כשדניאל ויונתן יעקבסון היו ילדים קטנים הם חיכו מדי ערב לאבא שיחזור מהעבודה לטקס השינה, שכלל סיפור וקריאת שמע. האבא, מאיר יעקבסון, מנכ"ל חברת התרופות "מדיסון פארמה", ידע שבדרך חזרה מהמשרד הוא חייב לחשוב על סיפור מעניין עבורם. הוא לא דמיין אז שמהצורך הזה יתפתח אחד הפרויקטים הגדולים של חייו – מפעל התלמוד הישראלי.
זה היה לפני כארבע עשרה שנה, כשפנה אליו הרב חיים דוד קובלסקי בבקשה שיפתח במשרד שלו שיעור דף יומי. יעקבסון, יזם בנשמתו, אמר לו שלא יוכל להתחייב לשיעור כזה, אבל יש לו רעיון אחר – לכתוב גרסה של התלמוד לילדים ובכך להרוויח סיפור עם ערך מדי ערב שניתן יהיה לספר להם. התוצאה היא התלמוד הישראלי – מפעל חינוכי שבמסגרתו לומדים מדי יום מאות אלפי ילדים קטעים מונגשים מן התלמוד לצד פרקים בתולדות מדינת ישראל. עד היום המיזם אומץ על ידי מאות קבוצות בבתי ספר, בבתי כנסת ובמרכזים קהילתיים ברחבי ישראל, גרמניה, טורקיה , ג'רבה, ארה"ב ועוד.
לקראת סיום הש"ס העולמי התקיים לאחרונה בתיאטרון ירושלים חידון התלמוד הישראלי הראשון, שאליו הגיעו 15 משפחות של הורים וילדים מכל רחבי הארץ ומארה"ב. היה זה ציון דרך מרגש בדרך הארוכה שעושים מאיר וצילית יעקבסון כדי להנגיש את התלמוד לילדי ישראל. היה קשה עד כמעט בלתי אפשרי לתאם מועד לריאיון עם היעקבסונים. הוא כאמור מנכ"ל חברת תרופות גדולה, והיא יושבת ראש בעמותת "בת מלך" המסייעת לנפגעות אלימות במגזר החרדי והדתי ומפעילה שני מקלטים לטובת נשים אלו. לצד זאת הם הורים לשמונה ילדים (גילוי נאות: היעקבסונים הם חברים של כותבת שורות אלו).
הם מעורבים עד לפרטים הקטנים בכל פרויקט שהם לוקחים על עצמם. מאיר מגיה בכל שבוע את דף הלימוד של התלמוד, ושותף לסיומים של התלמוד ברחבי הארץ. בתום יום עבודה ארוך במשרדו בפתח תקווה או אחרי ביקור עבודה בחו"ל הוא נוסע לא פעם לפגוש את הילדים שלומדים במיזם. צילית נחשבת באופן רשמי בבת מלך כיושבת ראש בהתנדבות המייצגת את העמותה במסגרות שונות, אבל היא נמצאת במקלטים באופן יום יומי, ומהווה אוזן קשבת לנשים שעזבו את המקלט בכל שעה.
חיבור בין־דורי
התלמוד הישראלי כולל נכון להיום שבעה כרכים צבעוניים. בנוסף עליהם, מדי שבוע יוצא דף עם סוגיות מהתלמוד, קטע היסטורי, לימוד על דמות מופת ועוד. המיזם מנוהל בצורה שחושבת כל הזמן איך לחדש – חוברות קיץ, חידונים, שיעורים בכיתות ובבתי כנסת ועוד.
לדברי מאיר, המטרה הראשונית של הפרויקט היא לחבר את הילדים לגמרא. "זה לא סוד שהילדים היום פחות ופחות מתחברים לגמרא. התלמוד הישראלי מחבר את הילדים למושגים ולידע מגיל צעיר. בפרט כשאנחנו עושים את זה באופן מושקע ומותאם, והילדים חווים את זה כחוויה ממש", הוא אומר.
רובד נוסף הוא החיבור הבין־דורי שהפרויקט מאפשר – לימוד משותף של הורים וילדים או סבים וסבות עם הנכדים. "שאלו אותי לא מזמן למה התמקדתי דווקא בתלמוד ולא בתנ"ך. יש לזה כמובן תשובה, אבל העניין הוא שמבחינתי לא כל כך משנה למה ההורה והילד יושבים יחד ולומדים. מחקרים מראים שהורה היום מדבר עם ילד 12 דקות ביום בלבד. ישנו סרטון שמראה ילד שמשווע לזמן איכות עם אבא שלו שכל הזמן עסוק ומתעלם ממנו, ובאיזשהו שלב הילד מגיע אליו עם קופת החיסכון שלו ושואל אותו 'אבא, כמה עולה שעת עבודה שלך?'. אנחנו כל כך עסוקים עם הטלפונים והזמינות המיידית עד שאין תשומת לב למה שקורה מסביב. התלמוד הישראלי מאפשר לייצר אי של שקט ותשומת לב בחברותא יומית".
נושא נוסף שחשוב ליעקבסון לקדם הוא תחום החדשנות בחינוך. "מבקרים אותנו בחברה אנשים מחו"ל שמגיעים ומשתאים מהחדשנות של הרעיון ובכלל מהחדשנות הישראלית. החדשנות היא משהו שטבוע בדי־אן־איי הישראלי. כל הרעיון של התלמוד הישראלי בא ממקום של לחשוב על משהו שלא היה עד עכשיו. לפעמים אני מציע לילדים לעשות משהו והם אומרים לי 'אבל אף ילד לא עושה את זה', ואני עונה להם – דווקא בגלל זה תעשו את זה".
מוטיב משמעותי נוסף הוא נושא התרומה לקהילה שחברת מדיסון מקדמת. "אני לא אוהב את הביטוי 'הוא נדיב', אפילו מסתייג מזה. יש חברות תרופות שמממנות קורסים של ידע וכיף לחולים. אני חושב שיש משהו מלוכלך בכך שאתה חברה שמשווקת תרופות אונקולוגיות ואתה תורם לילדים חולי אונקולוגיה. אז כן, אתה תורם, אבל אתה רוצה לקדם את המוצר שלך בקרב הקליינטים הפוטנציאלים. אנחנו לקחנו משהו שרחוק מהפעילות העסקית של מדיסון והשקענו בו את התרומה שלנו לקהילה".
למה בחרתם להתמקד דווקא בתלמוד?
"יש קבוצה שהגיעה מסין כדי ללמוד ולהבין את הפרויקט של התלמוד הישראלי, מתוך ידיעה שזה משהו שמפתח את המוח בלי קשר ללימודי יהדות. מי שיודע ללמוד גמרא יש לו גם ידע עצום והוא גם יודע לעשות הקשרים. יעקב וינרוט ז"ל היה עורך דין מעולה כי הוא היה למדן טוב. יש משהו בתלמוד שמאתגר את החשיבה ובסופו של דבר מביא אותך להישגים ולחדשנות. אני שולח בכל שבוע את העלון שלנו להרבה מאוד חבר'ה חילונים, חלקם בכירים במשק, והם אומרים לי 'אנחנו רחוקים מהדת אבל אנחנו מתחברים לתכנים'. מעבר לכך אנחנו משלבים בלימוד גם תכנים ישראליים. בגלל זה קראנו לזה תלמוד ישראלי".
בהקשר הזה חולק מאיר אנקדוטה שמעלה חיוך. "באחד מבתי הספר מורה שאל את הילדים איזה שני סוגי תלמוד יש, ואחד הילדים ענה 'תלמוד בבלי ותלמוד ישראלי'. בעוד עשרים שנה התלמוד הישראלי יהפוך להיות סוג של משנה ברורה. התלמוד לא שייך רק לדתיים, הוא חלק מההיסטוריה של עם ישראל. עשינו סוג של גלגלי עזר לתלמוד כדי לסייע לילדים להבין אותו טוב". השאיפה שלו היא ששיעור תלמוד ישראלי ייכנס לעוד ועוד בתי ספר בישראל, ושהכרכים של התלמוד הישראלי יהיו בכל בית.
ישנה ביקורת כלפי המיזם כאילו הוא הופך את הגמרא למשהו "קל", "נחמד", ושבסופו של דבר הילדים יחשבו שכך נראה דף גמרא אמיתי.
"כשאתה עושה משהו כזה אז יש את המיינסטרים, ויש את החבר'ה החילונים שצועקים 'הדתה', ויש את החבר'ה החרד"ליניקים שגם להם יש ביקורת. וזה בסדר. הרעיון הוא להנגיש את הגמרא, ללמד מושגי יסוד ולהאהיב את הגמרא. לא מזמן קיבלנו שיחת טלפון מרב מנתיב מאיר. הוא בחן ילד מהפריפריה שלפי הנתונים לא היה לו סיכוי גדול להתקבל. ואז הוא שאל אותו איזו מסכת אתה לומד, והילד ענה 'יבמות', ובאמת הוא ידע את כל מושגי היסוד שהרב שאל עליהם. ככה קיבלו אותו בסופו של דבר. הילד כמובן למד מהתלמוד הישראלי".
מותאם לעולם הכללי
השאיפה היא לחשוף את הפרויקט לקהל חילוני, ועדיין רוב הלומדים הם מהציבור הדתי. בחידון שנערך לאחרונה רוב המשתתפים היו על הרצף הדתי.
מאיר: "מאות בתי ספר ממלכתיים דתיים שותפים לתלמוד הישראלי. ואם את יוצאת מגבולות פתח תקווה, ירושלים, גבעת שמואל, ששם הממ"דים מורכבים מהציונות הדתית, ויוצאת לפריפריה, אז שבעים אחוז מהילדים בממ"ד הם מסורתיים וחילונים. הסטטיסטיקה מראה ששבעים אחוז מהם לא יעברו לתיכון דתי. אני מגיע לסיום מסכת בכל מיני מקומות ואת יכולה לראות אבא עם קעקועים ששם כיפה רק לצורך האירוע והילד שלו מסיים מסכת. אז נכון שאבא כזה ששולח ילד לממ"ד לא יגיד 'הדתה', אבל אפשר להגיע גם אל הקהל החילוני הקלאסי. זו השאיפה".
צילית: "יש בתלמוד הישראלי דברים שאף מגזר לא יכול לנכס אותם לעצמו, כי זה של כולנו. את התלמוד אנחנו מחברים להיסטוריה ולציונות. בהרבה מקרים יש הפרדה – או שאתם מדברים ציונות והיסטוריה, או שאתם מדברים הלכה וספרי קודש. אין יחד. אבל בתלמוד הישראלי הכול משולב יחד ולכן הוא הפך להיות משהו שמחבר בין עולמות ובין דורות. סיימתי עם הבן שלנו שלאחרונה חגג בר מצווה את שבעת הכרכים. זו פלטפורמה לשיח מאתגר. היה פשוט תענוג לשבת וללמוד".
"מי שיודע ללמוד גמרא יש לו גם ידע עצום והוא גם יודע לעשות הקשרים. יעקב וינרוט ז"ל היה עורך דין מעולה כי הוא היה למדן טוב"
כאמור, הפרויקט יצא לדרכו לפני 14 שנים בשותפות עם הרב קובלסקי, אלא שהכרכים שיצאו לאור לא נחלו הצלחה גדולה. הם היו מתאימים יותר לקהל חרדי. בהמשך נכנסו לתמונה דובי איכנוולד מהוצאת ידיעות ספרים ואבי רט. רט ערך את התלמוד והתאים אותו לקהל הכללי. נוספו למשל תמונות של נשים וילדות שלא היו בגרסה המקורית. ידיעות ספרים הוציאו את הסדרה.
"אני חייב לציין את שיתוף הפעולה של הרב קובלסקי שסמך את ידיו ואמר שנעשה עם החומר מה שצריך בשביל הפצת תורה", אומר מאיר. שמונת ילדיהם של בני הזוג יעקבסון היו שפני הניסיון בכל שלב בפרויקט, אם זה בכתיבת הספרים, בהפיכתם לדפים שבועיים ובשילוב הפן ההיסטורי־ישראלי. בכל אירוע של המשפחה יצא לאור כרך נוסף של התלמוד.
לכבוד אירוע בר המצווה של הבן שהתקיים לאחרונה, ולאחר ששבעת הכרכים כבר הושלמו, המשפחה טיילה בשביל הסנהדרין – מסלול באורך 70 קילומטר בצפון הארץ שמלווה נקודות ציון בתולדות הסנהדרין, מבית שערים, דרך אושא, יודפת וציפורי ועד לטבריה. השביל הוא יוזמה של רשות העתיקות לציון חגיגות שנת ה־70 למדינת ישראל. "ראינו בשביל חיבור טבעי ובחרנו לאמץ את שביל הסנהדרין כפעילות שטח של התלמוד הישראלי". במהלך החופש הגדול מפעילים בני הנוער במשפחה קבוצת לימוד בעיר מגוריהם גבעת שמואל. "תענוג לעבור ליד בית הכנסת בין מנחה לערבית ולראות עשרות ילדים יושבים ולומדים", אומרת צילית.
את העבודה מאיר לוקח הביתה. עד השעות הקטנות של הלילה הוא עונה למיילים מהעבודה ואז עובר להגהות על התלמוד הישראלי ("תמיד יש לי הערות") מתוך שאיפה למצוינות. "בסופו של דבר התלמוד הישראלי הוא המוצר בחברת מדיסון שאני הכי מעורב בו", הוא אומר. למרות שכל המיזם הוא התנדבותי, הוא מתנהל לגמרי כמו מוצר עסקי. יעקבסון, יחד עם אבי רט ועם רו"ח חיים פרייליכמן, מנכ"ל בנק איגוד לשעבר המשמש יו"ר חבר הנאמנים של הפרויקט, עמלים על פיתוחו כל הזמן.
מאיר: "זה מרגש לראות יצירה שכבר פרשה כנפיים. הדף שאנחנו מוציאים מדי שבוע נמצא על שולחן השבת של משפחות רבות. אנחנו משתדלים לא להפסיק ליצור ולחדש, לא במטרה להחליף את מה שקיים אלא מתוך אחריות למלא צורך שקיים. אנחנו נותנים תרופות לנפש ולא רק לגוף.
"המשימה הבאה של התלמוד הישראלי היא הקמת מאות קהילות נוספות של לומדי התלמוד הישראלי בארץ ובעולם. כיום ישנן 300 קהילות שבהן לומדים הורים וילדים בכל העולם ואנו מבקשים להרחיב ל־613 קהילות. נערוך שלושה ימים של גיוס המונים – לא לבקש כסף אלא לגייס אנשים שיפתחו קהילת לימוד חדשה. לכל מי שמעונין אנו נעביר מדי שבוע את ערכות התלמוד וחוברות לימוד. התחלת המחזור החדש של הדף היומי היא הזדמנות נפלאה לחבר הורים עם ילדים באמצעות הנגשת התלמוד".
מודעות לאלימות
אנחנו נפגשים בתחילת דצמבר, ימים ספורים אחרי שצוין יום המאבק באלימות נגד נשים ב־25.11. צילית התרוצצה כל השבוע בבמות שונות, בין הכנסת לתקשורת, התראיינה, הסבירה והעלתה את המודעות לנושא האלימות נגד נשים. לדבריה מורגש שינוי ביחס של החברה הדתית והחרדית לנושא האלימות במשפחה. אם בעבר היה מדובר בנושא שטואטא מתחת לשטיח, הרי שהיום יש הרבה יותר מודעות.
"זה מסוג התהליכים שככל שאת מעמיקה בתוכם את מבינה שיש עוד דרך לעשות", היא אומרת. "אבל אין לי ספק שהחברה הדתית והחרדית נמצאות בתהליך. היום, למשל, אני יכולה להתראיין ולדבר בבמות מאוד חרדיות. הם הבינו שאפשר לדבר את הדברים בטרמינולוגיה נכונה. אני מתייחסת לתהליך הזה כאל ריצת מרתון, תהליך לטווח רחוק שצריך לעשות אותו ברגישות וחוכמה. הדרך עוד ארוכה, וזה מסוג התהליכים שככל שאת מעמיקה בתוכם את מגלה כמה יש עוד לעשות".
בין היתר פועלת יעקבסון עם הצוות של בת מלך בקרב גורמים בתוך החברה הדתית והחרדית כדי להעלות את הנושא לסדר היום. היא נפגשת עם רבנים ורבניות, בלניות ומעצבות דעת קהל כדי לספר ולהעלות למודעות את נושא האלימות במשפחה. "את רואה היום במקלטים נשים הרבה יותר צעירות. היו לנו כמו תינוקות שנולדו כשאמא שלהן שהתה במקלט. מבית החולים הן חזרו למקלט, גזרנו להן כאן את צמיד האשפוז. בעבר זה לא היה ככה. נשים סבלו ושתקו לפעמים עד שאחרון הילדים התחתן כדי לא לפגוע בשידוכים. אין ספק שזה קשה וקורע לב לראות תינוק שמבלה פה את תחילת חייו, אבל זה פועל יוצא של הגברת המודעות. זו אחת השליחויות שלנו, מעבר להצלה של נשים שנמצאות בתוך המקלטים, להעלות את המודעות לנושא".
שורה של מעשי רצח של נשים מהשורה, שנראות בדיוק כמו השכנה ממול – מיכל סלה, מריה טל ואסתי אהרונוביץ – הציפו בתקופה האחרונה את נושא האלימות במשפחה והביאו לגל פניות לבת מלך. השיחות המגיעות אל הקו החם מהססות. לפעמים מדובר באישה עצמה החווה אלימות, לעיתים אלו שכנה, חברה או בן משפחה שרוצים לעזור.
"זה נושא שאת לא יכולה לשמוע עליו והבטן לא תתהפך לך", אומרת צילית. "יש בזה משהו לא נעים שגורם לנו לנוע באי נוחות בכיסא. אז כדי להגן על עצמנו אנחנו מרחיקים את זה מאיתנו. אנחנו אומרים לעצמנו 'זה נורא, זה איום, אבל זה לא באמת יכול לקרות אצלי או בסביבה שלי'. ואני באה ומדברת עם אנשים מתוך ידיעה. אני יודעת אילו נשים מגיעות למקלטים וכמה מתקשרות לקו החם שלנו והן מתפללות בבתי הכנסת שלנו, לומדות איתנו באוניברסיטה. זה ממש לא 'שם', אלא דבר שנמצא בכל חברה.
"שלושת מקרי הרצח האחרונים שמו לאנשים מראה מול העיניים. פתאום אנשים הבינו שזו בעיה שיכולה לפגוע בכל משפחה. אם זה קרה במשפחה של מיכל סלה, שבמשפחה שלה יש מודעות לנושא, שהיא עצמה הייתה עובדת סוציאלית, אז מה זה אומר עליי? עד כמה זה קרוב אליי? אלו שאלות שצפות ועולות. מאחורי הסטטיסטיקות והמספרים יש נשים, יש ילדים, יש משפחה מפורקת. ההלם גדול. זה לא קורה בחצר האחורית, אלא בחצר הקדמית".
בין השאר התחייבה יעקבסון להרצאה במכללה קטנה בירושלים. לשבוע העמוס גם כך נוספו ההכנות לקראת החידון כמו גם עומס חריג בגזרת הבית. "בדרך הצטערתי שהתחייבתי לבוא ולדבר איתם. אמרתי לעצמי, בשביל ארבעים חבר'ה עזבתי את הבית במצב של עומס, ועשיתי מאמץ גדול בשביל זה. חשבתי שהגזמתי ושזה היה מיותר, אבל כשעמדתי שם ודיברתי, ואת רואה את העיניים של המאזינים נדלקות כשאת מדברת על סימנים מקדימים לאלימות, את יודעת שהמאמץ היה כדאי.
"בדרך לרכב הלכו אחרי כמה חבר'ה, התייעצו 'בשביל חברה' או 'בשביל בת דודה'. ההרצאה הזאת הייתה ביום ראשון, ואמרתי לעצמי שאני לא יודעת מה עוד יהיה בהמשך השבוע. מן הסתם יהיו הרבה דברים מסוקרים, מוחצנים, אבל אמרתי לעצמי שעשיתי את השבועית שלי כי אותו בחור לפני צבא ואותה בחורה לפני שירות באמת הקשיבו לי. ואולי מנעתי מאותה בחורה להגיע למקלט בגיל 35 כשהיא עם ארבעה ילדים. אם היה משהו שידעתי באותו שבוע שלא אצטער עליו, זה היה זה. אז חזרתי עייפה הביתה, ישר לילדים ולמשימות בבית, אבל היה שם המון סיפוק".
לא רק תועלת עסקית
אחד הדברים המשותפים לשני הפרויקטים שבני הזוג לקחו על עצמם הוא המחויבות הטוטלית שלהם לעשייה. למאיר יש מנהלי מוצר לכל מוצר בחברת התרופות אבל את התלמוד הישראלי הוא מנהל באופן אישי. גם צילית מעורבת מאוד בפעילות. היא תיקח לביתה אישה מוכה שהשתחררה ממחלקת יולדות ותטפל באופן אישי ברך הנולד כדי להעניק מנוחה לאם, ותסייע בארגון בת מצווה או בר מצווה לילדים שעברו במקלט.
מאיר: "זה בא ממקום בסיסי של אהבה ליצור ולחדש דברים. אם שואלים אותי במה אני רוצה להשקיע מעבר לפארמה, זה רק בהשקעה חברתית, משהו שיביא משהו. אם אני משקיע זמן וכסף אז שתהיה בזה תועלת, לא רק תועלת עסקית. מעבר לזה אני חושב שבמעורבות ובהתמסרות שלנו אנחנו מעניקים דוגמה לילדים הפרטיים שלנו. בסופו של דבר אנחנו עסוקים, והילדים לומדים ממה שהם רואים.
"אני משתדל לייצר מצב שגם כשאני בעבודה הילדים ילמדו ויהיו שותפים. נסעתי אתמול ליום עבודה ברומניה. שיתפתי את הילדים כל הזמן מה קורה כדי שילמדו תוך כדי עשייה. אלו כישורי חיים שחשוב לי לתת להם. באופן כללי אני לא אוהב לבזבז זמן, מכל אירוע אני מנסה להשיג כמה דברים במקביל. אני נוהג כך גם בעולם העסקי – לא אשקיע בחברה שמפתחת תרופות אם אני לא יודע מראש שאנחנו נקבל את התרופה למדיסון. יש מספיק השקעות מסביב, והחוכמה היא להשקיע זמן ומשאבים בדברים משמעותיים. למנף, לעשות חיבורים ומכל אחד ועוד אחד לעשות שלוש".
צילית: "אנחנו לא מפחדים מאתגרים, ורוצים לעשות הכי טוב. אם מאיר יצטרך לדאוג לתרופה מחו"ל לחולה ביום כיפור הוא יעשה את זה. גם אם זה דורש המון משאבים. בסופו של דבר, וזה משותף לשנינו, הלב צריך להרגיש שאתה עושה את הדבר המשמעותי והנכון.
"מה שעוזר לי הוא התמיכה של מאיר והילדים. 'בת מלך' הפכה עבורי למפעל חיים. זה כל עולמי מעבר לבית והילדים. אנחנו מלמדים את הילדים שאם רואים צורך צריך לקחת אחריות ולגעת בזה ולטפל גם אם קל יותר להזיז את המבט לצד השני, ולעשות דברים נוצצים ופחות קשים. החיבור שלי לעשייה היומיומית בבת מלך נובע מכך שכשאני עוצמת עיניים בסופו של יום עמוס, אני רוצה לדעת שהייתה לכל דקה ביום הזה משמעות. אי אפשר להרים פרויקט כזה בלי שותפות של הבית".
איך את מספרת לילדים על העשייה שלך? אחרי הכול מדובר בנושא רגיש ולא תמיד מדובר.
"שתי הבנות הקטנות שלנו נולדו לתוך זה. אצל הגדולים, תיווכתי להם בכל שלב מה אני עושה. מה שאת מתווכת לילדה בת 6 זה לא מה שאת מתווכת לנערה בת 16 ולא לבחור בן עשרים.
"בסוף הם חיים את הנושא, ולומדים שאם יש צורך אז אתה משקיע. אתה לומד להסתכל על הדברים ולומר 'אני חלק מתוך חברה וממה שקורה מסביב ואני פעיל בתוך זה'. אנחנו מעבירים להם את המסר של להיות פעילים ולא לתת לדברים לעבור לידם. כל אחד בדברים שייגעו בו. אין פרווה".
חוויה של שליחות
גם בעולם העסקי מאיר יעקבסון מרגיש שהוא בשליחות. הוא דור שלישי לעוסקים בתרופות. מדיסון הוקמה על ידו ב־1996, והיא מתמחה בשיווק תרופות וטכנולוגיות לחולים במחלות קשות. היא מייצגת בארץ חברות בינלאומיות ומייבאת לארץ טיפולים חדשניים. "מעבר לחדשנות שמאפיינת את החברה, יש כאן הרבה חמלה. אני אומר תמיד לעובדים שבכל בוקר שהם קמים לעבודה הם כאילו לובשים חלוק לבן והופכים לחלק מהצוות הרפואי. אנחנו עוסקים בהצלת חיים. אף פעם לא נביא לארץ תרופה שכבר קיימת כאן רק כדי להתחרות בחברה אחרת. אם אני אראה שיש טיפול אחר טוב בארץ אני לא אביא טיפול נוסף מתחרה. רק תרופות שהן ראשוניות או הכי טובות בתחומן יבואו לכאן. יש כאן מערך שממפה כל פיתוח שיש בעולם התרופות כדי שנוכל להגיע לגורם הרלוונטי שמשווק אותו ולהגיע למצב שהטיפול הזה יגיע לארץ.
"גם הנהגים בחברה מרגישים שהם בשליחות חשובה. השבוע נסע נהג שלנו עם תרופה מצילת חיים להדסה. מדובר בתרופה שמסייעת בתהליך של השתלת מוח עצם, והיו זקוקים לה בדחיפות. בדרך קרתה תאונה והכביש נחסם. הנהג הבין שהתרופה חייבת להגיע לבית החולים, הוא התקשר למשטרה והיא פילסה לו דרך וליוותה אותו".
במדיסון משקיעים מאמצים רבים כדי למצוא תרופות ל"מחלות יתומות", תסמונות נדירות בדרגות חומרה שונות. ברובן הגדול הן מחלות גנטיות מורכבות. "פיתוח תרופה לוקח שנים, לעיתים אף עשורים. עלויות הפיתוח גבוהות במיוחד, והחברות המפתחות יודעות היטב שההשקעה לא תחזיר עצמה עם עשרות בודדות של חולים שיידרשו להן. המדינה מעדיפה לממן תרופות 'זולות' להרבה חולים מאשר תרופות 'יקרות' למעט אנשים. דווקא בגלל זה אנחנו מתמקדים בתחום הזה. אנחנו משקיעים מאמצים לאתר תרופות חדשות ויעילות ברחבי העולם לתסמונות נדירות".
שניכם נחשפים כל אחד בתחומו לתהומות של כאב וסבל, איך זה משפיע במישור האישי? איך מתנתקים מזה?
מאיר: "אנחנו מסתכלים על הצד הטוב ועל היכולת לסייע לאנשים. זה סיפוק גדול לכל העובדים כאשר אנחנו מצליחים עם תרופה מסוימת לתת תקווה לאנשים".
צילית: "אני וכל הצוות בבת מלך נחשפים לכל כך הרבה כאב, אבל באותה מידה את חלק מתקווה ופתרון. זו זכות. המילה זכות אולי נשמעת גבוהה מדי, אבל באופן אמיתי גם מאיר וגם אני זוכים להיות חלק ממנגנון שנותן תקווה לאנשים, ומציל להם את הנפש, הבריאות או החיים. בגלל זה יש משהו בפרויקט של התלמוד הישראלי שמרחיב את הלב. הוא עוסק בשאר רוח ולא רק בלשרוד, לחיות ולהיות בריאים. נותן קומה אחרת. אנחנו צריכים לחיות בצורה מוגנת מאלימות, מה שלא תמיד מובן מאליו בסביבה שאני פועלת בה, ולחיות בבריאות, שגם זה לא מובן בסביבה של מאיר. התלמוד נבנה מהמקום הבריא של הילדים, קומה שנותנת סוג של אוויר והתרוממת רוח".
