה).

קבוצה של 40 ישראלים הגיעו לאחרונה לעיירה ליטאית קטנה בשם זיימל במטרה ממוקדת: למצוא את קברה של אשתו הראשונה של הראי"ה קוק. נראה שלא הרבה השתנה בעיירה מאז חי בה הרב קוק, וניתן אף לראות בה את שלד הבית שבו התגורר. הקבוצה התפצלה לקבוצות קטנות והן החלו לחפש אחר הקבר של האישה שנפטרה בצעירותה, עד שלבסוף המדריך, עקיבא סלע, מצא את הקבר של הרבנית. "פה נקברה האשה הרבנית שרה בת שבע בת הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ שליט"א שנפטרה ביום י"ב באייר שנת תרמ"ט לפ"ק. ת.נ.צ.ב.ה" – נחקק על המצבה. את מרבית האותיות היה קשה לראות, אך השם הופיע בצורה ברורה שלא ניתנת לערעור. זהו קברה של הרבנית קוק, מי שהייתה לתקופה קצרה מאוד אשתו של הרב קוק. שרה הייתה בתו של האדר"ת, הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים, רבן של פוניבז' ומיר שבליטא ובסוף ימיו רבה של ירושלים.

"אלטה" כפי שכונתה נפטרה כעבור שלוש שנות נישואין, והרב קוק שנותר עם בתם בת השנה וחצי, פרידה חנה, נשא תחתיה את בת דודתה רייזא רבקה, בת אחיו התאום של האדר"ת, הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים.

פרופ' אבינועם רוזנק כתב בעבר על תקופה זו. במאמר "עולם סוער – התפתחותו של הרב קוק: פטירת רעייתו וניסיון ההשתקמות" הוא מתאר את חייה הקצרים:

כבר ב־1888, כשילדה את בתה, סבלה אלטה בת־שבע מהתקררות. האדר"ת כתב ביומנו כי חלתה 'בחולי מסוכן ובהקאת דם'. הוריה, שקמו באותה עת מהשבעה על בתם הקטנה שנפטרה, לקחו את אלטה בת־שבע לחופשה בדבלין, וכדי לשמור על בריאותה הסתירו ממנה את העובדה שאחותה נפטרה. כשנראה כי הוטב מצבה, עברה משפחת קוק לזיימל. לאחר כשנה נפלה שוב למשכב. בפתח מאמרו "ריהטא דחקלאי" כתב הרב קוק: "הוכרחתי להפסיק עבודת עיטור סופרים מפני מחלת אשתי הראשונה, אשת נעורים תנצב"ה… ומאז השברתי מאוד לא עלינו ועברו זמן… אשר רבו טרדותי ויגון בלבבי, ולא היה לאל ידי לצאת המערכה".

פטירתה השפיעה עליו מאוד. גם האדר"ת ורעייתו היו המומים וכאובים מהמכות שניחתו עליהם. האדר"ת הבחין במצבו הירוד של הרב קוק והציע לו לעבור לביתם שבפוניבז' בהניחו שקהילתו בזיימל מבינה את קשייו; והוא אכן התלווה אליהם. הרב קוק שהה כחודשיים בביתם ולאחר מכן חזר לביתו שבזיימל. בתו נשארה בבית סבתהּ וסבהּ. האדר"ת – שנפשו דבקה בנפש חתנו – הציע לו לפני שובו לזיימל לשאת לאִשה את בת אחיו (ר' צבי יהודה רבינוביץ), שגדלה עם אחותה בבית האדר"ת מאז פטירת אביהן. הרב קוק האזין, אולם לעת־עתה דחה את הצעתו.

מסע בשלוש המדינות

סלע (76) עוסק בשנים האחרונות בקידום נושא יהדות ליטא בישראל. אמו נולדה בבריסק שבליטא, חותנו מגיע מגרודנה שבבלארוס, והוא חש שיהדות ליטא לא מספיק נוכחת על המפה היהודית. "כמעט לא היה חומר באנגלית ובעברית כאשר חיפשתי", הוא מתאר את תחילת דרכו בתחום העניין הספציפי. הוא החל לארגון סיורים חינוכיים לליטא, בעקבות יהדות המדינה, אך גם סייע למשפחות בסיורי שורשים. "ישנה מורשת גדולה של ליטא, שלא לדבר על הגאון מווילנא ותורתו; הישיבות הליטאיות הן תוצרת ליטא ועוד".

לסקרנות סביב הרבנית קוק הוא הגיע בעקבות התעמקות בנושא. "זה לא סוד שהרב קוק נולד בלטביה, וחלק גדול מחייו, ט"ל שנות חייו הראשונות, היו שם". בעקבות סיור על חייו של הרב קוק בישראל, הציע ליו"ר בית הרב קוק הרב יוחנן פריד לקיים מסע סביב חייו של הרב בשלוש המדינות שבהן חי ופעל הרב קוק עד לעלייתו ארצה – ליטא, לטביה ובלארוס.

לאחרונה הם יצאו לשם. "התחלנו במקום שבו הרב נולד וסיימנו במקום שממנו עלה לארץ", הוא מתאר את הסיור. "ביקרנו בכל המקומות שבהם למד, במקום שבו התחתן ובעיירה שבה שימש רב קהילה. המסע התחיל בריגה שבלטביה, שם פגש הרב את אשתו הראשונה, הבת של האדר"ת", הוא מספר. בתחנה האחת לפני האחרונה הם הגיעו לזיימל. "זה המקום שבו הרב קוק שימש ברבנות לראשונה" מספר סלע, "הוא התחתן בפוניבז' עם בתו של האדר"ת, והיה מקושר מאוד עם החפץ חיים. החפץ חיים ביקש מהרב קוק ללמוד את 'סדר קודשים', כי במהרה ייבנה המקדש, והיהודים צריכים להתכונן לכך. אך לאחר מכן החפץ חיים אמר לרב קוק שרב צריך 'להשתפשף' כדי שיוכל לשמש רב קהילה. כך הוא הגיע, בהיותו בן 23, לזיימל, שטייטל יהודי בצפון ליטא, שמנה אז מאות יהודים. הוא בא לשם עם הרבנית, והיא נפטרה כשלוש שנים אחרי חתונתם".

השריד היחיד בליטא

בשבוע שעבר נסע סלע לשפץ את קברה. הוא נסע עם אדם שעלה מליטא, ומכיר היטב את השפה והמדינה, כדי שיסייע לו במלאכה. "ירד שלג, אבל השלג לא משבש את החיים בליטא, והמונית לקחה אותנו ממש אל תוך בית העלמין", מתאר סלע. "קנינו צבע לבן לפני שיצאנו מקובנה, והבאתי מהארץ מברשות וכלי עבודה נוספים. ישבתי שם שעה ארוכה ושחזרתי את הכתוב לפי מה שראיתי בספרים. לא את כל המילים אפשר היה לקרוא עד שהגענו. אני לא יודע אם נשארו צאצאים שחשבו לעשות את הדבר הזה. מעניין שהמצבה עומדת 130 שנה מאז פטירתה. חלק מהמצבות שם כמובן נפלו מאז".

סלע מתכנן לפנות לראש העיירה ולבקש להנציח את זכרה של הרבנית קוק בשלט מיוחד. "אין שם שום זכר לחייו של הרב קוק מבחינת העיירה. במקומות אחרים בליטא ובמדינות הנוספות ישנם שלטים רשמיים מטעם הרשויות המקומיות". הוא מדגיש כי "בעצם מדובר בשריד השלם המשמעותי ביותר מחייו של הרב קוק בחייו בליטא, ומדובר באחד המקומות המרכזיים בעיצוב זהותו וחייו".