פרשת ויגש: מה שינה את התוכנית?

←פרשת ויגש מביאה אותנו אל הרגע הדרמטי והמרגש ביותר בסיפור יוסף ואחיו. יוסף מחליט להתגלות אל האחים ולהתוודע אליהם. אבל המילה "מחליט" אינה מדויקת כאן. אם יוסף התנהל עד כאן בצורה קרה ומחושבת, כשהוא נאמן לתוכנית שהגה, לאחר נאומו של יהודה משהו נשבר בו. תגובתו אינה מחושבת אלא אימפולסיבית. הוא לא יכול להתאפק יותר (מה, א־ג):

ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו. ויתן את קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה. ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי.

אין זו הפעם הראשונה שיוסף בוכה. יוסף בכה לראשונה כאשר האשים את אחיו בריגול (מב, כד), ולאחר מכן כאשר בנימין עמד לפניו (מג, ל־לא). אלא שבפעמים הללו יוסף התאפק. הוא בכה בינו לבין עצמו, בשקט, מבלי שמשהו הבחין בכך. אך כאן יוסף לא מסוגל יותר, והוא בוכה בקול. מה גרם לו להגיב בצורה הזו? מדוע דווקא כאן יוסף מתפרק ולא מצליח להתאפק?

לגרום לאבא להשתחוות

כדי לספק מענה לדבר אני מבקש לשוב אל תוכניתו המקורית של יוסף. ננסה לשער מה היה קורה אילו היה מצליח יוסף להתאפק לאחר נאומו של יהודה. להיכן תכניתו הייתה מתקדמת אז? מתי היה מתוודע אל אחיו? תשובה ברורה אין בידינו, אולם אני מבקש להעלות אפשרות שנראית בעיניי סבירה, והקורא ישפוט.

ברשימה הקודמת העלינו את האפשרות שתוכניתו של יוסף ביקשה לממש את חלומו השני, זה שבו לא רק עשרת האחים משתחווים בפניו אלא אחד עשר הכוכבים – כולל בנימין. ואכן, יוסף זוכה לממש את חלומו זה, כאשר האחים מגיעים עם בנימין ומשתחווים לפניו (מג, כח). אך מה לגבי יעקב, שהשתחווה לפניו גם הוא על פי החלום? כיצד מביאים אותו למצרים?

מסתבר שהדבר לא פשוט כלל. יעקב כבר מבוגר, בן מאה ושלושים, ורואה עצמו כמי שהולך למות. הוא התיישב בארץ מגורי אביו לאחר גלות ארוכה בחרן, ואינו מתכוון לצאת מביתו עוד. עובדה היא שכאשר אחי יוסף רועים בשכם הוא שולח את יוסף לדרוש בשלומם ולא הולך בעצמו. גם כשיש רעב בארץ הוא שולח את האחים ולא מצטרף אליהם.

אף זו; לגרום ליעקב להשתחוות למנהיג מצרים אינו דבר קל. ניתן ללמוד זאת מהרגע שבו הוא מופיע בהמשך לפני פרעה (מז, ז):

ויבא יוסף את יעקב אביו ויעמידהו לפני פרעה ויברך יעקב את פרעה. 

יעקב אינו משתחווה לפרעה אלא עומד לפניו, ולא זו בלבד אלא אף מברך אותו. כנראה בזכות גילו המבוגר הוקנה לו כבוד מצד המלך, ואף ייתכן שמגבלות פיזיות מנעו ממנו להשתחוות. כיצד אם כן גורמים ליעקב להגיע למצרים ולהשתחוות ליוסף?

ייתכן שלשם כך הגה יוסף את תוכניתו. יוסף יודע שיש דרך אחת לגרום ליעקב להשתחוות, וזאת אם הוא יהיה במצוקה ויצטרך להתחנן בפניו על דבר כלשהו. משום כך כלא את בנימין אצלו וביקש לשלוח את האחים חזרה אל אביהם. בלית בררה יצטרך יעקב לרדת בעצמו אל יוסף כדי לשחרר את בנימין, ואף ישתחווה לו. כך יתממש חלומו השני של יוסף.

מימוש מאוחר

אך נאומו של יהודה שינה הכול, ועל רקע דברינו ניתן להבין מדוע. מוטיב מרכזי אחד חוזר בנאום יהודה. בתוך 16 פסוקי הנאום יהודה מזכיר את המילה "אב" על נטיותיה השונות לא פחות מ־14 פעמים. יהודה לא מבקש רחמים עבור בנימין ולא עבור עצמו אלא עבור האב יעקב, כפי שמדגישות המילים האחרונות של נאומו (מד, ל־לד):

ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו. והיה כראותו כי אין הנער ומת… ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו. כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי.

דבריו אלו של יהודה מציבים בפני יוסף תמרור אזהרה. יהודה מספר שאם ישמע יעקב על כליאת בנימין הוא לא ירד מצרימה כפי שתכנן יוסף אלא ימות משברון לב. הדברים רמוזים בדברי יהודה הבאים: "והיה כראותו כי אין הנער ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה" (מד, לא). לאמור: הבשורה לא תוריד את יעקב מצרימה אלא את שיבתו שאול. הוא ימות.

דברים אלה גורמים ליוסף להישבר. יוסף אינו מוכן לסכן את חיי אביו, גם תמורת מימוש חלומו. לכן המילים הראשונות שהוא אומר מיד עם היחשפותו הן "העוד אבי חי" (מה, ג). יוסף מעיד כאן שלא האחים ולא בנימין גרמו לו להתגלות, אלא דבר אחד: גורלו של אביו.

אבל האמנם לא זכה יוסף להגשים את חלומו? שבע עשרה שנה לאחר מכן, כאשר יעקב כבר מתגורר במצרים ועומד למות, הדבר מתרחש (מז, כט־לא):

ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים… ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה.

בסוף ימיו של יעקב הוא אכן משתחווה ליוסף, והנה התגשם החלום. לא מצאתי תשובה מניחה את הדעת מדוע השתחווה יעקב כאן ליוסף, אבל אולי אפשר להציע שהוא ביקש לרמוז בכך ליוסף: חלומות מתגשמים, ובתנאי שלא נאלץ אותם להתגשם. תוכניות ותחבולות לא הביאו אותי להשתחוות לך. רק כאשר חשפת את זהותך האמיתית וחזרת להיות מי שאתה, נתת סיכוי לחלום להתגשם. והנה זה קרה.