←כך מתחילה גאולה – אדם נוהג עצמו במדבר והנה בצידי הדרך שיח דוקרני שהוצת בלהבה והוא סר לראות מדוע הסנה איננו אוכל. אדם רואה שדבר־מה בוער. והוא סר, כלומר פונה מדרכו הסלולה אל השיח הבוער לראות מי הוא זה הטובע וצועק, מי הוא זה הבוער וטרם אוכל. וברגע הזה הופך המראה הדומם של "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו… מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" לקריאה: "וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלוֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה". אי שם בתוך הסנה דבר־מה נרעד ובמקום מלאך ה' הנראה כמחזה מתגלה אלוהים הקורא אל האיש הפונה והשיח הבוער הופך ממראה לקריאת גאולה. מה קרה במעמד הסנה ומה נקרא מתוך הסנה?
לכוד בקוצים
חז"ל חשבו שסנה הוא סנה, כלומר שיח קוצני (זוהה עם פטל קדוש, Rubus sanguineus) שקוציו המתעקלים ולא מאוכלים מסמלים את כלוב הברזל שבמצרים: "כשם שהסנה קשה מכל אילנות וכל עוף שנכנס לתוך הסנה אינו יוצא בשלום, כך היה שעבוד מצרים קשה לפני הקב"ה מכל שעבודים שבעולם" (שמות רבה ב, ה). ואם הסנה בית העבדים הרי האש סמל למעבידים המבעירים אש בכור הברזל שבמצרים, כדברי פילון האלכסנדרוני: "כי הסנה הבוער הוא סמל לעשוקים ולהבת האש – לעושקים. וזה שהחומר הבוער אינו נאכל מרמז שלא יושמדו העשוקים בידי תוקפיהם" (חיי משה 67 [תרגום: סוזן דניאל־נטף]).
אמנם האש מסמלת במקרא דרך כלל את התגלות ה', ומבין להבות האש שבסנה לא רק אויבים משתקפים אלא גם דברי אלוהים חיים נשמעים, ולכן מרגיש המדרש כי לא רק ציפור לכודה בסנה כבפח יקוש אלא אלוהים עצמו לכוד וצועק מתוכו:
אמר ר' ינאי: מה התומין הללו אם חשש אחד מהם בראשו חבירו כך, כביכול אמר הקדוש ברוך הוא: 'עמו אנכי בצרה', ואומר: 'בכל צרתם לו צר'. אמר ליה הקב"ה: אם אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער, כשם שישראל שרויין בצער, הוי יודע ממקום שאני מדבר עמך, מתוך הקוצים. כביכול שאני שותף עמן בצערן (שמות רבה, שם).
לפירוש זה מעמד הסנה הוא לימוד עבור משה המהלך לבדו אל "הר האלוהים חרבה" ומחפש על הפסגות הגבוהות קול דממה דקה, והנה אלוהים נגלה לקראתו בוער מתוך שיחים נמוכים, עורג מתוך כאב מצרים. כך מבין משה שנמלט ממצרי העולם שהאלוהים שוכן בסנה, בכלוב, בקוצים. ומדרשו של כתוב הוא "ורצון שוכני – סנה": רצונו של הקב"ה לשרות דווקא בסנה. פירוש עתיק זה שורשיו בספרות בית שני ופארותיו במדרשי חז"ל והוא פותר את מעמד הסנה כרגע של שיבה. בקשת האלוהים של משה היא זו שתוביל אותו חזרה למצרים: ההלך הנודד העולה אל הפסגות לחפש את הר האלוהים מבין שעליו לשוב אל הבקעה מלאת העצמות שדווקא שם בוערת אש ויש דבר־מה שעדיין לא כלה.
מעמד של שליחות
אלא שכמה מבעלי הפשט לא נחה דעתם בפירוש זה התולה באש שני סמלים מנוגדים. לכן הם הפנו מבטם מהמדרש החזותי הדורש את קוצי הסנה לאותיות שמו וטענו כי "סנה הוא סיני" (רבנו בחיי). לפירוש זה יש כוח רב, שהרי הסנה, המזכיר את סיני, בסיני היה והזיקה הגיאוגרפית והלשונית שתיהן יחדיו הן גשר לקשר שבין הסנה הבוער באש להר סיני הבוער "מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ" (שמות יט, יח). כשם שהסנה המוגבל במגע ובקרבה כי מקומו קודש (ג, ה) כך מוגבל ונשמר ההר (ט, יב) וכשם שמשה הסתיר פניו "כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט" (ג, ו) כך יסתיר העם את פניו וייסוג אחור. הזיקה הגיאוגרפית, הלשונית והפנומנולוגית היא בסיס לתמה המשותפת בין השניים, לקול הקורא "מתוך הסנה" (ג, ד) ולקול הקורא "מתוך הענן" (כד, טז) האומר "אנוכי ה'".
במילים אחרות, מעמד הסנה הוא מעמד סיני של משה המכונן את שליחותו. לא סבל רואה משה בסנה אלא שליחות. עמוד אש שאותו ינצור בליבו ויקמוץ בידו ו"עם קומץ שמיים ביד" יחצה את הים ברגליו. ברגע שיש איזה הר אלוהים, ברגע שבוער עליו מגדלור, הרי שיכול משה ללכת אל העם ולהעניק לו כוכב צפון בוער שלאורו ילך: "וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת־הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלוֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (ג, יב).
אלא שכאן מתרחש היפוך נפלא, שאותו ביאר לי יפה הרב ידידיה לאו. ספר שמות מספר כיצד משה עצמו הפך לסנה "קָרַן עוֹר פָּנָיו" עד שיראו מגשת אליו. כך משה, שהואר באש הסנה ולא ניגש "כי ירא מהביט", הוארו פניו ויראו מגשת אליו. הוא עצמו הפך לסנה מהלך בקרב המחנה. ובפירוש זה קדמו אולי ישעיהו כשרמז והבטיח "כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר־בָּךְ" (מג, ב; והוא הבסיס לפירושו של רש"י הרואה במשה סנה שבוער בשליחותו ואיננו ניזוק).
*
מסיפור הסנה ניתן ללמוד כמה דברים. ראשית, אפשר ללמוד דבר־מה על הנדודים של אלוהים. שסנה הוא סיני הוא משה, וקול אלוהים נשמע מבין הפסגות ומתוך שיחים וקורן מעיני האנשים. אבל גם אפשר ללמוד שכאשר אדם רואה מלאך ה' "בלַבַּת־אֵשׁ" הוא אינו רואה רק ב"לַבַּת", כלומר "להבת" ("וְאִתגְלִי מַלאְכָא דַה' לֵיה בְשַלהוֹבִית אִישָתָא מִגוֹ אַסַנָא"; אונקלוס), אלא הוא רואה את "לב האש" (אב"ע). וכשם שלשמיים יש לב והר סיני "בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד־לֵב הַשָּׁמַיִם" (דברים ד, יא), כך לסנה יש לב. ומי שמביט אל לב קוצים בוערים בלב מדבר יכול שגם ליבו שלו יבער, שקול ה' הקורא לו בלב מדבר יחצוב להבות אש ויהיה "כאש בוערת עצור בעצמתי", יכול שייהפך אדם לסנה מול השמיים. יכול שיגלה שלא הסנה בוער באש, זה הוא הבוער באש.
