"למה ההלכה יורדת לפרטים הקטנים"; "האם התורה שוויונית?"; "האם הייתה יציאת מצרים?"; "אם תהיה מדינת הלכה – הלכה המדינה?" – אלו רק חלק מהנושאים הטעונים שתמצאו באתר "לדעת להאמין", שלקח על עצמו "לספק תשובות פשוטות לשאלות גדולות", כך לפי הגדרתו. מדי יום זורמים לאתר עשרות הודעות דוא"ל אנונימיות, ובהן שאלות הרות גורל בנושאי אמונה. בצד השני של המסך ניצבת חבורת רבנים ואנשי חינוך, חברי "מכון ידעיה", המנסה לספק תשובות.
אני פוגשת ארבעה מהם בירושלים, אחרי כנס שבו התייעצו ודנו עם רבנים כיצד להתמודד עם שאלות אמונה שמגיעות מהתלמידים. מסביב לשולחן ישובים יועצת ההלכה הרבנית ד"ר חני פרנק, ראש בית המדרש מתן שומרון ועובדת המכון, הרב אליסף ליבי – מנהל המכון ורב קהילת חסד ואמת בנתניה, הרב דני לביא – ר"מ בישיבה הגבוהה באלון מורה וחבר הנהלת המכון, והרב משה רט, דוקטור לפילוסופיה ומחבר הספרים "פשוט להאמין" ו"פנטזיהדות". אליהם מצטרף מאור, חוקר, ראש מחלקה בחברת הייטק וחבר הנהלת המכון, שמפאת תפקידו הרגיש בעבר בתחום המודיעין נאסר עליו להתראיין.
כבר למעלה משנתיים שהם קיימים. הופכים כל ספר אתאיזם, בוחשים בכל ספר אמונה, בניסיון לייצר מענה רציני לקהל הולך וגדל של דתיים עם שאלות באמונה. האתר שחנכו לפני כשנה מספק תשובות מעמיקות בכל נושא שתעלו על הדעת: איש־אישה, א-לוהים ואדם, מקרא וארכאולוגיה, תורה ומוסר, ועוד. וכך כותב להם הראל, תלמיד שיעור א' בישיבת הסדר: "שנים רבות שאני שואל את עצמי שאלות אמוניות. זכור לי שבכיתה ז׳ פניתי בתמימות להורים שלי ואמרתי להם שלאחר חיפוש קצר באינטרנט לא מצאתי הוכחה לקיומו של א-לוהים. נעניתי בחיוך מבודח. עם השנים קצת התבגרתי והתפכחתי, אבל לצערי, במשך כל הזמן הזה אני שומר את התחושות בבטן ומתחמק מבירור".
גם ר', תלמיד שיעור ג' בישיבה גבוהה, לא מוצא מנוח: "בחור שישן איתי בחדר התחיל להפנות אליי קושיות מסרטונים שראה בזמן שקראתי ספר. הוא תהה בפניי האם התורה היא לא מיתוס. 'תחשוב כמה הסבתות־רבות שלנו היו טיפשות והאמינו לכל דבר', הוא טען, והתחיל להעלות שאלות מצד ביקורת המקרא. לא ידעתי מה לענות לו, ולא יכולתי שלא לתהות: מדוע אתרים אתאיסטיים יכולים להביא פרופסורים ודוקטורים שיכתבו אצלם באריכות, ואתרים דתיים לא?"
תגובה לנשירה הדתית
בפתח השיחה מבהיר ליבי "אנחנו לא באים להחזיר בתשובה". יותר מזה, הוא מדגיש, "הפנייה היא לאו דווקא לדתל"שים. אנחנו פה בשביל הציבור שלנו. בשביל הילדים שלנו. אם חילוני רוצה לבוא ולשמוע הוא כמובן מוזמן ונספק לו מענה, אבל אנחנו מתמקדים במיינסטרים הדתי לאומי". "המטרה של המכון היא לענות לכל מה שיוצר פער בין התורה לבין החיים", מוסיף לביא, "ברובד הקיומי, השכלי או הרגשי".
אתם יכולים לתת דוגמה לפער כזה?
רט: "יש בעצם שלושה נושאים עיקריים שנחשבים הכי חמים: היחס לגוי, מעמד האישה והיחס ללהט"בים. כמובן שגם נושא כמו מחיית עמלק מעלה שאלות, אבל הוא לא בדיוק אקטואלי ולא נתקלים בו ביומיום".
לביא: "אחת הסיבות להקמת המכון זו תופעת הנשירה בציבור הדתי. יש מחלוקות על הסטטיסטיקה, אבל נהוג לדבר על 20% דתל"שים ו־15 אחוז דתיי רצף. זה גרם לנו להבין שאם יש שוליים אז המיינסטרים צריך חיזוק. כלומר, אנחנו לא פונים רק לאלו שעזבו או לאלו שמתנדנדים, אלא למכלול הציבור הדתי לאומי. מהרגע שהאינטרנט נכנס למשחק, התכנים שהצעירים נחשפים אליהם הם בלתי מבוקרים. הזירה הפכה למופקרת ואין מישהו שמספק מענה רציני ושיטתי. אז נכון שיש שו"ת סמס ו'חברים מקשיבים', אבל חסר מנגנון שיספק תשובות סדורות ולא אקראיות. אם הרב קוק אמר בעבר ש'צריך לקחת את העט ולהשתמש בו כנשק מודרני מול כותבי ספרי כפירה למיניהם', היום צריך לקחת את המקלדת. זה כלי הנשק המודרני".
ולמה שר"מים ואנשי חינוך לא יעשו את זה במסגרת בית הספר?
רט: "זה מעניין, כי אנחנו חיים בתחושה שאם יש שאלה תמיד יהיה מי שייתן לה תשובה. 'בטח הרבנים הגדולים יודעים'. מתישהו אתה מגלה שאף אחד לא מתעסק עם זה. אתה נמצא בחזית ואין מאחוריך צבא. הרבנים עוסקים בשאלות יומיומיות והלכתיות, אין להם זמן להתחיל לדבר עכשיו על סוגיות בביקורת המקרא ובפילוסופיה, על אבולוציה או דברים כאלה".
פרנק: "המציאות היא שלא לכל הרבנים יש תשובות. בטח לא בישיבות ובאולפנות. מחנכת באולפנה או ר"מ בישיבה תיכונית עושים עבודת קודש ויודעים ללמד תנ"ך, גמרא ומחשבה, אבל הם לא תמיד יודעים לתת את כל התשובות, והראיה לכך היא שגם המחנכים עצמם פונים אלינו. אנחנו כמובן לא שופטים אותם – הם עסוקים בענייני חינוך, אבל מישהו צריך לספק את המענה הזה".
"בישיבה התיכונית, לרוב כשהתלמיד ישאל שאלה בתחום הזה יגידו לו 'זו שאלה מצוינת, אבל זה לא הנושא של השיעור'. או 'תבוא אליי אחר כך'", מוסיף לביא. "התחושה היא שאו שהרב לא מתכוון שתשאל אותו אחרי זה, או שלפעמים הוא בעצמו לא יודע את התשובה. מגיע אלי ר"מ בישיבה תיכונית ואומר לי 'תגיד, אתה מתעסק בענייני אמונה? יש לי תלמיד עם ספקות ואין לי מושג מה לענות לו'. אמרתי לו 'מה הבעיה, תיכנס לאתר שלנו'. והוא הקשה עליי והבהיר 'כן, אבל יש לו שאלות ממש־ממש רציניות', עניתי לו 'כן, כן, האתר ממש רציני'. כלומר, אנשים כל כך התרגלו שהמענה בתחום הזה הוא חובבני ופשטני, שהם מתקשים להאמין שמישהו באמת הלך ועשה עבודה רצינית".
מהי בשורת היהדות
איזה סוג של שאלות מגיעות אליכם?
"זה יכול להיות שאלות כמו 'כל הדתות חושבות שהן צודקות, מי אמר שדווקא התורה היא נכונה?', או 'איך יכול להיות שהיהדות מתירה עבדות'".
ליבי: "יש סיסמה שכל תלמיד תיכון מכיר, והיא שאין דת בעולם שהייתה לה התגלות המונית כמו ביהדות. אבל אז הילד פותח כל אתר אתאיזם בסיסי ומוצא שיש מי שטוען שיש חמש דוגמאות כאלה. היינו צריכים לפתוח את הספרים ולהתמודד עם כל אחת מהטענות האלו והצלחנו להראות שהטענות האלה פשוט מופרכות".
לביא: "אנחנו כמובן מקבלים הרבה שאלות בנושא הלהט"בי. זה אחד הנושאים הכי חמים עכשיו, והוא מעסיק לא מעט צעירים ומחנכים. אז קודם כול חשוב להבהיר שלא לכל שאלה יש לנו תשובה מיידית וברורה. אני יכול לומר לך שכבר שנה שלמה אנחנו עובדים על ניסוח נייר עמדה בסוגיה הלהט"בית, ושוברים את הראש איך להביא את הזווית היהודית, בגלל המורכבות והרגישות שיש ביחס לנושא הזה. ברור לנו שזה נושא טעון מאוד, שמצריך הרבה חשיבה ורגישות, ולכן אנחנו מתייחסים אליו בכובד ראש".
ומה לגבי טענות שתפיסות עולם מסוימות שהתקבעו בדת, כמו מעמד האישה למשל, פשוט נוסחו בתקופה שבה היחס התרבותי לאישה היה נמוך, ולא בגלל צו א־לוהי?
פרנק: "כשאני פותחת את ספר בראשית וכתוב שם 'זכר ונקבה בראם', רואים שבהתחלה הכול היה שווה. רק אחרי הקלקול של גן עדן יש נפילה בעולם. כלומר העולם ממילא נמצא בתהליך של תיקון והפמיניזם הוא חלק מאותו תיקון. בדיוק כמו שאחרי שנכנסו המזגנים לעולם אף אחד לא אמר להשבית אותם בגלל שכתוב 'בזיעת אפיך תאכל לחם'. בכל התהליכים שמתפתחים בעולם יש הרבה מאוד חיוב, אבל נדרשת גם זהירות. התפקיד התורני הוא לקחת את אותן התפתחויות, לברור מתוכן את החלקים החיוביים ולהעלות אותם לרמה גבוהה".
ליבי: "קחי לדוגמה את דין סוטה. גם אצל הבבלים היה חוק שקשור למים, רק ששם לא נתנו לאישה לשתות מים שיבחנו אותה, אלא נהגו שברגע שאתה חושד שאשתך לא נאמנה לך אתה זורק אותה לנהר ואומר לה שאסור לשחות. אם היא טובעת – היא ממילא מתה, ואם היא ניצלת בגלל שהיא ניסתה לשחות ולהציל את עצמה – אז הורגים אותה. רק אם יש נס והיא ניצלת – היא זכאית. כלומר, ביחס למה שהיה נהוג באותו זמן כלפי נשים, היהדות הביאה בשורה יחסית מתקדמת. הבבלים זרקו את האישה למים ובכך גזרו את גורלה בעוד שהיהודים נתנו לה לשתות אותם".
בשורה מתקדמת ביחס לתקופה, אבל כזו שהיום נתפסת כמיושנת ולא רלוונטית.
"הרמב"ם אמר שאתה לא יכול לשנות את העולם ביום אחד. כנראה שאם היית מגיע לפני 3,000 שנה ואומר שמנהלים מלחמה לפי אמנת ז'נבה היית נכחד. כל תיקון מתקיים בשלבים".
לביא: "אנחנו לא רואים בליברליות גורם עוין. אנחנו רואים בה חלק מהתפתחות טובה של העולם, רק שההלכה היא זו שקובעת את הגדרים ובאיזה אופן זה צריך להתממש. הרי כשמתבוננים במה שקורה לעולם אחרי שהרוח הפוסט־מודרנית חדרה אליו, אנחנו עדים לתהליכי הכחדה עצמית של אירופה. היהדות באה ואומרת – בואו תבחנו רגע את הדברים בפרספקטיבה היסטורית. תסתכלו על עם ישראל ועל הבשורה שהוא הביא לעולם. עם שהשפיע על מוסריותו של העולם בממדים אדירים, חזר לארצו והקים אימפריה כלכלית־תרבותית. תסתכלו עליו ותבחנו מה קורה במקומות אחרים – משבר ילודה, עלייה בדיכאון וחוסר עמידה מול טרור. קבוצה הולכת וגדלה של עמים הולכים לאבדון, ומולם ניצבת דרך חיים שהוכיחה את עצמה במרוצת השנים".
רב המשותף
האתר, שחולש על תתי נושאים שונים, לא מסתפק רק במאמרים ותשובות, ומשקיע גם בהנגשת המידע לאוכלוסיות צעירות יותר. לפני מספר חודשים השיקו במכון סדרת סרטונים בנושאים חמים שעל הפרק בהשתתפות מגוון אושיות הלכה ורוח מהציונות הדתית, בהם הרב אורי שרקי, הרב יובל שרלו, הרבנית רחלי פרנקל, הרבנית שולמית מלמד, הרב יעקב אריאל ועוד. הסרטונים נשלחים בכ־120 קבוצות ווטסאפ בנושאים שונים שהמכון מתפעל, שאליו רשומים למעלה מ־9,000 מתעניינים.
"לפני שנתיים פנה אליי תלמיד ישיבה במייל", נזכר ליבי, "הוא סיפר על סרטוני אינטרנט שצפה בהם, ודרכם שוכנע שכל התורה שבעל פה היא פיקציה שחכמים המציאו. התכתבתי איתו במשך שלושה חודשים בשביל הדבר הזה. הייתי צריך לפתוח ספרים, להבין איך אני עונה לו. עם זה אנחנו מתמודדים. כי בסוף הרשת פרוצה ומלאה בשרלטנים, ואנחנו מנסים להציע קונטרה רצינית. הבחור הזה, אגב, שב לחיים דתיים והיום הוא ר"מ בישיבה".
רט: "במקרה אחר מגיע בחור ואומר לי 'אני מסכים שיש מסורת, אבל אני לא יכול לדעת את זה ב־100% ודאות'. אמרתי לו 'נכון, אבל אנשים מקבלים הרבה הכרעות חשובות בחיים על בסיס 70־80 אחוז ודאות. מה, אדם שמתחתן יש לו 100% ודאות? כשבן גוריון הקים מדינה הייתה לו 100% ודאות?'. הוא ענה לי: 'שמע, הצלת לי את האמונה. הבנתי שאפשר להיות מאמין גם אם זה לא 100%'. הרבה אנשים חיים בתחושה שאם יש לי ספקות אז כנראה שאיבדתי את האמונה. זה לא חייב להיות ככה. גם אם יש לך רוב אמונה וקצת ספקות – הכול בסדר".
רשימת חברי המכון כוללת אנשים עם גישות שונות ליהדות. איך מגיעים להסכמה הלכתית עם כאלו פערים?
פרנק: "זו נקודה חשובה בעשייה שלנו. הבנו שאם אנחנו באמת רוצים לפנות לקהל רחב חייבים להקפיד על הגיוון. כמובן שאנחנו חותרים לבנות משנה סדורה, אבל גילינו שדווקא כאשר מושיבים את האנשים ביחד, אפילו שהם באים מבתי מדרש שונים, פתאום מתגלה שרב המשותף על המפריד. ופתאום בכנס על פמיניזם, נציג מנאמני תורה ועבודה פוגש רב מישיבות הקו, ורב במכינה תורנית שבחיים לא חלם ללמד את התלמידים תורה שמגיעה מהקיבוץ הדתי מתחיל ללמד מאמר בפמיניזם שנכתב במחוזות הללו, כי הוא דיבר איתו והבין שהם בעצם מסכימים כמעט על הכול. רק תחשבי מה זה עושה לתלמידים".
במענה לשאלה מאיפה הכסף מבהירים חברי המכון שהפרויקט ממומן ונתמך על ידי תורמים פרטיים "שסוגיית הנשירה בציונות הדתית בנפשם". עם זאת, למרות השירות האיכותי והעובדה ש־40 אלף משתמשים קבועים כבר גולשים באתר, הארבעה מאמינים שניתן להגדיל משמעותית את החשיפה שלו.
הרבה אנשים הפסיקו לקיים מצוות לא בגלל משבר באמונה, אלא בגלל שהחיים האינטנסיביים שלהם כבר פחות מאפשרים את זה, למשל נשים שמקלות עם עצמן בענייני נידה. חוץ מענייני אמונה, יש לכם מטרה גם לחזק את המחויבות ההלכתית עצמה?
פרנק: "זו אולי הנקודה הכי חשובה. כי אחת הבעיות של הדור שלנו היא חוסר המחויבות. היעדר מוכנות לגבולות. וההלכה מעצבת לנו את המסגרת הזאת שכל כך חסרה. אם דיברנו קודם על ההתפוררות של אירופה, מה שמונע התפרקות זה בעצם חיבור למסורת דרך ההתפתחות של ההלכה ועבודה בסנכרון עם המציאות".
לביא: "לאחרונה העברתי שיחה בישיבה תיכונית בנושא חשיבות לימוד תורה וגמרא. באמצע השיחה הרים את ידו אחד התלמידים, ואמר: 'הרב, למה שבתקופת התיכון לא אתרכז רק בעשיית הבגרויות כדי שאוכל להצליח בחיים, ואחרי שאסיים את התיכון אלמד גם תורה?'. במשפט תמים אחד הוא סיכם את הבעיה הגדולה של החינוך הדתי – יש ניתוק בין האמונה והמצוות ובין שאיפות האדם להצלחה בחיים. מבחינת אותו תלמיד, להיות אדם מוצלח זה לקבל ציונים טובים במקצועות החול. תורה ויסודות האמונה הם דבר יפה וחשוב אבל לא העיקר, כי יש סדרי עדיפויות בחיים. האם הוריו של אותו תלמיד עשו לו שיחת הכנה לקראת הישיבה התיכונית, שבה נאמר לו שעבודת ה' פחות חשובה מהצלחה בתחומי החול? קרוב לוודאי שלא, אבל זה השדר שהוא מקבל מכל עבר, גם בלי שאמרו לו מילה.
"אנחנו רואים היום מוסדות דתיים שמשווקים את עצמם בפרסומים עם רשימת בוגרים מתחומי הביטחון, התקשורת, החינוך והפוליטיקה, ולא מפריע להם שחלק מאותם סלבים הינם דתל"שים. המסר שהתלמיד מקבל הוא 'מה זה משנה אם תישאר דתי או לא? העיקר שתצליח בחיים ותתרום לעם ישראל'.
"אז המטרה שלנו היא לא להישאר רק ברמה הפילוסופית־תאורטית. כי מה שקובע הוא החיבור לחיים. זה האתגר הגדול של הציונות הדתית – אנחנו גם חיים בתוך תרבות חילונית וגם מקיימים מצוות, ומה שעובר לילדים זה שהחיים הם התרבות החילונית והמצוות הן אקסטרה. סוג של פולקלור. זה גורם לפעמים לכך שיש בציבור הדתי מי שחשים בעמדת נחיתות כלפי החברה הכללית ועקרונות המוסר שהיא מייצגת. כאשר זו נקודת המוצא – כל קושיה מערערת את הביטחון בעולם הדתי, וקל יותר לוותר עליו. חלק מרכזי ממטרתנו הוא לשנות את המאזן הזה, ולבסס עמדה אמונית יציבה שבטוחה בעצמה, אינה רואה בשאלות החדשות איום, אלא אתגר והזדמנות לצמיחה של קומה גבוהה יותר".
