←אחי יוסף לא ידעו כיצד להכיל את הגילוי המפתיע שנחת עליהם. לאחר שבמשך חודשים רבים פיתחו פחד מפני יוסף, כשחשבוהו למשנה למלך מצרים, פתאום הסתבר שאותו איש מרומם הוא למעשה אחיהם האבוד. תגובתם הייתה שתיקה (מה, ג): "ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו". מרגע זה מנסה יוסף לקרב את אחיו, ולשכנע אותם שהוא רוצה בטובתם. הוא אומר להם שאלוהים הוא זה שגרם לירידתו למצרים ולא הם אשמים בכך. הוא מושיב אותם במיטב הארץ, ומנחה אותם כיצד לנהוג כך שיתקבלו באהבה על ידי פרעה.
אך האם האחים השתכנעו מדבריו? האם הצליח יוסף לקרב את אחיו? לאורך פרקים שלמים המקרא שותק ולא מספר לנו על כך דבר. מאז גילויו אליהם האחים אינם אומרים ליוסף ולו מילה אחת. רק בסוף פרשת ויחי, בפסוקי החיתום לספר בראשית כולו, אנו זוכים לתשובה, והיא אינה מעודדת.
שבים אל העבר
ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו. ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר. כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוהי אביך ויבך יוסף בדברם אליו.
וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים. ויאמר אלהם יוסף אל תיראו כי התחת אלוהים אני. ואתם חשבתם עלי רעה אלוהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב. ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם (בראשית נ, טו־כא).
האחים פוחדים מנקמת יוסף. מסתבר שבמשך כל אותן שנים שבהן התנהג אליהם ברכות וניסה לקרבם, הם חשדו שאין הוא עושה זאת אלא מפני כבוד אביו, אך משעה שהוא מת יחשוף יוסף את פרצופו האמיתי וינקום בהם. מסתבר שרושם ההתעמרות שלו בהם, טרם התוודעותו אליהם, עדיין חקוק בתודעתם.
על כן ממציאים האחים צוואה של יעקב שלא הייתה ולא נבראה, כאילו הורה ליוסף למחול להם על פשעם. ומהי תגובת יוסף? שתיקה מהולה בבכי. אולי הבין שהם המציאו את הדברים ולכן נמנע מלענות להם. בכיו, בכל אופן, משיב אותנו אל הימים שבהם התנכר אל אחיו ובכה בכל פעם שדיבר אליהם קשות.
תגובתו הלקונית של יוסף גורמת לאחים להחריף את הטון. הם נופלים לפניו, שוב, באופן שמזכיר את יחסם אליו כשירדו אליו לשבור בר. הם אף הופכים עצמם לעבדים שלו, בניגוד לדברים שציטטו מפי יעקב, שכינה אותם "עבדי אלוהי אביך". הם שבים כאן אל אותו רגע שבו נתפסו על ידי יוסף בגנבת הגביע שלו, אז אמרו "הננו עבדים לאדוני" (מד, טז). מסתבר ששבע עשרה שנות שלווה לא שינו את היחסים. יוסף בעיני האחים הוא עדיין אותו שליט מאיים, שמבקש להרע להם.
יוסף, בתגובה, שב על אותם דברים שאמר שנים קודם. אם בעבר אמר "ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלוהים" (מה, ח), כעת הוא אומר "אלוהים חשבה לטובה". אם בעבר הבטיח לכלכל את יעקב וכל בני ביתו, כעת הוא שוב מבטיח לכלכל את האחים. הטיעון אותו טיעון. המילים כמעט אותן מילים.
האם דברי יוסף משכנעים את האחים? האמנם התנחמו? שוב אנו נתקלים בשתיקה. המקרא אינו מספר כיצד הגיבו ומה ענו ליוסף. מסתבר שדבר לא השתנה – יוסף ממשיך באותם טיעונים, והאחים ממשיכים בשתיקתם. האם הדבר מלמד שבדיוק כמו בעבר דבריו לא שכנעו אותם? לבי אומר לי שכן.
סיום בודד
על רקע זאת מעניינים הם הפסוקים הבאים החותמים את הפרשה. ספר בראשית איננו מסתיים בתמונה של משפחה שיושבת יחד אלא בסיפורו של איש אחד – יוסף (נ, כב־כו):
וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו ויחי יוסף מאה ועשר שנים. וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף. ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלוהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב. וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלוהים אתכם והעליתם את עצמתי מזה. וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים.
המקרא אינו מספר לנו דבר על גורל האחים, כמה שנים חיו במצרים וכיצד היו חייהם שם. ברכת אלוהים ליעקב מתממשת ביוסף לבדו. הוא פרה ורבה, ואף רואה נכדים ונינים. בקשתו להיקבר בארץ ישראל והשבועה על כך זהות לדברי אביו לפני מותו. אך חמור מכל זאת הוא שיוסף איננו מזוהה כאן עם "בני ישראל". הכתוב שמספר כיצד השביע יוסף את בני ישראל מציג אותם כשתי ישויות שונות.
דומני שתיאור זה משקף את מערכת היחסים ששררה עדיין במשפחה. חרף כל ניסיונותיו של יוסף לקרב את אחיו, משפחה מלוכדת עדיין לא הייתה שם. עדיין לא זכינו לעבור מתקופת האבות היחידים למציאות של עם. יוסף איננו חלק מהמשפחה. וחיתום הספר במיתתו שלו מעיד על כך.
רק אחרי שנים רבות ישתנה המצב. יצטרך לקום מלך חדש על מצרים, אשר לא ידע את יוסף, כדי שמשפחת יעקב תהפוך לעם. גם אז יהיה אחד מבני ישראל אשר יגדל בארמון המלך ויגיע לדרגה הבכירה ביותר במצרים. אלא שהוא יצא אל אחיו כדי לראות בסבלותם, יזדהה איתם, ואף יוותר על מנעמי השלטון לטובתם. וברגע הזה, כשתחזור האחווה, וייפסקו הפחד, השנאה והפילוג בין האחים, תתחיל הגאולה.
