←מכירת יוסף היא אולי הסיפור הטרגי ביותר בספר בראשית. תוצאותיה היו איומות ונוראות. בגללה ירדו בני ישראל למצרים והשתעבדו בה. על פי מדרש חכמים, בגינה הומתו עשרת הרוגי מלכות. גם בימי הביניים עשו בה הנוצרים שימוש כדי לפגוע ביהודים ולהכפישם.
בשל כך חשוב לעמוד על מניעי המאורע ועל הגורמים לו. גם אם נקבל שלא האחים מכרו את יוסף אלא המדיינים עשו זאת (ראו בראשית לז, כח), ודאי שאין הם חפים מאשמה. התעמרותם ביוסף, השלכתו לבור והפקרתו שם הובילו בסופו של דבר למכירתו. על כן האחים הם הראשונים שנושאים באחריות לכך.
אולם אי אפשר להאשים רק את האחים. גם יוסף עצמו ליבה את השנאה כלפיו כשהתגאה וסיפר לאחיו על חלומותיו. המקרא עצמו מבקר אותו, כשהוא מספר כיצד הביא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם (שם, ב).
אבל מעל הכול מרחפת דמותו של יעקב. דומני שמעבר לכל האחראים האפשריים, יעקב הוא האחראי המרכזי ביותר למערכת היחסים העכורה בין האחים. עיון בפסוקים הפותחים את פרשת וישב מגלה עד כמה הוא מילא תפקיד מרכזי בשנאה ובקנאה שהתפתחה בין האחים ובין יוסף.
המסר שבכתונת הפסים
האיבה בין האחים ליוסף לא צומחת רק בעקבות החלומות שהאח הצעיר חולם. קדם לכך עניין אחר, הקשור ליחסו של יעקב אליהם (לז, ג־ד):
וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים. ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם.
הכנת כתונת פסים מיוחדת ליוסף מבטאת את העדפתו על פני שאר האחים בעיני אביו. כיצד בדיוק נראתה כותונת זו ומה בדיוק משמעות המילה פסים איננו יודעים בוודאות. מה שברור הוא שמדובר בבגד של כבוד, המעניק חשיבות ללובש אותו. זאת לעומת בגדי שאר האחים שהיו פשוטים יותר, מעין בגדי עבודה של רועי צאן. אין פלא אפוא שבעקבות יחס זה של יעקב ליוסף יוסף חולם בהמשך על כך שאחיו משתחווים לו. החלומות מממשים את המסר שטמון בכתונת הפסים, ולפיו הוא יהיה הנבחר והשליט מבין האחים. ייתכן שאלמלא היה יוסף מקבל כותונת זו לא היה מגיע לכך.
בכל אופן, ניכר מהפסוקים שעשיית כתונת הפסים היא שמעוררת את שנאתם של האחים. בדיוק כמו קין, שכועס על אלוהים שלא קיבל את קרבנו ומפנה את כעסו אל אחיו הבל, כך גם האחים מפנים את שנאתם אל יוסף אחיהם במקום אל אביהם. דרך שנאתו הם מוחים על ההפליה שנקט אביהם.
ייתכן שלכך רמזו האחים כשהראו לאביהם את כתונת יוסף ואמרו לו "הכר נא הכתונת בנך היא אם לא" (שם, לב). האחים הרי יכלו לספר ליעקב שיוסף נעלם או נטרף, ומדוע עשו זאת באמצעות צביעת כותנתו בדם והצגתה ליעקב? נראה שביקשו להעביר לו מסר, ולפיו אותה כותונת ששימשה אותו כדי לבכר את יוסף כעת מהווה ראיה לכך שנטרף. אין כתב אשמה גדול מזה: האבא הוא שהוביל לטרגדיה.
פירוש עצמאי לחלום
אך בכך לא הסתכם חלקו של יעקב במכירת יוסף. גם בסיפור חלומות יוסף הוא לוקח חלק פעיל. חלומו הראשון של יוסף היה די ברור. הוא חולם כי אלומותיהם של האחים משתחוות לאלומתו, והנמשל ברור: האחים משתחווים ליוסף השולט עליהם. בעקבות כך מספרת התורה "ויוסיפו עוד שנוא אותו". אך חלומו השני שונה (בראשית לז, ט):
ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי.
יוסף חולם על שמש וירח ואחד עשר כוכבים שמשתחווים לו. אך מיהם השמש והירח ואחד עשר הכוכבים? תיאורטית, יכולים הם להיות כל אחד – אולי שליטי האזור, אולי שכניה של משפחת יעקב. לכן, כשיוסף מספר חלום זה לאחיו איננו מוצאים כל תגובה מצידם. חלומו לא בהכרח אומר שהם אלו אשר ישתחוו לו, במיוחד כאשר ליוסף כבר אין אֵם בין החיים.
אך כל זה משתנה ברגע שיוסף מספר את חלומו לאביו ולאחיו יחד (שם, י־יא):
ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה. ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר.
יעקב גוער ביוסף על חלומו, אך באותה נשימה הוא גם פותר אותו. הוא זה שמפרש שהשמש והירח מסמלים את הוריו של יוסף והכוכבים את אחיו. מפתרון זה האחים שוב מבינים כיצד יעקב תופס את יוסף ביחס אליהם. יעקב אמנם גוער בו, אך דווקא גערה זו מוכיחה שבתודעתו של יעקב יוסף גדול משאר האחים. ואכן, יעקב שומר את הדבר, ואילו האחים כבר לא רק שונאים את יוסף אלא גם מקנאים בו. הקרע במשפחת יעקב מגיע לשיאו.
מדוע נהג יעקב בהפליה כה בוטה ביחסו לבניו? נניח לשאלה זו כאן. די מבחינתנו לראות שההיסטוריה הארוכה הוכיחה שניסיונו לבכר את יוסף לא צלח. יוסף לא היה המנהיג הנצחי של עם ישראל אלא דווקא אחיו יהודה, שהוכיח את מנהיגותו ועלה לגדולה מכוח עצמו. ללמדנו שאהבה לא יכולה להכחיש את הצדק ולעולם אין לבכר בן על פני אחיו. ומי שאחראי שדברים כאלה לא יקרו הוא האב.
